פשע ללא קורבן

פשע ללא קורבן הוא מונח המתייחס לפעולות שנקבעו כבלתי חוקיות אך קיים עליהן ויכוח, מאחר שקיימת סבירות גבוהה שהן לא מאיימות על זכויותיו של אדם אחר באופן ישיר. לעיתים קרובות אלו מעשים בהסכמה בהם אדם מבצע עבירה פלילית שבה אין אדם אחר מעורב.

לדוגמה, הפשעים שנחשבים כיום בארצות הברית כפשעים ללא קורבנות, כוללים הימורים ושימוש בסמים. אדווין שור והוגו בדאו בספרם "פשעים ללא קורבנות: שני צדדים של מחלוקת", כתבו כי "חלק מהחוקים האלה מייצרים פשעים במעגל שני, ויכולים ליצור 'פושעים' חדשים, אשר רבים מהם נחשבים בכל פן אחר כאזרחים שומרי חוק ואנשים בעלי סמכות". זוהי סוגיה במדינות רבות, למשל בארצות הברית שבה שיעורי התפוסה של בתי הסוהר ממשיכים לגדול, למרות שכבר עכשיו אוכלוסיית האסירים שם היא מהגבוהות ביותר מכל מדינה אחרת. המונח פשע ללא קורבן לא נמצא בשימוש בתורת משפט, אלא הוא משמש כדי להטיל ספק על יעילות חוקים שהתקיימו בעבר, מתקיימים היום או מוצעים לחקיקה, או כדי להדגיש את ההשלכות הבלתי נמנעות של חוק שכזה. בפוליטיקה, למשל, לוביסטים עשויים להשתמש במילה זו כדי להביע עמדה לפיה יש לבטל את החוק הנמצא במחלוקת.

פשע שולי ללא קורבן

על פי "עיקרון הנזק" של ג'ון סטיוארט מיל (בספרו "על החירות" שיצא ב-1859), אנשים חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם, כל עוד הם לא מזיקים לאחרים. בהקשר לעקרון זה, פשעים ללא קורבנות נתפסים ככאלו מתוך עמדה שרואה באדם כריבון היחיד, עד כדי התעלמות מגופים מופשטים יותר כגון קהילה או מדינה שנגדה עבירות פליליות עשויות להיות מופנות.

בחברה דמוקרטית, בנסיבות מסוימות, הסכמה רחבה על ביטול חוק נתון המעניש "פושע ללא קורבנות", יכולה להוביל בסופו של דבר לביטולו של חוק זה. לדוגמה לגליזציה של צורות מסוימות של התאבדות בסיוע רפואי (היא נחשבת המתה חוקית ביפן, הולנד, בלגיה, שווייץ, אלבניה, וושינגטון ואורגון). גם לגבי שימוש בקנאביס קיימת בחלק מהמדינות לגליזציה חלקית או מלאה.

קביעת קורבן

העמדה לפיה יש קורבן ב"פשע ללא קורבנות", היא שנויה במחלוקת. חוקים לעיתים קרובות מתיימרים להגן על מספר אנשים לפחות, ולכן נטען כי בדרך כלל, מעשה פלילי נעשה על ידי אדם כדי לגרום לאדם אחר (או לקבוצה של אנשים אחרים) להיות מושפע לרעה במידה מסוימת.

סוגי פשעים ללא קורבנות שזכו להכרה נרחבת יחסית:

• מצבים בהם לא ניתן לטעון כי העבירות יוצרות נזק חומרי לאיש מן הצדדים אשר הביעו את הסכמתם כמבוגרים (כגון הימורים).
• מצבים בהם הנזק שנגרם מוטל באופן בלעדי על העבריין, כגון התאבדות, היעדרות והשתמטות, או שימוש בסמים. כלומר, אם העבריין בחר לסבול את השפעותיהן של עבירות אלה, הוא לא "קורבן" במובן הרגיל.
• פעילויות לא בטוחות שעלולות לגרום לנזק, אבל לא גרמו לו במקרה הספציפי. למשל, עבירות תנועה הן לעיתים קרובות ללא קורבנות, כמו גם הסגת גבול או אי עמידה בחוקי בריאות או בטיחות.

