פולמוס אתרוגי קורפו
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
פולמוס אתרוגי קורפו הייתה פרשה שהתעוררה במחצית הראשונה של המאה ה-19 והסעירה את יהדות אירופה במחצית השנייה של המאה.
בבסיס הפולמוס עמדה שאלה הלכתית בדבר כשרותם לברכה של אתרוגי האי היווני קורפו, ושל אתרוגי פארגה (אנ'), אייה (אנ') ופרבזה (אנ'), שנסובה סביב בירור עובדתי: האם היו אתרוגים אלו שנקראו בשם הכללי "אתרוגי קורפו", אתרוגים מורכבים אם לאו. אך במהלכו הועלו גם שיקולים מטא-הלכתיים כמו שבירת הקרטל של פרדסני קורפו ויבואני האתרוגים; עידוד פרדסני המושבות בארץ ישראל על ידי איסור אתרוגי קורפו והעדפת האתרוגים המיובאים מארץ ישראל לאירופה; והטלת סנקציות על הפרדסנים היווניים בשל הפרעות שנערכו ביהודי קורפו בראשית שנות ה-90 של המאה ה-19.
המחלוקת ההלכתית חילקה את רבני אירופה לשלושה מחנות עיקריים: המתירים, האוסרים זמנית בשל מכלול השיקולים, והאוסרים לחלוטין. נכתבו קונטרסי פולמוס על ידי רבנים ידועי שם, ונשלחו שאלות ותשובות בנושא זה בין גדולי הפוסקים באירופה. העיתונות העברית והיהודית באירופה ובארץ ישראל ליוו את הפולמוס בזמן אמת, ועורכי העיתונים טרחו לבקר זה את זה על אופן סיקור הפרשה. מטבע הנושאים עליהם נסב הפולמוס, הוא עורר סביבו עניין רב, וגלש לעיתים לפסים אישיים.
רקע
רקע היסטורי
רקע הלכתי
שני נושאים הלכתיים עיקריים עמדו ברקע פולמוס אתרוגי קורפו:
- אתרוג מורכב
ערך מורחב – אתרוג מורכב
מחלוקת הלכתית התעוררה במחצית השנייה של המאה ה-16, בשאלה אם אתרוג שגדל על עץ מורכב כשר לקיום המצווה, ובמשתמע - האם ניתן לברך על נטילתו, בהיעדר אתרוג אחר, את ברכת המצווה, או שיש בכך משום ברכה לבטלה. בהיעדר דיון בשאלה זו בספרות ההלכה המוקדמת, נחלקו פוסקי ההלכה בארץ ישראל ובאירופה בתקופה זו בעיקר כשרותו של האתרוג המורכב. גם לאחר שהוכרע בידי רוב הפוסקים שאין לצאת ידי חובה באתרוגים מורכבים, נותרה מחלוקת בדבר אופי האיסור והאם הוא איסור דרבנן או מן התורה. לשאלה האחרונה השלכה ברורה במקרי ספק, שכן לפי כללי הפסיקה המקובלים "ספק דרבנן לקולא" ואילו "ספק דאורייתא לחומרא". שאלה זו התעוררה מחדש בעת פולמוס אתרוגי קורפו, בשל העובדה שהערעור העיקרי על כשרותם היה נעוץ באפשרות שהם אתרוגים מורכבים.
- פיטם
כרונולוגיה של הפולמוס
ערעורים ראשונים
כבר בשנת ה'תקס"ט (1808) ערער הרב דניאל מהורדנה בספרו "חמודי דניאל" על כשרותם של אתרוגי קורפו, מסקנתו - ששימשה מאוחר יותר את פוסלי האתרוגים - הייתה שאין לאתרוגים אלו חזקת בלתי-מורכבים ולכן אי אפשר לברך עליהם ברכה בשם ומלכות, הוא שאל נוסח של ברכה המובא בתלמוד במקרי ספק, וקבע כי יש לברך על אתרוגים אלו: ”בריך רחמנא אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב”, במקום ”ברוך אתה ה'...”.
