משטרת הסדר
 סמל הארגון העצמאי  סמלו כיחידת אס-אס | |
| תקופת הפעילות | 1936–1945 (כ־9 שנים) |
|---|---|
| מנהיגים |
קורט דליגה (עד 31 באוגוסט 1943) |
| מטה | וילהלמשטראסה 104 בברלין |
משטרת הסדר (בגרמנית: Ordnungspolizei; בראשי תיבות: ORPO אורפ"ו) הייתה ארגון-על שריכז כוחות משטרה, ז'נדרמריה וכוחות משטרתיים למחצה וצבאיים למחצה בגרמניה הנאצית. נקראה לעיתים "המשטרה הירוקה" (Grüne Polizei), בשל צבע מדיהם של שוטריה. בנוסף לשליטה בכל כוחות שמירת הסדר, השמירה ושירותי ההצלה בגרמניה הנאצית, שימשו כוחות משטרת הסדר לשליטה באזורי הכיבוש בתקופת מלחמת העולם השנייה וביצעו פשע מלחמה רבים.[1][2]
הקמה והתפתחות
ביוני 1936 מינה אדולף היטלר את היינריך הימלר, מפקד האס אס לראש המשטרה הגרמנית כולה בתואר ריכספיהרר-אס אס וראש המשטרה הגרמנית (Reichsführer-SS und Chef der Deutschen Polizei). הדבר איפשר להימלר להתחיל בתהליך ארגון המערכת המשטרתית מתוך עצמאות מלאה והכפפה למעשה של הארגון המדינתי (המשטרה) לארגון מפלגתי (האס-אס). בתחילה גיבש הימלר שתי זרועות עיקריות של כוח המשטרה, משטרת הסדר ומשטרת הביטחון (סיפ"ו, SIPO; Sicherheitspolizei). אורפו הופקדה על "שמירת הסדר הציבורי" וכללה את משטרת המגן (Schutzpolizei), הז'נדרמריה (המשטרה באזור הכפרי) ושירותי עזר טכניים, ב-1938 אוחדו לארגון זה שירותי כיבוי אש, וב-1942 גם ההגנה האזרחית; בעוד שבמשטרת הביטחון נכללו הגסטפו ומשטרת הפלילים (KRIPO). בראש האורפ"ו הוצב קורט דליגה, שהוחלף באוגוסט 1943 על ידי אלפרד ויננברג (Alfred Wünnenberg), שפיקד על הארגון על תום המלחמה.
עם פרוץ המלחמה ב-1 בספטמבר 1939 הועברה המשטרה לפיקוד והפעלה מבצעית של האס אס, אך המשטרה שמרה על זיהוי מובחן, מדים, סמלים ודרגות נפרדים. שוטרים מצטיינים עודדו להתגייס לשורות האס אס. מפקדי משטרה מדרגת גנרל ומעלה היו אנשי אס אס. בשנת 1943 הטשטש כמעט לגמרי ההבדל שבין המשטרה והאס-אס, כאשר רוב השוטרים הופעלו בפעילות קרבית בגדודים.
מבנה
מפקדת הארגון (Hauptamt Ordungspolizei) שכנה ברחוב וילהלמשטראסה 104 בברלין (סמוך למטה המשרד הראשי לביטחון הרייך) ומ-1943 שימשה גם כמטה האס-אס בברלין. המטה כלל שבע מחלקות ("משרדים" - Amt) לענייני מנהלה ומטה, כלכלה וכוח אדם, נושאים טכניים, הכשרה והדרכה וכן פיקוד שירותי ההצלה (מכבי האש).
הארגון נחלק ליחידות הבאות:
- משטרת ההגנה (Schutzpolizei des Reiches, SchuPo) - המשטרה העירונית ה"רגילה" של גרמניה הנאצית, שעסקה בנושאים משטרתיים כאכיפת סדר ומשטרת תנועה עירונית. כללה משטרה עירונית במבנה של תחנות משטרה ופלוגות לפיזור הפגנות (Kasernierte Polizei) שצוידו בשיריוניות ומקלעים.[3] שוטרי משטרת ההגנה עשו שימוש במגוון כלי רכב, בהם אופנועים ומטוסים קלים (שהשתייכו למחלקת הטיס של המשטרה, Polizeifliegerabteilung).[4]
- המשטרה המוניציפלית (Gemeindepolizei; GemPo- משטרה ביישובים קטנים אשר טיפלה בכל הנושאים והייתה כפפה לראש הרשות. רק ביישובים מעל 10,000 תושבים היה גם סניף של משטרת הפלילים.
