חוסני מובארכ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף סוזאן מובארק)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "מובארכ" מפנה לכאן. לערך העוסק באישים אחרים ששם משפחתם מובארכ, ראו מובארכ (פירושונים).
מוחמד חוסני מובארכ
محمد حسني سيد إبراهيم مبارك
מובארק, אוקטובר 1981
מובארק, אוקטובר 1981
לידה 4 במאי 1928
מצרים (1922-1952)מצרים (1922-1952) אל-מצילחה (ער'), ממלכת מצרים
פטירה 25 בפברואר 2020 (בגיל 91)
מצריםמצרים קהיר, מצרים
מפלגה המפלגה הלאומית דמוקרטית
בת זוג סוזאן מובארכ
נשיא מצרים ה־4
14 באוקטובר 1981 – 11 בפברואר 2011
(29 שנים)

מוחמד חוסני סייד אבראהים מובארכ (כתיב נפוץ: מובארק, בערבית: محمد حسني سيد إبراهيم مبارك, תעתיק מדויק: מחמד חסני סיד אבראהים מֻבּארכּ; 4 במאי 1928, ממלכת מצרים – 25 בפברואר 2020, קהיר, מצרים) היה מנהיג צבאי ופוליטי מצרי, שכיהן כנשיא מצרים מ-14 באוקטובר 1981 עד 11 בפברואר 2011. הוא ירש את מקומו של הנשיא הקודם, אנואר סאדאת, שבוע לאחר רציחתו של סאדאת על ידי הג'יהאד האסלאמי המצרי.

בתקופת כהונתו בנשיאות נחשב מובארכ לאחד המנהיגים החזקים והמשפיעים ביותר במזרח התיכון ובעולם הערבי. הוא התפטר מכהונתו בעקבות מהפכת 2011, ולאחר מכן נעצר, הועמד למשפט על הרג מפגינים, הורשע ונדון למאסר עולם; אך התקבלה בקשתו למשפט חוזר בינואר 2013[1]. ב-22 באוגוסט 2013 שוחרר מובארכ למעצר בית. ב-29 בנובמבר 2014 זוכה מובארכ במשפטו החוזר מהאישום בהרג מפגינים, וכן מאישום בפרשת שחיתות שלטונית במסגרת סחר גז עם ישראל[2]. עם זאת, משפט חוזר חל בפרשת השחיתות ובמאי 2015 הורשעו מובארכ ובניו, ונשפטו למאסר 3 ו-4 שנים בהתאמה. מובארכ הוחזק בבית חולים צבאי, ובניו שוחררו באוקטובר 2015 על ידי בית משפט בקהיר. במרץ 2017 זוכה מההאשמות בהרג מפגינים והוא שוחרר ממאסרו[3]. ב-25 בפברואר 2020, מת, לאחר שסבל מסיבוכים בניתוח שעבר בסוף ינואר[4].

חייו

נעוריו ותחילת דרכו

חוסני מובארכ נולד ב-4 במאי 1928 בכפר אל-מוסולוחה שבמחוז אל-מונופייה, צפונית לקהיר. הוא נולד למשפחת איכרים. אביו, שעבד במחלקה המשפטית של משרדי הפרובינציה, חלם שבנו ילמד באוניברסיטת קהיר ויהיה מורה, אולם מובארכ הצעיר נמשך לקריירה צבאית. בגיל 19, עם סיום לימודיו בתיכון, החל את לימודיו באקדמיה הצבאית הלאומית של מצרים, שם רכש תואר ראשון במדעי הצבא.

שירות צבאי

כמפקד חיל האוויר המצרי שנת 1973

עם סיום לימודיו ב-1949, הצטרף לשורות חיל האוויר המצרי. במסגרת הכשרתו כטייס סיים תואר נוסף באווירונאוטיקה ועבר השתלמות ארוכה בבית הספר הסובייטי לטיסה בעיר פרונזה (כיום בישקק, קירגיזסטן). במהלך השנים התקדם בסולם הדרגות, ושימש בין היתר טייס, מדריך טיסה, מפקד טייסת ובגיל 31 מונה להיות מפקד בסיס. ב-1964 מונה לנספח הצבאי המצרי בברית המועצות.

