משמעות החיים

משמעות החיים הוא מונח המתייחס לדיון הפילוסופי על סיבתו ומטרתו של הקיום בכלל, והקיום האנושי בפרט. החתירה אחר חיפוש המשמעות קיימת משחר האנושות, כשבדרך כלל משמעות זו היתה בקשר עם אלוקים ומצוותיו. משחר ההיסטוריה האנושות תפסה את משמעות החיים כקשר עם האלוקים בורא העולם, רצונו ריצויו ומצוותיו. חלקם, במיוחד בעולם הקדום, טעו בעבודת אלילים פגנית, ולהבדיל חלקם הכירו בבורא האחד, ובחרו באהבתו וקבלת מצוותיו. במשך אלפיים שנות תוהו היו רוב העולם עובדי אלילים מסוגים שונים, מלבד שרשרת המסורת שהועברה מאדם הראשון דרך נח ושם בנו עד לאברהם אבינו. לאחר מכן פשטה הכרה זו ביהדות ושאר הדתות האברהמיות שלמדו ממנה את העקרון המרכזי.

במאות האחרונות, במיוחד עם תחילת עידן הנאורות והגידול בתפוצת החילוניות, ניתן לחלק את ההגות הפילוסופית והתאולוגית שעסקה בשאלה זו לשני ענפים עיקריים: זו שתפסה את משמעות החיים מעבר לביטוי הפיזי של הקיום, הנובע מקיום דבר מה נוסף ובלתי־תלוי בו, כמו א-ל, אידאה, מערכת מוסר, עיקרון טרנסצדנטלי, וכדומה, המעניק לחיים את משמעותם; וזו שנטתה לתפיסה כי לחיים אין משמעות מלבד קיומו הפיזי של אדם או בעל־חיים – ואשר כפרה בדרך כלל גם בקיום דבר מה נוסף ובלתי־תלוי.

ביהדות

מציאותה של המשמעות לחיים, היא נקודת המוצא של כל דת בכלל, ושל היהדות בפרט. אף סקירה ראשונית בבריאה, מביאה להכרה בתכנון תבוני על ידי כח עליון. הבטה בחזיונות הטבע המופלאים, בקוסמוס הגדול, בצבא השמים על רבבות הכוכבים והגלקסיות, במורכבות כוחות היסוד של הטבע ובמיליוני סוגי בעלי החיים הצמחים והדומם, על כל המנגנון המותקן בכל אחד מהם לצורך קיומו והווייתו, עם כל ההרמוניה הנפלאה השוררת בכל - מביאה למסקנה ההגיונית כי תבונה כבירה יצרה ומפעילה כל זאת, ולרצון טבעי לחשוף את סיבת הבריאה מטרתה ותכליתה אשר ייעד לה הבורא עצמו.

אף שמשמעות החיים היא קיום הקשר עם הקב"ה וקיום מצוותיו, ניסוח עיקרו של קשר זה, ובחירת התחום בו יונח הדגש, שונה בין הזרמים השונים שביהדות. ככלל, עבודת ה' כוללת בתוכה את קיום המצוות המעשיות, את ההכרה השכלית הרצויה, ואת בניית הרגש על פי רצון ה'. ”אין חכם אמיתי בישראל אשר יחלוק על כך כי ייעודו של אדם מישראל הריהו: קיום התורה. קיום התורה וכל תוצאותיה המסתעפים: תיקון הגוף והנפש, הפרט והכלל, בעולם הזה ובעולם הבא, תיקון הבריאה כולה והעולמות כולם. בין אם הדגיש אי מי את הדעת והכרת הבורא, בין אם הדגיש מי את הלימוד המעשי וקיומו, הם כולם סובבים סביב הציר האחד: קיומה המלא של התורה מסיני” (הרב בנימין אפרתי, כינוס שנתי למחשבת היהדות).

על מטרתה ותכליתה של דרך התורה, בתחום המעשי, הרגשי והשכלי, נאמרו ניסוחים מדויקים יותר. התורה מגדירה את כלל תפקיד האדם ותכלית מעשיו, וכלשון הרמח"ל:

"הוא מה שמשה רבנו עליו השלום, מלמדנו באמרו: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים י יב). כאן כלל כל חלקי שלמות העבודה הנרצית לשמו יתברך, והם: היראה, ההליכה בדרכיו, האהבה, שלמות הלב, ושמירת כל המצות"

— הקדמת מסילת ישרים

.

