סחר באיברים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סחר באיברים הוא תרומת איברים לצורך השתלת איברים הנעשית תמורת תשלום כספי.

סחר חוקי באיברים

בשנות ה-70, התפתחה השתלת איברים בקנה מידה רחב, הודות לפיתוח תרופות המונעות דחיית איבר לאחר השתלה. האיברים אותם ניתן ליטול מתורם חי ולהשתילם באחר כוללים כליה, כבד, קרנית וריאה. רוב הסחר באיברים מתמקד בכליות או כבד.

קודם לשנת 1994 התקיים בהודו שוק חוקי ומצליח באיברים להשתלה. מועמדים להשתלה מרחבי תבל הגיעו להודו לרכוש כליות להשתלה והפכו את המדינה לאחת המובילות בעולם בתחום השתלת כליות. מספר בעיות ליוו את קיומו של הסחר באיברים בהודו, בהן מקרים שבהם ניטלו כליות ממטופלים מבלי שאלה כלל ידעו שנלקח איבר מגופם. במקרים אחרים הובטחו לאנשים שמכרו כליה סכומי כסף גדולים בהרבה ממה ששולם להם לאחר הניתוח. הבעיות המוסריות שעורר הסחר באיברים הביאו את ממשלת הודו לחוקק, בשנת 1994, חוק האוסר על סחר איברים במדינה[1]. החקיקה לא הביאה להפסקת הסחר באיברים בהודו ונכון לשנת 2002 על פי הערכות נמכרו כ-2,000 כליות מדי שנה בהודו[2]. סחר באיברים היה אף חוקי בפיליפינים עד לתחילת המאה ה-21. הסחר נאסר בשנת 2003 עם חקיקת חוק האוסר על סחר בבני אדם, כאשר הגדרת החוק לסחר בבני אדם כוללת "נטילה או מכירה של איברים"[3].

השתלות באיראן

באיראן מכירת איברים להשתלה היא חוקית. החל משנת 1988 קיימת באיראן מערכת מוסדרת המאפשרת מכירת איברים לצורך השתלה, ללא צורך בקרבת משפחה בין מוכר האיבר לבין המטופל בהשתלה. ההיתר למכירת איברים הביא בשנת 1999 לכך שלא קיימת עוד רשימת המתנה להשתלת כליות. מאז תחילת התוכנית ועד לסוף שנת 2005 בוצעו באיראן 19,609 השתלות כליה, כמעט 80% מן האיברים להשתלה (15,356 מקרים) באו כתוצאה ממכירת כליה[4]. מכירת כליות באיראן מתבצעת באמצעות שני ארגונים שלא למטרות רווח, הפועלים בתמיכת ממשלת איראן. הארגונים דואגים להפגיש בין מוכר האיבר לבין הזקוק להשתלה, ומארגנים את הבדיקות הנחוצות להתאמת רקמות. לא קיים תשלום אחיד בעד כליה באיראן, אולם בממוצע כליה נמכרת בסכום השווה ל-1,200 דולר אמריקאי. במקרים מסוימים חלק מן התשלום למוכר הכליה נעשה בסידור מקום עבודה.

איראן היא המדינה היחידה בעולם שבה סחר בכליות הוא חוקי ומתקיים באופן סדיר ומשגשג, בעיקר בטהראן, באזורי בתי החולים שבהם מרכזי השתלות[5]. יחד עם זאת, על פי החוק באיראן, נאסר על איראנים לתרום כליה למי שאיננו אזרח איראני.

