פירות ארץ ישראל ביהדות
.jpg)
פירות ארץ ישראל הם פירות הגדלים בארץ ישראל החייבים במצוות התלויות בארץ. לפירות אלו יש חשיבות מיוחדת בתורה.
סימן לגאולה
בגמרא[1] נאמר, שכאשר הארץ מתחילה להצמיח פירות זהו סימן ברור לקץ הגלות, כנאמר ”וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא”[2]. המהרש"א מבאר שהתורה הבטיחה שבזמן הגלות הארץ תשמום, כיון שהארץ נותנת פריה רק לבניה, ולכן כאשר הארץ נותנת פריה, זהו סימן שפסקה קללת הגלות וקרב זמן הגאולה.
היו שראו בפריחת הארץ ותנובת פירותיה, שהחלו במאה ה-19, קיום נבואה זו[3].
מקורות לחשיבות אכילת פירות ארץ ישראל
נאמר בנביא[4] ”וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ”, ופירש המלבי"ם שאחת המטרות לביאת ארץ ישראל היא לאכול מפירותיה.
מנוסח ברכת מעין שלוש ”"וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְֹבּוֹעַ מִטּוּבָהּ"” משמע שחוץ מזה שאכילת פירות ארץ ישראל היא מצווה, היא גם התכלית למענה נתן לנו הקב"ה את הארץ, כנאמר במדרש[5]: "אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: הכנסתי אתכם אל ארץ טובה ורחבה לארץ זבת חלב ודבש לאכל מפריה ולשבוע מטובה ולברך שמי עליה[6]". הנוסח המקובל בסוף הברכה הוא ”וְנֹאכַל מִפִּרְיָהּ וְנִשְֹבַּע מִטּוּבָהּ”, ממנו ניתן ללמוד על מעלת וקדושת פירות הארץ, שמבקשים את בנין ירושלים בשביל לאכול את פירות ארץ ישראל[7].
במדרש[8] מסופר שכאשר נודע לדניאל שכורש ציווה להפסיק את בניין בית המקדש, אמר שעדיין כדאי לבוא לארץ, כי ”מוטב שנאכל סעודת ארץ ישראל ונברך על א"י”. והיעב"ץ כתב שלמרות הגמרא אומרת שלא ייתכן שמשה רצה להיכנס לארץ כדי לאכול מפריה, ”אנו וודאי צריכים להם כי פירות א"י מוסיפים כח וחכמה”[9].
טעמים
חיבת ואהבת הארץ
ערך מורחב – חיבת הארץ
כתב הרמב"ם: ”גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין בעפרה, וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו”[10]. והרדב"ז[11] למד מכך שאם את אבניה מצוה לאהוב קל וחומר פירותיה, לכן מצווה לחפש תמיד פירות תוצרת ארץ ישראל, ולהימנע עד כמה שאפשר מתוצרת חו"ל[דרוש מקור][מפני ש...].
מטעם זה, גם לבני חו"ל יש מצוה לברך על פירות ארץ ישראל, כי אף שיצאו לחו"ל הם בכלל 'כי רצו עבדיך את פירותיה[דרושה הבהרה][12]', כמו שמסופר בגמרא[13] שרב יהודה (שהיה בבבל) בירך על שמן אפרסמון "בורא שמן ארצנו", משום שחביבה לו ארץ ישראל.
התורה מייחסת חשיבות לפירות הארץ כדי להגיע לאהבת ארץ ישראל ע"י התענוג הגשמי של הגוף מארץ ישראל ופירותיה, שהרי התענוג מביא לידי דבקות[14].[15]
קדושת פירות הארץ
טעם נוסף להעדיף את פירות ארץ ישראל הוא מפני הקדושה שנמצאת בהם.
