סובין
סוּבִּין הוא קליפת הגרעין של צמחים ממשפחת הדגניים: חיטה, שעורה, אורז, שיבולת-שועל, תירס ודוחן. הוא מתקבל בשלב הפרדת השכבות החיצוניות שעוטפות את הגרעין אשר נטחן לקמח. הסובין מכיל תאית וחומצה פיטית. בתזונה, התאית עוזרת לגרות את דפנות הקיבה ולהניע את פעולת העיכול אצל אדם בריא.
הסובין עשיר בסיבים תזונתיים וחומצות שומן חיוניות. הוא מכיל כמות משמעותית של עמילנים, חלבונים, ויטמינים ומינרלים. מכיל בעיקר סיבים שאינם מסיסים ומסייעים בתהליך העיכול על ידי הוספת נפח לצואה בדומה ללתת. בסובין חיטה, השכיח מהמינים השונים, הסובין הוא כ-14% ממשקל הגרעין.
בהלכה
הסובין והמורסן הם קליפות החיטה. מקובל לזהות את הסובין עם הקליפה הדקה הצמודה לגרעין. וכך פירש הרמב"ם במשניות, והמורסן הוא הקליפה החיצונית (אך לא ה'מוץ'). ורש"י פירש להיפך. לדיני חלה אם לא הופרדו בזמן הטחינה נחשבים לחלק מהקמח. לדיני חמץ ומצה קיים ספק[1].
סובין אורז
סובין אורז הוא תוצר לוואי של תהליך טחינת האורז (הפיכת אורז חום לאורז לבן). והוא מכיל חומרים נוגדי חמצון שונים בעלי השפעה חיובית על בריאות האדם. סובין אורז מכיל רמה גבוהה של סיבים תזונתיים (בטא גלוקן, פקטין).
שימושים
סובין משמש לעיתים קרובות כדי להעשיר לחמים (בעיקר מאפינס) ודגני בוקר, במיוחד לטובת הגדלת צריכת סיבים תזונתיים והוא מרכיב עיקרי בפת קיבר.
ביפן, משתמשים בסובין אורז להחמצה, מוסיפים אותו למים רותחים עם נצרי במבוק, ומשתמשים בו לשטיפת כלים.
בבורמה מערבבים אותו עם אפר והוא משמש כחומר ניקוי לשטיפת כלים. בנוסף מוסיפים אותו לגושי קרח מסחריים כדי לעכב את תהליך המסתם.
סובין אורז ושמן סובין אורז נמצאים בשימוש נרחב בטיפולי יופי טבעי ביפן. רמות גבוהות של חומצה אולאית מאפשרת לו להיספג היטב בעור.
סובין משמש כחלק ממספוא לבהמות ובעלי חיים שונים כדוגמת: ארנבים, ביזונים, קביות ועזים, וכמשטח מזון לגידול חרקים.
קישורים חיצוניים
- ריקי תור, מזון שבריא לאכול: סובין שיבולת שועל, באתר ynet, 7 בספטמבר 2006
- סובין, באתר בפורטל אלטרנטיבי
- מאפינס סובין, באתר עכבר העיר
- פיליס גלזר, מנבט ועד סובין: שדות חיטה לנצח, באתר ynet, 3 במרץ 2010
- ^ מגן אברהם או"ח