משה שם טוב
משה שם טוב (כ"ו בניסן ה'תרפ"ד, 30 באפריל 1924 – כ"ד בכסלו ה'תשס"ז, 25 בדצמבר 2005) היה יושב ראש הוועד המרכזי ("המרכז") של אגודת החרשים בישראל (אח"א) במשך 17 שנים רצופות, מ-1972 עד 1989.[1] שם טוב היה היו"ר הראשון של אח"א שאישר הפעלה של קורסי מנהיגות לצעירים חירשים ללא ניסיון, והכשיר אותם בשיתוף משרד העבודה והרווחה וקרן הנס זיידל,[2] להיות הדור הבא של הנהגת אח"א.
שם טוב נולד בבולגריה, ועלה לישראל ב-31 ביולי 1948, כשהיה בן 24. חירשותו לא מנעה ממנו לרכוש את השפה העברית, להשתלב בקהילת החירשים בישראל, לשאת את רעייתו פינה ילידת הארץ, ולהביא לעולם שני ילדים שומעים.
שם טוב התגורר בבת ים ולצד פעילותו הענפה באח"א, ניהל עם אחיו השומע עסק ביפו לייצור והרכבת תריסים וחלונות. גם אחרי פרישתו מהנהגת אח"א, המשיכו חירשים להגיע למקום עבודתו, כדי לקבל ממנו ייעוץ והדרכה בפעילויותיהם באח"א, והוא עזר להם בנפש חפצה אף על פי שאלו היו שעות עבודתו.
שם טוב וקהילת החירשים בישראל ומחוצה לה
שם טוב היה יושב ראש אח"א בשנים שבהן אפשרויות התקשורת היו מצומצמות, ולא היה תרגום בשידורי הטלוויזיה בעברית, גם לא כתוביות. פקס ואינטרנט לא היו, ומכתבים נכתבו במכונת כתיבה. אפשרויות תקשורת אלו לא מנעו משם טוב להיות בקשר שוטף עם ארגוני חירשים יהודיים ובינלאומיים, ולייצג את אח"א כחברה מן המניין בפדרציה העולמית של החירשים (אנ').[3]
לשם טוב הייתה יכולת לשוחח עם כל חירש, בין אם היה כבד שמיעה ובין אם היה דובר שפת סימנים בלבד, בין אם ידע עברית ובין אם לאו. מאפייני אישיותו היו יכולת מהירה ביצירת קשר, גם עם זרים גמורים, תיאטרליות וחוש הומור.
בין 19 ל-23 במרץ 1973 התקיים במלון "פאן אמריקן" בבת-ים הכינוס הבינלאומי הרביעי על בעיות חירשות, שאורגן על ידי אח"א בחסות הפדרציה העולמית של החירשים, ושם טוב העניק שי לדראגוליוב ווקוטיץ (ער'), נשיא הפדרציה העולמית, שהגיע לכנס.[4] לטקס הפתיחה של הכנס הגיע גם ראש עיריית בת-ים מנחם רוטשילד.[5]
שם טוב הכיר כמעט את כל חברי אח"א, משום שנבחר על ידיהם מדי שנה בבחירות דמוקרטיות וחשאיות כציר וכיושב ראש באסיפות הכלליות של אח"א, שנערכו לפי חוק העמותות. מרכז אח"א פעל ופועל בבית הלן קלר בתל אביב לצד אח"א סניף תל אביב, ושם טוב ידע גם את שפת הסימנים של יהודי אלג'יריה, משום שבסניף תל אביב היו חירשים יוצאי אלג'יריה. בבית הלן קלר שכנו גם עמותת אס"ח ופנימייה לתלמידים חירשים. מנהל הפנימייה הועסק על ידי הנהלת אח"א, ושם טוב הכיר את החירשים כשהיו תלמידי תיכון. ב-1985, במהלך רה-ארגון בבית הלן קלר לפי בקשה של סניף תל אביב, הועברה קומת הפנימייה לרשות אס"ח (שלפני כן ריכז את פעילותו בחדרון בקומת הקרקע של בית הלן קלר, לצד חדר האוכל של הפנימייה), והפנימייה הועברה לאונים.[6]