בהמשך מרחיב הרמח"ל: ”שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא.. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם.. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות.. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדביקות בו יתברך.. כי רק זה הוא הטוב, וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה.. והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך.. ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין (למוטב) לרע הנה הם נסיונות לאדם.. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו.. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו” (מסילת ישרים פרק א). דברים דומים כתב בעל חובות הלבבות, שמדגיש את אהבת ה' כמטרה העליונה בחיי האדם.

הרמב"ם פותח את הלכות "יסודי התורה" ב'יסוד החכמה' שהיא מציאות ה': "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא", ובפרק הבא כורך את אהבת ה' ויראתו גם עם הכרת העולם שברא: "הא-ל הנכבד והנורא הזה, מצוה לאוהבו וליראה ממנו, שנאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך" ונאמר: "את ה' אלוקיך תירא". והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד: "צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי". וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד ויידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה, עומד בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות.. ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם..".

בהיבט השכלי כתב הרמב"ם כי תכלית האדם היא השגת הא-ל כפי יכולת האדם לדעת אותו.

רבי משה קורדובירו כתב כי תכליתו של האדם היא להידמות לקונו במידותיו ומעשיו, כלומר לקנות את המידות הטובות כפי שהן אצל הבורא, ולהביאן לידי ביטויין המעשי בפועל. הרמ"ק מוסיף: ”האדם ראוי שיתדמה לקונו.. שאלו ידומה בגופו ולא בפעולות, הרי הוא מכזיב הצורה, ויאמרו עליו צורה נאה ומעשים כעורים. שהרי עיקר הצלם והדמות העליון הן פעולותיו, ומה יועיל לו היותו כצורה העליונה -דמות תבנית אבריו- ובפעולות לא יתדמה לקונו” (תומר דבורה פרק א). ניסוח דומה מקובל מהגר"א.

ובתחום המעשי, במצוות שבין אדם לחברו, רבי חיים מוולוז'ין כתב כי עיקר תכלית האדם הוא הסיוע והעזרה לאחרים כמיטב יכולתו.

תנועת המוסר

ערך מורחב – תנועת המוסר

תנועת המוסר אותה יסד רבי ישראל סלנטר, קמה בעקבות צמצום היהדות ונסיגה מדרך מקוריותה השלמה. תנועת המוסר רואה ביהדות תורה המשלימה את האדם בכל תחומי החיים: באמונת היהודי וההכרה בה', בהשקפת העולם ובמחשבה, בקווי אופי ותכונות נפש, בתיקון גדרי חוק ומשפט. אולם בפועל, יחס ההמונים אל היהדות היה כאל דת פולחנית, העומדת על מספר מסוים של מצוות עשה ולא תעשה. חלקים גדולים מן התורה העוסקים בתיקון המידות וביחסים שבין אדם לחברו הוזנחו, אף על פי שהם משמשים כבסיס לכל המצוות והמעשים. גם עיקר תלמודו של העם היה נתון ברובו לדינים ה'דתיים' שבתורה, וכמעט ללא התייחסות לחלקים שלמים בתורה, כגון לימוד ספרי היראה, עבודה על מידותיו של האדם ועיסוק לא רק בצד הטכני של קיום המצוות אלא גם בצד המחשבתי-אמוני שלהן.