- ז'נדרמריה (Gendarmerie) - אכיפת חוק במרחב הכפרי ובפרט אכיפת חוקי הביטחון הנובעים ממצב המלחמה בסביבות החזית. הז'נדרמריה נודעה לשימצה בביצוע פשעי מלחמה, במרדף אחר יהודים ובביצוע פעילות שמירה ואקציות בגטאות העיירות היהודיות בשירות האס-אס.[5]
- משטרת התנועה (Verkehrspolizei) - בנוסף לטיפול הרגיל בנושאי תאונות דרכים, שימשו אנשי היחידה ללווי ואבטחת בכירים במשטר הנאצי שנסעו לאורך כבישי הרייך במכוניות.
- "משטרת הגנת המים" (Wasserschutzpolizei) - משמר חופים ושיטור בנהרות. ליחידה היו כפופים גם אנשי הגנת הנמלים (SS-Hafensicherungstruppen).[6]
- כיבוי אש (Feuerschutzpolizei - מילולית "משטרת ההגנה מאש"), עקב ההפצצות שגרמו לשריפות ענק עובה כוח זה באמצעות מתנדבים (Freiwillige Feuerwehren) במספר גדול.[7]
יחידות משנה כללו מתנדבים, או מגויסים שפעלו תחת פיקוד המשטרה ובהם:
- משטרת ההגנה מתקיפות אוויריות (Luftschutzpolizei) - כוח הגנה אזרחית למיקלוט וחילוץ בעת הפצצות. פעל בשיתוף עם מתנדבי "הליגה הלאומית להגנה אווירית" (Reichsluftschutzbund) שהקים הרמן גרינג במסגרת משרד התעופה.[8]
- יחידת הסיוע הטכני בחירום (Technische Nothilfe -TN, TeNo) - כוח ששורשיו עוד ב-1919 כארגון מתנדבים בעל היררכיה דמוי-צבאית שכלל טכנאים ומהנדסים שתפקידם היה אחריות לפעילות תקינה של מפעלים ומתקנים טכניים חיוניים אחרים בעת חירום או שביתה. במלחמה הוכפף הארגון למשטרת הסדר. חוליות הנדסה אלה נעו במדי המשטרה הירוקים מיד אחרי כוחות הצבא והשמישו במהירות תשתיות הנדסיות פעמים רבות שעות אחדות לאחר שנכבשו.[9]
- הגנת רדיו (Funkschutz) - כוח ייעודי להגנת תחנות שידור מפני חבלה, שכלל גם יחידת מודיעין לאיתור והשמדה של חתנות האזנה לשידורים בלתי מורשים.
- הגנת דואר (Postschutz, לאחר 1942: SS-Postschutz) - כוח ייעודי שהוקם ב-1933 להגנת מתקני דואר הרייך מפני חבלות. ב-1942 סופח לאס-אס, תחת פיקודו של גוטלוב ברגר ו-7,000 איש מתוכו גויסו לואפן אס אס (SS-Sicherungs-Bataillone der Deutschen Reichspost, גדודי הגנת דואר הרייך של הוואפן אס אס). הם לחמו נגד פרטיזנים בסלובניה וביילורוסיה.
- משטרת הרכבות (Bahnschutzpolizei או SS-Bahnschutz) - שוטרים עובדי חברת הרכבת דויטשה רייכסבאן שנועדו לשמירה על מסילות הברזל ומתקני הרכבת מפני התקפות וחבלות. במהלך המלחמה התנייעו באמצעות הרכבות ושמרו על מתקני רכבת בכל השטח הכבוש. בשנת 1944 סופחו לאס-אס. בתפקידם שמרו אנשי משטרת הרכבות גם על תחנות הרכבת במחנות הריכוז וההשמדה וביצעו פשעי מלחמה.[10]
- משמר המפעלים (Werkschutzpolizei) - שוטרים עובדי תעשייה, שגויסו לפני המלחמה לשמירה על מפעלים ובתי חרושת. בעת המלחמה שימשו ככוח שמירה גם על מפעלי עבודת כפייה ועל האסירים שהועסקו בהם.
- משמר ארצי / עירוני (Stadt- und Landwacht) - כוח מילואים שנוצר ב-1942
- משטרות העזר (Schutzmannschaft) - כוחות משטרה וז'נדרמריה שגויסו מקרב אוכלוסיות כבושות משתפות פעולה במזרח אירופה הכבושה ושימשו בעיקר לשמירה על גטאות ולציד יהודים ופרטיזנים ביערות. ב-1944 נוצרו מתוך משטרות העזר גדודים לוחמים שהופעלו במסגרת הואפן אס אס.
