סוון הדין
סוון אנדרס הדין (בשוודית Sven Anders Hedin, סטוקהולם 19 בפברואר 1865 - סטוקהולם 26 בנובמבר 1952) היה חוקר ארצות שוודי אשר פעל בעיקר בחלקה הפנימי של יבשת אסיה, והיה אחד המגלים הגדולים האחרונים של כדור הארץ מחוץ לאזורי הקטבים. יוקרתו נפגמה עקב תמיכתו בגרמניה בתקופת הנאצים.
ביוגרפיה
לימודיו ומסעותיו הראשונים
יצר המסעות, הסקרנות והעניין בחקר אזורים לא נודעים התעוררו אצל הדין בשנות נעוריו. לאחר סיום לימודיו בבית הספר התיכון, הוא קיבל ב-1885 משרת מדריך בבאקו, אשר הייתה אז בשליטה רוסית. בתקופה בה שהה בבאקו, הדין יצא לסיורים באזור הים הכספי, פרס (כיום איראן), מסופוטמיה (כיום עיראק, בקירוב), קווקז, הים השחור והגיע עד קונסטנטינופול (כיום איסטנבול). תוך כדי שהותו באסיה החל ללמוד מספר שפות אירופיות – אנגלית, צרפתית, רוסית, גרמנית ולטינית, ושפות אסיאתיות כגון טטארית ופרסית.
לאחר שחזר בשנת 1886 למד באוניברסיטאות סטוקהולם ואופסלה, עד 1888, גאולוגיה וגאוגרפיה. לאחר מכן, מסתיו 1889 עד אביב 1890, למד בברלין בהדרכת חוקר הארצות הגרמני הנודע פרדיננד פון ריכטהופן.
בסוף 1890 קיבל משרת מתורגמן עבור נציגות שוודיה (שכללה אז גם את נורווגיה) בפרס, וניצל את שהותו שם למסעות ארוכים במרכז אסיה. בין היתר סייר רבות בפרס. לאחר מכן סייר בדרך המשי, כולל בוכרה, סמרקנד וטשקנט (כיום כולן באוזבקיסטן, ואז בשליטת רוסיה), והגיע דרך קאשגאר למדבר טקלה מקאן שבמערב סין. במהלך המסע איבד את ראייתו בעין אחת, ורק טיפול שקיבל עשרות שנים אחר כך הצליח לשקמה. הוא חזר לשוודיה ב-1891. לאחר מכן חזר ללימודיו בגרמניה וקיבל תואר דוקטור ב-1892.
מסעי תגליות
בין 1893 ל-1935 הדין יצא בראש משלחות לארבעה מסעי תגליות גדולים באסיה המרכזית.
מסע ראשון
המסע הראשון נערך בשנים 1893 עד 1897. באותו מסע יצא משוודיה והגיע עד טשקנט. מטשקנט חקר את רכס הרי פמיר. הוא המשיך במסעו בניסיונות, שלא הצליחו, להעפיל לפסגת המוזטאגאטה שגובהה 7,546 מ', אשר בצפון רמת טיבט. הדין היה הראשון המנסה לעלות לפסגה זו. הוא חצה את מדבר טקלה מקאן, תוך שהוא מאבד חלק מאנשיו ומגמליו בשל מחסור במים. בהמשך מסעו גילה את ימת בוסטן שבחבל שינג'יאנג. מאותו חבל המשיך לצפון טיבט. ולבסוף הוא עשה דרכו חזרה דרך בייג'ינג לרוסיה ומשם לשוודיה.
במסע זה עבר הדין בסך הכול כ-26,000 ק"מ, מתוכם מיפה כ-10,500 ק"מ, וכ-3,600 מהם מופו במסע זה לראשונה.
מסע שני
המסע השני נערך בשנים 1899 עד 1902. המסע עבר מאגן טארים, טיבט וקשמיר, לכלכותה. תוך כך הוא חקר את הנהרות ירקאנד, טארים וקאידו ואת אזור ימת לופ נור. במסעו זה הדין גילה וחקר את שרידי העיר הסינית העתיקה לולאן. כך הוא גילה ומיפה שטחים נרחבים במרכז אסיה שלא היו ידועים קודם. במהלך אותו מסע הוא ניסה להיכנס לעיר להסה בירת טיבט, אשר הכניסה אליה הייתה אסורה לאירופים, אך הניסיון לא צלח. את דרכו חזרה עשה דרך צפון הודו, שכללה אז גם את פקיסטן של ימינו.