החתם סופר כתב, שהשבח "ארץ זבת חלב ודבש" מורה גם על קדושת הארץ ופירותיה, המולידים קדושה בנפש האוכל אותם ומוסיף אהבה ודבקות בה'[16]. הב"ח אף ביאר על פי זה את הנוסח "ונאכל מפריה ונשבע מטובה", כי קדושת השכינה שבקרב הארץ משפיעה גם על פירותיה, וכשאוכלים אותם ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ושבעים מטובתה[17].
לחזק את ישוב הארץ
הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל[18] כתב להעדיף את אתרוגי ארץ ישראל על פני אתרוגי קורפו הנאים מהם, כדי להחזיק ידי העמלים ליישב את הארץ ביהודים, ומסיים: ”מטעם זה אני אומר מצוה וגם חובה היא לבכר תוצרת הארץ בתבואתה ותעשיתה”.
טעמים נוספים
טעמים נוספים נאמרו להעדיף את תוצרת ארץ ישראל:
- דבר זה יגביר את אהבה ואחווה בכל העם[דרושה הבהרה][19].
- החת"ס כתב שהעבודה בקרקע בא"י היא מצווה, לכן על ידי שנקנה מפירות מהארץ נרבה את עבודת האדמה[דרושה הבהרה][דרוש מקור].
- על פי ההלכה שאדם שיש לפניו פירות ממינים שונים יקדים לברך על שבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל[20].[21]
- על פי הנאמר בתורת כהנים[22], שלא ימכור האדם או יקנה אלא מיהודי, מה גם שפעמים רבות הקונה מיהודי מאפשר לו בכך קיום, ובכך מקיים מצוות צדקה.
בט"ו בשבט
בט"ו בשבט נוהגים להרבות במיני פירות האילן, ובפרט במינים שהשתבחה בהם הארץ. מנהג זה החל בארץ בתקופת האריז"ל והובא בספרו של רבי יששכר בן סוסאן מצפת[דרוש מקור], והוזכר גם בסידור בית יעקב על פי היעב"ץ. בהמשך התפשט המנהג לכל הגולה, וביום זה רבים נזכרו בארץ ישראל והתמלאו כיסופים אליה, אף שלא יכלו לקיים בפועל את מצוות ישוב ארץ ישראל. גם היו מתמלאים בתקווה לגאולה השלימה[23].
חסידים שהתגוררו בארץ ישראל שלחו, בשנים עברו, פירות ארץ ישראל לרבותיהם שבחוץ לארץ לקראת ט"ו בשבט, אליהם היו האדמורי"ם מצפים, וכאשר הגיעו הפירות היו מברכים עליהם בשולחנם בט"ו בשבט בהתרגשות שזכו לברך על פירות הארץ[24]. היו צדיקים שקראו ליום זה "חגה של ארץ ישראל"[25].
בשנה השביעית
נאמר בתורה ”וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה”[26], והרמב"ן[27] למד מפסוק זה מצוות עשה לאכול פירות שביעית, בשונה מהרמב"ם שסובר שפסוק זה בא לאסור סחורה בפירות, ולא למצווה באכילתם[28].
אמנם גם לדעת הרמב"ן, שמנה אכילת פירות שביעית מצוות עשה, אין ביטול מצוות עשה אם לא אכלם אלא חיסר מצווה, וגם יש בו עוון של בזיון קדשים[29].
אכן, להלכה פסק החזון איש כשיטת הרמב"ם, שאין באכילה זו מצוות עשה[דרוש מקור].
בנוסף, היו מחכמי ישראל שראו באכילת פירות שביעית חיזוק ידי שומרי שביעית. הרידב"ז[30] ביקש לעשות קידוש וההבדלה על יין של שביעית בדווקא משום כך. כמו כן, רבי שלמה זלמן אוירבך, רבי יוסף שלום אלישיב ורבי שמואל הלוי וואזנר חתמו על מכתב בו הם מבקשים לרכוש מתוצרת אוצר בית דין, כדי לקיים מצוות עשה זו לוסייע לבית הדין לשלם את ההוצאות לשלוחיו, ובכך לחזק שומרי שביעית כהלכה[31].