גדודי המשטרה בחזית
עם ראשית המלחמה הוקמו גדודים לוחמים של אנשי המשטרה, שהוכפפו לואפן אס-אס, גדודים אלה (SS-Polizei-Bataillone) השתתפו בפלישה לפולין והיו אחראים על איסוף שבויים ושמירה עליהם ועל גירוש פולנים מאזור ורתגאו (מערב פולין, שיועדה לארים בלבד). לאחר השלמת הכיבוש הופעלו גדודים אלה למשמר על הגטאות היהודיים במרחב הכבוש (מדובר על שמירה חיצונית, כאשר על הניהול הפנימי הופקדו "המשטרה היהודית", האס אס, האס דה וה"קריפ"ו"). בנוסף הופעלו גדודי המשטרה למבצעים מיוחדים, הן מבצעי חיסול ורצח והן מיזמי בניית ביצורים, כגון הקמת החומה האטלנטית. בראש המערך בכל אזור עמד מפקד האס אס והמשטרה המקומי.
גדודי משטרה פעלו ככוח קרבי במהלך חציית הארדנים במסגרת המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה במאי 1940 ובמהלך המצור על לנינגרד ב-1941.
השתתפות ברצח יהודים ופשעי מלחמה
גדודי המשטרה היו פעילים מאד ברצח יהודים במהלך תנועת הצבא הגרמני במזרח הן בכיבוש פולין והן במבצע ברברוסה, יחד עם כוחות האיינזצגרופן (אשר גייסו אנשים מקרב משטרת הסדר, כאשר נדרשו להשלמת כח אדם). בפרט ידוע טבח 3,000 יהודים על ידי גדוד המשטרה ה-309 בגטו ביאליסטוק ב-12 ביולי 1941 ופעולות גדוד מילואים 101 של משטרת הסדר. עם זאת, במשפטים שנערכו מיד לאחר המלחמה, טושטשו פשעי מלחמה אלה, עקב מחסור בראיות ועקב ההתמקדות באנשי האיינזצגרופן, שנחשבו פושעים אידאולוגיים ורצחניים יותר, בניגוד לאנשי המשטרה ה"אפורים", אשר כביכול עסקו בתפקידי שיטור ושמירה. דניאל גולדהגן מציין שחלקם של אנשי משטרת הסדר בטבח יהודי מזרח אירופה היה גדול מאד והוא נוקב במספר מיליון יהודים לפחות שנהרגו על ידם, אם לא הרבה יותר.[11]
בשלב השני השתתפו אנשי משטרת הסדר בחיסול הגטאות באקציית ארנטפסט ובגירוש יהודים למחנות ריכוז והשמדה, בכל אזורי הכיבוש הגרמני.
גדודי המשטרה נכללו במסגרת דיוויזיית המשטרה-פאנצרגרנדיר הרביעית של האס אס (4.SS-Polizei-Panzergrenadier-Division)
גדוד מילואים 101 של משטרת הסדר
גדוד 101 של המילואים נחקר על ידי כריסטופר בראונינג ואחרים והידע עליו רב. ידע זה משמש על מנת להוות דוגמה לפעילות משטרת הסדר בכלל ובפרט לדרך בה הפכו גרמנים ללא אידאולוגיה נאצית לרוצחים. הגדוד (בגרמנית: Polizeibataillon 101) גויס ב-1939 בהמבורג ומנה כ-500 "אנשים רגילים", כשני שלישים נמנו על מעמד הפועלים, השאר היו בני מעמד בינוני-נמוך; חלק לא מבוטל מהם היו קומוניסטים, סוציאליסטים וחברי איגודים מקצועיים לפני 1933; גילם הממוצע היה 39.[12]
הגדוד השתתף בפלישה לפולין יחד עם כוחות הצבא ובדצמבר הגיע לגזרת קיילצה. עד מאי 1940 הועסק בעיקר בגירוש פולנים מאזורי פוזנן ולודז' מזרחה. בנובמבר 1940 הוטלה על הגדוד משימת השמירה על גטו לודז'. במאי 1941 הוחזר הגדוד לגרמניה על מנת לאמן מגויסים חדשים לגדודים 102–104, חלק מהאימונים כללו את גירוש יהודי המבורג וברמן. ביוני 1942 הוחזר הגדוד לפולין למחוז לובלין, כאשר משימתו לגרש יהודים מהגטאות אל מחנות ההשמדה במסגרת מבצע ריינהרד. ב-13 ביולי 1942 ביצע הגדוד את מעשה הטבח ההמוני הראשון שלו, ביוזפוב, שם הרגו כ-1,500 יהודים בירי בתוך 17 שעות. רק 12 איש מתוך 500 חיילי הגדוד סירבו ונשלחו לשמירה היקפית.[12] לאחר כחודש חיסלו אנשי הגדוד את גטו לומאזי בירי לבורות ירי ביער סמוך, יחד עם מתנדבי טרווניקי אוקראינים. במקרה זה נורו על ידי אנשי הגדוד ילדים, חולים וזקנים, עוד לפני הובלתם הרגלית של 1,700 תושבי הגטו לבורות ההריגה. בהמשך, בין ספטמבר לנובמבר, חיסלו אנשי הגדוד בירי ישיר או בגירוש למחנות השמדה את הגטאות בפרצ'ב, מיינדזיז'ץ פודלסקי, רדזין פודלסקי, לוקוב, קונסקובולה, טומשוב לובלסקי, סרוקומלה, קוצק, איזביצה, ביאלא פודולסק, ווהין וצ'מיירניקי. במהלך הפעילות סופקו לגדוד כמויות גדושות של אלכוהול. בהמשך הועסק הגדוד בציד יהודים שנמלטו מאתרי הטבח ביערות ובשדות. באקציית ארנטפסט נטל הגדוד חלק בטבח 43,000 יהודים ביום אחד, 3 בנובמבר 1943. בסך הכל היה הגדוד אחראי ישיר לרצח של עשרות אלפי יהודים.