עבירות נגד מוסדות מכונות לעיתים פשעים ללא קורבנות, אך מומחים בדרך כלל דוחים סיווג זה. הקונצנזוס בקרב קרימינולוגים הוא שממשלה או חברה פרטית, על אף שהן אינן אנושיות, עדיין יכולות בנסיבות מסוימות להיחשב כקורבנות של תום לב.

הסכמה

חלק חיוני על מנת להגדיר פשע ללא קורבנות, הוא שכל הצדדים המשתתפים נתנו את הסכמתם לפעולה - כלומר, יש להם כישורים קוגניטיביים והמידע הדרוש על מנת לקבל החלטה נכונה. לדוגמה, ילדים ואנשים הלוקים בנפשם, אינם מסוגלים להסכים למעשים מסוימים, מאחר שחסרה להם היכולת הקוגניטיבית להבין את ההשפעות וההשלכות שלהם. במקרה כזה, אפוטרופוס חוקי יכול לתת הסכמה מדעת בשמו של ילד או אדם לוקה בנפשו בתחומי שיפוט מסוימים. יש מגוון רחב של פרשנויות ודרישות שונות להסכמה מדעת בכל תחום שיפוט, במדינות השונות.

תוצר לוואי של הסכמה הוא זה של מודעות לקיום הפשע. אם לא נגרם נזק לאדם או למוסד נגדו בוצע הפשע, ולא התעוררה מודעות לקיום הפשע, אזי הפשע יכול להיחשב ללא קורבן. למשל, אדם שפורץ דרך החצר של השכן, מבלי שנצפה או ללא גרימת נזק, יכול להיחשב כמבצע פשע ללא קורבן.

טיעוני התומכים ברפורמה

באופן כללי, ליברטריאנים חברתיים טוענים שיש חוקים האוסרים על מעשים ללא קורבנות, המתקיימים ללא כל סיבה הגיונית או מוסרית, ולכן יש לבטלם. הם גם טוענים כי הפגיעה הנגרמת על ידי מניעת הביצוע או על ידי העמדה לדין על פעילויות אלה, היא לעיתים קרובות גדולה הרבה יותר מכל נזק שנגרם על ידי הפעולות עצמן; בכך הם מנסים להצדיק את ביטול החוקים הללו, בנימוק של הפחתת הנזק.

חירות הפרט

התומכים בביטול חוקי פשע ללא קורבן מאמינים בחופש הטבוע באנשים. על פי עיקרון זה, יש לאנשים זכות לקחת חלק בכל פעולה שהם בוחרים, כל עוד פעולות אלה אינן פוגעות בזכויותיהם של אחרים, גם אם המעשים יכולים להיחשב מזיקים לאותו אדם. במקרה זה, לא צריך לאפשר לממשלה לפקח על פעולותיהם של אנשים, אלא אם הן משפיעות גם על אנשים אחרים. השקפות אלה בדרך כלל בנויות על פילוסופיות ליברליות כגון בעלות עצמית ועיקרון אי-התוקפנות.

לעיתים קרובות, פשעים ללא קורבנות מתחילים בגלל רצון להשיג מוצרים או שירותים בלתי חוקיים אשר נמצאים בביקוש גבוה. לכן, נטען כי עונשים פליליים נוטים להגביל את ההיצע ​​יותר מאשר את הביקוש, דבר שמקפיץ את המחיר בשוק השחור ויוצר רווחי מונופול לפושעים אשר נשארים בעסק. "תעריף פשע" זה מעודד את הצמיחה של קבוצות פשע מתוחכמות ומאורגנות היטב. גם פשע מאורגן עשוי להיכנס לתמונה. בנוסף, הרווחים הגדולים שנוצרים בעקבות מצב זה, מאפשרים לספק כספי שוחד בשפע לעובדי ציבור, כמו גם הון להשקעה.

