משה סורוקה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה סורוקה
תמונה זו מוצגת בהמכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

משה סוֹרוֹקָה (מאי 190315 באוגוסט 1972) היה איש מִנהל רפואי ישראלי, מחלוצי הרפואה הציבורית בישראל, שכיהן כמנהל האדמיניסטרטיבי ואחר כך כמנהל הכללי של קופת חולים כללית בשנות ה-50 והיה אחראי להקמת שורה של מוסדות בריאות בארץ.

ביוגרפיה

סורוקה נולד בעיירה וולקוביסק שבפלך גרודנו רוסיה (רוסיה הלבנה; אחרי המלחמה בפולין). ביולי 1920, כשהיה בן 17, עלה לארץ ישראל בראשית העלייה השלישית ועבד בסלילת כביש חיפה-ג'דה. לאחר מאורעות תרפ"א (1921) נמנה עם 250 הפועלים העברים שגויסו לכיבוש העבודה במושבה חדרה, ונבחר כנציג מועצת הפועלים לקופת חולים. בקיץ 1922 ניהל את בית המרפא לחולי שחפת בצפת.[1] בנובמבר 1923 החל לעבוד לצד ד"ר בן-ציון הירשוביץ (הראל) בניהול אדמיניסטרטיבי של בית החולים ובית היולדות של קופת החולים הכללית במעיין חרוד (לימים בית חולים העמק בעפולה). ניהל את שירותי קופת החולים בעמק ואת מערך השירות לרפואה ראשונית ביישובים החקלאיים, והיה מעורב בהקמת בית חולים העמק בראשית שנות ה-30. בשנת 1932 התמנה למנהל מחוז המושבות של קופת חולים (שכלל את יהודה, השומרון והשרון, מבאר טוביה בדרום ועד תל מונד בצפון), והיה ממייסדי בית חולים בילינסון בפתח תקווה. ב-1935 נבחר למרכז קופת החולים הכללית, כיהן בו כמנהל הכספים והיה לסמכות הבלתי רשמית בתחום בניית מוסדות הקופה – מרפאות, מרכזי אבחון ובתי חולים.[2] בשנת 1968, בוועידה השמינית של קופת חולים, נבחר לתפקיד יו"ר מרכז קופת חולים, שבו כיהן עד מותו.

מיוחס לו תפקיד מרכזי בהקמת בתי החולים של קופת חולים, ובראשם בית החולים של באר שבע (שלאחר מותו נקרא על שמו, המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה[3]), המרכז הרפואי קפלן ברחובות, בית לוינשטיין (בית חולים שיקומי) ברעננה, המרכז הרפואי יוספטל באילת, המרכז הרפואי הגריאטרי הרצפלד בגדרה ומרכז לבריאות הנפש גהה בפתח תקווה. בנוסף, היה אחראי להקמה של שורה ארוכה ומפוארת של מוסדות בריאות נוספים, בהם מרפאות, מעבדות ומכוני מחקר ובתי הבראה.

סורוקה נפטר מהתקף לב באוגוסט 1972, בגיל 69. הותיר את אשתו שרה, בן ובת ונכדים. נקבר בפתח תקווה.
בנוסף לבית החולים בבאר שבע, יש על שמו של סורוקה רחובות בחיפה[4] ובפתח תקווה.

שני אחיו הצעירים ואמם אֶטְל[5] עלו לארץ ישראל אחריו ב-1925, לאחר שנפטר אבי המשפחה. חנוך סורוקה (1905–1970) היה מפעילי תנועת המושבים ומפא"י, ממייסדי בית ברל ומנהלו האדמיניסטרטיבי עד מותו, וממייסדי מדרשת בן-גוריון.[6] אחיהם הצעיר אליהו סורוקה (נפטר ב-1973) היה המנהל האדמיניסטרטיבי של בית חולים מאיר ובית חולים בילינסון.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

משנתו:

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0