תנועת המוסר השיבה לתחייה ספרי יראה ומוסר קדמוניים, רעיונות תורניים ומצוות נשכחות, הכניסה אותם לסדר לימודי יומיומי, ויצרה על פיהם שיטה חינוכית מקיפה ורבת גוונים להשתלמות האדם, ובמקביל התרחקה מתורות סוד כמו הקבלה. ”לפי המצב של דורות אלו, לפי הירידה המוסרית הגדולה שחלה בשכבות הרחבות של האנושות, קבעו בעלי המוסר שאין להסתפק בקיום המצוות בלבד כדי שיגיע האדם לייעודו. זה היה חידושו של רבי ישראל מסלנט, מיסד תנועת המוסר, שרבים חלקו עליו בשעתו. הם אמרו: קיים את המצוות ואז תהיה ירא שמים ותשיג מטרתך. ברם, ר' ישראל אמר שלפי המצב שלנו.. אנו זקוקים כיום גם לאמצעים נוספים.. והוא המציא דרכים חדשות היאך יחנך את עצמו..
יש שהדגישו את ערכה של ההכרה השכלית, שבכוחות עצמה בלבד להביא את האדם לידי התעלותו. יש שדרשו דווקא טיפול עקבי וטיפוח מעשי בחינוך המידות ובכוחות הנפש. יש שהחשיבו את פיתוח הרגש וההתלהבות הנפשית, ויש שאחזו בדרך אחת וגם מהשניה לא הניחו את ידיהם. וכך נתחדשו מערכות גדולות במחשבת המוסר, שהצד השוה שבכולן הוא למצוא דרכים היאך יעבוד האדם על עצמו, יתקן את עצמו ויטביע בו את כל המידות והמעלות הטובות, שעל ידן יעלה את דמותו ויגיע לשלמותו העליונה, אשר זהו כל האדם” (רבי דב כ"ץ, כינוס שנתי למחשבת היהדות)

בתורת חב"ד

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

בנצרות ובאיסלאם

התפישות התאולוגיות של משמעות הקיום בנצרות ובאסלאם, כפי שלמדו מהיהדות — הודרכו על ידי האמונה בקיומו של א-ל כל יכול, המורה לדבוק באופני התנהגות מסוימים ובתורת מוסר מסוימת ומטרת הקיום, לפיכך, היא קיום ערכים ומצוות אלו — "את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם" (קהלת, יב יג).

בכמה זרמי אמונה בדתות המונותאיסטיות מונח, במובלע או במפורש, כי הדבקות במילוי מצוות הא-ל מעניקה לחייו של אדם משמעות, אם במובן האישי בחיי העולם הזה (תחושת שלמות, סיפוק ואושר מהתגברות על קושי הכרוך במילוי המצוות, וכו') ואם במובן כללי יותר, כהגשמת ייעודו של אדם עלי־אדמות או בקידום מטרה ראויה (לדוגמה, חזרה בתשובה אישית כדי לקדם את הסיכוי לגאולת וישועת כל בני־האדם באחרית הימים). ואם בחוויית דבקות אקסטטית בחיי העולם הזה הממשיים באמצעות האצלה רוחנית כרוח הקודש ונבואה

תפישות מונותאיסטיות אחרות, לעומת זאת, הדגישו יותר את התגמולים האישיים הנשקפים למי שממלא את המצוות אחרי מותו, כמו בחיי נצח בגן עדן. דגש דומה יש בדתות שבמרכזן האמונה בגלגול נשמות, בהן חיים ההולמים צו מוסרי יובילו לגלגולו של אדם בבעל־חיים או באדם בעל מעמד משופר בגלגול הבא.

תפישות פילוסופיות

התשובות הפילוסופיות לשאלת משמעות החיים הן רבות ומגוונות, אך קיים מכנה משותף לרובן. רוב השיטות הפילוסופיות שותפות להנחה כי קיימת מהות אחת (לפחות) המשותפת לכלל בני האדם. החל באפלטון שטען כי מהות האדם ומטרתו היא ללמוד ולדעת (אהבת החכמה), אריסטו שגרס כי מהות האדם היא השאיפה אל הטוב, וזרם הנהנתנות היווני שקבע כי המטרה של האדם היא עונג ואושר, ז'אן-ז'אק רוסו שטען כי מהות האדם ומשמעות קיומו היא הגשמת הפוטנציאל הטמון בו, גאורג זימל שטען כי תכלית החיים היא להתאמץ להגיע לאינטנסיביות של חיים ולהתאוות לחיוניות גדולה יותר ממה שיש לו, ואריך פרום שטען כי האהבה האנושית על שלל סוגיה, היא התשובה העיקרית לבעיית הקיום האנושי, ורק בה האדם יכול להימלט מחוויית "הבדילות הקיומית", אותה ראה כאם כל החרדות וכל המצוקות.