בשנת 2011 בוצעו באיראן 2,285 ניתוחי השתלות כליה, והממשלה האיראנית ממריצה את האזרחים לתרום כליה בתמורה לתשלום כספי. נוצר מצב בו מתקיימת תחרות בין תורמי הכליות, שרובם עניים ומצויים בטווח הגילאים 30-20. לפי דברי מוסטפא קאסמי, ראש אגודת הצדקה האיראנית לתמיכה בחולי כליות, עומד הסכום הממוצע שמקבל תורם כליה מאת החולה שמקבל אותה, על סך של 6,000 דולר (כ-24 אלף שקל). הממשלה משלמת לתורם אלף דולר (כ-4,000 שקל) נוספים. סכום זה משמעותי במדינה שבה השכר החודשי הממוצע נע בין 300 ל-600 דולר. הסחר בכליות מנוהל באמצעות שתי "עמותות צדקה" כאשר הליך התרומה (התשלום) נעשה תחת פיקוח ממשלתי. העמותות מאתרות הן תורמים והן נזקקים לתרומות, ובודקות התאמות אפשריות ביניהם. במרכז טהרן, בסמוך למשרדי אגודת הצדקה, ניתן לראות מודעות רבות הכתובות באותיות גדולות במיוחד או בצבעים זוהרים כדי למשוך תשומת לב. תורמים פוטנציאליים הזקוקים נואשות לכסף, פועלים גם באמצעות גרפיטי - ריסוס הפרטים שלהם על קירות של מוסדות, או אף על קירות בתים פרטיים, בסמוך לבתי החולים שבהם מרכזי השתלות.

סחר לא חוקי באיברים

עוני וחוסר פיקוח חוקי נאות תורמים לקיומו של סחר לא חוקי באיברים[6]. עוני מאפיין את כל המדינות בהן משגשג שוק שחור באיברים. אולם עוני אינו הגורם היחיד המשפיע על שגשוג הסחר באיברים ובחלק מן המדינות העניות ביותר בעולם לא מוכרת תופעת הסחר באיברים. חקיקה היא גורם נוסף המשפיע על קיומו של סחר באיברים. בירדן, לדוגמה, סחר באיברים אינו חוקי אולם ירדנים רבים מוכרים איבריהם באיראן, שם מבוצעים ניתוחי ההשתלה. בהודו נאסר על סחר באיברים מתורם חי והחוק דורש כי תורם האיבר יהיה קרוב משפחה, בעל או אישה, או תורם מתוך סיבות של "חיבה". החוק ההודי אינו מתיר מתן תשלום לבעל האיבר בתמורה לנטילתו, אולם החוק אינו אוסר על תשלום לבן הזוג אף אם הוא תורם האיבר. לאקונה זו בחוק ההודי מאפשרת למעשה סחר באיברים, כך שהזקוק לאיבר מתחתן עם תורם האיבר כדי לאפשר תשלום[7].

סחורות לא חוקיות, כולל איברים להשתלה, נמכרים בשוק השחור במחירים גבוהים. התשלום אותו יקבל מוכר האיבר תלוי במקום שבו הוא נמכר ובהיצע הקיים בשוק. התשלום הממוצע אשר דווח בעולם עבור מכירת כליה הוא כ-5,000 דולר, בעוד שהמחיר הממוצע בשוק השחור לקניית כליה הוא כ-150,000 דולר[8]. פער דומה בין מחיר הקנייה למחיר מכירה קיים אף בתחום מכירות כבד. חקירה עיתונאית בשנת 2007 חשפה כי מתווכים בסחר באיברים מרוויחים הון עתק בעסקאות בהן הודים, אשר איבדו את רכושם ומקור הכנסתם בצונמי באוקיינוס ההודי, מכרו את כליותיהם בשוק השחור[9].

בשנת 2007 הורשע לראשונה בבריטניה אדם שניסה למכור את כליתו באינטרנט במחיר של 24,000 ליש"ט כדי לשלם חובות שצבר בהימורים ונשפט לשנת מאסר על תנאי[10]. הצעת מכירה זו עמדה בניגוד ל"חוק רקמת אדם משנת 2004" (Human Tissue Act 2004)[11].

