סיאנוס
לוקיוס איליוס סיאנוס (בלטינית: Lucius Aelius Seianus; 7 ביוני 20 לפנה"ס - 18 באוקטובר 31) היה פוליטיקאי רומאי ומפקד המשמר הפרטוריאני בימי הקיסר טיבריוס.
תולדות חייו
סיאנוס נולד בערך בשנת 20 לפנה"ס באטרוריה (כיום טוסקנה שבאיטליה) למשפחת פרשים רומאית. בשנת 2 לפנה"ס סיאנוס היה חלק מפמלייתו של גאיוס קיסר כשזה שוגר לפרובינקיות המזרחיות של האימפריה כדי לטפל בסכסוך עם האימפריה הפרתית בנוגע למעמדה של ארמניה, עם שובו לרומא קשר קשרי ידידות עם טיבריוס, דבר שישתלם בעתיד הקריירה הפוליטית שלו.
עם עלייתו של טיבריוס לכס הקיסרות בשנת 14 הוא מינה את סיאנוס, יחד עם אביו לוקיוס ססיוס סטראבו, למפקד המשמר הפרטוריאני וכשאביו נפטר הוא הפך למפקדו היחיד של המשמר. כשפרץ מרד של הלגיונות המוצבים בפאנוניה עם עלייתו של טיבריוס לשלטון, סיאנוס התלווה אל דרוסוס יוליוס קיסר בן הקיסר וסייע לו בדיכוי המרד.
עם חזרתו הוא הפך לעמוד התווך של טיבריוס ברומא והוא אף כינהו "חברו לעמל". לסיאנוס ניתנה הזכות למנות את חבריו לשרי מאה וטריבונים ונהנה מזכות מלאה לשמור על קשרים עם חברי הסנאט. סיאנוס נפטר מאגריפינה אלמנת גרמניקוס ושני בניה נירון יוליוס קיסר ודרוסוס יוליוס קיסר על ידי תביעתם על פי חוק ביזיון המלכות.
סיאנוס הפך לאיש החזק ברומא עם פרישתו של טיבריוס לקאפרי בשנת 26 וטיבריוס ניהל את ענייני המדינה דרכו וכך סיאנוס הפך למעין משנה לקיסר. בשנת 31 סיאנוס התפטר מתפקידו כמפקד המשמר הפרטוריאני וכיהן כקונסול במשותף עם טיבריוס ואף נפוצו שמועות שיקבל בקרוב את הסמכות הטריבונית, דבר שיצביע עליו כיורשו של טיבריוס.
אולם יחסיו של סיאנוס עם טיבריוס התערערו, וב-17 באוקטובר 31 שלח טיבריוס את מאקרו, מפקדו החדש של המשמר הפרטוריאני, עם מכתב לסנאט שבו הוא מגנה את סיאנוס. עוד באותו היום הסנאטורים ציוו לשים אותו במעצר ולמחרת היום גזרו עליו דין מוות, והוא הוצא להורג על המדרגות הגמוניאניות. מותו היה הראשון בסדרה של טיהורים אכזריים של ידידיו ובני משפחתו, אף ילדיו הקטנים הוצאו להורג על המדרגות ובתו אף עונתה.
על פי פילון האלכסנדרוני, בחיבוריו נגד פלאקוס והמשלחת לגאיוס, סיאנוס פעל נגד היהודים.[1]
הערכה וביקורת
קיימת מחלוקת בין החוקרים בנושא מפלתו של סיאנוס. רוב המקורות העתיקים סבורים שהוא בנה את כוחו הפוליטי ברומא מתוך שאיפה לרשת את טיבריוס ובסופו של דבר אף רקח מזימה לרצח הקיסר ולהשתלטות על המדינה. כשנודע הדבר לטיבריוס הוא פעל במהרה וחיסל את סיאנוס וחבר נאמניו.
ראייה זאת בדרך נדחית על ידי המחקר המודרני. אן בודינגטון סבורה שחיסולו של סיאנוס היה כתוצאה מפעולתה של סיעה רבת השפעת מבין הסנאט אשר לא השלימה עם העובדה כי סיאנוס, שהיה ממוצא צנוע באופן יחסי, עלה לגדולה במדינה, ובסופו של דבר צברה השפעה פוליטית מספיקה כדי להכריח את טיבריוס להיפטר מסיאנוס.[2]
את ההשקפה הזאת דוחה ההיסטוריון צבי יעבץ בתוקף. לדעתו הסנאטורים הממורמרים לא יכלו לעשות שום דבר בנושא סיאנוס מכיוון שכבר בימיו של אוגוסטוס הסנאט איבד את כוחו והשפעתו הפוליטית שעברה לידי הקיסר והצבא. הוא סבור שסיאנוס היה חסר כוח פוליטי עצמאי וכל פעולותיו היו כמשרת נאמן של אדונו טיבריוס. לשיטתו של יעבץ, מפלתו של סיאנוס באה מכיוון שעבר את הקווים בבקשתו את הסמכות הטריבונית, דבר שאדם שמרני כטיבריוס לא היה מוכן לתת לו. עובדה זו הגבירה את חשדנותו של טיבריוס שהורה על חיסולו.[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ פילון האלכסנדרוני, נגד פלאקוס, פרק ראשון, סעיף 1.
- ^ Ann Boddington, Sejanus. Whose Conspiracy?, The American Journal of Philology, Vol. 84, No. 1. (Jan., 1963), pp. 1-16
- ^ צבי יעבץ, טיבריוס וקליגולה - מהעמדת פנים לטירוף, עמ' 78-93
26274276סיאנוס