משה סורוקה
משה סוֹרוֹקָה (מאי 1903 – 15 באוגוסט 1972) היה איש מִנהל רפואי ישראלי, מחלוצי הרפואה הציבורית בישראל, שכיהן כמנהל האדמיניסטרטיבי ואחר כך כמנהל הכללי של קופת חולים כללית בשנות ה-50 והיה אחראי להקמת שורה של מוסדות בריאות בארץ.
ביוגרפיה
סורוקה נולד בעיירה וולקוביסק שבפלך גרודנו רוסיה (רוסיה הלבנה; אחרי המלחמה בפולין). ביולי 1920, כשהיה בן 17, עלה לארץ ישראל בראשית העלייה השלישית ועבד בסלילת כביש חיפה-ג'דה. לאחר מאורעות תרפ"א (1921) נמנה עם 250 הפועלים העברים שגויסו לכיבוש העבודה במושבה חדרה, ונבחר כנציג מועצת הפועלים לקופת חולים. בקיץ 1922 ניהל את בית המרפא לחולי שחפת בצפת.[1] בנובמבר 1923 החל לעבוד לצד ד"ר בן-ציון הירשוביץ (הראל) בניהול אדמיניסטרטיבי של בית החולים ובית היולדות של קופת החולים הכללית במעיין חרוד (לימים בית חולים העמק בעפולה). ניהל את שירותי קופת החולים בעמק ואת מערך השירות לרפואה ראשונית ביישובים החקלאיים, והיה מעורב בהקמת בית חולים העמק בראשית שנות ה-30. בשנת 1932 התמנה למנהל מחוז המושבות של קופת חולים (שכלל את יהודה, השומרון והשרון, מבאר טוביה בדרום ועד תל מונד בצפון), והיה ממייסדי בית חולים בילינסון בפתח תקווה. ב-1935 נבחר למרכז קופת החולים הכללית, כיהן בו כמנהל הכספים והיה לסמכות הבלתי רשמית בתחום בניית מוסדות הקופה – מרפאות, מרכזי אבחון ובתי חולים.[2] בשנת 1968, בוועידה השמינית של קופת חולים, נבחר לתפקיד יו"ר מרכז קופת חולים, שבו כיהן עד מותו.
מיוחס לו תפקיד מרכזי בהקמת בתי החולים של קופת חולים, ובראשם בית החולים של באר שבע (שלאחר מותו נקרא על שמו, המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה[3]), המרכז הרפואי קפלן ברחובות, בית לוינשטיין (בית חולים שיקומי) ברעננה, המרכז הרפואי יוספטל באילת, המרכז הרפואי הגריאטרי הרצפלד בגדרה ומרכז לבריאות הנפש גהה בפתח תקווה. בנוסף, היה אחראי להקמה של שורה ארוכה ומפוארת של מוסדות בריאות נוספים, בהם מרפאות, מעבדות ומכוני מחקר ובתי הבראה.
סורוקה נפטר מהתקף לב באוגוסט 1972, בגיל 69. הותיר את אשתו שרה, בן ובת ונכדים. נקבר בפתח תקווה.
בנוסף לבית החולים בבאר שבע, יש על שמו של סורוקה רחובות בחיפה[4] ובפתח תקווה.
שני אחיו הצעירים ואמם אֶטְל[5] עלו לארץ ישראל אחריו ב-1925, לאחר שנפטר אבי המשפחה. חנוך סורוקה (1905–1970) היה מפעילי תנועת המושבים ומפא"י, ממייסדי בית ברל ומנהלו האדמיניסטרטיבי עד מותו, וממייסדי מדרשת בן-גוריון.[6] אחיהם הצעיר אליהו סורוקה (נפטר ב-1973) היה המנהל האדמיניסטרטיבי של בית חולים מאיר ובית חולים בילינסון.