עם פרוץ מלחמת ההתשה נגד ישראל, מונה מובארכ למפקד האקדמיה של חיל האוויר המצרי, שם למד בצעירותו. בעקבות ההפסד הצורב במלחמת ששת הימים ב-1967, שגרם לאובדן רוב מטוסי חיל האוויר המצרי, הכין מובארכ תוכניות מרחיקות לכת בעניין הכשרת טייסי העתיד של החיל. הוא קיצר את משך ההכשרה של הטייסים הצעירים והפך את ההכשרה לקשה, אינטנסיבית ומקיפה הרבה יותר. ב-1969 מינה אותו נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, לראש מטה חיל האוויר המצרי.

ב-1972 מונה מובארכ למפקד חיל האוויר המצרי, ועמד בראשו במלחמת יום הכיפורים נגד ישראל. ב-1975, שנתיים לאחר המלחמה[5], קודם לדרגת מרשל אוויר ראשי[6].

קריירה פוליטית

חוסני מובארכ מספיד את יצחק רבין בהלווייתו
מובארכ עם הנשיא ג'ורג' ווקר בוש, מרץ 2002
מפגינים וחיילים בקהיר, 29 בינואר 2011

עם סיום שירותו הצבאי באפריל 1975, מונה מובארכ לסגנו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת. בזמן שש שנות כהונתו כסגן נשיא, השתתף בחתימת הסכם השלום עם ישראל ב-1979. עם הירצחו של סאדאת ב-6 באוקטובר 1981, מונה מובארכ ליו"ר המפלגה הלאומית הדמוקרטית של מצרים. שבוע מאוחר יותר מונה לנשיא[7]. במקביל למינויו כנשיא, כיהן במשך חמישה חודשים, עד 2 בינואר 1982, גם כראש ממשלת מצרים[8].

מובראכ כיהן בתפקיד נשיא מצרים 29 שנים, במהלכן נבחר בארבע מערכות בחירות נוספות בהן היה המועמד היחיד (אורכה של כל כהונה הוא שש שנים). הוא ניצח ברוב של 88% בבחירות דמוקרטיות לנשיאות, בשנת 2005. עם תחילתה של מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982, הקפיא מובארכ את יחסיו עם ישראל. למרות לחצים חוזרים ונשנים מצד מדינות ערב סירב מובארכ לבטל את הסכם השלום עם ישראל. ארבע שנים לאחר מלחמת לבנון החזיר את שגריר מצרים לתל אביב. צעד נוסף שמיוחס לרצונו להצטייר כמנהיג כלל-ערבי, הוא נמנע מביקור בישראל לאורך כל שנות שלטונו, מלבד ביקור אחד, בהלווייתו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, ביקור שהגדיר "חברי".

בשנת 1993 היה שותף לשיחות השלום החשאיות בין ישראל לאש"ף. בעקבות האינתיפאדה השנייה הנהיג שורה של צעדים לצינון היחסים בין שתי המדינות, ובהם החזרת השגריר המצרי בחודש אוקטובר 2000.

ניסיון ההתנקשות

ב-7 ביולי 1995 הגיע מובארכ לבירת אתיופיה, אדיס אבבה, על מנת להשתתף בכנס של ארגון אחדות אפריקה. בדרכו למרכז העיר, חדרה חוליית טרוריסטים, ככל הנראה מארגון הג'יהאד האסלאמי המצרי (אימן א-זוואהירי סגנו של בן לאדן נמנה בעבר עם ראשי הארגון), לכביש בו נסעה שיירת המכוניות של הנשיא. הטרוריסטים החלו לירות ברובי סער לכיוון אחת מלימוזינות המרצדס של השיירה. מאבטחיו של הנשיא פגעו בחלק מחברי החוליה והניסו את היתר. ההתנקשות בנשיא המצרי נכשלה, ככל הנראה מפני שהטרוריסטים לא הספיקו להפעיל את מטולי האר.פי.ג'י שהביאו עמם, או שהם ירו על כלי הרכב הלא נכון. בעיצומם של חילופי האש הצליחה השיירה לשוב על עקבותיה לכיוון שדה התעופה הבינלאומי של הבירה האתיופית. מובארכ שב למצרים ולא השתתף בכינוס לשמו הגיע לאתיופיה.

ההתנקשות עוררה הד גדול בעולם בכלל ובעולם הערבי בפרט. ההתנקשות הייתה למעשה פיגוע אסטרטגי, אחת מהתקפות הטרור הראשונות שבוצעה על ידי מה שכונה לימים "הג'יהאד העולמי"[9].

