עבר נהרה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עֲבַר נַהֲרָה או עֲבַר נַהֲרָאארמית; בעברית: עֵבֶר הַנָּהָר), כלומר הגדה המערבית של נהר פרת (מנקודת מבט מסופוטמית ופרסית) היה אזור בדרום-מערב אסיה, ופחווה של האימפריה הנאו-אשורית (911–605 לפנה"ס), פחווה של האימפריה הנאו-בבלית (612–539 לפנה"ס) ואחשדרפנותיוונית: סטראפיה) של האימפריה האחמנית (539–332 לפנה"ס). האזור מכונה בפרסית עתיקה אתורה (אנ') או אתוריה, ובעילמית אשור. תרגום אונקלוס מציין את נינוה, כלח, רחובות ורסן (אנ') כנמצאות בתחום השיפוט של אתורה.

האחשדרפנות מוזכרת בהרחבה גם בספרי עזרא ונחמיה, שכן היא כללה את ארץ ישראל ובתוכה פחוות יהודה (יהוד מדינתא).

היסטוריה

פניקיה, צידון. 435–425 לפנה"ס בקירוב.
מטבע מזאיוס, אחשדרפן עבר-נהרה, צידון, פניקיה. 353–333 לפנה"ס בקירוב.
תבליט של משלחת נושאת מנחה, אולי סורית או איונית, באפדנה (אנ') בפרספוליס.

המונח "עבר-נהרה" נוסד בתקופת האימפריה הנאו-אשורית (911–605 לפנה"ס) בהתייחס למחוזות הלבנטיניים שלה. שם המקום מופיע בכתובת מהמאה ה-7 לפנה"ס של אסרחדון מלך אשור. האזור נותר חלק בלתי נפרד מהאימפריה האשורית עד לנפילתה בשנת 612 לפנה"ס, כאשר חלק מהאזורים הצפוניים נותרו בידי שרידי הצבא והממשל האשורי עד לפחות 605 לפנה"ס, ואולי אף עד שנת 599 לפנה"ס.

מאוחר יותר נלחמו על עבר נהרה האימפריה הנאו-בבלית (612–539 לפנה"ס) ומצרים, שנכנסה לאזור בניסיון מאוחר לסייע לאימפריה האשורית, ששלטה בה בעבר. הבבלים ובני בריתם הביסו בסופו של דבר את המצרים (ושרידי הצבא האשורי) והשתלטו על האזור, אותו המשיכו לכנות עבר-נהרה.

האימפריה הבבלית נפלה בידי האימפריה האחמנית הפרסית (539–332 לפנה"ס), והפרסים השתלטו על האזור. לאחר שהם עצמם היו מאות שנים תחת שלטון אשור, הפרסים האחמנים שמרו על הארמית האימפריאלית ועל המבנים הארגוניים האימפריאליים של קודמיהם הבבלים והאשורים.

בשנת 535 לפנה"ס ארגן המלך הפרסי כורש הגדול כמה מהשטחים החדשים שנכבשו מידי האימפריה הנאו-בבלית לשעבר כאחשדרפנות (נציבות) אחת: "בבל ועבר הנהר",[1] שהקיפה את דרום מסופוטמיה ואת עיקר הלבנט. צפון מסופוטמיה נותרה כאתורה (אשור הפרסית).

האחשדרפן (נציב, ביוונית: סטראפ) של עבר-נהרה התגורר בבבל, והיו מושלי משנה בעבר-נהרה, אחד מהם היה תתני, המוזכר בספר עזרא בתואר "פַּחַת עֲבַר-נַהֲרָה"[2] ומוזכר גם בתעודות בבליות בכתב יתדות. חלוקה מנהלית זו נותרה ללא שינוי עד שנת 486 לפנה"ס לפחות (שנת עלייתו לשלטון של חשיארש הראשון), אך לפני שנת 450 לפנה"ס פוצלה ה"מגה-סטראפיה" לשתי אחשדרפנויות: בבל ועבר-נהרה.[1]

תיאורו של ההיסטוריון היווני הרודוטוס (המאה ה-5 לפנה"ס) של מחוז המס האחמני (אנ') החמישי מתאים לעבר-נהרה: הוא כלל את ארם (אנ'), פניקיה וקפריסין (שנכללה גם בסטראפיה). הרודוטוס לא כלל ברשימת המס את השבטים הערבים של חצי האי ערב, המזוהים עם הקדרים, שלא שילמו מיסים אך העלו תרומה באמצעות מנחה דמוית-מס של לבונה.

הסטראפיה עבר-נהרה פורקה בתקופת האימפריה הסלאוקית ההלניסטית (312–150 לפנה"ס). במהלך המאה ה-3 לפנה"ס, שילבו הסלאוקים את האזור הזה ואת אשור שבמסופוטמיה העליונה בסטראפיה סוריה. השם "סוריה" היה במקור נגזרת הודו-אנטולית מהמאה ה-9 לפנה"ס של השם "אשור", ושימש במשך מאות שנים ביחס לאשור ולאשורים באופן ספציפי. אולם מנקודה זו נעשה שימוש כללי ולעיתים קרובות ללא הבחנה במונח "סוריה" ו"סורים" כדי לתאר גם את אשור עצמה וגם את עבר-נהרה/ארם, ואת האוכלוסיות האשורית והארמית/פיניקית שלהן.

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0