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה נפל מפקד הגדוד, וילהלם טראפ, לידי כוחות צבא בריטניה ונאסר במחנה נוינגמה. הוא הוסגר לפולין ב-1946 יחד עם קצינים נוספים בגדוד, נשפט בבית המשפט בשדליץ והוצא להורג ב-18 בדצמבר 1948. רק ב-1964 החלה מערב גרמניה לחקור את מעורבותם של שוטרי המילואים מהמבורג בפשעי מלחמה. ב-1968 נדונו שלושה שוטרים לשמונה, שש וחמש שנים בכלא. שישה אחרים, בעלי דרגות נמוכות, נשפטו ושוחררו. כל שאר שוטרי הגדוד המשיכו בחייהם באין מפריע. רבים מאנשי המשטרה הדגישו סלאחר המלחמה שכל פועלם היה שיטור ושמירה בלבד. רבים מהם המשיכו לשרת כשוטרים לאחר כיבוש גרמניה על ידי בעלות הברית. משטרת גרמניה המזרחית ("משטרת העם", Volkspolizei) הריכוזית, המשיכה במידה רבה את משטרת הסדר הנאצית מבחינת מבנה ארגוני ושיטות פעולה. זאת בעוד המשטרה במערב גרמניה בוזרה בין המדינות ועברה תהליכים של דמוקרטיזציה. עם זאת, ניתן לעקוב אחר מקורם של סמלים, תקנות ואף צבעם הירוק של מדי המשטרה הגרמנית למקורותיהם במשטרת הסדר.
לקריאה נוספת
- Christopher Browning, Nazi Policy, Jewish Workers, German Killers, Cambridge University Press, 2000. מסת"ב 0-521-77490-X
- Gordon Williamson, World War II German Police Units, Osprey Publishing, 2006 מסת"ב 978-1846030680
- כריסטופר בראונינג, אנשים רגילים: גדוד מילואים 101 של משטרת הסדר ו'הפתרון הסופי' בפולין, תל אביב: ספרי עליית הגג ידיעות אחרונות, 2004
- דניאל גולדהגן, תליינים מרצון בשירות היטלר: גרמנים רגילים והשואה, הוצאת ידיעות אחרונות תל אביב, 1996
- יעקב לזוביק, הביורוקרטיה של היטלר: משטרת הביטחון הנאצית והבנאליות של הרשע, ירושלים, תשס"א
קישורים חיצוניים
- מבנה ארגוני, היסטוריית הציר
הערות שוליים
- ^ כריסטופר בראונינג, אנשים רגילים: גדוד מילואים 101 של משטרת הסדר ו'הפתרון הסופי' בפולין, תל אביב: ספרי עליית הגג ידיעות אחרונות, 2004
- ^ דניאל גולדהגן, תליינים מרצון בשירות היטלר: גרמנים רגילים והשואה, הוצאת ידיעות אחרונות תל אביב, 1996
- ^ Barracks Police
- ^ The Protection Police (Schutzpolizei)
- ^ The Rural Police (Gendarmerie)
- ^ The Water Protection Police (Wasserschutzpolizei)
- ^ Feuerschutzpolizei (FSP)
- ^ The Air Protection Police (Luftschutzpolizei-LSP)
- ^ Technical Emergency Corps (Technische Nothilfe-TeNo)
- ^ Bahnschutzpolizei
- ^ דניאל גולדהגן, תליינים מרצון בשירות היטלר, עמ' 203
- ^ 12.0 12.1 בעז נוימן, היום-יום של אידיאולוגיית הרוע, באתר הארץ, 7 ביוני 2004