סיליברי
 | |
| מראה העיר | |
| מדינה |
 טורקיה |
|---|---|
| מחוז | מרמרה |
| נפה | נפת איסטנבול |
| שטח | 893.95 קמ"ר |
| גובה | 367 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 137,861[1] (2012) |
| ‑ במטרופולין | 150,183 (2012) |
| ‑ צפיפות | 170 נפש לקמ"ר (2012) |
| קואורדינטות | 41°05′N 28°15′E / 41.083°N 28.250°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.silivri.gov.tr | |
סִילִיבְרִי (בטורקית: Silivri) היא עיר ורשות מקומית השוכנת בנפת איסטנבול לחוף ים מרמרה, אשר בטורקיה.
היסטוריה
יישוב מאורגן התקיים במקום בעידן הממלכה התראקית במאה ה-5 לפנה"ס, ובהמשך במהלך התקופה ההלניסטית נשלט המקום על ידי המוקדונים והיוונים. בתקופה זו נקרא היישוב סלימבריה (Selymbria). מאוחר יותר, כבשה את האזור הקיסרות הרומית ולאחר התפרקותה נשלט השטח על ידי האימפריה הביזאנטית. ב-805 נכבשה העיר על ידי קרום, חאן הממלכה הבולגרית הראשונה. ב-1204, במהלך מסע הצלב הרביעי עברה העיר לחזקת האימפריה הלטינית.
ב-1399 נכבשה העיר על ידי צבאותיו של באיזיט הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית, ובתקופת בין המלכים שבה לידי הביזאנטים. ב-1453 לאחר כיבוש קונסטנטינופול נפלה שוב סיליברי לידי העות'מאנים. בהדרגה התיישבו בעיר בני לאומים שונים והיא הפכה לצומת מסחר. בתקופת שלטונו של סולימאן הראשון עברה העיר תנופת פיתוח ובין השאר נבנה גשר בן 33 קשתות אשר תוכנן על ידי האדריכל סינאן.
תהליך שקיעתה של האימפריה העות'מאנית הפך את סיליברי לאזור קרבות. במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) נכבשה העיר על ידי צבא האימפריה הרוסית, במהלך מלחמת הבלקן הראשונה על ידי צבא ממלכת בולגריה, ולאחר מלחמת העולם הראשונה הועברה העיר לחזקת ממלכת יוון מתוקף הסכם סוור. לאחר מלחמת העצמאות של טורקיה הוחזרה העיר לחזקת טורקיה. אירועים אלו לוו בטרנספר אוכלוסיות נרחב.
יהודים
תיעוד לקהילה יהודית בסיליברי קיים מהתקופה העות'מאנית. הייתה זו קהילה ספרדית, ככל הנראה אמידה ולה מוסדות פעילים. במקביל לתהליך שקיעת האימפריה העות'מאנית, מתועדת הגירת יהודים אל מחוץ לשטחי האימפריה. כך בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 תועדה הגירת יהודים מסיליברי לעיר קמגואיי בקובה, ובה הקימו המהגרים קהילה יהודית.[2][3] במהלך גל הגירה זה, קטן מספר בני הקהילה לכדי 1,417 ב-1914.[4][5]
שקיעת האימפריה העות'מאנית ותהליך הגירת היהודים מסיליברי הותיר את הקהילה במצב כלכלי קשה. ב-1907 תועדו בסיליברי 400 משפחות של יהודים כאשר רק 12 מתוכן היו בעלות מעמד כלכלי איתן (נוֹטָבֶּלִים).[6] בראשית המאה ה-20 כיהן יצחק קטריבאס כנשיא הקהילה היהודית. במהלך מלחמת העולם הראשונה ולאחריה עזבו יהודים מסיליברי את העיר והיגרו לארצות הברית, צרפת, ארץ ישראל ומקצתם לאיסטנבול. בעיר נותרה קהילה קטנה. ביולי 1934 פרצו פרעות על רקע אנטישמי נגד יהודי טורקיה שהתגוררו באזור תראקיה. הפרעות היו שיאו של גל אנטישמי בחברה הטורקית ששאב השראה מגרמניה הנאצית, ולובה על ידי ג'וואט ריפאט אטילהאן שהיה עיתונאי וסופר אנטישמי. הקהילה בסיליברי הותקפה ובניה נטשו אותה ועברו לאיסטנבול.[7]
בהיסטוריוגרפיה של מפעל ההעפלה ידועה סיליברי כעיר אשר לחופיה נטרפה ב-1940 ספינת המעפילים סלבדור שהפליגה מבולגריה. 238 מעפילים נספו באסון ומהם 66 ילדים ונערים. חלק מנוסעי הספינה הצליחו להגיע לחוף בשארית כוחותיהם ומתו מהיפותרמיה. מקצתם הצליחו להגיע לבתי התושבים ולהזעיק עזרה, ואלו נחלצו לעזרתם. לאורך עשרות שנים לאחר האירוע כונה המקום בו טבעה הסלבדור "מפרץ היהודים". קרבנות האסון נקברו בבית קברות הסמוך לסיליברי וב-1964 הועלו עצמותיהם לישראל ונקברו בהר הרצל.[8][9]
קישורים חיצוניים
- (בטורקית)
הערות שוליים
- ^ נתוני אוכלוסין, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של טורקיה.
- ^ FIRST IMMIGRANTS, באתר בית התפוצות (באנגלית).
- ^ מרגלית בז'ראנו, Cuba, באתר jwa.org (באנגלית).
- ^ Kemal Karpat, Ottoman Population, 1830-1914, Demographic and Social Characteristics, עמודים 184–185, באתר kupdf.net (באנגלית).
- ^ OTTOMAN JEWS IN THE CONTEXT OF GEOGRAPHICAL DISTRIBUTION, POPULATION & HOUSING, באתר turkofamerica.com (באנגלית).
- ^ ברנרד לואיס, The Decline and Fall of Islamic Jewry, באתר commentarymagazine.com (באנגלית).
- ^ אבנר לוי, הפרעות ביהודי תראקיה 1934, באתר מכון בן-צבי.
- ^ שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת, עלייה והעפלה מבולגריה ודרכה בשנים 1939 - 1949, הוצאת עם עובד, תל אביב, 2004, עמודים 83–90.
- ^ עפרם של קרבנות "סלבדור" הועלה לאניה "אשדוד", דבר, 26 באוגוסט 1964.
27232766סיליברי