השפעה על הכלכלה

תומכי הרפורמה טוענים כי הסרת חוקים אלו תיצור רווח למשק, וטוענים לנתונים העולים על 200 מיליארד דולר. הם גם טוענים שפחות אנשים אשר יישבו בכלא על פשעים כאלו, ייתנו אפשרות להגדיל את כוח העבודה, כמו גם להפחית את ההסתמכות על מתקני כליאה ולאפשר למשטרה הזדמנות להתמקד בפשעים אחרים.

הם גם טוענים כי לחוקים נגד פשעים אלו עשויות להיות השלכות בלתי צפויות, כי הם יוצרים את האפקט ההפוך ממה שהמחוקק התכוון: למשל, המלחמה בסמים מעמידה את ההפצה של סמים בלתי חוקיים בידיהם של פושעים, ויוצרת מחסור מלאכותי, מה שהופך את ההפצה שלהם לרווחית. במקביל, היא לא מצליחה למנוע לחלוטין את קיומו של הפשע.

העולם התחתון, הפלילי, לעיתים קרובות נוצר על ידי חוקים נגד פשעים בהסכמה. כלומר, תת-תרבות זו מתקיימת על ידי מי שעבורם המשטרה היא האויב, מי שאינו יכול להסתמך על החוק, ומי שלעיתים קרובות נאלץ לדבוק בקוד אלים של כבוד. תכונות אלו מבטלות את הכבוד לרכוש, מעודדות אלימות ונקמה, ומדכאות את הכלכלה של האזורים שבהם הם פועלים.

חסרונות כלכליים של המלחמה בסמים

המלחמה בסמים היא דוגמה נפוצה של פשע ללא קורבן שכיום נחשב לא חוקי בחלק מהמדינות. תומכי רפורמה בתחום זה טוענים כי שימוש בסמים אינו פוגע ישירות באנשים אחרים. נטען כי הפיכת השימוש בסמים לפלילי מובילים למחירים מופקעים עבורם. לדוגמה, בדאו ושור מצאו ב-1974 כי "באנגליה עלות המרקחת של הרואין [הייתה] 0.06 סנט לקורט. זאת בעוד שברחוב בארצות הברית המחיר [היה] 30-90 $ לקורט." האינפלציה במחיר נגרמת על ידי הנוהג של מכורים לבצע פשעים כגון גנבה ושוד, שנחשבים מטבעם כמזיקים לכלכלה, על מנת שיוכלו לרכוש את הסמים שבהם הם תלויים.

בנוסף ליצירתו של שוק שחור לסמים, נטען על ידי תומכי לגליזציה כי המלחמה בסמים מובילה לצמצום כוח העבודה, בשל הפגיעה ביכולתם של מי שהורשע למצוא עבודה. נטען כי הפחתה זו של כוח העבודה מזיקה סופו של דבר לכלכלה המסתמכת על אנשים עובדים.

מספר מעצרי הסמים גדל בכל שנה. בסקר שנערך בארצות הברית נמצא כי לאורך השנים 1980-2009, הוכפל שיעור המעצרים של לבנים על אישומים של החזקה או שימוש בסמים; שחורים נעצרו על עבירות אלו פי 3 מבעבר.

טיעונים ספציפיים

על פי התומכים ברפורמה בתחום הפשע ללא קורבן, במצבים כגון התאבדות, המתת חסד, או נטילת סמים מדכאים נפשית, אם אנשים לא יפגעו פיזית באחרים או ברכושם על פי חוק - הם מסוגלים לעשות כל מה שירצו, אפילו לפגוע בעצמם; כל עוד הפעולה אינה בכפייה או במרמה, אין זה מוסרי להשתמש בכוח כדי לעצור אותה.

