סמיר א-ריפאעי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמיר א-ריפאעי
سمير الرفاعي
לידה 30 בינואר 1901
צפת, האימפריה העות'מאנית
פטירה 12 באוקטובר 1965 (בגיל 64)
עמאן, ירדן
מדינה ירדןירדן ממלכת ירדן
מפלגה עצמאי
ראש ממשלת ירדן
15 באוקטובר 194419 במאי 1945
(31 שבועות)
ראש ממשלת ירדן
4 בפברואר 194728 בדצמבר 1947
(46 שבועות ו־6 ימים)
ראש ממשלת ירדן
4 בדצמבר 195025 ביולי 1951
(33 שבועות ו־3 ימים)
ראש ממשלת ירדן
8 בינואר 195622 במאי 1956
(19 שבועות ו־3 ימים)
ראש ממשלת ירדן
18 במאי 19586 במאי 1959
(50 שבועות ו־4 ימים)

סמיר א-ריפאעיערבית: سمير الرفاعي; 30 בינואר 1901 - 12 באוקטובר 1965) היה פוליטיקאי ירדני ממוצא פלסטיני, כיהן שש פעמים כראש ממשלת ירדן. כהונתו הראשונה הייתה כאשר אמירות ירדן הייתה חלק מהמנדט הבריטי על עבר הירדן, ושאר כהונותיו לאחר קבלת עצמאותה של ממלכת ירדן ב-1946. שימש מספר פעמים גם כשר החוץ של ירדן[1]. בזמן כהונתו השלישית נרצח המלך עבדאללה.

ביוגרפיה

סמיר א-ריפאעי נולד ב-30 בינואר 1901 בצפת. נמנה עם האליטה הפוליטית הפלסטינית בירדן, בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20[2]. הוא כיהן כמזכיר הכללי של ממשלת ירדן משנת 1933[3][4] ומונה לשר הפנים ביולי 1941[5]. כהונתו הראשונה כראש הממשלה החלה ב-15 באוקטובר 1944 והסתיימה בתאריך 19 במאי 1945, אז הוחלף בידי אבראהים האשם[6]. במהלך כהונתו הוא עסק רבות בענייני ארץ ישראל[7] והיה שותף לשיחות האיחוד הערבי והשתתף בוועידה האחדות הערבית בקהיר[8]. כן עסק א-ריפאעי בתוכנית להקמת סוריה רבתי בסוריה, לבנון, ארץ ישראל ועבר הירדן[9]. בעיתונות פורסמו שמועות שונות על הסיבות להתפטרותו במאי 1945[10].

א-ריפאעי עמד בראש משלחת עבר הירדן לשיחות לונדון בשנת 1946[11]

כהונתו השנייה כראש ממשלה הייתה בחודשים פברואר[12]-דצמבר של שנת 1947[13][14]. בעיתונות נטען שא-ריפאעי נדרש להתפטר בגלל חילוקי דעות עם המלך עבדאללה שרצה לפעול לסיפוח חלק מארץ ישראל ולמימוש תוכנית סוריה רבתי באופן חד צדדי, בעוד א-ריפאעי ביקש להגיע להסכמות בתוך הליגה הערבית[15].

בדצמבר 1948 יצא כשליח מיוחד של עבדאללה ללונדון[16] ובינואר 1949 ביקר בוושינגטון[17]. בסוף 1949 יצא בשליחות המלך לאיראן[18]. בתקופה זו כיהן כ"שר הארמון" או "שר החצר"[19] וניהל גם שיחות על הסכם שלום עם ישראל[20].

בתחילת מרץ 1950 נתבקש להקים ממשלה במקום אל-הודא[21], אולם הוא לא הצליח במשימה[22].

באפריל 1950 לא התמודד א-ריפאעי בבחירות לפרלמנט[23], ובמקום זאת מונה לסנאט[24].

