אגודת החרשים בישראל
אגודת החרשים בישראל (אח"א) היא ארגון התנדבותי של חירשים וכבדי שמיעה השולטים בשפת הסימנים הישראלית. אח"א מאחדת חירשים מגיל 18 ומעלה, כאגודה לעזרה הדדית, ופועלים בה חירשים למען חירשים. חירשים בוחרים בחירשים להנהגת אח"א, על מנת לבצע את המטרות שלשמן היא הוקמה. בראש אח"א עומד יושב ראש חירש ולצידו ועד מנהל. הצוות המקצועי שעובד לצד היו"ר והוועד המנהל, מבצע את מדיניות אח"א, שהיא טיפול בצורכי החירשים במדינת ישראל, ושמירה על קשר עם פדרציית החרשים העולמית וארגוני חירשים נוספים. כמו כן, אח"א שמה לעצמה למטרה לשפר את הנגישות בתחום התקשורת עבור החרשים, להעלות מודעות ציבורית ולבצע הסברה בקרב הציבור הרחב לצורכי החרשים ולקדם חקיקה בנושא זכויות החרשים. בשנת 1983 נרשמה אח"א כעמותה, שמרכזה בבית הלן קלר בתל אביב.
אח"א נוסדה בשנת 1944 על ידי קבוצת צעירים חירשים, שהאמינו שהאדם החירש ירגיש עצמו חופשי ושווה לזולת בין חירשים כמוהו. מסיבה זו הקימה אח"א מועדונים לחירשים, שבהם מתקיימות פעילויות התואמות את צורכי חבריה המונים כ-10,000 איש. מכיוון שהשפה הטבעית של החרשים בישראל היא שפת הסימנים הישראלית, הוחלט לאמצה כשפה הרשמית של אח"א.
היסטוריה
המידע המוקדם ביותר שיש על קהילת החירשים בישראל הוא מסוף המאה התשע עשרה.[1] בתקופה זו היו בירושלים ובצפת קבוצות קטנות ומעורבות של חירשים יהודים וערבים, והם ככל הנראה תיקשרו ביניהם בסימנים, אך לא נמצא מידע על צורות הסימון שהתפתחו שם.
בשנות השלושים עלו ארצה מספר צעירים חירשים מגרמניה, ובהם מי שהיו עתידים לשמש דמויות מפתח בקהילת החירשים. הראשון היה משה במברגר, שעלה לארץ ישראל ב-1934. באופן טבעי הוא חיפש להיות בחברת חירשים, וב-1935, כאשר משפחתו העתיקה את מקום מגוריה לירושלים, הוא פנה לבית הספר לחירשים. שם לא היו צעירים חירשים בני גילו, אך המנהל, שהכירו מגרמניה, הפנה אותו לאריה צוקרמן, אדם חירש שהתגורר בירושלים. צוקרמן היה מאותם ילדים חירשים שנשלחו ללמוד בברלין, מקום שם למד בשעתו גם משה במברגר. הודות לרקע המשותף של שניהם מיד נקשרו ביניהם קשרי ידידות. בביתו של צוקרמן פגש במברגר את יחזקאל סלע, אף הוא חירש, שהשתייך לקבוצת חירשים ירושלמית שהתפתחה בעיר בראשית המאה העשרים. כך נוצר גרעין ראשוני של קבוצת חירשים. אך חברי הקבוצה לא נשארו זמן רב בירושלים. הם עקרו לתל אביב משום ששם היה קל יותר למצוא עבודה.
לכל אגודה יש מספר אירועים הנתפסים כציוני דרך בתולדותיה. בעבור אגודת החרשים בישראל, אירוע כזה היה תהלוכת העדלאידע בתל אביב בשנת 1936. בשעת האירוע פגשו חברי הקבוצה הקטנה מירושלים בחירשים נוספים מתל אביב ומחיפה. הידיים המסמנות הן ש"הסגירו" את זהותם כחירשים, ובאמצעותן הם יכלו להתחבר זה לזה. בעקבות הקשר הראשוני שנוצר בעדלאידע, החלו חברי הקבוצה להיפגש בקביעות. כך נוצר הגרעין הראשוני של אגודת החרשים בתל אביב. קבוצה זו, שמנתה בתחילת דרכה כ-10–15 איש, נהגה להיפגש בים, בבתי קפה או ברחוב דיזנגוף.