לאספה הכללית של אח"א נבחרו צירים לפי מפתח של ציר אחד למספר קבוע של חברים בסניף, בדומה לבחירות המקדימות במפלגות. ככל שהיו יותר חברים בסניף, כך נבחרו מאותו סניף יותר צירים בבחירות חשאיות ושוות, בפיקוח ועדת ביקורת של אח"א. הסניף הגדול בארץ היה סניף תל אביב, בו נרשמו חירשים מגוש דן.[א] הסניף השני היה סניף חיפה, בו נרשמו חירשים מעכו והקריות. מאשקלון, אשדוד, באר שבע, ירושלים ונתניה בדרך כלל היו מגיעים שני צירים מכל סניף. האספה הכללית הייתה בוחרת ועדת נשיאות לניהול האספה, הייתה מקבלת דו"ח מסכם על השנה החולפת מאת יו"ר אח"א, וסקירות מגזבר אח"א ומוועדת ביקורת, מעלה סוגיות שעליהן משיב היו"ר, מאשרת את המאזן השנתי, דנה בנושאים שעל סדר יומה, ובוחרת את יו"ר אח"א לכהונה הבאה. כשיו"ר אח"א נבחר, הוא בוחר את חברי המרכז שינהיגו את אח"א לצידו.
לשם טוב הייתה גישה ליברלית אל חברי המרכז, והוא נתן להם מרחב בקבלת החלטות, תוך עריכת ישיבות קבועות בהן הציגו חברי המרכז את כל פעולותיהם, וקיבלו משוב ובקרה על מעשיהם מכל המשתתפים בישיבה. גישה דומה הייתה לשם טוב גם אל יו"ר הסניפים ברחבי הארץ, והוא התערב בצמצום בפעולות שנעשו בסניפי אח"א. אחת לשנה הוא נהג לזמן אליו לישיבה את יו"ר הסניפים, כדי לסייע ביום ההתרמה הארצי לחירשים,[7] ויו"ר הסניפים ראו בישיבות אלו שעת כושר לשפר את המצב בסניפיהם, שחלק מהם היו במצב פיזי גרוע למדי. דוגמה לכך היה סניף ירושלים, שבשנת 2003 קיבל מבנה ברחוב בן-יהודה בירושלים, אחרי שנים שבהן לא היה מבנה לסניף, והסניף הופעל תוך תשלום דמי שכירות.
לצד הליברליות והפתיחות שלו אל חירשים, הייתה לשם טוב יכולת לעמוד על טיבם של חברי אח"א ושל סגל העובדים באח"א, שרובו היה שומעים. שם טוב שמר על אינטרסי אח"א מול משרדי הממשלה ומול עמותות שפעלו בתחומים מקבילים.
עמותת שמע[8] הפעילה חוגים לתלמידים חירשים, ודרשה ממשרד החינוך לקבל מימון ממבצע ההתרמה 'הטה אוזן לדממה'[9] שאותו הגה שם טוב. אחרי שמשרד החינוך אישר השתתפות של שמע ומיח"א[ב] בהכנסות ממבצע הטה אוזן לדממה, יזם שם טוב רעיון להקים את עמותת 'נוער הדממה' כעמותת-בת של אח"א, למימון פעילויות לחירשים מתחת לגיל שמונה עשרה. רעיון זה לא התקבל באהדה באספה הכללית של אח"א, ובסופו של דבר שקע.