סיום שלטונו

קובץ:Mubark behind the bars.JPG
מובארכ במהלך משפטו
ערך מורחב – המהפכה במצרים (2011)

בחודש ינואר 2011 החלו, בהשראת המהפכה בתוניסיה, הפגנות ברחבי מצרים נגד מובארכ ושלטונו, בטענה לכישלון בתחום החברתי, המדיני והכלכלי. בהפגנות נהרגו עשרות אזרחים מירי של הצבא והמשטרה. בעקבות המהומות פיזר מובארכ את ממשלתו והרכיב ממשלה חדשה, ומינה את עומר סולימאן לסגן הנשיא.

ב-1 בפברואר הודיע מובארכ כי יסיים כהונתו בספטמבר 2011 ולא יתמודד בבחירות. ב-10 בפברואר הודיע מובארכ בנאומו כי יעביר את סמכויותיו לסגנו סולימאן. יום לאחר מכן, הודיע סגן הנשיא סולימאן כי מובארכ העביר את כל סמכויותיו לידי הצבא ובכך התפטר למעשה מתפקידו כנשיא מצרים לאחר 30 שנה.

מובארכ עזב את קהיר ועבר לגור בבית הנופש שלו בשארם א-שייח'.

משפטו

בפברואר 2011 נעצר והואשם בארבע עבירות של שחיתות שלטונית וירי על מפגינים בימי המהומות. ב-3 באוגוסט 2011 החל משפטו, יחד עמו נשפטו שני בניו, שר הפנים לשעבר, חביב אל-עאדלי וקצינים נוספים. בשל מצבו הבריאותי הרעוע מובארכ עצמו הובל באמבולנס לאולם בית המשפט, שם הושכב על מיטה בתוך כלוב הנאשמים. ב-2 ביוני 2012 נגזר דינו למאסר עולם בתיק הרג המפגינים[10]. באוגוסט 2013 שוחרר למעצר בית אותו ריצה בבית חולים צבאי. בנובמבר 2014 ביטל בית המשפט לערעורים פליליים את הרשעתו של מובארכ בהרג מפגינים ובשתי עבירות שחיתות שלטונית, שכללו האשמה כי מכר גז לישראל במחירים מוזלים[11].

בינואר 2015 בוטלה גם הרשעה נוספת של מובארק ובניו בתיק שחיתות שלטונית שכונה "ארמונות הנשיאות"[12]. עם זאת, משפט חוזר על האשמות בשחיתות הוביל להרשעה בת 3 שנים של מובארק במאי 2015, כשבניו קיבלו עונש מאסר של 4 שנים, לצד קנס כספי.

בניו של מובארכ שוחררו באוקטובר 2015 בהוראת בית משפט בקהיר[13]. מובארכ הוחזק בבית חולים צבאי, ממנו שוחרר במרץ 2017.

ב-25 בפברואר 2020 הלך מובארכ לעולמו[14][15][16]. נערכה לכבודו הלוויה צבאית[17] והוא הוצג בעיתונות ובאתרי החדשות הישראלים כפטריוט מצרי, כטייס מוכשר וכמצביא אימתני, אך גם כמנהיג חסר חזון ובלתי-אהוד על עמו אשר לקה בתפיסותיו החברתיות והכלכליות[18].