דמות מרכזית באגודה המתהווה היה מצחצח נעליים חירש, יוסף מושאיוף מבוכרה, שקבע את מקום מושבו בכיכר המושבות, הכיכר המרכזית בתל אביב באותה תקופה. בכיכר זו חלפו עוברי אורח רבים מדי יום ביומו, ומצחצח הנעליים היה במרכז העניינים של תל אביב. בשל עיסוקו ובשל מיקומו המרכזי הוא נעשה מרכז המידע של החירשים באותה עת. מי מחברי קהילת החירשים שביקש להתעדכן בנעשה בישראל בכלל ובקבוצת החירשים בפרט, היה מגיע למצחצח הנעליים ולומד ממנו על המתרחש, החדשות, ההודעות וקטעי הרכילות – הכל עבר דרכו.
גרעין הקבוצה המשיך להיפגש בקביעות. אל הקבוצה הצטרף תייר חירש מפולין, אוסקר וסרמן, שהביא עמו רוח רעננה ורעיונות חדשים. הוא העלה את הרעיון של ייסוד אגודת חירשים, בדומה לאגודות שפעלו באירופה באותה עת. רעיונות אלו נפלו על קרקע פורייה, שכן חברי הקבוצה בישראל הרגישו צורך למסד את הקשר החברתי ביניהם וליצור אגודה שתהיה בית לחירשים. ב-1934 הוקם ועד זמני לאגודה, ואף נכתב תקנון ראשוני בעזרתו של עורך דין שומע שהתנדב לעזור בכך. מקום המפגש הקבוע באותם ימים היה מסדרון ארוך בבית קפה סלס ברחוב בן יהודה בתל אביב, ושם לראשונה חגגו חברי הקבוצה יחד את חג החנוכה. ב-26 בנובמבר 1943 נוסדה אח"א בקפה סלס, ובשנת 1944 אישרה עיריית תל אביב שימוש על ידי החירשים בחדר ברחוב אהרונסון 1 בתל אביב.
באספה הכללית ב-4 בפברואר 1944 נבחר הוועד הראשון לאגודה, וב-3 ביוני 1944 הוקמה באופן רשמי אגודת החרשים, בהשתתפות 44 חברים. יושב ראש האגודה הראשון היה משה במברגר. האגודה קיבלה את אישור ממשלת המנדט וקראה לעצמה "אגודת החרשים-אילמים בתל אביב". הפעילויות שנעשו במועדון בשנים הראשונות שלאחר היווסדו כללו הרצאות במגוון נושאים כתנ"ך, היסטוריה וחדשות מהמתרחש בישראל ובעולם; טיולים בישראל; ביקורים בתערוכות ונשפי חנוכה ופורים מדי שנה בשנה. כפי שהעידו חברי האגודה, הנשפים האלה היו הזדמנות יחידה לחירשים לטעום חיי חברה תקינים. האגודה עסקה גם בקליטת עולים חדשים חירשים, סייעה להם במציאת עבודה, ודאגה שלא ינוצלו בידי מעבידיהם כשהעניקה להם ליווי של עובדות סוציאליות, שידעו את שפת הסימנים או שדיברו ברור.
משאישרה עצרת האו"ם את תוכנית החלוקה של ארץ ישראל והקמת מדינה יהודית, פרצו אירועים אלימים בין ערביי ישראל והיישוב היהודי. אירועים אלו לא פסחו על יפו, מקום מושבו של מועדון האגודה. יהודים רבים עזבו את יפו, ופליטים יהודים שומעים התמקמו במועדון. לחברי האגודה שוב לא היה בית קבוע, והם חזרו למתכונת של פגישות אקראיות בבתי קפה שונים בתל אביב. המפגשים נפסקו כמעט לחלוטין בזמן מלחמת העצמאות וחודשו רק במרץ 1949.