קורסי מנהיגות לחירשים
שם טוב אישר את קורסי המנהיגות לחירשים, שפעלו במשך ארבעה מחזורים רצופים, כאשר כל מחזור נמשך כשנת לימודים אחת. מנהיגות היא יכולת של מנהיג או נבחר ציבור להוביל ציבור אל חזון או מטרה. כדי להיות מנהיג, צריך יכולות, שאותן מקנה הקורס למשתתפיו, והם לומדים לפתח יכולות אלו כדי להוביל ציבור למטרה שלו, גם אם היא מסיבת חברים במועדון. במחזורים אלה למדו צעירים חירשים מכל הארץ, שנבחרו במיונים מקדימים שאותם ערכו הצעירים עצמם, כשפעילים ותיקים של אח"א צפו בהם ואחר-כך נטלו חלק במיון הסופי, לצד שקלול תוצאות המיונים של הצעירים עצמם.
בקורסי המנהיגות, החירשים התכנסו אחת לשבוע בתל אביב, ורכשו ידע בהנהגת מועדון על ידי למידת אזרחות, עבודת צוות, יוזמה ויצירתיות, משחקי סימולציה, תקשורת, ניהול ישיבות, קבלת החלטות ומושגי יסוד בעבודה סוציאלית. קרן זיידל מימנה את השתתפות התלמידים בסופי שבוע, שבהם קיבלו התלמידים הרצאות מבעלי מקצוע בתחום התקשורת הבין-אישית, בתחום לימודי ארץ ישראל ובתחום רפואת אף אוזן גרון, עם תרגום צמוד לשפת הסימנים הישראלית, ומשרד העבודה והרווחה העניק את התעודות לתלמידים בסיום כל קורס, שעליהן חתם שם טוב לצד משרד העבודה והרווחה. שם טוב בעצמו הגיע לקורס המנהיגות שנערך ב-1983, עבר מתלמיד לתלמיד. שוחח עם כל אחד, ויצר איתו היכרות אישית. לאחר מכן סקר שם טוב את הפעילות באח"א, והדגיש את הצורך ב"גרעין", שהייתה הגדרתו לעבודת צוות הדדית. כשתלמידים העלו תהיות לגבי יכולתם להנהיג את אח"א, שאל אותם שם טוב שאלות מנחות, ואיפשר להם להבין את אפשרויותיהם.
קורסים אלה התקיימו במשך ארבע שנים, עד שנת 1986, כאשר בשלוש השנים הראשונות השתתפו תלמידים שמוינו בתחילת כל שנה, ובשנה הרביעית השתתפו תלמידים מצטיינים משנים קודמות, אליהם הצטרפו מספר פעילים ותיקים ושם טוב עצמו, שהפעם השתתף בקורס כתלמיד מן המניין.
לפי בקשתו של אח"א סניף ירושלים ב-1986, אישר שם טוב קורס מנהיגות לחברי הסניף בירושלים, כשעדיין היה להם מבנה ברחוב מבוא המתמיד, לפני הריסתו על ידי העירייה עקב סלילת כביש במקומו. מדי שבוע בשבוע נסע מורה הקורס השומע ממרכז הארץ לסניף ירושלים במימון אח"א, ולימד תלמידים נבחרים מהסניף מהו מועדון, מהי הפעלת מועדון, מהי דמוקרטיה ומהי עבודת צוות, עם תרגום צמוד לשפת הסימנים. בזכות הקורס בירושלים, נבחר לאחר מכן זמיר לוי[10] כיו"ר סניף ירושלים שוב ושוב עד 2013, כאשר לפני הקורס חלק לוי על שם טוב ללא הפסקה.
בקורס המנהיגות הרביעי בתל אביב ב-1986 לקח על עצמו יעקב ארנפלד, מדליק המשואה בערב יום העצמאות תשע"ו,[11] משימה לאתר חירשים שאינם באים למועדון בבית הלן קלר בתל אביב. ארנפלד ערך תחקיר ומצא כי רוב החירשים האלה נמצאים בפתח תקווה, וביקר אותם בבתיהם. רוב החירשים גרו בעמישב, והשיבו שההגעה מעמישב ליד אליהו דורשת מהם נסיעה בשלושה אוטובוסים בכל כיוון, והדבר אינו אפשרי מבחינתם. ארנפלד יצר קשר עם שירותי העבודה הסוציאלית באח"א, ואורנה לשם, עובדת סוציאלית באח"א, יצרה קשר עם עיריית פתח תקווה. מנהל המחלקה לשירותים חברתיים בעירייה אישר סיוע במבנה ובהדרכה לחירשים בפתח תקווה, ומועדון כזה הוקם בפתח תקווה משנת 1987 ואילך. הדבר עורר תמיהה אצל מורה הקורס, שאמר כי ארנפלד חיפש אתונות ומצא מלוכה. המשימה שהוטלה על ארנפלד והצוות שלו בקורס המנהיגות הייתה לאתר חירשים ולגרום להם לבוא לבית הלן קלר, אבל התוצאה הייתה הקמת מועדון חירשים חדש בפתח תקווה.