את כהונתו השלישית כראש ממשלה החל בתאריך 4 בדצמבר 1950, לאחר שהחליף את קודמו סעיד אל-מופתי בממשלה שכללה את נציגי הקואליציה בפרלמנט[25]. לאחר חצי שנה בתפקיד, נרצח המלך עבדאללה במהלך ביקור בירושלים, וירש אותו בנו טלאל. שבוע לאחר מכן, לאחר הוצאתם להורג של הקושרים, התפטר א-ריפאעי מתפקיד ראש הממשלה[26]. הוא סיים את כהונתו השלישית ב-25 ביולי 1951.

כהונתו הרביעית של א-ריפאעי התרחשה בזמן מלכותו של חוסיין, בנו של טלאל. בספטמבר 1955 נחתם ההסכם הראשון בברית בגדד, ברית הגנה אנטי-סובייטית ביוזמת בריטניה וארצות הברית. עיראק הצטרפה לברית, כמו גם מדינות אחרות באסיה, והבריטים ניסו לגייס גם את ירדן לקואליציה זו. חוסיין אמנם תמך ביוזמה זו, אולם ראש ממשלתו סעיד אל-מופתי והשרים הפלסטינים התנגדו לכך והתפטרו בסוף השנה. בעקבות זאת החלו בממלכה מהומות ברוח סוציאליסטית ואנטי-מערבית. שתי ממשלות קצרות מועד, של היזאע אל-מג'אלי ושל אבראהים האשם (בו כיהן א-ריפאעי כסגו ראש הממשלה ושר החוץ[27]) לא הצליחו להרגיע את הרוחות. ב-8 בינואר 1956 התמנה א-ריפאעי לראש ממשלה[28], והודיע באופן רשמי כי ירדן לא תצטרף לברית בגדאד[29]

א-ריפאעי כיהן בתפקיד ראש הממשלה במשך כחצי שנה, עד ל-22 במאי 1956, אז התפטר בעקבות חילוקי דעות עם המלך בענייני מדיניות בעולם הערבי[30]. בתחילת 1958 כיהן כשר החוץ וסגן ראש הממשלה[31] ובעיתונות הישראלית כונה "האיש החזק" של ירדן[32]. בתקופה זאת ניהל את המגעים בנושא היחסים עם ישראל סביב משבר העלייה להר הצופים[33] והוביל את הדיונים על איחוד בין ירדן ועיראק[34]. ב-19 במאי 1958, בעקבות חתימת הסכם האיחוד בין ירדן ועיראק, אבראהים האשם התפטר מתפקיד ראש ממשלת ירדן ומונה לסגן ראש ממשלת האיחוד, וא-ריפאעי מונה לראש ממשלה של ירדן[35]. כהונה זו ארכה כשנה, ובסופה התפטר פעם נוספת במאי 1959, בנימוק של הצורך במנוחה כדי לשמור על בריאותו[36]. עלתה הסברה שהרקע להתפטרות היה ניסיון התנקשות בחוסיין בידי סגן הרמטכ"ל הירדני צאדק אל-שרע בגיבוי מצרים, שעמדה אז בראשות קע"ם[37]. החליפו בתפקיד היזאע אל-מג'אלי. התפטרותו אפשרה ניסיונות להידוק הקשרים עם מצרים[38]. בנובמבר 1959 מונה א-ריפאעי לנשיא הסנאט הירדני[39].

בעקבות הפיכות הבעת' בסוריה ובעיראק בראשית שנת 1963, התפטר ראש הממשלה וספי א-תל וא-ריפאעי החליפו, עם ממשלה שהוגדרה כתקיפה יותר[40] שתפעיל יד קשה נגד גורמים נאצריסטים[41]. עם זאת, היו שהגדירו את מטרת ממשלת א-ריפאעי להדק את הקשרים עם מצרים למרות המתיחות של השנים הקודמות. א-ריפאעי הקים ממשלה שהייתה מורכבת מגורמים בעלי נאמנות מסורתית לבית המלוכה, ובמקביל ניסה לרצות את האופוזיציה. אולם דווקא בתקופה זו פרצו מהומות קשות בממלכה, על רקע ההכרזה על הקמת האיחוד המשולש בין עיראק, סוריה ומצרים. המהומות דוכאו ביד קשה, ובעקבות זאת נאלץ א-ריפאעי להתפטר ב-21 באפריל[42]. ביולי 1963 נתמנה ליושב ראש הסנאט הירדני[43], אולם בנובמבר 1963 הוא התפטר מהסנאט[44].