ביוני 2008 הורשעו בסינגפור שני גברים אינדונזים באשמת מכירת כליותיהם[12]. אחד מהם מכר בכ-22,000 דולר את כלייתו למנכ"ל חברת הענק הסינגפורית "טאנגס" (Tangs) בעוד הקונה שילם 300,000 דולר למתווך בסחר איברים. לאחר שהורשעו, נידונו המוכרים לשבועיים מאסר ולקנס[13]. הקונה, המיליונר טאנג וי סונג, נידון ליום אחד מאסר מתוך התחשבות במצבו הבריאותי, ואילו המתווך נידון ל-14 חודשי מאסר. בסינגפור, בדומה למדינות רבות אחרות, אסור סחר באיברים וכל תרומת איבר מתורם חי חייבת להיות מאושרת על ידי ועדת אתיקה להשתלות. המקרה עורר דיון ציבורי בסינגפור וקריאות לביטול האיסור על סחר באיברים להשתלה[14].

בישראל נחקרו מספר פרשיות של סחר באיברים. בנובמבר 2009 נעצרו בירושלים מספר חשודים בסחר באיברים[15]. באפריל 2010 נעצרו שישה אזרחי ישראל אשר עסקו בסחר באיברים, תוך שהם מבטיחים למוכרי האיברים 10-100 אלף ש"ח עבור כלייתם בעוד שהם גובים מחולים שביקשו השתלת כליה 120-200 אלף דולר[16]. הניתוחים לכריתת ולהשתלת האיברים בוצעו מחוץ לגבולות ישראל, בחלק מן המקרים התלוננו המוכרים כי סכומי כסף שהובטחו להם תמורת מכירת כלייתם לא שולמו. באוקטובר 2010 הודה תושב ניו יורק, בעת שעמד לדין בבית משפט בניו ג'רזי, כי עסק בתיווך במכירת כליות של ישראלים בארצות הברית, הכליות נקנו מישראלים מעוטי יכולת במחיר של כ-10,000 דולר ונמכרו לחולים בארצות הברית ב-120,000 דולר[17]. בשנת 2011 קבע בית הדין הארצי לעבודה כי מי שמקבל איבר להשתלה בדרך של סחר באיברים אינו זכאי להחזר על הוצאותיו מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי[18].

הפולמוס סביב האיסור על סחר באיברים

קיים ויכוח בין מלומדי משפט ואתיקה רפואית בעולם באשר לשאלה: האם נכון לאסור על סחר באיברים? מרטין וילקינסון, מרצה אורח באוניברסיטת קיל באנגליה, אשר עמד בראש המועצה לביואתיקה בניו זילנד טען כי מכירת איברים אינה צריכה להיות עבירה פלילית וכי הענשת אנשים על מכירת איבריהם פוגעת בזכות של אדם להחליט מה יעשה בגופו[19]. לטענת וילקינסטון האיסור על סחר באיברים גורם לניצול ולרמיה של אלה המוכנים למכור את איבריהם בידי סוחרים בשוק השחור וכי הפתרון צריך להיות בהסדרת שוק האיברים ולא בהכרזה על אי חוקיותו.

אי חוקיותו של הסחר באיברים יוצרת לאיברי אדם תקרת מחיר אפס. תקרת מחיר זו משפיעה על הביקוש וההיצע ויוצרת מחסור[20]. על פי דו"ח שפורסם על ידי מכון קאטו, מכון מחקר עצמאי בארצות הברית, ביטול תקרת המחיר לאיברים דוגמת המדיניות באיראן, תחסל את המחסור[21]. על פי הערכה, לו רק 0.06% מכלל תושבי ארצות הברית בגילאי 18-65 יתרמו כליה, יעלם המחסור בכליות ולא יהיה עוד תור ממתינים להשתלה[22]. במצב הדברים הנוכחי, כ-30,000 חולים שהמתינו להשתלת כליות בין השנים 1999-2006 מתו בעודם ממתינים להשתלה. התומכים בסחר באיברים טוענים כי הסדרה ופיקוח ממשלתי על סחר באיברים, דוגמת המצב באיראן, תחסל את המחסור באיברים להשתלה ותשפר את תנאי הבטיחות וההוגנות לאלה הזקוקים להשתלה.