הלכות שונות
דנו הפוסקים האם עדיף אתרוג מארץ ישראל, או אתרוג נאה ממנו מחו"ל. בזמן פולמוס אתרוגי קורפו, חלק מהרבנים הפוסלים נימקו זאת בכך שאין לבכר אתרוג חו"ל על פני אתרוג ארץ ישראל, כמו ערוך השולחן[32][דרוש מקור מלא], שקרא על כך את הפסוק ”וימאסו בארץ חמדה”[33]. רבי חיים אלעזר וקס בעל "נפש חיה" אף יזם "קול קורא" עליו חתמו מאה ועשרים מגדולי הדור, בו פסלו את אתרוגי קורפו וקראו להשתמש רק באתרוגי ארץ ישראל.
יש מי שכתב להקדים לברך על פרי מארץ ישראל, שכיון שנעשו בו מצוות תרומות ומעשרות ראוי לעשות בו מצווה נוספת[34][דרוש מקור מלא].
מסופר על הראי"ה קוק שמחיבת קדושת פירות ארץ ישראל היה משתדל ליטול ידיו לאכילתם[דרוש מקור].
הבן איש חי[35] כתב שמצווה ללכת בארץ ישראל למקום שיש בו פרדסים לאכול שם פירות טובים, אם כוונתם לשם שמיים - בשביל חיבוב ארץ ישראל ולהודות לה' על הארץ ופירותיה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- שבח אתרוגי ארץ ישראל – הליכות שדה
- מעלת תוצרת הארץ – אמונת עתיך
- לחם הארץ - המעין כ"ג, יונה עמנואל
- פירות הארץ - דבקות בשכינה
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ח עמוד א'
- ^ ספר יחזקאל, פרק ל"ו, פסוק ח'
- ^ ר' יוסף חיים זוננפלד, האיש על החומה, ח"ב עמ' 139
- ^ ספר ירמיהו, פרק ב', פסוק ז'
- ^ ספרי דברים, פרשת עקב פיסקא מג
- ^ גליון נחלת ה' מספר 49
- ^ בעניין זה עיין בטור סימן ר"ח, ובב"ח שם
- ^ שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ה
- ^ מור וקציעה סימן ר"ח.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה', הלכה י'
- ^ שו"ת חלק א סימן תקפ
- ^ עלי תמר שביעית פ"ד, ה"ז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ג עמוד א'
- ^ ראה אגלי טל בהקדמה לגבי המצווה להתענג בלימוד התורה
- ^ גליון נחלת ה' מספר 49
- ^ חתם סופר מסכת חולין דף קמב עמוד א
- ^ אורח חיים סימן רח
- ^ שו"ת משפטי עוזיאל חלק א', אורח חיים סימן כ"ד
- ^ הראי"ה קוק, הרבנות הראשית ב, איתמר ורהפטיג, עמוד בשם 172
- ^ שלחן ערוך, אורח חיים סימן רי"א סעיף א'.
- ^ הליכות שדה 100
- ^ בהר, פרשה ג.
- ^ ספר דברי שלמה (טשורטקוב), עמוד קט"ז.
- ^ קובץ מאמרים ליהודים היתה אורה עמ' 26
- ^ תהלה לדוד עמ' רפ"ד
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק ו'
- ^ שכחת העשין להרמב"ן, בסוף ספר המצוות להרמב"ם.
- ^ לפי מגילת אסתר שם והתשב"ץ בזוהר הרקיע מצווה ס"ז, וכך הפירוש המקובל.
- ^ חזון איש, שביעית סימן י"ד ס"ק י'.
- ^ בהקדמה לבית רידב"ז על פאת השולחן
- ^ ספר לקראת שמיטה עמ' 303
- ^ אורח חיים, סימן תרמ"ח
- ^ ספר תהלים, פרק ק"ו, פסוק כ"ד
- ^ גם אני אודך
- ^ שו"ת תורה לשמה תי"ח