תגובת הצירים לקורסי המנהיגות
צירי האספה הכללית הסתייגו מ"הצנחת" בוגרים מקורסי המנהיגות למרכז אח"א, כדוגמת אילנה סבן, שהייתה בוגרת מצטיינת של קורס 1983 ונבחרה על ידי שם טוב למרכז אח"א ב-1984. כך הצביעו הצירים בעד החלטה באספה הכללית, לפיה נקבע בתקנון אח"א כי מי שנבחר למרכז אח"א יהיה בעל ניסיון של פעילות למשך זמן מוגדר בוועד הסניף, לפני בחירתו למרכז אח"א.
להקת קול ודממה
שם טוב, כבעל רקע תיאטרלי, קידם את להקת 'קול ודממה',[12][13] שאותה הפעיל והנהיג משה אפרתי אחרי שרקד בלהקת בת שבע.
אחרי להקת קול ודממה, הוקמה באח"א קבוצת תיאטרון של חירשים בשם 'עשר אצבעות', הבמאי שלה היה השחקן חמד שולברג,[14] והמקשרת בין שולברג לשם טוב הייתה אילנה סבן, אחרי ששם טוב העניק לה חופש פעולה מלא בעבודתה עם התיאטרון, משום ששמואל בעלה היה רקדן בלהקת קול ודממה.[15]
אחד המחזות שהעלתה קבוצת עשר אצבעות היה בית ברנרדה אלבה, שהוצג על ידי השחקנים החירשים ללא מילת דיבור אחת בקונגרס העולמי לחירשים יהודים בתל אביב בקיץ 1988. קבוצת התיאטרון נסעה לדנמרק עם סבן ביולי 1987 כדי להופיע גם שם.
במאה ה-21 ממשיך להופיע הרקדן אמנון דמתי[16] עם ג'יל דמתי-פיינגולד, רקדנית שומעת,[17] ויש להם דף בפייסבוק.
חירשים וכבדי שמיעה
ב-1974 פנתה שמע אל אח"א וביקשה להסיר את המילה אילמים משם האגודה. שם טוב נענה לבקשת שמע, ושם האגודה נקבע כ"אגודת החרשים בישראל" במקום "אגודת החרשים-אילמים בישראל".
בקיץ 1981 התקיים הקונגרס העולמי לחירשים יהודים בבנייני האומה בירושלים, אליו הגיעו חירשים יהודים מכל העולם. הקונגרס נמשך כארבעה ימים, ובמהלכו צירפה עדנה כהן חירשים לעמותה חדשה ושמה כש"ב: כבדי שמיעה בישראל. כל חירש ששלט בתקשורת ורבלית וביקש להצטרף, נרשם לכש"ב על ידי כהן, מתחרשת בעצמה (שומעת לשעבר).
הקמת כש"ב עוררה תרעומת באח"א, ושם טוב ניסה ללא הפסקה לבוא בדברים עם כהן, כדי שכש"ב תפעל במסגרת אח"א. משרד כש"ב היה במקלט בשדרות מסריק בתל אביב, ושם טוב הבטיח לכהן פעילות לכבדי שמיעה ביום נפרד בבית הלן קלר, עם תקציב ייעודי לכבדי השמיעה. כהן השיבה לשם טוב שכבדי שמיעה ומתחרשים אינם מסוגלים לדבר בשפת הסימנים, משום שהדבר מהווה מהפך תרבותי עבורם, ומכאן הצורך שלהם בעמותה שאיננה במסגרת אח"א. בסופו של דבר נסגר כש"ב כשלא עמד בהוצאות של ארגון קונגרס בינלאומי לכבדי שמיעה בבנייני האומה בירושלים ב-1992, ואחריו הוקמה עמותת בקול.