בשנת ה'תקפ"ה (1825) ביטל הרב אפרים זלמן מרגליות את החששות הללו, והעלה שהספקות בדבר מוצאם של אתרוגי קורפו, אינם מספיקים הלכתית כדי לקבוע שאין לברך עליהם, ואפשר להמשיך ליטול אותם ללא חשש כפי שנהגו זה מכבר. אולם שנה בלבד לאחר מכן (ה'תקפ"ו, 1826) פסק החת"ם סופר נגד השימוש באתרוגי קורפו וקבע כי יש להעדיף עליהם את אתרוגי ארץ ישראל, שלמרות שאינם מהודרים במראם, חזקתם שאינם-מורכבים ולכן הם עדיפים.
פולמוס תר"ו
בשנת ה'תר"ו (1846) התחדש הפולמוס ורבנים רבים נדרשו לחוות דעתם. הרב אלכסנדר זיסקינד מינץ מברודי אסף לקונטרס בשם "פרי עץ הדר", תשובות הלכתיות של רבנים שנקטו שאין לברך על אתרוגי ראפיזה ואייה שבסביבת קורפו, בשל ספקות לגבי כשרותם, אך הם נקטו שאתרוגי פארגה בחזקת כשרות ויש ליטול דווקא אותם. בין הכותבים: הרב צבי הירש חיות מז'ולקווה, האדמו"ר הרב ישראל פרידמן מרוז'ין והרב שלמה קלוגר רבה של העיר ברודי ומגדולי פוסקי דורו.
מנגד עמד רבה של קורפו, הרב יהודה ביבאס שהעיד על כך שאתרוגי קורפו אינם מורכבים[1]. על עדותו של הרב ביבאס נשענו רבנים רבים שהתירו את המשך השימוש באתרוגי קורפו כאתרוגים מהודרים. רבי חיים פלאג'י הסתמך עליה בהתירו את אתרוגי קורפו, ובעקבותיו צעדו רוב ככל הרבנים הספרדים[2].
במחנה האוסרים, חלו תמורות לכאן ולכאן: הרב קלוגר חזר בו לחומרה: בעוד שבקונטרס של הרב מינץ, הוא החריג את אתרוגי פארגה והכשיר אותם לנטילה בברכה, במהדורה הראשונה של ספר התשובות שלו "טוב טעם ודעת" (ה'תרי"ב, 1852) התפרסמה תשובתו האוסרת גם את אתרוגי פארגה ושאר סביבת קורפו: ”כי זה שנתיים בדקתי מהם ומצאתי גם בהם סימן מורכבים...”. מאידך, הרב חיות חזר בו לקולא: בעוד שבמכתבו שהתפרסם בקונטרס של הרב מינץ, מסר את נימוקיו לאיסור וכתב ששלח את טענותיו באיגרת לרבה של טריאסטה; במכתב לרב חיים פלאג'י, כתב שלאחר פרסום עדותו של הרב ביבאס, אין מקום לפלפולים, וכשרות האתרוגים ברורה, בתנאי שיהיה להם הכשר של משגיח בטריאסטה, מרכז השיווק לאירופה, שיוודא שמדובר באתרוגי קורפו וסביבתה ושלא הוחלפו באתרוגים אחרים.
פולמוס תרל"ה-תרל"ח
בשנים שלאחר מכן התעורר הפולמוס בצורה נקודתית מעת לעת, כך למשל נזקק בשנת ה'תר"ל, 1870, הרב יצחק רפאל אשכנזי לשאלת הרב חיים אלעזר וקס, שבשנים הבאות יהיה דמות מפתח בפולמוס אתרוגי קורפו, וכתב לו באריכות על כך שאתרוגי האזור כשרים בלי פקפוק ושהמסורת אודות גידולם בלי שום הרכבה נשמרת באדיקות מזה דורות וישנם הבדלים מהותיים בצורת עצי האתרוג מעצי הרכבה[3].