למשל, רוב הממשלות קבעו בחוק רמות אלכוהול בדם אשר מעבר להן אדם נחשב ללא כשיר לנהיגה. המחלוקת מתעוררת בשאלה האם סיכון לפגיעה הוא שווה ערך מבחינה חוקית לפגיעה עצמה.

במקרים מסוימים, עצם אי חוקיותו של המעשה עשויה להיות הגורם הגדול ביותר לפגיעה. התומכים בלגליזציה של סמים, טוענים כי הפעילות הפלילית הקשורה לפשע הזה (אלימות, גנבה וכו') מתרחשת בעיקר משום שהפעילות אינה חוקית, וכי לאורך זמן תהיה ירידה בכמות הפשעים הקשורה לפעילות זו - אם זו תהפוך לחוקית. דוגמה המובאת לעיתים קרובות היא האיסור על מכירת אלכוהול בארצות הברית בתקופת היובש (שנות ה-20 ושנות ה-30 המוקדמות), שהוביל לרווחי ענק בעסקי הברחת משקאות עבור אל קפונה ודומיו. כן מועלות דוגמאות על ההצלחה של דה-קרימינליזציה של החזקת כל סוגי הסמים בפורטוגל: ירידת מספר מקרי המוות כתוצאה משימוש בסמים וירידה באחוזי הפשע כסיבות לאפשר שימוש בסמים.

בחלקים רבים של העולם יש חוקים האוסרים על רכיבה על אופנוע ללא קסדה או נהיגה ללא חגורות בטיחות. במדינות כמו בריטניה נטען כי לתאונות יש מחיר גבוה עבור החברה כולה, בצורה של שירותי הבריאות הלאומיים.

טיעוני התומכים בשמירה על סטטוס קוו

חסידי האיסור על "פשעים ללא קורבנות" מציעים מספר הצדקות:

זכות החברה

ההשקפה הדמוקרטית הטהורה של הממשלה מאשרת את זכותו של הרוב לגבור על כל מיעוט. על פי השקפה זו, אם מעשה פוגע ברוב האוכלוסייה, גם אם המעשה הוא ללא קורבנות, אז לנציגי הרוב יש זכות לאסור אותו ולהעניש עליו. לפי השקפה זו אין זכויות בלתי ניתנות לערעור או זכויות אישיות. הזכות היחידה היא זו הקולקטיבית, היא מוחלטת והיא רק של הרוב.

חוסר יכולת בסיסי להסכמה

עמדה אחת היא שאין אדם יכול באופן חוקי להסכים למעשים מסוימים. לדוגמה כל מי שהיו בידו מידע מלא והיכולות הנפשיות המספיקות, היה מחליט שלא לעשות את הפעולה. לכן, הדבר לא יכול להיחשב פשע ללא קורבן, משום שהאדם שביצע אותו אינו כשיר להסכים לו.

טובת החברה

חקיקה לעיתים קרובות מתבצעת על פי העיקרון שהדבר יהיה לטובת הקהילה כולה. המחוקקים שוקלים ומסיקים לרוב שהנזק הישיר של הפעילות המדוברת הוא כה גדול, עד כי האנשים המעורבים בה צריכים להיות מוגנים מפני מעשיהם שלהם, ללא קשר לרצונותיהם.

לדוגמה, במקרה של התנהגות ממכרת, כגון שימוש בסמים או הימורים, ניתן לומר כי היא יכולה להביא ליעילות פחותה יותר של האדם במקום העבודה, להגדיל את עלויות הביטוח, או להשפיע באופן שלילי על יחסים עם בני משפחה או חברים, עד כי הם עלולים להיחשב קורבנות. בדומה לכך, גם חוקים המחייבים שימוש בחגורות בטיחות יכולים למנוע מקרי מוות ופציעה חמורה, ובכך מציעים תועלת לחברה, שכן טיפול בפצועים ותמיכה במשפחות של פצועים או הרוגים כוללות עלות חיצונית לביטוח פרטי או לאומי אשר משולמת על ידי האוכלוסייה הכללית.