בשנת 1904 הדין זכה במדליית זהב (Grande Médaille d'Or des Explorations) של החברה הגאוגרפית הצרפתית (Société de géographie), מדליה המוענקת בדרך כלל אחת לשנה (עד היום), למי שבמסעותיו הרחיב יותר מכל אדם אחר את הידע הגאוגרפי.
מסע שלישי
מסע זה נערך בין השנים 1905 ל-1908. במסגרת מסע זה הדין סייר בטיבט ובסביבותיה, והיה האירופי הראשון שהגיע לימת מאנאסארוואר, הקדושה להינדים, שהיא גם אגם המים המתוקים הגבוה בעולם, וכן לאזור הר קאילאן, הקדוש להינדים ולבודהיסטים. ההישג הבולט של המשלחת היה גילוי מקורות האינדוס והברהמפוטרה, אם כי יש החולקים על ראשוניותו בגילוי אותם מקורות. הדין חזר לשוודיה דרך הודו ויפן.
מסע רביעי
המסע הרביעי, שנערך בשנים 1935-1927 היה מפעל סיני-שוודי רב תחומי לחקר חלקיה המרכז אסייתיים (המערביים) של סין, כמו גם לחקר מונגוליה. בהיות חלקה המערבי של סין שדה פעילותם של מורדים מוסלמים, נחטף הדין לזמן מה על ידי אותם מורדים. מסע זה, אם כי היה מוצלח מבחינה מדעית, וזיכה את הדין בשבחים, אותות הצטיינות ופרסים, הכניס את הדין לחובות, אשר לשם פרעונם ערך מסע הרצאות, שבסופו של דבר ארך, מבחינת המרחקים שגמא, יותר מרוב מסעי תגליותיו...
ממצאי המשלחות של הדין הניחו את היסודות למיפוי מדויק של מרכז אסיה. הוא היה אחד החוקרים האירופאיים הראשונים שהעסיקו מדענים ילידים ועוזרי מחקר במשלחות שלהם. הדין היה גם הראשון שחשף את חורבות הערים הבודהיסטיות העתיקה במרכז אסיה הסינית. בתור מומחה מפורסם בטורקסטן ובטיבט, הוא הצליח להשיג גישה בלתי מוגבלת למלוכנים ולפוליטיקאים אירופיים ואסיאתיים, כמו גם לחברות הגאוגרפיות שלהם. כולם ביקשו לרכוש את הידע הבלעדי שלו על האזורים הבלתי ידועים שבמרכז אסיה. הם נתנו לו לא רק סיוע לוגיסטי אלא גם תארים ועיטורים.
בשנת 1935 העניק הדין את הידע הבלעדי על מרכז אסיה, לממשלת שוודיה וגם לממשלות סין וגרמניה תוך ניהול שיחות עם נציגיהם של אדולף היטלר וציאנג קאי-שק.
יחסיו עם גרמניה
הדין הפך למעריץ של העם והתרבות הגרמניים והדבר בא לידי ביטוי בעמדותיו במלחמת העולם הראשונה, ובד בבד עם נטיותיו השמרניות האנטי-דמוקרטיות והאנטי-קומוניסטיות. הוא תמך בגורמי ימין גרמניים גם לאחריה. כשעלו הנאצים בגרמניה לשלטון, הם כיבדו את הדין בתארים רבים משום שתמך בגרמניה גם בעת שלטונם. הדין פגש שוב ושוב את אדולף היטלר ועוד כמה נציגים נאצים מובילים, והיה מתכתב עמם באופן קבוע. ההתכתבות בדרך כלל הייתה בענייני יום-יום, ברכות ליום ההולדת, פרסומים מתוכננים או משלימים של הדין. עם זאת היו מצידו גם בקשות לחנינה של אנשים שנידונו למוות. הוא כתב גם בעניין שחרורם או קבלת היתר לעזוב את הארץ עבור אנשים שנאסרו בבתי סוהר או במחנות ריכוז.