לקריאה נוספת
- עדית זרטל, ימים ומעשים: סיפור חייו של משה סורוקה, תל אביב: מחברות לספרות, תשל"ה.
- שלום סטפן גראייק, חיים דורון, יעקב רכטר, 'עשר שנים בלי משה סורוקה ז"ל', מידע לרופא (כתב-עת לבעיות רפואה) 31 (1982), 25–30.
קישורים חיצוניים
- משה סורוקה באתר המרכז הרפואי סורוקה
- מת מנכ"ל קופ"ח משה סורוקה, דבר, 16 באוגוסט 1972, המשך
- יצחק קנב, משה סורוקה, דבר, 16 באוגוסט 1972
- קהל אלפים בלוויית סורוקה, דבר, 17 באוגוסט 1972
- ס. גראייק; יצחק קדמן, משה סורוקה: שבעה למותו, דבר, 23 באוגוסט 1972
- ד"ר ט. ישורון-ברמן; ש. רזניק, משה סורוקה: שלושים למותו, דבר, 14 בספטמבר 1972
- משה סורוקה, דבר, 2 בספטמבר 1973
- אשר ידלין, משה סורוקה: שנתיים למותו, דבר, 25 באוגוסט 1974
- שלמה שבא, מה שהיה | שבע פעמים למדוד, דבר, 3 באוקטובר 1975, המשך (על סורוקה, עם הופעת הביוגרפיה מאת עדית זרטל, "ימים ומעשים")
- ס. גראייק, משה סורוקה: חמש שנים למותו, דבר, 18 באוגוסט 1977
משנתו:
- ד. גבע, בעיותיה היומיומיות של קופ"ח: ראיון עם מ. סורוקה, דבר, 4 באפריל 1961, המשך (לרגל יובל לקופת חולים)
- אליהו אגרס, קופת-חולים לקראת גידול האוכלוסיה ובנין מרפאות חדשות ובתי-חולים: ראיון עם מ. סורוקה, גזבר קופת-חולים, דבר, 1 באוקטובר 1961
- אליהו אגרס, זכותו של כל חבר קופ"ח לפנות לכל רופא שהוא יבחר בו, דבר, 9 ביולי 1965
- משה סורוקה ופנחס רשיש אורחי "דבר": מה אפשר וצריך לשנות בקופ"ח, דבר, 13 בפברואר 1968
- דוד ליפקין, גידול ההוצאות מחייב תשלום דמי-יוקר לקופ"ח: ראיון עם יו"ר מרכז קופת-חולים משה סורוקה, דבר, 20 בדצמבר 1971
- שמעון פינס, מצוקת אישפוז של חולי-נפש, דבר, 4 ביוני 1972
- תכנון בתי-חולים, דבר, 2 בספטמבר 1973
הערות שוליים
- ^ משה סורוקה, דבר, 2 בספטמבר 1973.
- ^ משה סורוקה באתר המרכז הרפואי סורוקה.
- ^ מוסדות קופ"ח בבאר-שבע ע"ש משה סורוקה, דבר, 27 באוגוסט 1972; המרכז הרפואי בנגב נקרא ע"ש מ. סורוקה, דבר, 15 בספטמבר 1972.
- ^ רחוב בחיפה ייקרא על-שם משה סורוקה, דבר, 15 באוגוסט 1973; רחוב אחוזה על הכרמל נקרא על-שם מ. סורוקה, דבר, 24 באוגוסט 1973.
- ^ עטיל סורוקה, דבר, 6 באוקטובר 1955.
- ^ חנוך סורוקה באתר צופית; "אוקספורד שבנגב" – איך הוקמה, דבר, 13 בדצמבר 1966, המשך; חנוך סורוקה, דבר, 24 בדצמבר 1969 (נקרולוג); חנוך סורוקה למנוחות בצופית, דבר, 25 בדצמבר 1969; מן הנעשה בבית ברל, דבר, 8 בינואר 1970.
23814473משה סורוקה