במדינות מסוימות, כגון הונדורס, נקבע כי החזקת סמים מזיקה לבריאות של המדינה עצמה.

ניתן לטעון כי התנהגות מסוימת יכולה לגרום לפגיעה במרקם החברתי או מנהגים חברתיים, גם אם היא אינה פוגעת בכל מי שאינו מסכים, או אפילו אם קורבנותיה אינם בני אדם. לדוגמה, עינויי בעלי החיים עשויים להיות מחוץ לחוק לא משום שיש לבעלי חיים זכויות, אלא משום שהפקת תענוג בגרימת כאב לחסרי ישע נתפסת כבעיה חברתית חמורה, ולכן יש להוקיע אותה. באירלנד חילול השם נחשב בלתי חוקי^{[דרוש מקור]}.

הגבלת פעולות אלה קשורה לשמירת מוסר בקהילה בכללותה, או למניעת עבירה נגד אלוקים (חילול הקודש). זו תפיסה אשר מושרשת במנהגים של דתות, קוד אתי או קוד חברתי המשמשים כבסיס לחוקים. טיעונים כאלה לעיתים קרובות שנויים במחלוקת בחברה חילונית.

בדומה לכך, פעולה עשויה להיות מחוץ לחוק משום שהיא מאוד תורמת לפשע שאינו חסר קורבנות.

על פי גישה זו, פיקוח ממשלתי עם הפללה מופחתת, יכול לשמש כשיטה חלופית להתמודדות עם בעיות מסוג זה.

טובת הפרט

חוקים הנובעים מדאגה לטובתו של הפרט מבוססים על העיקרון שאדם לא צריך להיות מעורב בפעולות מסוימות שהן לכאורה מזיקות לו. זאת משום שהנזק לכאורה שעלול להיגרם לאדם בפעולות אלו גדול כל כך, עד כי עדיף להפוך אותן לבלתי חוקיות.

חוקים אחרים עולים כדי להגן על קטינים, כגון מגבלות על תכנים אלימים וגסים בתקשורת, ומגבלות על שימוש בטבק ואלכוהול. בבסיס חוקים אלו עומדת הטענה כי לבני נוער אין יכולות חשיבה מספיקות כדי להבין את מעשיהם, ולכן צריך למנוע מהם פעולות אלו עד גיל מסוים; זאת גם אם איסורים אלו עלולים ליצור מכשול גם למבוגרים.

לגליזציה של מעשים ללא קורבן

פעילויות רבות שנחשבו פעם פשעים, כבר נחשבות חוקיות בחלק מהמדינות; לפחות בחלקן בוצעה הלגליזציה בגלל מעמדן של פעולות אלו כפשעים ללא קורבנות.

בהקשר לסמים, המריחואנה הפכה לחוקית בהולנד ובמדינות נוספות. באוסטרליה ובפורטוגל ניתן להחזיק ולהשתמש במריחואנה באופן חופשי עד 50 גרם. כמו כן בפורטוגל החזקה ושימוש בכל סוג של סם היא עברה אזרחית ולא פלילית, הממשלה בפורטוגל מתייחסת למכורים כאנשים חולים ולא כפושעים ומפנה אותם לגמילה במקום למאסר. איסור האלכוהול בוטל בארצות הברית לאחר תקופת היובש, ויש מאמצים להכשיר בה גם את סם הקנביס.

ראו גם

• סחר בסמים
• איון על ידי מושבעים
• רע כי נאסר
• רע כשלעצמו
• ליברטריאניזם אזרחי
• לגליזציה של סמים קלים
• סחר באיברים
• חירות האדם- זכות יסוד המוגדרת לעיתים קרובות במשפט "חיה ותן לחיות", כלומר, הזכות לבצע כל פעולה בלבד שאינה פוגעת בזולת.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28953706פשע ללא קורבן