למרות ביקורת שהפגין כלפיהם מדי פעם, הוא תמך בגרמניה גם במלחמת העולם השנייה. הדין תמך בנאצים בפעילותו העיתונאית, אלה זיכו אותו בכבוד רב, באותות ומדליות. היחסים ביניהם היו סבוכים ומורכבים: ב-1937 סירב הדין לשנות קטעים בספרו "גרמניה והשלום העולמי", למרות שהנאצים עמדו על כך שיוציא מתוכו פסקאות קריטיות בין השאר כי טען שסילוקם של פרופסורים יהודיים שפעלו לטובת גרמניה והאנושות היא טעות חמורה לגרמניה.
הנאצים מצידם, היו זקוקים לתמיכתו של הדין בפובליציסטיקה העולמית, ויש הטוענים כי הם נצלו לשם כך את ידידו היהודי הקרוב פרופ׳ אלפרד פילפסון. בתמורה לאי גירושו להשמדה של פילפסון, וכליאתו בגטו-מחנה טרזיינשטט, הם זכו מהדין לתמיכה במעשיהם ושלטונם בספריו ובמאמריו. פיליפסון שרד את השואה והשתחרר מטרזין במאי 1945.
אחרית ימיו
לאחר התמוטטות גרמניה הנאצית, הדין לא התחרט על שיתוף הפעולה שלו עם הנאצים, משום שלטענתו שיתוף פעולה זה איפשר הצלת רבים ממוות במחנות השמדה. עם זאת במשך שנים רבות הדין הוחרם בארצות רבות וגורש מאגודות מדעיות בגלל תיוגו כתומך נלהב בהיטלר ובנאציזם. בתום המלחמה, החרימו הכוחות האמריקנים בביתו מסמכים הנוגעים לאטלס המתוכנן של הדין על מרכז אסיה. בכל זאת, לאחר מכן שירות המפות בצבא ארצות הברית מימן את הדפסתו ופרסומו של מפעל החיים של הדין - אטלס אסיה המרכזית.
הדין נחשב לאחת הדמויות החשובות ביותר של שוודיה בתקופתו. הוא היה חבר בשתי אקדמיות מדעיות והיה לו קול בבחירת זוכי פרס נובל למדע ולספרות.
מ-1931 ועד מותו ב-1952, התגורר בסטוקהולם. הדין מת בסטוקהולם ב-1952. באזכרה השתתפו נציגי בית המלוכה השוודי, ממשלת שוודיה, האקדמיה השוודית והשירות הדיפלומטי. הוא נקבר בבית הקברות של כנסיית אדולף פרדריק בסטוקהולם
הדין מעולם לא התחתן ולא היה לו ילדים.
לקריאה נוספת
- Meyer, Karl E.; Brysac, Shareen Blair (25 באוקטובר 1999). Tournament of Shadows: The Great Game and the Race for Empire in Central Asia. Basic Books. ISBN 978-1-58243-106-2.
{{cite book}}: (עזרה) - Sven Anders Hedin, Folke Bergman (1944). History of the expedition in Asia, 1927-1935, Part 3. Stockholm: SLANDERS BOKTRYCKERI AKTIEBOL AG G6TEBORG. נבדק ב-2010-11-28.
- Hedin, Sven; foreword by John Hare (2009). The Silk Road: Ten Thousand Miles through Central Asia. London: Tauris Parke Paperbacks Basic Books. ISBN 978-1-84511-898-3.
- Tommy Lundmark (2014) Sven Hedin institutet. En rasbiologisk upptäcksresa i Tredje riket. מסת"ב 9789186621957) (Swedish)
קישורים חיצוניים
הדין בפרויקט גוטנברג:
ביוגרפיה של הדין:
הדין כחוקר:
סיפורה של המשלחת לאסיה 1927 - 1935:
ספרו בעברית
- סוון הדין, בדרך היבשה אל הודו, תרגום לעברית: ל. חזן, הוצאת אמנות, פרנקפורט
24965822סוון הדין