משפחה

חוסני מובארכ היה נשוי לסוזאן (נולדה ב-28 בפברואר 1941) בת לאם ולשית ואב מצרי. היא למדה לתואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, ולאחר מכן השלימה תואר שני בסוציולוגיה. את רוב זמנה הקדישה לפעילות בעמותות צדקה ופיתוח של החברה המצרית. לזוג שני בנים, גמאל ועלאא. גמאל מובארכ, בנו הצעיר, קרוי על שמו של גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים לשעבר, שהיה מושא הערצתו של אביו. לפי ידיעות שונות גמאל אמור היה לרשת את השלטון אחרי אביו, למרות שטענה זו הוכחשה על ידי משפחת מובארכ. הדבר זכה למחאה נרחבת במצרים מתוך חשש שהיא תהפוך לגומלוכיה. לבסוף גמאל ואחיו עלאא' הועמדו לדין על עבירות שחיתות שלטונית, וביוני 2012 הסתיים משפטם בזיכוי מחמת התיישנות.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוסני מובארכ בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Court in Egypt orders retrial for Mubarak after appeal באתר BBC
  2. ^ דרמה: בוטלה הרשעת מובארק בהרג מפגינים, באתר ynet, 29 בנובמבר 2014
  3. ^ סוכנויות הידיעות‏, שש שנים לאחר המהפכה: מובארק זוכה סופית מהרג מפגינים, באתר וואלה!‏, 02 במרץ 2017
  4. ^ ירון דרוקמן ודניאל סלאמה, חוסני מובארק מת בגיל 91, באתר ynet, 25 בפברואר 2020
  5. ^ במצרים נחשבות תוצאות מלחמת יום הכיפורים כניצחון גדול על צה"ל, למרות האבדות הכבדות שספג הצבא המצרי.
  6. ^ הדרגה השנייה בחשיבותה בחיל האוויר המלכותי של בריטניה, שסולם הדרגות בצבא המצרי מבוסס עליו.
  7. ^ עודד גרנות ותמר גולן, מובארך יושבע היום לנשיא, מעריב, 14 באוקטובר 1981
  8. ^ http://www.worldstatesmen.org/Egypt.html
  9. ^ חלק מהמידע נלקח מספרו של ד"ר רונן ברגמן, "נקודת האל-חזור". (בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2007)
  10. ^ רועי קייס, מארמון הנשיא לכלא: מאסר עולם לחוסני מובארק, באתר ynet, 2 ביוני 2012
  11. ^ אתר למנויים בלבד ג'קי חורי, בית המשפט במצרים ביטל את ההרשעה בהרג המפגינים נגד הנשיא לשעבר מובארק, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2014
  12. ^ אתר למנויים בלבד מצרים: בוטלה הרשעה נוספת של הנשיא לשעבר מובארק, צפוי להשתחרר בקרוב, באתר הארץ, 13 בינואר 2015
  13. ^ Associated Press (13 באוקטובר 2015). "Jailed sons of Egypt's deposed leader Hosni Mubarak freed". {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ גיא אלסטר‏, דיווח במצרים: הנשיא לשעבר חוסני מובארק מת, באתר וואלה!‏, 25 בפברואר 2020
  15. ^ "Egypt's former president Hosni Mubarak dies at 91". www.aljazeera.com. נבדק ב-2020-02-25.
  16. ^ "Former Egyptian president Hosni Mubarak dies". BBC News (באנגלית בריטית). 2020-02-25. נבדק ב-2020-02-25.
  17. ^ דניאל סלאמה, ליעד אוסמו והסוכנויות, הלוויה צבאית למובארק: "כבודו הושב לו", באתר ynet, 26 בפברואר 2020
  18. ^ ברק בר-זוהר, בנפול אויבך: סיקור מותם של נשיאים מצרים בעיתונים ובאתרי חדשות ישראליים, קשר 58, עמ' 82-59


שליטי מצרים המודרנית
שושלת מוחמד עלי מוחמד עלי (1805–1848) • אבראהים פאשא (1848) • עבאס חלמי הראשון (1848–1854) • מוחמד סעיד פאשא (1854–1863) • אסמאעיל פאשא (1863–1879) • תאופיק פאשא (1879–1892) • עבאס חלמי השני (1892–1914) • חוסיין כאמל (1914–1917) • פואד הראשון (1917–1936) • פארוק (1936–1952) • פואד השני (1952–1953)
נשיאי מצרים המודרנית מוחמד נגיב (1952–1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954–1970) • אנואר סאדאת (1970–1981) • חוסני מובארכ (1981–2011) • מוחמד חוסיין טנטאווי (שליט בפועל, 2011–2012) • מוחמד מורסי (2012–2013) • עדלי מנסור (נשיא זמני, 2013–2014) • עבד אל-פתאח א-סיסי (2014 ואילך)