בשנת ה'תרל"ה התעורר פולמוס אתרוגי קורפו בעוצמה רבה, כשהפעם היה הטריגר להתעוררותו כלכלי וחברתי בעיקרו. גם מוקד ההתרחשויות החליף מקום, בעוד שבגלי הפולמוס הקודמים עמדו פוסקי יהדות גליציה והאימפריה העות'מאנית בעין הסערה, כשלצידם רבנים מהונגריה והארצות הגרמניות, סבב זה של הפולמוס התנהל כמעט כולו בין רבני ליטא. לדעת יוסף שלמון היו הסיבות לכך: חזרתה של יהדות ליטא לעמדה מרכזית בעולם הפסיקה, עמדה שאבדה לה מימי הגאון מווילנה, ושכעת הביאה את השאלה הבוערת שעל הפרק לפתחם של פוסקי ליטא, ואל מרכזיה התורניים: וילנה וקובנה; והעובדה שהאלטרנטיבה שהוצעה לאתרוגי קורפו היו אתרוגי ארץ ישראל, ורובו של היישוב היהודי האשכנזי בארץ ישראל בנקודת הזמן הזו היה מורכב מיוצאי ליטא.
אות הפתיחה לסבב המחודש של פולמוס אתרוגי קורפו ניתן בעקבות העלאת מחירים חדה שביצעו סוחרי האתרוגים היוונים בקרטל מאורגן לקראת חג הסוכות של שנת תרל"ה, במאמר מערכת של יחיאל ברי"ל, עורך "הלבנון", בגיליון ערב חג הסוכות תרל"ה של העיתון[4]: ברי"ל תיאר במאמרו את מנהגם של יהודי רוסיה ופולין להוציא הון רב לרכישת אתרוגיהם וסקר בקצרה את ההיסטוריה של הוצאות מופרזות לרכישת אתרוגים, למן רבן גמליאל הזקן ששילם אלף זוז בעד אתרוג בהיותו בספינה ועד הגביר יעקב טודסקו שבעת המצור על פריז ב-1870 הכריז שישלם אלף פרנק למי שיסתכן ויצא מן העיר להשיג לו אתרוג. מחירים מופרזים אלו נגזרו מעתות מצוקה והיצע אפסי, בעת מצור או על ספינה, אך הם שערורייתיים כאשר סוחרי האתרוגים היווניים מנסים להפוך אותם לנורמה. טענתו של ברי"ל הייתה חברתית בעיקרה - אין למנהיגים היהודים להכיל מצב שבו רק לעשירים המופלגים ישנה אפשרות לרכוש אתרוגים, והמון העם נאלץ להתדפק על דלתי העשירים כדי לזכות לברך על אתרוגיהם. הוא הראה כתקדים, את המאבק הנחוש של רבני המרכזים היהודיים בווילנה ובוורשה נגד קרטל הדגים לשבת, שנים ספורות קודם לכן. אז, אסרו הרבנים על רכישת דגים ואף על אכילתם עד לירידת המחירים ושברו את הקרטל, בכך איפשרו לעניים להמשיך ולהנות מדגים לשבת. אין כל סיבה איפוא לכך שהרבנים לא יטילו את כובד משקלם ההלכתי גם בתחום האתרוגים, תחום שעיקרו בצורכי שמים. בהמשך המאמר הוא בוחן גם את הצד ההלכתי של כשרות אתרוגי קורפו, לדבריו אין לאתרוגים אלו יתרון כשרותי על פני אתרוגים אחרים, ואדרבה - כשרותם מפוקפקת מאד. לכן, הוא חוזר וטוען, אין הצדקה להפקעת השערים, וחובה על הרבנים לקרוא לחרם צרכנים שיהיה מגובה גם בטיעונים ההלכתיים אודות כשרות האתרוגים ויאסור את השימוש באתרוגי קורפו עד להוזלת מחירם והשוואת השער לשערי פירות הדר אחרים.
הפולמוס בשנות ה-80 של המאה ה-19
בשנות ה-80 התחדש הפולמוס בשני מישורים: 1. העיתונות העברית והתנועה הציונית. 2. העולם החסידי בפולין.
