משה נכט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה נכט
משה נכט, 1969
משה נכט, 1969
מדינה ישראלישראל ישראל
תפקידים בולטים

משה נכט (23 בפברואר 191521 במרץ 2001) היה עורך דין ויועץ משפטי ישראלי שכיהן כמנהל בתי המשפט בין 1968 ל-1985.

ביוגרפיה

משה נכט נולד בווינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום אוסטריה) ליצחק ורוזה (שושנה) נכט, מיהודי פולין.[1] בשנת 1934 עלה לארץ ישראל ולמד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1940 הוסמך כעורך דין. במלחמת העולם השנייה, התנדב נכט לצבא הבריטי כחלק ממתנדבי היישוב, ושירת בחיל החימוש המלכותי (ROAC) (אנ'). הוא הועלה לדרגת מייג'ור ב-26 בדצמבר 1942. נכט השתחרר מהצבא הבריטי ב-20 בספטמבר 1946.[2]

בשנת 1946 החל לעבוד כסגן מנסח חוקים במשרד היועץ המשפטי לממשלה בירושלים. עם הקמת המדינה, בשנת 1948 הועבר אל מחלקת החקירות של משרד המשפטים. בשנת 1949 היה חבר בוועדה בראשות צבי עלי בקר שדאגה לאפשר לתלמידי בית הספר המנדטורי למשפטים לסיים את לימודיהם.[3] בשנת 1950 מונה ליועץ משפטי למשרד ראש הממשלה ובשנת 1951 מונה ליועץ משפטי למשרד הביטחון.[2] משנת 1951 ועד 1968 שימש כיועץ המשפטי של מערכת הביטחון. הוא היה חבר בבית הדין הצבאי העליון לערעורים, חבר בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה וחבר בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין.[4][5][6][7]

בשנת 1959 מינה ראש הממשלה דוד בן-גוריון את נכט שהיה היועץ המשפטי של משרד הביטחון לאחד משלושת חברי ועדת החקירה שהוקמה בעקבות ליל הברווזים לצד עו"ד יעקב שמשון שפירא ומנכ"ל משרד העבודה, האלוף (במיל') יוסף אבידר.[8][9]

ב-1 במרץ 1968 מינה שר המשפטים יעקב שמשון שפירא את נכט למנהל בתי המשפט בתואר נשיא-תורן של בית המשפט המחוזי בירושלים.[10]

בספטמבר 1969 מינתה ועדת השרים לענייני כלכלה את השופט נכט לעמוד בראש "ועדת נכט" לבדיקת הנושא של מינוי יועצים משפטיים לחברות ממשלתיות. בסמכות הוועדה לאשר כל מינוי של יועץ משפטי לחברה ממשלתית. הוועדה הוקמה בשל הטענה כי אחוז נכבד מדי מכלל הייצוג המשפטי של החברות הממשלתיות מרוכז בידי שני משרדי עורכי הדין: ברזל-דעואל ושות' (כ-10 חברות ממשלתיות) וסלומון ליפשיץ ושות' (כ-8 חברות ממשלתיות). כתוצאה מעבודת הוועדה הוצאו מידי משרד סלומון ליפשיץ ושות' 6 חברות ממשלתיות גדולות (כימיקלים ופוספטים, שמנים בסיסיים חיפה, התעשייה האווירית לישראל, אלתא, חיפה כימיקלים ותעשיות מחצבי ישראל) ומידי משרד ברזל-דעואל ושות' 4 חברות (עמידר, שיכון ופיתוח, פי גלילות וחברה נוספת).[11][12]

בפברואר 1985 לאחר כ-17 שנים בהן כיהן כמנהל בתי המשפט, נכט פרש לגמלאות. החליף אותו סגנו, השופט אריה הגר.[10]

לאחר כהונתו, בשנת 1987 מונה לתפקיד יושב ראש הוועדה למינוי נציגי ציבור לדירקטוריון של חברות ציבוריות מתוקף פקודת החברות (התשמ"ג - 1983) לאחר שהיה מועמדו של נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר.[13][14] בינואר 1988 אישרה ועדת הכספים של הכנסת את תקנות "תגמול לדירקטור מקרב הציבור" שהוכנו על ידי הוועדה בראשות נכט בעקבות חוק שיזם ח"כ אריאל וינשטיין מהליכוד.[15]

משה נכט נפטר ב-21 במרץ 2001 בתל אביב והובא למנוחות בבית העלמין ירקון.[1][2]

דודנו היה הצייר ארתור נכט-סמבורסקי.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משה נכט בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 משה נכט (1915 - 2001), באתר נשמה הנצחה וזיכרון
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 משה נכט, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם ה-2
  3. ^ תלמידי שעורי המשפט יוכלו לסיים לימודיהם, חרות, 3 במרץ 1949
  4. ^ משה נכט - מנהל בתי המשפט, באתר הצפה, ‏3 במרץ 1968
  5. ^ אישים ומוסדות, באתר הצפה, ‏8 ביולי 1958
  6. ^ עמוס לבב, סדקים בהיכל הצדק, באתר מעריב, ‏28 בינואר 1983
  7. ^ יוסף צ'חנובר - יועץ משפטי למערכת הבטחון, באתר על המשמר, ‏5 בספטמבר 1968
  8. ^ המצעד, באתר דבר, ‏5 בנובמבר 1982
  9. ^ קדיש לוז, אוי לאותה "אמת", באתר דבר, ‏20 באוגוסט 1965
  10. ^ 10.0 10.1 אמנון אברמוביץ', משה נכט, כוח 17, באתר מעריב, ‏18 באוקטובר 1985
  11. ^ ועדה תאשר ייעוץ משפטי לחברות ממשלתיות, באתר מעריב, ‏4 בדצמבר 1969
  12. ^ דוד זוהר, שלב חדש במאבק בין עורכי-דין על הזכות לייצג חברות ממשלתיות, באתר מעריב, ‏23 בספטמבר 1974
  13. ^ יואב יצחק, משה נכט מועמד ליו"ר הוועדה למינוי נציגי ציבור, באתר מעריב, ‏5 ביולי 1987
  14. ^ יואב יצחק, ארנון טיברג התמנה כדירקטור בבנק איגוד, באתר מעריב, ‏8 בינואר 1989
  15. ^ שרגא מקל, גמול שנתי בין2,600 ל־ 10,400ש"ח בשנה לדירקטורים מהציבור, באתר מעריב, ‏14 בינואר 1988
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32280608משה נכט