גישות פילוסופיות אחרות, כגון אקזיסטנציאליזם, גורסות כי לאדם דווקא אין מהות אפריורית, טרם היוולדו. כלומר, הקיום של האדם קודם למהותו. בשונה מעולם הבהמות והצמחים, בו מהותם נקבעת מראש בטרם הגיעם לעולם, האדם מגיע לעולם ללא מהות קבועה, על כן משמעות חייו נמצאת בידיו. אדם יחיה חיים משמעותיים, בעלי תכלית רק אם הוא יעצבם ויעניק להם תוכן מקורי.

היו אנשים שראו את תכלית החיים החל מעצם שרידותם והתקיימותם, ומטרות "צרות אופקים" אחרות ככיבוש, ושליטה של הזולת, הצלחה, הבאת ילדים לעולם, תהילה ופרסום, קשר עם אנשים אהובים, דרך הפצת אידאולוגיה כלשהי, וכלה במטרות אלטרואיסטיות כסיוע ועזר לזולת כמיטב יכולותיהם, הקדשת חייהם לעניין מסוים, או נתינת תרומה משמעותית לאנושות או ללאום שבקרבו הם חיים.

בפסיכולוגיה

על פי הפסיכולוג אלפרד אדלר כל אדם נולד עם תחושת נחיתות במישורים שונים (אישי, קבוצתי ואף כלל אנושי) ובמשך כל חייו הוא נאבק להשיג עליונות, עצמאות, חופש והגשמה עצמית. השאיפה לעליונות כדבר הנותן לאדם משמעות לחייו, היא העיקרון השולט בתאוריה שלו. על פי אדלר בגיל צעיר מאוד 4–5 האדם בוחר באמצעות הכוח היוצר שלו את אמונת חייו ומגבש את סגנון החיים (style of life) שבאמצעותו הוא עונה על השאלה של הבריחה מנחיתות לעבר עליונות. על פי אדלר אמונת החיים של האדם כוללת מטרות פיקטיביות והיא סובייקטיבית פרטנית, דבר העושה אותה מועדת להיכשל אל מול אבני הבוחן של המציאות, ולגרום למשברים נפשיים לאדם הדוגל בה.

משנתו של ויקטור פראנקל, מייסד הלוגותרפיה, שהיא שיטה פסיכולוגית של ניתוח אקזיסטנציאליסטי שמתמקד ב"שאיפה למשמעות", היא כי הדחף והרצון העמוקים ביותר של האדם, הוא שאיפה למשמעות והבנה של חייו והעולם שבו הוא נמצא, והבנה זו היא היא הכוח שיכול לעזור לו להתמודד עם סבל ומצוקה קשים ככל שיהיו. על פי פרנקל האדם מוגדר "כיצור התר אחר משמעות, והעוסק בחיפוש אחר פשר". פרנקל טוען שהאדם המודרני שיש בידו את האמצעים, אך איבד את התכלית, סובל מתחושת עקרות וחוסר משמעות שהוא מכנה בשם "ריק קיומי", שהסימפטום הראשי שלה הוא שעמום. תחושה שבאה לידי ביטוי לפי פרנקל במשולש של דיכאון, תוקפנות, והתמכרות. אותו ריק קיומי גורם לרוב הצרות הרוחניות והבעיות הנפשיות. אליבא דפרנקל ברגע שהאדם ימלא לעצמו את הריק הפנימי שלו, וימצא משמעות לחייו בדבר שמחוצה לו, אליו יוכל להתכוון, ושלקראתו יוכל לחתור, ובו יוכל לשכוח את עצמו, הדבר יגלה את הווייתו האנושית האמיתית, ורוב הנוירוזות והבעיות שליוו אותו יפתרו.

אף שפרנקל סבר כי יש לחיים פשר עליון - הלוגוס שעמוק מהלוגיקה, הוא סבר שקיימים עשרות אלפי פשרי חיים, המתאימים לעשרות אלפי מצבים, שבהם בני אדם יכולים להימצא. ועל כן פשר החיים הוא מושג חמקמק השונה מאדם לאדם, מיום ליום ומשעה לשעה, המתגלה במעשה האדם, ולא בשאלותיו או אמירותיו. (האל הלא מודע עמ' 17, ועמ' 99). פרנקל עוד כותב כי פשר הסבל הוא הפשר העמוק ביותר שהאדם יכול למצוא, מפני שהסבל מהווה זרז למציאת פשר נעלה, שכן עמדתו של האדם כלפי סבל, היא מבחנו הנעלה ביותר.

