חוסיין אל-ח'אלידי

חוסיין אל-ח'אלידי
حسين فخري الخالدي
	חוסיין אל-ח'אלידי
לידה	1895; ירושלים
פטירה	6 בפברואר 1962 (בגיל 67 בערך)
מדינה	המנדט הבריטי בארץ ישראל, ממלכת ירדן
מפלגה	מפלגת הרפורמה
	1934–1937; (כ־3 שנים)
	→ ראע'ב נשאשיבי דניאל אוסטר ←
	1946
	1946
	1948
	1948
	15 באפריל 1957 – 24 באפריל 1957; (10 ימים)
	15 באפריל 1957 – 24 באפריל 1957; (10 ימים)

חוסיין פחרי אל-ח'אלידי (בערבית: حسين فخري الخالدي, 1895 - 6 בפברואר 1962), רופא ופוליטיקאי ערבי-פלסטיני, נתין המנדט הבריטי ומאוחר יותר אזרח ירדני, היה מזכיר הוועד הערבי העליון המחודש, ראש עיריית ירושלים וראש ממשלת ירדן.

ביוגרפיה

אל-ח'אלידי נולד בירושלים, בן למשפחת ח'אלידי המפורסמת. למד בקולג' סט. ג'ורג' בירושלים, ורפואה באוניברסיטה האמריקאית בביירות, ובאיסטנבול. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא טורקיה והפסיק את שירותו כדי להשלים את לימודיו באיסטנבול. לאחר מכן שירת בחזית עזה, עד שנת 1918. בשנים 1918-1919 היה קצין רפואה בכיר בצבא הערבי של המלך פייסל.^[1] הוא עבד כרופא במחלקה לבריאות הציבור בחלב. בשנים 1920-1934 היה ממלא מקום הרופא הממשלתי הראשי במחוז ירושלים^[2]. כן הרצה על רפואה משפטית בבית הספר המנדטורי למשפטים^[3].

ב-1934 נבחר לראשות עיריית ירושלים, כמועמד מטעם המופתי אמין אל-חוסייני, הודות לתמיכת היהודים - הן בשל אישיותו והן בשל השתתפותו של ראש העירייה היוצא, יריבו ראע'ב נשאשיבי, במשלחת הפלסטינית האנטי-ציונית ללונדון ב-1930.^[4] מיד לאחר הבחירות, משה שרת, מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, היה הראשון שהמליץ עליו לפני הממשלה לראשות העירייה.^[5] הוא כיהן כראש עיריית ירושלים בשנים 1934–1937.

ב-23 ביוני 1935 יסד את "מפלגת הרפורמה" ובמרד הערבי הגדול הצטרף לוועד הערבי העליון כנציגה. עקב מעורבות הוועד במרד, כשאר חברי הוועד הוגלה אל-חאלידי לאיי סיישל באוקטובר 1937^[6]^[7]. הוא שוחרר עם שאר המגורשים בדצמבר 1938^[8]. הוא השתתף בוועידת לונדון בארמון סנט ג'יימס בפברואר 1939 והיה בין אלו שדחו את הספר הלבן. הוא שב לארץ ישראל בשנת 1943^[9]. הוא הצטרף לוועד הערבי העליון המחודש בשנת 1945, ובשנת 1946 הפך למזכיר הוועד.

בתחילה סירב אל-ח'אלידי להשתתף בממשלת כל פלסטין של אמין אל חוסייני, שהעדיף להצטרף אל עבדאללה מלך ירדן^[10], אולם בהמשך שינה את דעתו^[11] והיה לשר הבריאות והחינוך בממשלת כל פלסטין שהוקמה תחת חסות מצרית בעזה בספטמבר 1948^[12]. במרץ 1949 הוא השתתף במשלחת של הועד הערבי העליון לועדת הפליטים בביירות^[13]. ח'אלידי נשאר במצרים עד תחילת 1951, אז התפייס עם עבדאללה, עבר לירדן ומונה באפריל 1951 ל"שומר המקומות הקדושים"^[14]. הוא מונה לשר החוץ וממלא מקום זקן השופטים בממשלה של פאוזי אל-מולקי^[15] שהוקמה עם עליית חוסיין לכס המלכות. בנובמבר 1953 קיבל לידיו גם את התיק לעניינים סוציאליים^[16]. באפריל 1954 הצהיר ש"מדינות ערב לא יסכימו להכיר בישראל ... משום שמדינה זו לא תוסיף להחזיק מעמד זמן רב"^[17]. ח'אלידי שב והתמנה לתפקיד שר החוץ בינואר 1956, בממשלתו של סמיר א-ריפאעי^[18].