משנסתיימה מלחמת העצמאות, הפנו התושבים בישראל את מאמציהם לפיתוח המדינה. קהילת החירשים תרמה גם היא את חלקה למאמץ. הנושא המרכזי שעמד במוקד עניינם של חברי האגודה בשנים הראשונות לקום המדינה היה הקמת בית לאגודה. הקושי היה כפול: היה צורך גם במקום בשביל המועדון, וגם במימון לבניית הבניין. חיים אפטר, מזכיר האגודה וכבד שמיעה, פעל בלא לאות בעזרת פעילים אחרים מקרב האגודה, להשיג את הסכמתה של עיריית תל אביב להקצות מקום להקמת המועדון. קהילת החירשים התגייסה למבצע איסוף הכספים, ומזיכרונותיהם של חברי האגודה עולה כי גיוס הכספים היה מבצע שאיחד את חברי האגודה, ולכולם היה חלק בו.
שני אירועים מוזכרים בהקשר של הקמת הבניין. הראשון היה הקרנתו של הסרט "ג'וני בלינדה", שסיפר על סבלותיה של בחורה חירשת בארצות הברית בראשית המאה. סרט זה נחל הצלחה בקרב הציבור כולו, ונתן חשיפה רחבה ראשונה לנושא החירשות ולבעיותיהם של אנשים חירשים בחברה השומעת. עותק אחד של הסרט ניתן במתנה לאגודת החרשים, והיא ערכה הקרנה חגיגית לציבור הרחב, כאשר כל הכנסות ההקרנה הוקדשו להקמת הבניין. האירוע השני היה ביקורה של הלן קלר בישראל בשנת 1952. הלן קלר נתנה מספר הרצאות בישראל, ואף נענתה בחיוב להזמנתה של אגודת החרשים ובאה להרצות בפני חברי האגודה. התקשורת בהרצאה זו הייתה מעניינת ביותר. הלן קלר דיברה באנגלית, אך משום שדיבורה לא היה רהוט, הייתה לה מתורגמנית שחזרה על דבריה באנגלית. אדם שומע, ששלט באנגלית, תרגם את דברי המתורגמנית לעברית כתובה, ומשה במברגר תרגם מהעברית הכתובה לשפת הסימנים בשביל קהל החירשים שנכח באירוע. להרצאה הייתה השפעה עמוקה על חברי האגודה. העובדה שחירשת-עיוורת הגיעה להישגים מרשימים והפכה לדמות חשובה בקהילה הבינלאומית, נתנה השראה לחברי האגודה במאמציהם להשיג הכרה ועזרה לבניית בית משלהם. חברי האגודה שיתפו את הלן קלר בתוכניותיהם לבניית בית, והיא נענתה לבקשתם לקרוא את הבניין על שמה.
מאמציהם של חברי האגודה נשאו פרי. הם הצליחו להשיג מגרש בשכונת יד אליהו בתל אביב, ולגייס סכום ראשוני לבניין הבית. ב-2 בדצמבר 1953 נערך טקס הנחת אבן הפינה לבית הלן קלר. בטקס נשאו דברים רבה הראשי של תל אביב-יפו, הרב טולידאנו, אשתו של נשיא המדינה, רחל ינאית בן-צבי, ראש עיריית תל אביב חיים לבנון, וחיים אפטר.