ראשי ממשלת מצרים
ח'דיוות מצרים נובהר פאשא (1878 - 1879) • אסמאעיל פאשא (1879) • תאופיק פאשא (1879) • מוחמד שריף פאשא (1879) • תאופיק פאשא (1879) •מוסטפא ריאד פאשה (1879 - 1881) • מוחמד שריף פאשא (1881 - 1882) • מחמוד סאמי אל-בארודי (1882) • ראע'ב פאשא (1882) • אחמד עוראבי (1882) • מוחמד שריף פאשא (1882 1884) • נובהר פאשא (1884 - 1888) • מוסטפא ריאד פאשה (1888 - 1891) • מוסטפא פהמי פאשא (1891 - 1893) • חוסין פאחרי פאשא (1893) • מוסטפא ריאד פאשה (1893 - 1894) • נובהר פאשא (1894 - 1895) • מוסטפא פהמי פאשא (1895 - 1908) • בוטרוס ראלי (1908 - 1910) • מוחמד סעיד פאשא (ראש ממשלה) (1910 - 1914) • חוסיין רושדי פאשא (1914)
סולטנות מצרים חוסיין רושדי פאשא (1914 - 1919) • מוחמד סעיד פאשא (1919) • יוסף ווהבה (1919 - 1920) • מוחמד תאופיק נאסים פאשא (1920 - 1921) • עדלי יאקון פאשא (1921 - 1922)
ממלכת מצרים עבד אל ח'אלק סאוראט פאשא (1922) • מוחמד תאופיק נאסים פאשא (1922 - 1923) • יחיא איברהים פאשא (1923 - 1924) • סעד זע'לול (1924) • אחמד זוהיר פאשא (1924 -1926) • עדלי יאקון פאשא (1926 - 1927) • עבד אל ח'אלק סאוראט פאשא (1927 - 1928) • מוסטפא אל נחאס פאשה (1928) • מוחמד מחמוד פאשא (1928 - 1929) • עדלי יאקון פאשא (1929 - 1930) • מוסטפא אל נחאס פאשה (1930) • איסמעיל סידקי (1930 - 1933) • עבד-אל פתח יחיא פאשא (1933 - 1934) • מוחמד תאופיק נאסים פאשא (1934 - 1936) • עלי מאהר (1936) • מוסטפא אל נחאס פאשה (1936 - 1937) • מוחמד מחמוד פאשא (1937 - 1939) • עלי מאהר (1939 - 1940) • חסן סברי פאשה (1940) • חוסיין סירי (1940 - 1942) • מוסטפא אל נחאס פאשה (1942 - 1944) • אחמד מאהר (1944 - 1945) • מחמוד פהמי נוקראשי (1945 - 1946) • איסמעיל סידקי (1946) • מחמוד פהמי נוקראשי (1946 - 1948) • אבראהים עבד אל-האדי (1948 - 1949) • חוסיין סירי (1949 - 1950) • מוסטפא אל נחאס פאשה (1950 - 1952) • עלי מאהר (1952) • אחמד נגיב אל-הילאלי (1952) • חוסיין סירי (1952) • אחמד נגיב אל-הילאלי (1952) • עלי מאהר (1952) • מוחמד נגיב (1952 - 1953)
הרפוליקה של מצרים מוחמד נגיב (1953 - 1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954) • מוחמד נגיב (1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954 - 1958)
הרפובליקה הערבית המאוחדת גמאל עבד אל נאצר (1958 - 1962) • עלי סברי (1962 - 1965) • זכריא מוחי א-דין (1965 - 1966) • מוחמד סדקי סוליימן (1966 - 1967) • גמאל עבד אל נאצר (1967 - 1970) • מחמוד פאוזי (1970 - 1971)
הרפובליקה הערבית של מצרים מחמוד פאוזי (1971 - 1972) • עזיז צדקי (1972 - 1973) • אנואר סאדאת (1973 - 1974) • עבדל עזיז מוחמד חיג'אזי (1974 - 1975) • ממדוח סאלם (1975 - 1978) • מוסטפא ח'ליל (1978 - 1980) • אנואר סאדאת (1980 - 1981) • חוסני מובארכ (1981 - 1982) • אחמד פואד מוחי א־דין (1982 - 1984) • כמאל חסן עלי (1984 - 1985) • עלי לוטפי מחמוד (1985 - 1986) • עאטף צדקי (1986 - 1996) • כמאל גנזורי (1996 - 1999) • עטאף עביד (1999 - 2004) • אחמד נזיף (2004 - 2011) • אחמד שפיק (2011) • עיסאם שרף (2011) • כמאל גנזורי (2011 - 2012) • הישאם קנדיל (2012 - 2013) • חאזם אל-בבלאווי (2013 - 2014) • אבראהים מחלב (2014 - 2015) • שריף אסמאעיל (2015 - 2018) • מוסטפא מדבולי (2018 -מכהן)
הקודם:
אנואר סאדאת 		נשיא מצרים הבא:
בפועל: מוחמד חוסיין טנטאווי מתוקף תפקידו כיו"ר המועצה העליונה של הכוחות המזוינים במצרים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34940419חוסני מובארכ

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חוסני_מובארכ&oldid=2167668#משפחה"