בקיץ 1983 נערך כנס מקצועי במלון אסטוריה בתל אביב ליד הדולפינריום, והגיעו אליו גם חירשים וגם כבדי שמיעה. הכנס היה על נושאים מקצועיים, אך במהלכו פרצו חילופי דברים בין חירשים לכבדי שמיעה. באותה העת החליט משרד החינוך על סגירת בית ספר 'ניב' בחיפה,[18] ומנהלת בית הספר הגיעה לכנס כדי לספר על הסגירה. הדבר הוסיף לאווירה הטעונה, משום שצוות חדשות מערוץ 1 הגיע למלון כדי לשדר על סגירת בית הספר. כשצוות החדשות הגיע, אם שומעת דיברה על בתה כבדת השמיעה כפי שנקבע בסדר היום של הכנס, והמשיכה לדבר על בתה גם שצוות הצילום וההקלטה הגיע, כשהיא מבקשת מהקהל למחוא כפיים כדי שבית הספר בחיפה לא ייסגר. צוות החדשות לא הבין את הסיטואציה, ועזב את הכנס בעיקר עקב רעש וקשיים בהקלטה. הדבר עורר תרעומת בין החירשים החיפאיים, עד ששם טוב עלה על הבמה ולחץ את היד לאהובה מגן, מנכ"ל שמע, כדי לצנן את הרוחות בכנס, שהיה כנס מקצועי לכל דבר.
הפגנת החירשים הראשונה
ב-16 בפברואר 1984 ארגן שם טוב את הפגנת החירשים הראשונה מול משכן הכנסת בירושלים,[19] כשמנכ"ל אח"א היה עו"ד עודד הון, וחברי אח"א סניף ירושלים הכינו אוכל ושתייה לחמש מאות חירשים מפגינים שהתאספו מכל רחבי ישראל.
במהלך ההפגנה אמר שם טוב, שהעיד על עצמו כי גם אם תיפול מאחוריו פצצה, הוא לא ישמע דבר, כי החירשים דורשים הכרה כנכים לכל דבר יחד עם כל הזכויות הנילוות,[ג] כגון פטור ממסים על מכשירי שמיעה, פטור ממסים על מכשירי טלפון לחירשים (טלכתבים), תרגום סימולטני בטלוויזיה (תרגום לשפת הסימנים ולכתוביות, כקבוע בחוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים), התשס"ה-2005), והכשרה מקצועית מתאימה שתקל על חירשים להשתלב בעבודה. שם טוב דרש גם זכויות והנחות במיסוי, הניתנות לנכים אחרים על סמך תעודה ממשלתית, בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעים לכל נכה ונכה.
החירשים טענו כי עקב נכותם, פרנסתם מקופחת, ורובם אינם יכולים להשתלב במסגרת הלימוד המקצועית. חירשים אינם נהנים משרותיי התרבות והקהילה הניתנים על ידי השירותים הציבוריים, וכתוצאה מכך הם חיים בעולם של נתק תרבותי וחברתי.
ועדת טלכתבים
במהלך 1984 ניסה עומר זק, מהנדס חשמל מוסמך הטכניון, לקדם את פרויקט הטלכתבים בישראל. זק כתב תוכנת טלכתב בעברית למחשב קומודור VIC-20 ואחר-כך לקומודור 64. כש"ב תמכה בטלכתב, משום שכבדי שמיעה ומתחרשים ידעו עברית על בוריה. אח"א הייתה נייטרלית, ושמע הציבה מחסום בדרכו של זק עקב שיקולים מקצועיים של נציגה דוד רובנר, שעבד באי.סי. איי טלקום בע"מ.