אחרי השלמת הבית בשנת 1958, הוא שימש מקום מפגש חברתי לקהילת החירשים, ניתנו בו חוגים שונים, שיעורי עזר וקורסי הכשרה מקצועית, כאשר בשעות הבוקר שוכנו בו כיתות לימוד של "ניב", בית הספר לחירשים.[2]
שנות החמישים והשישים היו שנים של גלי עלייה רבים מאירופה, צפון אפריקה, עיראק וחצי האי ערב. בקרב העולים החדשים היו גם חירשים, שהביאו עימם שפות סימנים מארצותיהם, או שפות סימנים משפחתיות או מקומיות. חלק מהעולים לא למדו בבתי ספר לחירשים בארצות מוצאם, ולא הייתה להם מסגרת חינוכית מבית הספר. כדי לעזור להם למצוא תעסוקה, הרחיבה אגודת החרשים את הקורסים להכשרה מקצועית שניתנו בבית הלן קלר. הקורסים ניתנו בתנאי פנימייה, וכללו קורסי תפירה לבנות. לאחר מכן הורחבה ההכשרה ללימודים בנגרות, צילום וסנדלרות לבנים. התלמידים גרו במקום, ונוסף על ההכשרה המקצועית, חל ביניהם גיבוש חברתי. הגיבוש החברתי היה רצוף קשיים, והיעדר שפה משותפת הקשה בתחילה על התקשורת. בזכות מאמצי המדריכים להשרות על החניכים תחושה טובה, הם למדו להכיר אחד את השני, ורכשו את שפת הסימנים הישראלית. כך השהות הממושכת והאינטנסיבית של הצעירים במחיצה אחת ומפגשיהם עם חברי האגודה בישראל, תרמו תרומה משמעותית להתפתחות השפה.
גלי העלייה הביאו להתרחבות האגודה. אגודת החרשים, שהייתה בתחילת דרכה אגודה תל אביבית, נעשתה ב-1951 אגודה ארצית שנקראה בשם "אגודת החרשים-אילמים בישראל" – אח"א. אח"א הרחיבה את פעילויותיה. נוספו לה חברים חדשים, נוצרו קשרים עם חירשים מחוץ לישראל ונוסדו סניפים שלה בערים נוספות. ב-1950 נוסד הסניף בחיפה וב-1958 הונחה אבן הפינה לסניף בבאר שבע.
בשנות התשעים של המאה ה-20, עם העלייה מחבר המדינות, הגיעו גם עולים חירשים, וחלקם הצטרפו לאח"א. בסניפים אחדים בישראל מוצעות פעילויות מיוחדות לעולים חדשים, ויש גם אולפנים להוראת עברית ושפת הסימנים הישראלית. מועדוני אח"א משמשים לחירשים מקום מפגש חברתי ומציעים מערך מגוון של חוגים ופעילויות. כמו כן, מקדמת אח"א חקיקה, זכויות לחירשים וסינגור עצמי מול מוסדות הממשלה ורשויות ציבוריות אחרות.
במאה ה-21 פועלים תשעה סניפים של אגודת החרשים בישראל בפריסה ארצית. הסניפים מופעלים על ידי חברים חרשים שמתנדבים ונבחרים על ידי חבריהם. החברים החרשים הם שמתווים את דרך פעילותה של האגודה והם שנוטלים חלק ניכר בביצוע המעשי של ההחלטות המתקבלות. הצוות הנבחר בכל סניף כולל יו"ר וחברי ועד. ההנחיה המקצועית שמקבלים החברים החרשים נעשית בעזרת צוות אדמיניסטרטיבי ומערך עובדים סוציאליים קהילתיים ופרטניים.
סניפי האגודה בישראל הם תל אביב, חיפה, נתניה, פתח תקווה, ירושלים, אשדוד, אשקלון, קריית גת וקלנסווה.
אגודת החרשים מנסה להרחיב את זכויות קהילת החרשים ולפתח את המודעות לנושא החרשות. הדבר נעשה במסגרת הרצאות, ימי עיון, וקורסים המתקיימים באגודה ומחוצה לה. כמו כן, האגודה מקיימת קורסים לשפת הסימנים, קורסי אוריינטציה בנושאי חירשות וקורסי מתורגמנים. האגודה מפיקה מידע אודות החרשות באמצעי התקשורת השונים, בכתב ובמדיה. בנוסף, אגודת החרשים בישראל מפעילה מרכז לטיפול בחרש ובמשפחתו הנועד לבני המשפחה של החרשים.