באפריל 1957, לאחר שפיטר את סולימאן א-נאבולסי, הטיל המלך חוסיין על ח'אלידי להקים ממשלה. בתחילה סירבו המפלגות בפרלמנט להצטרף לממשלתו^[19], אולם ב-15 באפריל הוא הצליח להקים ממשלת מעבר, שאחד החברים בה היה א-נאבולסי^[20]. אולם בעקבות התגברות המהומות התפטר אל-ח'אלידי לאחר תשעה ימים^[21].

אל-ח'אלידי נפטר ב-6 בפברואר 1962^[22].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חוסיין אל-ח'אלידי בוויקישיתוף

גבריאל שטרן, נפטר ראש עיריית ירושלים בימי המנדט, על המשמר, 8 בפברואר 1962; המשך
al-Khalidi, Hussein Fakhri, in Dictionary Of Modern Arab Histor, page 228
מותו של אוייב, הבוקר, 8 בפברואר 1962
Hussein Khalidi, Heads of States and Governments Since 1945, page 471

הערות שוליים

^ "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, עמוד 95
^ Appointments Gazetted, פלסטיין פוסט, 30 ביולי 1933
^ איזור מושלמי א', דבר, 26 בספטמבר 1934
^ בני מוריס, קורבנות, עמ' 124-123.
^ יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929, עמ' 86.
^ אתמול והיום בארץ, דבר, 3 באוקטובר 1937
^ Dr. Khalidi and five other leaders ordered deported, פלסטיין פוסט, 3 באוקטובר 1937
^ Liberated Arab Exiles Leave Seychelles for Aden, פלסטיין פוסט, 20 בדצמבר 1938
^ על פי יעקב שמעוני, ערביי ארץ ישראל, עמ' 315: חזר לארץ בשנת 1942.
^ תכנית עבר הירדן רבתי, הבוקר, 6 במאי 1949
^ הקרע במושב הועדה הפוליטית, הבוקר, 19 בספטמבר 1948
^ ממשלה ערבית הוקמה בעזה, המשקיף, 23 בספטמבר 1948
^ הערבים מסכימים לירושלים בינלאומית בתנאי שנציג הליגה ישתתף בפיקוח, הבוקר, 23 במרץ 1949
^ ד"ר חאלדי יורשו עול נששיבי, חרות, 18 באפריל 1951
^ הרכב ממשלת ירדן, הבוקר, 6 במאי 1953
^ שינויים בממשלת ירדן, דבר, 5 בנובמבר 1953
^ הערבים לא יכירו בישראל כבעובדה קיימת, הבוקר, 23 באפריל 1954
^ שקט מתוח שורר בירדן, הבוקר, 10 בינואר 1956
^ מהומות בשכם בעקבות הדחת נאבולסי, הבוקר, 12 באפריל 1957
^ בירדן הורכבה "ממשלת מעבר" ע"י חאלידי. ארצות הברית תבוא לעזרת ירדן - אם תותקף, הבוקר, 17 באפריל 1957
^ הוטל מצב צבאי בירדן ממשלת חאלידי התפטרה, למרחב, 25 באפריל 1957
^ במספר מקורות מאוחרים מובא תאריך פטירתו כ-26 בדצמבר 1962 או 1966. אולם יש מגוון של דיווחים עיתונאיים על מותו בפברואר 1962 (למשל בניו יורק טיימס HUSSEIN KHALIDI OF JORDAN DEAD), ותאריך זה מובא גם בספר "Heads of States and Governments Since 1945". נראה על כן שה-6 בפברואר 1962 הוא תאריך הפטירה הנכון.

[1] "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, עמוד 95

[2] Appointments Gazetted, פלסטיין פוסט, 30 ביולי 1933

[3] איזור מושלמי א', דבר, 26 בספטמבר 1934

[4] בני מוריס, קורבנות, עמ' 124-123.

