סלנג

סלנג (בעברית: עָגָה) הוא שימוש לא תקני בשפה על ידי קבוצה חברתית מסוימת, לרבות המצאת מילים חדשות שלא קיימות במשלב התקני, או ייבוא מילים משפה אחרת. המילה סלנג ידועה כבר מהמאה ה-18, ומקורה אינו ידוע. לעיתים קרובות, נוצרים ביטויי סלנג כחלק מסוציולקט שנועד להבחין בין חברי קבוצה אחת לאחרת, ובמובן זה הוא משמש כדרך לאפשר לבני קבוצה מסוימת לזהות זה את זה. במקרים רבים, נוטות תת-תרבויות בעלות מובחנות מקצועית או מובחנות באורח חיים, לפתח סלנג ייחודי להן, כפי שאפשר להבחין אצל מכורים לסמים, פושעים, שוטרים, מוזיקאים, אנשי תיאטרון ובעלי מקצועות אחרים שבהם קיימת אינטראקציה ענפה בין חברי תת-התרבות.

חשוב להבחין כאן בין עגה לז'רגון, שהוא מילון המונחים האופייני לעוסקים במקצוע מסוים. הז'רגון עשוי לשמש כדי להבחין או לבודד מי שאינו חבר בקבוצה, אך הוא לא מחליף את הדקדוק או הלקסיקון התקניים אלא מוסיף מונחים מוסכמים טכניים, מקצועיים או מוסדיים שאינם רלוונטיים לאנשים חיצוניים, אך לחברי הקבוצה מאפשרים החלפת מידע יעילה יותר.

בעברית, בגלל מאפייניה הייחודיים כשפה מתחדשת, שחלקים בה דלים בתארים ושמות עצם נדרשים, מתפקד הסלנג כדרך לא רשמית להעשרת המאגר הלשוני. לעיתים קרובות חודרות מילות עגה בהדרגה אל תוך השפה הרשמית ובמקרים מסוימים הן אף מתקבלות באופן רשמי ומלא לאוצר המילים באמצעות האקדמיה ללשון העברית.

תפקידי הסלנג בשפה

לשימוש בסלנג מספר תפקידים בולטים, המסבירים במידה רבה את הסיבות להופעת מילות וביטויי סלנג:

• נגיעה בנושאים רגישים: מילות סלנג מאפשרות להגדיר באופן ישיר ופתוח עצמים, מצבים, תארים ומושגים שאינם מוגדרים בשפה הרשמית, לרוב משום שהם עוסקים בנושאים רגישים. לדוגמה, ביטויי סלנג הנוגעים לשימוש בסמים כמו "סטלן", "מסניף", "שורה", "מריח", "צינגלה", "אצבע", "סוליה", "בוף", "שאכטה", "מחשש", "אפוף", ודומיהם נוצרו כדי למלא צורך בהגדרות של מצבים, דמויות, עצמים וכדומה הקשורים בשימוש בסם.
• הבחנה ומעמד: סלנג הנוצר כדי להבחין בין קבוצה אחת לאחרת, באמצעות יצירת אוצר מילים ייחודי לקבוצה שבה הומצא הסלנג. פעמים רבות, סלנג כזה מופיע בתת-תרבות הסובלת מנחיתות ממשית או נתפשת, והסלנג משמש כלי כדי להפּך את המצב ולהציג את תת-התרבות כעליונה או מיוחדת. סלנג כזה אופייני לקבוצות של פושעים, משתמשים בסמים וכדומה. אפשר להבחין גם בכך שכאשר תת-תרבות מסוימת זוכה לשינוי במעמדה, הדבר משתקף גם בסלנג המשמש אותה. ברוב המקרים, כאשר ביטוי המשמש קבוצה מסוימת מתחיל לשמש בקבוצות אחרות, הוא חדל מלשמש כמבחין בין הקבוצות והשימוש בו עשוי לדעוך. דוגמה טיפוסית לכך היא העובדה שכאשר ביטוי עגה מופיע בפרסומות והופך בכך נחלת הכלל, מסמנת הופעתו בדרך כלל את קץ שמישותו בתוך תת-התרבות שיצרה אותו.
• השלמת החסר: תפקיד חשוב אחר של הסלנג הוא השלמת מילים חסרות בשפה. תפקיד זה של הסלנג הוא בעל חשיבות מיוחדת בעברית, שבה ישנם תחומים רבים בהם אוצר המילים דל יחסית. כך, לדוגמה, מילים כמו "מפתח שוודי", "ג'בקה", "רצ'ט", "בוקסה", "ג'ק", "שטיכמוס", "שטאלבנד", וכדומה מנסים לחפות על חסרון שמות מוכרים לכלי עבודה. במקרים אחרים, מילת עגה או מילה תקנית משמשת בסיס לשלל הטיות והשלמות. לדוגמה, המילים "נודניק" ו"נקניק" (הראשונה מיידיש, השנייה בעברית תקנית) שימשו לבריאת "מנדנד", "נאג'ס", "נוג'ס", "נדנוד", "מתנקנק", "ניקנק", וכדומה. במקרים אחרים, סלנג בורא מילים ומשמעויות חדשות במהירות וביעילות רבה, בהתאם להשתנות החברה או הטכנולוגיה. הפעלים "לסמס" (שורש ס. מ.ס) או "לצ'טט" (שורש צ'.ט. ט.) באו למלא פער בשפה בתחום הטכנולוגיה.
• קיצור אופני ביטוי: פעמים רבות, משמשים ביטויי סלנג כדרך לקצר ביטויים או להפוך ביטויים ארוכים לשמישים יותר—לעיתים תוך כדי שיבוש או התעלמות מכללי השפה התקנית. כך, לדוגמה, במסגרות צה"ליות נוהגים לומר "נשקים" או "רכבים" במקום "כלי נשק" ו"כלי רכב" או "תעלה על א'" במקום "לבש את המדים המתאימים ליציאה מן הבסיס".
• ביטוי זיקה לתרבויות אחרות: ביטוי כזה יכול להיות מתוך הערצה לתרבויות אלה, מתוך הרגל בשל חשיפה לבני תרבויות אלה שאינם מדברים היטב את השפה המקומית או מתוך רצון לתת רושם אקזוטי. לדוגמה, ישראלי העובד כמוזג בבית המרזח עשוי לומר כי הוא "בארמן" ב-"פאב", כחיקויי למילים האנגליות Bartender ו-Pub.

אופן היווצרות סלנג

סלנג נוצר ברוב המקרים באמצעות אחד משני סוגים של שינויים:

• סמנטי: שינוי במשמעות מילה או משחק מילים.
• צורני: שינוי מילים או יצירת מילים חדשות. במקרים כאלו, השינוי לובש פעמים רבות דמות של עיוות משמעות מקובלת או תקנית או אפילו היפוכה.

ישנן דרכים רבות ליצירה צורות סמנטית וצורנית של מילות סלנג. לדוגמה:

• שאילה משפות אחרות: מילה משפה אחרת מאומצת כמילת סלנג. בעברית, שאול עיקר הסלנג מערבית, יידיש ואנגלית, אך ישנן גם מילים רבות השאולות מרוסית, צרפתית וגרמנית. לדוגמה: נו, סמטוכה, פראייר, ערס, תכל'ס, ז'לוב, סחי.
• הוספת סיומת: הוספת סיומות כמו -ניק, -לה, -יסט, -צ'יק, -צ'וק, -וש, וכדומה. לדוגמה: "אימוש", "ממוש", "מוישה'לה", "טנקיסט", "נויניק" (אדם העוסק בטיפוח הנוי בקיבוץ), "סג"מניק", "גולנצ'יק", "חיילצ'וק", "ג'ובניק".
• הרכבת מילים (הלחם): שילוב של שתי מילים או יותר ליצירת מילה חדשה או שילוב חדש. לדוגמה: "צחוקים וחחות" (על בסיס חה-חה, קול הצחוק), "שחורדינית" (על משקל בלונדינית) , "צרפוקאים" (מרוקאים ששפת האם שלהם צרפתית).
• קיצורים וראשי תיבות: קיצורים וראשי–תיבות במקום ביטויים שלמים. לדוגמה: "חבל"ז" (חבל על הזמן), "לב"ש" (לא בעיה שלי).
• מטונימיה וסינקדוכה: שימוש בחלק כמיצג השלם, או הגדרת השלם על פי מרכיביו.
• שימוש בשמות: שימוש בשמות כדי להגדיר אדם או תכונה. לדוגמה: "דמבו", "פייפר" (להגדרת אדם בעל אוזניים גדולות), "משקפופר", "קסוקר", "אבו ארבע" (למרכיבי משקפיים), "פרחה", "יענטע", "ווחש", "קופיקו", "פולני", "יקה", "פרסי מדוני", וכו'.
• פוליסמיה: משחק במשמעויות השונות שיש למילה.
• מטפורה: שימוש בדימוי כדי להגדיר דבר או תכונה, למשל: "מקטין ראש".
• חריזה: שימוש בחריזה או חזרה משובשת ונחרזת של מילה. לדוגמה: "או"ם שמום", "פרצוף צנע בלי אנטנה", "קוף בלי משקוף", "מה? תפוח אדמה".
• הכפלות: הכפלת הברות או חלקי מילה, עם או בלי הקשר אונומטופאי. לדוגמה: "טקטק", "פרה-פרה", "קשקש", "גיחי-גיחי", "קריץ-קריץ", "בלה-בלה", "קטע-קטע", "חה-חה".
• אפוקופיה: השמטת סוף מילה או ביטוי. לדוגמה: "זותומרת" במקום "זאת אומרת", "להית" במקום "להתראות".
• אפרסיס: השמטת תחילית או מילה ראשונה. לדוגמה: " 'סדר", " 'תראות", "לא'רצה" ("אני לא רוצה").
• השמטות מרובות: השמטה של תחילת, אמצע, סוף, וכו' בו זמנית. למשל; " 'צֶה?" (במקום "רוצה?"), " 'תָּה" (במקום "אתה"), "בוא'נה" (במקום "בוא הנה"), "'שְׁךָ" (במקום "שֶׁלְּךָ").
• היפוך סדר: היפוך סדר ההברות או המילים. לדוגמה: "פגריות" (פרגיות), "התלבלבתי" (התבלבלתי).
• המרת מילה: החלפת מילה אחת באחרת, פעמים רבות כדי לעדן ביטוי.
• פונטי: מילים שנוצרו מהצליל המתקשר אליהן בצורה אונומטופאית. למשל: "צ'חצ'ח" שככל הנראה מבוסס על האופן שבו נשמע דיבורם של עולים ממרוקו, שבו בולטות אותיות כמו צ' וח', באוזני העולים בני עדות אשכנז או "ווזווז" - מלשון המילה היידית וואָס [vus], שפירושה "מה" הוא שם גנאי לאשכנזי שנוצר בדרך דומה. דוגמה אחרת היא "בלינג בלינג".

ביטויים

בדומה למשלבים אחרים, גם הסלנג עשיר בביטויים, מהם המורכבים ממילים תקניות בלבד, שרק צירופן לביטוי הופך את הביטוי לסלנג, ומהן שכבר חלק מהמילים המרכיבות אותן הן בסלנג.

• "טרנטה דה-לוקס", תיאור מכונית הנוסעת חרף היותה גרוטאה.
• "חבל על הזמן" (בקיצור חבל"ז), ביטוי שמשמעותו בסלנג הפוכה ממה שמובן משמיעה ראשונה, וכוונתו "משובח שבמשובחים". במקור, קיצור של הביטוי "(כל כך טוב, ש)חבל על הזמן לתאר, חבל על כל מילה".
• "בוקרה פיל מישמיש", שמקורו בערבית, הוא ביטוי המביע סירוב או דחייה.
• "מספר ירוק" כינוי לרישיון להפעלת מונית.