משמעות החיים איננה רק דבר פילוסופי-תאורטי לאדם. על פי פרנקל, בסקר באוניברסיטה אמריקנית התברר כי 85% מהסטודנטים שניסו להתאבד אמרו כי הסיבה למעשם הייתה מפני שהחיים נראו להם נעדרי משמעות. על פי פרופ' ישראל אור-בך התאבדות בדרך כלל מתקשרת לתחושת אובדן, שבו האדם חש כי איבד את החשוב מכל ואת משמעות חייו.

משמעות חיים בתקופה המודרנית

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. הסיבה היא: יש להוסיף חזרה בתשובה ועוד.

נראה כי החיפוש אחר משמעות החיים (בעיקר בעולם המערבי) התעצם בתקופות המודרנית והפוסט מודרנית בעקבות אובדן מסורות ושקיעת ערכי מסורת, ו"קץ האידאולוגיה" הוא אחד הגורמים לעליית העידן החדש. תחושת אובדן משמעות החיים (או חוסר הביטחון במשמעותם האמיתית) התרחשה בשל השתחררות האדם ממסורות עבר, שקבעו לו את דרכי עשייתו, וההתנערות מהאמונה באמיתות מוחלטת וביטול משמעות האידאולוגיות. ללא אידאולוגיה ואמונה שיש בכלל אמת מוחלטת, חשים רבים שחייהם ריקים מתוכן וממטרה.

גם בתרבות העמים ישנה הכרה בחוסר המשמעות של החיים הפיזיים כשלעצמם. בסוף סרט "טעם החיים" של מונטי פיתון, המנחה שהכריזה על אמצע הסרט מכריזה על סופו ומודיעה לצופים מהי משמעות החיים - "טוב, זה שום דבר מיוחד בעצם. נסו להיות נחמדים לאנשים, המנעו מאכילת שומן, קראו ספר טוב מדי פעם, לכו קצת, ונסו לחיות בשלום והרמוניה עם כל האנשים."

החיפוש אחר משמעות החיים הוא במוקד של יצירות רבות, ביניהם "האדם מחפש משמעות" מאת הנוירולוג והפסיכיאטר ויקטור פראנקל. ספר בו מדגיש פרנקל את החשיבות שבמציאת משמעות לחיים על רקע מאורעות השואה. הסופר, ניצול השואה, מספר מתוך חוויותיו איך בני אדם שלכאורה היו אמורים לאבד כל צלם אנוש במחנות, מגלים בתוך עצמם תעצומות נפש, ולא רק שורדים, אלא גם מוצאים משמעות לחייהם בתוך התופת. פרנקל מוסיף כי אנשים שהיו חלשים פיזית, אבל מצאו משמעות חיים, הצליחו לשרוד בתופת והכילו את הסבל הקשה ביותר, יותר מאנשים שהיו חזקים וחסונים פיזית.

ראו גם

• לוגותרפיה - טיפול פסיכולוגי באמצעות חיפוש משמעות חיים
• תורה
• יהדות
• מצפון

לקריאה נוספת

• ויקטור פראנקל, הזעקה הלא נשמעת למשמעות, הוצאת דביר, 1982.
• אסא כשר (עורך), משמעות החיים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999.
• אסא כשר, ספר קטן על משמעות החיים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002.
• יובל לוריא, בעקבות משמעות החיים: מסע פילוסופי, הוצאת אוניברסיטת חיפה, 2002.
• טרי איגלטון, משמעות החיים, הוצאת רסלינג, 2013.
• שמעון אזולאי, קץ האושר: פילוסופיה ומשמעות החיים, הוצאת אסטרולוג, 2014.

קישורים חיצוניים

• חינוך האדם וייעודו - כינוס שנתי למחשבת היהדות באתר דעת
• משמעות החיים באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
• אתר ה "בלוגותרפיה" בנושאי לוגותרפיה ומשמעות החיים בניהולו של דרור שקד, לוגותרפיסט וחוקר משמעות בחיים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27754076משמעות החיים