בעקבות כך, אישרה האספה הכללית של אח"א ב-1985 הקמה של ועדת טלכתבים על מנת לקדם את הנושא. בוועדה היו חבר מרכז אח"א, זק, ועוד ארבעה פעילים חירשים, חלק מהם ללא ידע מעמיק במחשבים, וצורפה לוועדה סוזן בולובה, חברת ועד מכש"ב, שאיתה זק היה בקשר מקצועי לפני הקמת הוועדה באח"א.
נעשתה פנייה ליצרנים לשם הצגת טלכתבים בפני ציבור החירשים, והתקיימה תערוכה באולם הגדול בבית הלן קלר, שבה השתתפו ארבעה יצרנים: תדיראן, שהציגה את מחשבי קומודור; מיקרובי (אנ') שהציגה מחשב מבוסס בייסיק; רדיושק (אנ') שהציגה טלכתב בתצורת לפטופ, ויוסי אופיר שהציג טלכתב כמו בארצות הברית (אנ'), עם שתי תושבות לשפופרת ושורת טקסט בעברית.
אחרי הצגת הטלכתבים, התכנסה ועדת הטלכתבים כדי לבחור את הדגם שיופץ לחברי אח"א. רוב חברי הוועדה בחרו במיקרובי, משום שהמסך נדלק מעצמו כשנכנסה שיחת טלפון, לעומת התוכנה לקומודור, בה לא היה משיבון. לאחר מכן כתב זק תוכנת משיבון לקומודור על קלטת, כשתוכנת הטלכתב הופעלה מקרטרידג' (אנ'), אך הוועדה כבר בחרה במיקרובי.
שם טוב אישר מסירת טלכתבים לסניפי אח"א, וכל סניף קיבל טלכתב אחד. גם חברי המרכז ופעילי אח"א קיבלו בהשאלה טלכתבים תמורת הפקדת ערבות באח"א. אחרי הפצת הטלכתבים, התגלו תקלות בעת הפעלתם. מפיצי מיקרובי עשו את כל אשר בידם כדי לתקן את התקלות, אך לא הצליחו עקב חולשה מבנית של הדגם.
במקביל הייתה עלייה במחשבי יב"מ פי.סי., אך אחרי מיקרובי הייתה מעט נכונות מצד החירשים להשתמש בפי.סי. כטלכתב, אף על פי שזק כתב תוכנת טלכתב גם לפי.סי. וחילק אותה על דיסקט 5.25 אינץ' לכל דורש. הורגש גם היעדרו של שירות ממסר טלפוני, שמנע מחירשים לדבר בטלפון עם שומעים. בארצות הברית השירות פעל, אך לא בישראל, עקב חוסר חקיקה. רק בקיץ 2009 נכנסו לתוקף תקנות נגישות מתאימות בישראל.
עזר לוי, שהיה גם בוועדת הטלכתבים, נבחר ב-1989 כיו"ר אח"א אחרי ששם טוב בחר לפרוש מרצונו. אחרי בחירת לוי כיו"ר, החליט לוי להחליף את הטלכתב בפקס, עקב רצונו בתקשורת עם משרדי הממשלה והציבור, ופרויקט הטלכתבים שקע.
סניף חיפה
חברי אח"א סניף חיפה נאבקו לאורך שנים כדי לקבל מימון להקמת מגרש ספורט כמו מגרש הספורט בבית הלן קלר. בשנת 1983 התייעץ יו"ר אח"א סניף חיפה עם שם טוב, וקיבל את אישורו להשכיר את בית בורלא בשדרות הציונות בחיפה, שהיה מבנה המועדון של סניף חיפה[20] לאולם אירועים בשם "נוף הכרמל", על מנת לאסוף מימון לבניית המגרש.
