קרב סלמיס שבקפריסין (497 לפנה"ס)
 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המרד האיוני | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 497 לפנה"ס – הווה (כ־2,521 שנים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | אין | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב לאדה, 494 לפנה"ס | |||||||||||||||||
| מקום | ליד סלמיס שבקפריסין | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון איוני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב סלמיס שבקפריסין הוא קרב ימי שניטש בקיץ 497 לפנה"ס, במהלך המרד האיוני, בין הצי הפיניקי שבשירות דריווש מלך פרס לבין הצי האיוני שנחלץ לעזרת ערי קפריסין המורדות. ההתנגשות הימית התחוללה במימי סלמיס, הגדולה והחשובה שבערי קפריסין בעת ההיא. עיר זו שכנה בחוף המזרחי של האי, בשפך הנהר פדיאוס. תוך כדי הקרב הימי נערך במישור סלמיס גם קרב יבשתי. הצי האיוני ניצח אמנם בים, אך הפרסים הנחילו מפלה ביבשה לצבא ערי קפריסין, והמרד באי דוכא.
רקע היסטורי
המרד האיוני, שפרץ ב-500 לפנה"ס, התפשט עד מהרה מערי איוניה אל קאריה וההלספונטוס. הרודוטוס, ההיסטוריון היווני בן המאה ה-5, מספר כי בהשפעת אוֹנֶסילוֹס, אחיו הצעיר של גוֹרגוֹס, הטיראן של סלמיס שבקפריסין, הצטרפו גם כל תושבי האי למרד בדריווש, להוציא העיר אמאתוס. תגובת המלך הפרסי לא איחרה לבוא, ועוד קודם שנפנה להדביר את המורדים באיוניה, שלח צבא גדול מקיליקיה שבאסיה הקטנה אל סלמיס, מלווה באניות מן הערים הפיניקיות הנאמנות לו.
הקרב ותוצאותיו
הידיעות על הצבא הפרסי העושה דרכו בים אל עבר קפריסין הגיעו לאוזניו של אונסילוס, והוא פנה אל האיונים בבקשת עזרה. כך ארע, שעם בוא הצי הפיניקי ונחיתת הצבא הפרסי בחוף קפריסין הגיעו גם אניות הברית האיונית, כשעל סיפוניהן חיילים רבים.
משניתנה לאיונים האפשרות לבחור אם להילחם בצבא הפרסי בקרב יבשה או נגד אניות הפיניקים בים, בחרו הם באפשרות השנייה. שני הקרבות, הימי והיבשתי, התחוללו בעת ובעונה אחת. "בים התעלו האיונים וניצחו באותו יום את הפיניקים, וביניהם הצטיינו אנשי סאמוס".[1] ביבשה, לעומת זאת, הכה צבא פרס את חילות הערים המורדות, ונפנה להטיל עליהן מצור.
האיונים, שראו כי אפסה כל תקווה לניצחון, עלו על האניות ושבו לאיוניה. בתוך חודשים אחדים נפלו ערי קפריסין בזו אחר זו לידי צבא דריווש ובתחילת 496 לפנה"ס הושלם דיכוי המרד. היה זה סימן מבשר רעות ליוונים אשר באיוניה, שידעו כי במוקדם או במאוחר ירגישו גם הם את נחת זרועו של מלך פרס.
מקורות
- כתבי הירודוטוס. מתורגמים מיוונית עם מבוא והערות מאת ד"ר אלכסנדר שור. 2 כרכים. ירושלים, הוצאת ראובן מס, תרצ"ה. העתק דיגיטלי באתר "דעת".
- הרודוטוס. היסטוריה. תרגמו וכתבו מבואות: בנימין שימרון ורחל צלניק-אברמוביץ. פפירוס, בית ההוצאה - אוניברסיטת תל אביב, 1998.
- N.G.L. Hammond, A History of Greece to 322 BC. Oxford University Press, 1967 (2nd edition). p. 206.
הערות שוליים
- ^ הרודוטוס, ספר ה, 112 (בתרגום א' שור).