[5] יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929, עמ' 86.

[6] אתמול והיום בארץ, דבר, 3 באוקטובר 1937

[7] Dr. Khalidi and five other leaders ordered deported, פלסטיין פוסט, 3 באוקטובר 1937

[8] Liberated Arab Exiles Leave Seychelles for Aden, פלסטיין פוסט, 20 בדצמבר 1938

[9] על פי יעקב שמעוני, ערביי ארץ ישראל, עמ' 315: חזר לארץ בשנת 1942.

[10] תכנית עבר הירדן רבתי, הבוקר, 6 במאי 1949

[11] הקרע במושב הועדה הפוליטית, הבוקר, 19 בספטמבר 1948

[12] ממשלה ערבית הוקמה בעזה, המשקיף, 23 בספטמבר 1948

[13] הערבים מסכימים לירושלים בינלאומית בתנאי שנציג הליגה ישתתף בפיקוח, הבוקר, 23 במרץ 1949

[14] ד"ר חאלדי יורשו עול נששיבי, חרות, 18 באפריל 1951

[15] הרכב ממשלת ירדן, הבוקר, 6 במאי 1953

[16] שינויים בממשלת ירדן, דבר, 5 בנובמבר 1953

[17] הערבים לא יכירו בישראל כבעובדה קיימת, הבוקר, 23 באפריל 1954

[18] שקט מתוח שורר בירדן, הבוקר, 10 בינואר 1956

[19] מהומות בשכם בעקבות הדחת נאבולסי, הבוקר, 12 באפריל 1957

[20] בירדן הורכבה "ממשלת מעבר" ע"י חאלידי. ארצות הברית תבוא לעזרת ירדן - אם תותקף, הבוקר, 17 באפריל 1957

[21] הוטל מצב צבאי בירדן ממשלת חאלידי התפטרה, למרחב, 25 באפריל 1957

[22] במספר מקורות מאוחרים מובא תאריך פטירתו כ-26 בדצמבר 1962 או 1966. אולם יש מגוון של דיווחים עיתונאיים על מותו בפברואר 1962 (למשל בניו יורק טיימס HUSSEIN KHALIDI OF JORDAN DEAD), ותאריך זה מובא גם בספר "Heads of States and Governments Since 1945". נראה על כן שה-6 בפברואר 1962 הוא תאריך הפטירה הנכון.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

ירושלים ראשי עיריית ירושלים (החל מ-1878)
האימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית	יוסף אל-ח'אלידי (1878–1879) • סלים אל-חוסייני (1882–1897) • פיידי אל-עלמי (1906–1909) • חוסיין אל-חוסייני (1909–1917)
המנדט הבריטי המנדט הבריטי	עארף א-דג'אני (1917–1918) • מוסא כאזם אל-חוסייני (1918–1920) • ראע'ב נשאשיבי (1920–1934) • חוסיין אל-ח'אלידי (1934–1937) • דניאל אוסטר (1937–1938) • מוסטפא אל-ח'אלידי (1938–1944) • דניאל אוסטר (1944–1945) • ועדה מנדטורית (1945–1949)
ירדן ראשי העיר המזרחית	אנואר אל-ח'טיב (1948–1950) • עארף אל-עארף (1950–1951) • חנא עטאללה (1951–1952) • עומר וואעארי (1952–1955) • ועדה עירונית (1955–1957) • רוחי אל-ח'טיב (1957–1967)
ישראל ראשי העיר המערבית	דניאל אוסטר (1949–1950) • שלמה זלמן שרגאי (1951–1952) • יצחק קריב (1952–1955) • גרשון אגרון (1955–1959) • מרדכי איש-שלום (1959–1965) • טדי קולק (1965–1967)
ישראל ראשי עיריית ירושלים המאוחדת	טדי קולק (1967–1993) • אהוד אולמרט (1993–2003) • אורי לופוליאנסקי (2003–2008) • ניר ברקת (2008–2018) • משה ליאון (2018 ואילך)

חוסיין אל-ח'אלידי

ביוגרפיה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

תפריט ניווט

חיפוש