מנגד יש הטוענים כי עצם הרעיון של מחסור באיברים להשתלה הוא מסולף, וכי המחסור בתחום זה הוא "צורך שנוצר באופן מלאכותי". אין מחסור אמיתי באיברים להשתלה, אלא שימוש יתר ובזבוז של איברים. לדעת המחזיקים בעמדה זו, התחום הדורש הסדרה אינו סחר באיברים, אלא תחום נטילת איברים (כך למשל מקורבנות של מוות טראומטי), ומדיניות הקצאה נכונה[23].

בין המתנגדים לסחר באיברים נמצאים אף ארגונים שונים לזכויות אדם. בישראל הביעו שני שופטים של בית המשפט העליון, יורם דנציגר ואורי שהם, תמיכה בהתרת קבלת תמורה עבור תרומת איברים[24].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ The Transplantation of Human Organs Act, 1994. No. 42 of 1994.
  2. ^ Why not allow organ trading? BBC, August 30, 2002
  3. ^ An Act to Institute Policies to Eliminate Trafficking in Persons Especially Woman and Children, Establishing the Necessary Institutional Mechanisms for the Protection and Support of Trafficked Persons, Providing Penalties for Its Violations, and for Other Purposes. Republic Act No. 9208.
  4. ^ AJ Ghods and S Savaj, Iranian Model of Paid and Regulated Living-Unrelated Kidney Donation. CJASN 2006; 1: 1136-1145
  5. ^ דודי כהן, 'למכירה, מבן 24 במצב טוב'. בזאר הכליות באיראן, באתר ynet, 3 באוגוסט 2012
  6. ^ MI Khalili, Organ trading in Jordan. Politics and the Life Sciences 2007; 26(1):12-14.
  7. ^ VR Muraleedharan, S Jan, SR Prasad, The trade in human organs in Tamil Nadu: the anatomy of regulatory failure. Health Economics, Policy and Law 2006; 1: 41-57
  8. ^ Kidney and Organ Prices, Havoscope black markets
  9. ^ Wives fall prey to kidney trade. The Observer, February 18, 2007
  10. ^ S Condron, Gambler tried to sell his kidney online, The Telegraph, May 11, 2007
  11. ^ Human Tissue Act 2004
  12. ^ Singapore charges two for organ trading. רויטרס, 28 ביוני 2008
  13. ^ Singapore magnate pleads guilty in kidney case: report. asiaone.com, August 27, 2008
  14. ^ Legalizing organ trade in Singapore, UPI Asia.com, July 29, 2008
  15. ^ אתר למנויים בלבד ליאל קייזר, סמי שם טוב נעצר בחשד לתיווך לסחר באיברים, באתר הארץ, 5.11.09
  16. ^ שי ניב, ‏6 ישראלים נעצרו בחשד לניהול רשת לסחר באיברים, באתר גלובס, 7 באפריל 2010
  17. ^ אתר למנויים בלבד אי פי, תושב ניו יורק הודה כי סחר באיברים של ישראלים , באתר הארץ, 28.10.11
  18. ^ ע"ע 39945-12-10 יעקב ביטון דהן נ' מדינת ישראל ואח'. ניתן ביום 26 בינואר 2012
  19. ^ Martin Wilkinson, 'Sell organs to save lives'. BBC, August 27, 2010
  20. ^ Price Ceilings, מתוך economics.fundamentalfinance.com
  21. ^ Benjamin E. Hippen, Organ Sales and Moral Travails: Lessons from the Living Kidney Vendor Program in Iran. Cato Institute, March 20, 2008
  22. ^ David Holcberg, To Save Lives, Legalize Trade in Organs. The Ayn Rand Center
  23. ^ Nancy Scheper-Hughes, The Ends of the body: Commodity Fetishism and the Global Traffic in Organs, SAIS Review 2002;22.1:61-80
  24. ^ רע"א 2737/12
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24548518סחר באיברים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=סחר_באיברים&oldid=563655"