ב-14 במרץ 2020 פרסמה אגודת החרשים את הנחיות הממשלה למאבק בהתפרצות נגיף הקורונה בישראל, כולל תמלול לחירשים עיוורים.[3][4]
יושבי ראש אח"א משנת 1950
- חיים אפטר 1950–1952
- משה פלקוביץ 1953–1955[5]
- חיים אפטר 1955–1961 (יו"ר ומזכ"ל)
- חיים ספורטה 1961–1972
- משה שם טוב 1972–1989
- עזר לוי 1989–1991
- אהרון עיני 1991–2003
- מוטי אלשוור 2003–2004
- ועד חירום: דורון לוי, אתי שוורצברג, גיא בנאי, בן ציון חן 2004–2006
- דורון לוי 2006–2012
- בן ציון חן 2012–2016
- אתי שוורצברג 2017 ועדיין[6]
משה שם טוב
ערך מורחב – משה שם טוב
משה שם טוב היה יושב ראש אח"א מ-1972 עד 1989, והיה היו"ר הראשון שאישר הפעלה של קורסי מנהיגות לצעירים חירשים ללא ניסיון, והכשיר אותם בשיתוף משרד העבודה והרווחה וקרן הנס זיידל,[7] להיות הדור הבא של הנהגת אח"א.
שם טוב, כבעל רקע תיאטרלי, קידם את להקת 'קול ודממה', שאותה הפעיל משה אפרתי אחרי פרישתו מלהקת בת דור. אחרי להקת קול ודממה, הוקמה באח"א קבוצת תיאטרון של חירשים בשם 'עשר אצבעות', והבמאי שלה היה השחקן השומע חמד שולברג.[8]
ב-16 בפברואר 1984 ארגן שם טוב את הפגנת החירשים הראשונה מול משכן הכנסת בירושלים, כשמנכ"ל אח"א היה עו"ד עודד הון.[9] החירשים טענו כי עקב חירשותם, פרנסתם מקופחת, ורובם אינם יכולים להשתלב במסגרות הלימוד המקצועיות, אלא חיים בעולם של נתק תרבותי וחברתי.
מאבק 'ממשלה חרשת'
- ערך מורחב – שירותי תמיכה בתקשורת
'ממשלה חרשת' הוא כותרת מאבק ציבור החרשים בישראל בשנת 2002, שהוביל אהרון עיני. אח"א נאבקה לקבל תוספת תקציבית מן הממשלה על מנת לממן רכישת מכשירי שמיעה נוספים, קידום חקיקה המחייבת את ערוצי הטלוויזיה לתרגם את שידורי החדשות לשפת הסימנים בשעות צפייה סבירות, הגדלת מכסת הזכאות לשירותי תרגום, הכרה בשפת הסימנים כשפה רשמית של מדינת ישראל, וסיוע בהוצאות החירשים בתקשורת.
מאבק החרשים בא לסיומו בחודש יוני 2002, כאשר נחתם הסכם בין עיני ובין שר האוצר סילבן שלום, והושגו בו מספר הסכמות: נקבעו דמי תקשורת לחרשים, הוגדלו שעות התרגום והתמלול מ-16 שעות ל-45 שעות בשנה לכל אדם חירש, והובטח סיוע ברכישת עזרי שמיעה ותקשורת כל ארבע שנים (סל תקשורת). כמו כן הובטח כי יוקם מרכז תקשורת לחירשים שמטרתו סיוע בהתקשרות עם גורמים חיצוניים (שירות ממסר טלפוני) בהשקעה של 800,000 ש"ח ובתקצוב שנתי של 450,000 ש"ח.
התחייבות הממשלה לשירות הממסר זכתה לתשומת לב אחרי מאבק נרחב שנעשה בשיתוף עם "פרויקט גל", ארגון סטודנטיאלי לקידום יוזמות חברתיות, אשר יוזמה אחת במסגרתו הייתה בהובלת אורטל מאיר, חרשת מגיל צעיר וסטודנטית למשפטים, שביקשה לחייב את הממשלה לקיים את התחייבויותיה ולהקים שירות ממסר כפי שהובטח ותוקצב על ידי הממשלה במסגרת ההסכם. אף על פי שמאות חתמו על עצומה להקים את שירות הממסר, אחרי סיום המאבק לא הוקם שירות ממסר על ידי הממשלה. שירות זה הוקם רק ב-27 באפריל 2008 על ידי אגודת החרשים במימון פרטי,[10] אחרי שהממשלה לא הקימה את השירות. לאחר מכן ניאות משרד הרווחה לממן את שירות הממסר באגודת החרשים.