נפטר בעמאן ב-12 באוקטובר 1965[45].

עמדותיו

לאור פרסומים כאילו הסכים לעלייה של חצי מיליון יהודים לארץ ישראל והשגת שוויון יהודי-ערבי בה, פרסום גילוי דעת בו כתב שהוא מאמין בצדקתם של תושביה הערבים של ארץ ישראל ועושה כל אשר ביכלתו לסייע להם. ‬הוא הוסיף שהוא רואה בציונות סכנה לעבר הירדן ושמחובתו להלחם בה בכל כוחו"[46].

באוקטובר 1947, הסביר א-ריפאעי בשיחה עם כתבים בריטיים את עמדותיו האנטישמיות והתנגדותו למדינה יהודית בפלשתינה: "היהודים הם עם שיש לחשוש מפניו, ראו מה עשו בתוך 27 שנה בלבד ... הם גייסו את הונם ואת השפעתם כדי להשיג מדינה מן האו"ם. תן להם עוד 25 שנה והם יהיו על פני המזרח התיכון כולו, בארצנו ובסוריה ובלבנון, בעיראק ובמצרים...[47], כמו כן במהלך שיחה זו התבטא שהיהודים אחראים לשתי מלחמות העולם והם אלו שעמדו מאחורי המפלגה הנאצית.