עם השכרת בית בורלא, התקין הבעלים של האולם שלט ניאון מואר על גבי הקיר החיצוני של בית בורלא, ועורר תרעומת קשה בין החירשים החיפאיים. שני צירים חיפאיים, רון גלעדי[21] ודוד סוויסה, העלו את הנושא באספה הכללית של אח"א בתחילת 1984. נוכח הטון התקיף שבו הם הציגו את טיעוניהם, הודיע שם טוב באספה הכללית כי בביקורו בבית בורלא במסיבת חנוכה שהתקיימה לפני האספה הכללית, התרשם שם טוב שהשלט אינו הולם, והחליט על ביטול החוזה עם בעלי האולם ועל הסרת השלט. בעקבות ביטול החוזה, תבע הבעלים את יו"ר אח"א סניף חיפה, שהגיש הודעת צד ג' נגד שם טוב ואח"א, אך התביעה הסתיימה בפשרה. בעקבות אי האמון שהובע בו באספה הכללית, התפטר יו"ר סניף חיפה מתפקידו, ובמשך ארבע שנים התנהל סניף חיפה ללא יו"ר, עד לבחירת יו"ר חדש.
קישורים חיצוניים
ביאורים
- ^ קבלת חירשים מהפריפריה גרמה לחילוקי דעות עם עיריית תל אביב, שסירבה לסייע בפעילות חירשים שאינם תושבי תל אביב.
- ^ מיח"א - מחנכי ילדים חרשים, עמותה לילדים בגיל הרך עם חירשות.
- ^ הכרה זו קיימת בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שלא היה קיים ב-1984.
הערות שוליים
- ^ תמונת שם טוב במשרדי אח"א עם תקופת כהונתו, בעמוד הפייסבוק של אגודת החירשים בישראל, 22 בינואר 2019
- ^ אתר קרן הנס זיידל
- ^ אתר הפדרציה העולמית של החירשים
- ^ ביטאון "דממה שלנו", ביטאון אגודת החירשים בישראל – המרכז (הוועד המרכזי), גיליון 103, אגודת החרשים בישראל, מרץ–אפריל 1973.
- ^ מנחם רוטשילד ראש עיריית בת-ים בין 1963–1973, באתר www.bat-yam.muni.il.
- ^ אתר אונים
- ^ אתר יום ההתרמה הארצי לחירשים
- ^ אתר שמע
- ^ אתר הטה אוזן לדממה
- ^
זמיר לוי, ברשת החברתית פייסבוק
- ^ יעקב ארנפלד מדליק משואה בטקס יום העצמאות בהר הרצל
- ^ עיתון מעריב, 15 באוקטובר 1980, עמוד 21, עיתונות יהודית היסטורית
- ^
סיפורה של שרה לנסמן, 29 בספטמבר 2015, סרטון באתר יוטיוב
- ^ ד"ר רות אשל. "המרד הגדול והשיבה אל השורשים – השפעת מחול ההבעה על תיאטרון-התנועה בישראל", "מחול עכשיו" (רבעון), חבצלת מוסדות תרבות וחינוך של השומר הצעיר, ינואר 2003, p. 52. Retrieved on 2019-04-29. (written in English), ISSN=1565-1568, תמונת שולברג.
- ^ מולה עשת צילם את שמואל סבן בהופעה בבית הלן קלר בשנת 1975 ופרסם את התמונה באתר Peopleil.org, שחדל לפעול ב-20 במרץ 2018 לפי Whois, אחרי שעבר לפייסבוק.
- ^ אפרתי ודמתי, 1 באפריל 2015, סרטון באתר יוטיוב
- ^ אתר ג'יל ואמנון
- ^ בית ספר ניב בחיפה
- ^ מעריב, 16 בפברואר 1984, עמוד 17
- ^ להקה חיפאית של אתי שוורצברג, טלי מור ויעל סבן, שלוש בנות חירשות מבית בורלא, סרטון באתר יוטיוב (אין קשר משפחתי לאילנה סבן), 11 במרץ 2013
- ^ גלעדי נראה בתמונה של להקת קול ודממה מעל שמואל סבן.
29021014משה שם טוב