בחירות 2017 באח"א
שירות הממסר באגודת החרשים נסגר ב-1 בפברואר 2017, עקב הפעלת שירות זהה על ידי המכון לקידום החירש מ-1 באוקטובר 2016[11] במימון משרד הרווחה, שקודם לכן מימן את השירות באגודת החרשים, כפי שנקבע בהסכם בין אגודת החרשים לבין הממשלה. בעקבות הפסקת המימון ממשרד הרווחה, נקלעה אגודת החרשים לקשיים כספיים. אתי שוורצברג, שהייתה יו"ר אח"א סניף חיפה בזמן הפגנת 'ממשלה חרשת', ומזכ"ל אח"א בקדנציה של מוטי אלשוור, יצאה למסע התרמה בקרב החירשים ברחבי ישראל.[12] ב-3 בפברואר 2017 התקיימה אספה כללית בבית הלן קלר, ושוורצברג נבחרה כיו"רית ראשונה של אגודת החרשים בישראל, אחרי פרישתו של היו"ר בן ציון חן.[13] שוורצברג היא כבדת שמיעה ומתורגמנית מוסמכת.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של אגודת החרשים בישראל
יוני קמפינסקי, גם חירש יכול להזמין פיצה בטלפון, באתר ערוץ 7, 16 בנובמבר 2010- אגודת החרשים בישראל, באתר גיידסטאר ישראל
- שוורצברג על עזרה לערב מימונה באגודת החרשים בישראל, עם כתוביות בעברית, בעמוד הפייסבוק של אתי שוורצברג, 12 באפריל 2017 (אורך: 2:45 דקות)
- תרגום המנון התקווה על ידי שוורצברג בטקס יום הזיכרון תשע"ז בחיפה, בעמוד הפייסבוק של אתי שוורצברג, 30 באפריל 2017 (אורך: 1:21 דקות)
- חדשות אחא – חודש נובמבר 2017, עם כתוביות בעברית, בעמוד הפייסבוק של אגודת החרשים בישראל, 6 בדצמבר 2017 (אורך: 9:30 דקות)
הערות שוליים
- ^ עירית מאיר, ונדי סנדלר, שפה במרחב – אשנב לשפת הסימנים הישראלית, הוצאת אוניברסיטת חיפה, 2002
- ^ בית ספר ניב בתל אביב
- ^ סיכום ההנחיות של משרד ראש הממשלה, בעמוד הפייסבוק של אגודת החרשים בישראל, 14 במרץ 2020 (אורך: 3:01 דקות)
- ^ תרגום ההנחיות בזמן אמת, בעמוד הפייסבוק של אגודת החרשים בישראל, 14 במרץ 2020 (אורך: 13:19 דקות)
- ^ משה פלקוביץ (בצד שמאל) מארח את הלן קלר (לידו) בישראל, בעמוד הפייסבוק של רותי לבינגר, 15 בינואר 2013
- ^ תמונות יו"רי אח"א עם תקופות כהונותיהם, בעמוד הפייסבוק של אגודת החירשים בישראל, 22 בינואר 2019
- ^ קרן הנס זיידל
- ^ על חמד שולברג
- ^ הון בעיתון הארץ
- ^ פרסום אח"א על פתיחת מרכז תקשורת
- ^ מוקד תיווך לאנשים חרשים וכבדי שמיעה במכון לקידום החרש
- ^ נשים חירשות תורמות באח"א סניף נתניה
- ^ שוורצברג מציגה את המצע שלה באסיפה הכללית של אח"א, בעמוד הפייסבוק של אתי שוורצברג, 3 בפברואר 2017
אגודת החרשים בישראל29401488Q7000128