משה מלכא (רב)

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב משה מלכא
Rabbi Moshe Malka.jpg
הרב מלכא בשנת 1892 לערך
לידה 1835
ה'תקצ"ה
מקנס, מרוקו
פטירה 1900
ה'תר"ס
מקום קבורה הר הזיתים
מקום פעילות ירושלים
תפקידים שד”ר, מורה וחזן
בני דורו הרבנים נחמן בטיטו, אלעזר בן טובו ויעקב שאול אלישר

הרב משה (בן) מלכא (1835 ה'תקצ"ה1900 כ"ד באב ה'תר"ס) היה מורה, שד"ר ואיש ציבור, חזן ודרשן, מנהיג ואב בית הדין של העדה המערבית בירושלים.

ביוגרפיה

נולד במקנס שבמרוקו לרב יעקב מלכא, ובצעירותו עלה לארץ ישראל והשתכן בירושלים. עם הגיעו לעיר, החל לשמש כמורה בתלמוד תורה ובישיבה של העדה המערבית, ובהמשך שימש כדרשן וכחזן.

נסע מספר פעמים לחו"ל כשד”ר מטעם הערים חברון וירושלים, ועד העדה הספרדית בירושלים ו-וועד העדה המערבית בעיר. בשנת 1865 יצא למסע ארוך בערי אירופה ובטורקיה כשד”ר מטעם וועד העדה המערבית, ובשנת 1871 (ה'תרל"א) הגיע להונגריה, וסיים בשנה זו את המסע. בנסיעתו זו, שמטרתה הייתה איסוף כספים לבניית שכונה לבני העדה המערבית, הפך לשד”ר הראשון מטעם הוועד שנסע לערים שמחוץ לצפון אפריקה.

בשנת 1873 (ה'תרל"ג) נסע כשד”ר למצרים מטעם וועד העדה המערבית, ולמדינות אירופה מטעם ועד העדה הספרדית. בחודש מאי 1874 (אייר ה'תרל"ד) נסע לאמסטרדם שבהולנד מטעם עניי חברון וירושלים, וחזר אליה בשנית בחודש אוגוסט (אלול) של אותה השנה. בעזרת הכספים שגייס בנסיעותיו, ייסד בין היתר מבני חסד ציבוריים, והוקמו בתי המחסה של העדה המערבית בירושלים, שני בתי כנסת בעיר העתיקה ירושלים ובית החולים משגב לדך.

בשל עיסוקיו בפעילות ציבורית, קמו לו מתנגדים שונים, והרבנים רפאל מאיר פאניז'ל ואברהם אשכנזי יצאו להגנתו, כשזה האחרון אף איים להטיל חרם על מי שידבר רעה נגדו.

בשנת 1886 (ה'תרמ"ו), לאחר פטירת רב העדה המערבית אלעזר בן טובו, מונה לשמש כאחד משבעה טובי העיר וגזבריו של ועד העדה המערבית, לצד הרב נחמן בטיטו, הרב מאיר עובדיה, הרב שלמה אבושדיד, הרב יצחק עמאר, הרב משה הכהן והרב משה בן סמחון.

לאחר פטירת הרב יששכר אצראף, נבחר בשנת 1892 (ה'תרנ"ב) לשמש כאב בית הדין וכמנהיג העדה המערבית בירושלים. לצידו, כיהן גם הרב נחמן בטיטו כמנהיג העדה, ומחלוקת שפרצה על כיסא הרבנות בעדה בשנת 1899 (ה'תרנ"ט), הביאה להתפלגות העדה לשתי סיעות: סיעה גדולה שתמכה ברב מלכא והתנגדה לרב בטיטו, וסיעה קטנה יותר שתמכה ברב בטיטו והתנגדה לרב מלכא.

לאחר מאבק ממושך שכלל ההאשמות הדדיות מצד תומכי שני הרבנים, ולאחר התערבותו של הרב יעקב שאול אלישר (שצידד בעד הרב מלכא), בחודש מאי 1900 (אייר ה'תר"ס) הגיעו בעדה להסכמה, במסגרתה הושאר הרב מלכא כמנהיג היחיד של העדה[1]. אחת מהסיבות להרגעת הרוחות הייתה פשרה של הרב אלישר, במסגרתה מונה חיים אהרון ולירו על חלוקת כספי הוועד לעניים, כאדם נייטרלי.

הלך לעולמו משבץ ב-19 באוגוסט 1900 (כ"ד באב ה'תר"ס) ונקבר בהר הזיתים בירושלים.

בתו שמחה נישאה לפעיל הציבור שלמה אשכנזי, בנו של הרב יצחק אשכנזי.

במשך שנים רבות לא נודע מקום קברו. במסגרת מבצע איתור קברים שעורך מדי תקופה "מרכז מידע הר הזיתים" נמצא קברו בחודש ספטמבר 2017, לאור ממצאים בשטח ותיאור ב"פנקסי פרנס", בו מצוין מקום קברו בצירוף המינוח "באב ג'דיד" ("השער החדש") המכונה כיום "שער הרש"ש". על קברו הונחה מצבה חדשה, והכיתוב עליה הורכב משבחים שנכתבו עליו במהלך חייו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. כך לפי פרסומי עיתונות מהתקופה ולפי ערכו של הרב מלכא בספר "יהודי המזרח" מאת מ.ד. גאון, אולם לפי ערכו של הרב בטיטו ב"יהודי המזרח", ולפי משה עובדיה, ר' מסעוד די אבילה ואיגרות שליחותו מטעם כוללות ק"ק המערביים בירושלים לפורטוגל ולאמריקה הלטינית (1906), (עמ׳ 278), הרב בטיטו הוא זה שמונה לשמש כמנהיג העדה הרשמי, בעוד הרב מלכא הודח מתפקידו