אחרית דבר
- החרם על אתרוגי קורפו
בעקבות החרם, פרסם הרב מאדא, הרב מרדכי אליעזר ובר כרוז תחת הכותרת "מענה על הסערה", ובו כתב שלא זו בלבד שישנו קושי בהשגת אתרוגים כשרים בארץ ישראל ועניי ירושלים מתקשים לעמוד במחירם של האתרוגים, אלא שבעצם החרם טמונה איוולת, שכן פרנסתם של יהודי האי מבוססת על המסחר באתרוגים, וכאילו לא די להם בעלילות שכניהם היוונים, באים עתה יהודי אירופה וכורתים גם את הענף הכלכלי שלהם. המנשר התפרסם באירופה ועורר סערה, בעיקר כלפי הכותב. רוב ככל רבני אירופה הצטרפו לחרם על אתרוגי קורפו[5].
לקריאה נוספת
- חיים יצחק חמיאל, חלקו של ר' יוסף זכריה שטרן בפולמוס אתרוגי קורפו, בתוך: ספר רפאל, תש"ס, עמ' רמב-רנא
- יוסף שלמון, פולמוס אתרוגי קורפו ורקעו ההיסטורי, AJS Review גיליון 25, 2000-2001, עמ' 1–25
- יוסף שלמון, הפולמוס על אתרוגי קורפו ואתרוגי ארץ ישראל - 1875–1891, ציון, שנה סה, תש"ס, גיליון א, עמ' 75–106
- יצחק רפאל, אתרוגי קורפו ואתרוגי ארץ-ישראל, שרגאי, ב, תשמ"ה, עמ' 84–90
קישורים חיצוניים
- הרב מלך שפירא, אודות הפולמוס בענין אתרוגי קורפו, בתוך: אור ישראל, גליון כ"ט, עמ' רה-ריג, באתר היברובוקס
- ספרות הפולמוס
- יוסף ב"ר רפאל הכהן, בצלאל הכהן, הוראת היתר: בדבר אתרוגי קורפו בשנה זו (לפ"ג להורת כהלכה), וילנה: ש"י פין, ה'תרל"ו-1875, באתר היברובוקס
- משה רם[6], תוכחת מגולה נגד מחברת שיצאה לאור בווילנא... הוראת היתר בשנה זו על אתרוגי קורפו, מיינץ, תרל"ו, באתר היברובוקס
- יוסף ב"ר רפאל הכהן, בצלאל הכהן, דברי מלואים: להחוברת הוראת היתר על אתרוגי קורפו... המכונה בשם "דעת קדושים", וילנה: ש"י פין, ה'תרל"ז-1876, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ זו תשובתו ההלכתית היחידה של הרב ביבאס שבאה בדפוס, היא הודפסה בתחילה בליטוגרפיה בקונטרס מיוחד בן 15 דף, ואחר כך הודפסה בספר "לב חיים" של הרב חיים פלאג'י, ח"ב, סי' קכב- קכג.
- ^ הרב מלך שפירא, אודות הפולמוס, להלן "קישורים חיצוניים" הערה 3.
- ^ שו"ת ויען יצחק בתוך: קצת מכתבי מוהר"ר דוד אברהם חי ומוהר"ר יצחק רפאל אשכנזי, טארנא, סלובקיה, תרצ"ב, סי' כ', עמ' 101 ואילך, באתר היברובוקס.
- ^ יחיאל ברי"ל, מלים אחדים אדות מסחר האתרוגים, הלבנון, 25 בספטמבר 1874.
- ^ אליעזר רפאל מלאכי הרב אהרן שמחה בלומנטאל, בתוך: שערי שמחה: מאמרים ומחקרים תורניים וספרותיים, ניו יורק, תשכ"ז עמ' ג. וראו: קטלוג יודאייקה, טבת תשמ"ח, פריט 24.
- ^ לזהותו ראו לעיל.
27497462פולמוס אתרוגי קורפו