סלנג באינטרנט

דוגמאות לסלנג אינטרנטי:

1. Lol = Laughing out loud
2. Np = No problem
3. Ty = Thank you
4. gg =good game
5. gl = good luck

דוגמאות לסלנג אינטרנטי מתקדם:

1. Mhm = Yeah
2. Dw = Don't worry
3. Atm = At the moment
4. ily= i love you
5. idk= i dont know
6. ?ikr = I know, right
7. tl;dr = too long; didn't read
8. smh = shaking my head
9. afk = away from keyboard

מילוני סלנג עבריים

מילות סלנג נפוצות מוצאות את מקומן גם במילון לשפה התקנית, ובמהדורת 2004 של "מילון אבן-שושן" נכללות לא מעט מילות סלנג. בנוסף לכך יוצאים לאור מילוני סלנג, שהבולט מביניהם בעברית הוא ספרם של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה, מילון עולמי לעברית מדוברת. יחד עם זאת, חשוב לזכור שהשפה המדוברת מטבעה חשופה לשינויים רבים ומהירים, ומילונים אלה מאבדים את עדכניותם לאחר זמן קצר.

מילוני סלנג עבריים:

• מילון הסלנג הישראלי, בעריכת רפאל ספן, 1965.
• מילון הסלנג הישראלי, הוצאת קריית ספר, 1971.
• דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה, מילון עולמי לעברית מדוברת, הוצאת א. לוין אפשטיין, 1972 (כרך א), 1982 (כרך ב).
• עודד אחיאסף ואחרים, לקסיקון הסלנג העברי והצבאי, הוצאת פרולוג, 1993.
• ראובן שפירא ונתן רועי, לקסיקון שוטרים וגנבים, הוצאת ידיעות אחרונות, 1997.
• מייק אלדר, סלנג צבאי, הוצאת פרולוג, 1994.
• משה יהלום, סלנג והומור, מילון לישראלית מדוברת, הוצאת "דור", 2002.
• רוביק רוזנטל, מילון הסלנג המקיף, הוצאת כתר, 2005.
• רוביק רוזנטל, הלקסיקון של החיים, הוצאת כתר, 2007.
• דורבנות - אתר אינטרנט לנושא

מילוני סלנג דו-לשוניים:

• איטה ישראלי, סלנג ועוד, מילון סלנג אמריקאי (אנגלית-עברית), 2003.
• איטה ישראלי, סלנג ועוד, מילון סלנג ישראלי (עברית-אנגלית), 2005.

לקריאה נוספת

• ניסן נצר, עברית בג'ינס - דמותו של הסלנג העברי, מוסד ביאליק, 2008.
• רפאל ספן, דרכי הסלנג: תופעות משמעות וצורה בעברית התת-תקנית, הוצאת קריית ספר, 1972.
• רוביק רוזנטל, "מה תעשה העברית בלי להשווייץ, לנדנד ולקטר", דווקא, יולי 2006.

קישורים חיצוניים

• נורית רובין ורוביק רוזנטל, המדריך לז'ונגלר המתחיל, באתר nrg‏, 9 באפריל 2004
• רוביק רוזנטל, מה עושים עם הביטוי הזה? שאלות שימוש ומשמעות של מטבעות לשון
• רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית: סיכום העשור בלשון העברית, באתר nrg‏, 31 בדצמבר 2009
• סיני גז, שולטתתתת ברשת: הסלנג האינטרנטי תופס תאוצה, באתר nrg‏, 9 באוגוסט 2009
• ראשי תיבות בסלנג עברי
• ד"ר ניסן נצר, הסלנג בשפה העברית - ניוון או גיוון?, סרטון באתר יוטיוב

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25100003סלנג