חיים אישיים

משפחתו של א-ריפאעי דומיננטית בפוליטיקה של ירדן. אחיו של סמיר, עבד אל-מונעם א-ריפאעי, שימש גם הוא כראש ממשלת ירדן. כמו כן, בנו זיד א-ריפאעי ונכדו סמיר זיד א-ריפאעי שימשו שניהם כראשי ממשלת ירדן.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ Index Re-Ri
  2. ^ יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמ' 25
  3. ^ הורכבה ממשלה חדשה בעבר הירדן, דואר היום, 20 בנובמבר 1933
  4. ^ בצל בלודאן, הירדן, 24 בספטמבר 1937
  5. ^ רבת עמון, דבר, 30 ביולי 1941
  6. ^ אחר חצות, משמר, 20 במאי 1945
  7. ^ למשל: ראש ממשלת עבר הירדן מוחה, הצופה, 31 באוקטובר 1944
    אהרן כהן, שלב חדש במדיניות הערבית - בעיית ארץ ישראל, משמר, 16 במרץ 1945
  8. ^ מתאמצים להחיש את ועידת האחדות, דבר, 31 בדצמבר 1944
    השלב האחרון בהקמת חבר מדינות ערב, משמר, 15 בפברואר 1945
  9. ^ סוריה רבתי אינה כוללת עליה יהודית, הבוקר, 5 באפריל 1945
    אגרות מבירת הארץ, המשקיף, 6 באפריל 1945
  10. ^ ועדת חקירה, משמר, 9 ביולי 1945
  11. ^ ואלה ראשי המשלחות הערביות, הבוקר, 25 באוגוסט 1946
    סוריה רבתי - ענין ערבי טהור, דבר, 25 בספטמבר 1946
  12. ^ ממשלה חדשה בעבר הירדן, משמר, 4 בפברואר 1947
    ממשלה חדשה בעבר הירדן, דבר, 6 בפברואר 1947
  13. ^ ממשלה חדשה בעבר הירדן, הצופה, 29 בדצמבר 1947
  14. ^ ממשלה חדשה בעבר הירדן, דבר, 2 בינואר 1948
  15. ^ עמוס מזרחי, הממשלה העברירדנית החדשה, על המשמר, 9 בפברואר 1948
  16. ^ שליחו של עבדאללה מבקש הוראות בלונדון, הבוקר, 24 בדצמבר 1948
  17. ^ אגרת עבדאללה לטרומן, דבר, 16 בינואר 1949
    ואשינגטון תכיר בעבדאלה ותעניק לו מלווה, קול העם, 23 בינואר 1949
  18. ^ משלחת מעבה"י לפרס, דבר, 29 בדצמבר 1949
  19. ^ עבדאללה מטעים שוב את התנגדותו לבינאום ירושלים, דבר, 21 באוקטובר 1949
  20. ^ נובומייסקי מנהל מו"מ עם נציג עבדאללה, קול העם, 27 בפברואר 1950
    המו"מ עם עבר הירדן מתקדם אך לא מסתיים, חרות, 1 במרץ 1950
  21. ^ ממשלת עבה"י התפטרה, דבר, 3 במרץ 1950
  22. ^ כיצד נכשל סמיר א-רפאי, הבוקר, 6 במרץ 1950
  23. ^ מצדדי ההסכם עם ישראל מחוץ לפרלמנט, חרות, 12 באפריל 1950
  24. ^ עבדאללה מינה את הסינאט, על המשמר, 19 באפריל 1950
  25. ^ גבריאל שטרן, ראשי האופוזיציה צורפו לממשלה החדשה בעבר הירדן, על המשמר, 5 בדצמבר 1950
  26. ^ אבי שליים, המלך חוסיין: ביוגרפיה פוליטית, עמ' 59
  27. ^ האשם הקים ממשלת־מעבר בירדן, הבוקר, 22 בדצמבר 1955
  28. ^ שקט מתוח שורר בירדן, הבוקר, 10 בינואר 1956
  29. ^ יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמ' 71
  30. ^ יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמ' 76
  31. ^ רפאעי: התקפות רדיו רמאללה על קהיר ודמשק - לא על דעת הממשלה, הבוקר, 23 בינואר 1958
  32. ^ א-ריפאעי מקווה לתמיכת בריה"מ בגבולות החלוקה, על המשמר, 1 בינואר 1958
  33. ^ גבריאל שטרן, השיירה תעלה הבוקר להר, על המשמר, 9 במאי 1958
  34. ^ פורסמה חוקת האיחוד של עיראק וירדן, דבר, 20 במרץ 1958
  35. ^ ירדן ועיראק התאחדו רשמית, דבר, 14 במאי 1958
    הורכבה ממשלת הפדראציה ההאשמית, דבר, 19 במאי 1958
    ריפאעי חוזר על בעיית פלשתינא, הבוקר, 23 במאי 1958
  36. ^ התפטרה ממשלת "ירדן", חרות, 6 במאי 1959
  37. ^ יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמ' 105
  38. ^ יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמ' 116
  39. ^ ריפאעי - נשיא הסנט הירדני, הבוקר, 2 בנובמבר 1959
  40. ^ אל תל התפטר; ריפעאי הרכיב ממשלה חדשה בירדן, הצופה, 28 במרץ 1963
  41. ^ ממשלת יד חזקה הוקמה בירדן, הבוקר, 28 במרץ 1963
  42. ^ ראש ממשלת ירדן הודיע על התפטרותו, דבר, 21 באפריל 1963
  43. ^ רפאעי נתמנה ליו"ר הסנט הירדני, הבוקר, 11 ביולי 1963
  44. ^ חוסיין לביקור בהודו ופרס, הבוקר, 1 בדצמבר 1963
  45. ^ מת סמיר א־ריפאעי, דבר, 13 באוקטובר 1965
  46. ^ ראש ממשלת עבה"י על סוריה רבתי, הצופה, 6 באפריל 1945
  47. ^ בני מוריס, הדרך לירושלים: גלאב פשה, ארץ ישראל והיהודים, עמ' 264, הערה 15.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24692684סמיר א-ריפאעי