רבי משה חיים מבגדאד

רבי משה חיים

לידה	1752 ה'תקי"ב בגדאד, האימפריה העות'מאנית
פטירה	1836 (בגיל 84 בערך) ה'תקצ"ו בגדאד, האימפריה העות'מאנית
מדינה	עיראק, האימפריה העות'מאנית
מקום פעילות	בגדאד ובצרה
תחומי עיסוק	פסיקת הלכה, דרשנות
תלמידיו	רבי עבדאללה בן משה חיים, רבי אליהו בן משה חיים, רבי ראובן נאויי, רבי יעקב בר יוסף הרופא.
בני דורו	רבי חיים אברהם גאגין, רבי ישראל משקלוב, רבי אפרים זלמן מרגליות ,רבי אליהו שמעא הלוי, רבי אברהם ענתבי.
בת זוג	מרים לבית שנדוך
אב	רבי חיים משה עבדאללה
צאצאים	בניו ראובן, רבי עבדאללה ורבי אליהו. בתו רחל יהודה. נכדו רבי יוסף חיים. נינו רבי יעקב חיים. בני ניניו רבי דוד חיים ודוד ילין.
רב העיר בצרה
רב העיר ואב בית דין בבגדאד

הרב משה חיים מבגדאד (ה'תקי"ב, 1752 - ח סיוון ה'תקצ"ו, 11 ביוני 1836) היה פוסק ודרשן ממנהיגי הקהילה היהודית בעיראק בשלהי המאה ה-18 וראשית המאה ה-19. שימש ברבנות בערים בצרה ובגדאד. נכדו הוא רבי יוסף חיים בעל ה"בן איש חי".

ביוגרפיה

רבי משה חיים נולד בעיר בגדאד שבעיראק לאביו רבי חיים משה עבדאללה. בתקופה זו החל פריחתו של לימוד התורה בבגדאד בעקבות מינויו של רבי צדקה חוצין לרב העיר, ורבי משה חיים למד בישיבותיה של העיר וקנה ידיעה נרחבת בש"ס ופוסקים.

לפי מסורת עממית, בצעירותו הוא נחלק בהלכה עם רבה של בגדאד רבי יחזקאל אליה, ולאחר שנשיא הקהילה היהודית בבגדאד התערב לטובתו של רבי יחזקאל, נאלץ רבי משה חיים הצעיר לעקור עם משפחתו לעיר בצרה שבדרום עיראק. יהודי בצרה שהכירו בגדולתו של הרב הצעיר שנקלע לעירם שמחו על בואו ומינו אותו לרב העיר. לאחר כמה שנים הסתפקו חכמי בגדאד בעניינה של עגונה אחת, והם פנו לחכמי ירושלים שיחוו את דעתם בסוגיה. רבי משה חיים ששמע על הדיון כתב פסק ארוך ומנומק ושלח אותו לחכמי ירושלים, שהתפעלו מגדולת רבה של בצרה, ושלחו חזרה לבגדאד את תשובתו של רבי משה חיים בצירוף הסכמה נלהבת לדבריו שבה שיבחו אותו וכתבו עליו "ממשה עד משה לא קם כמשה". לאחר שראו חכמי בגדאד את הערכתם של חכמי ירושלים לרבי משה חיים הם קראו לו לחזור לבגדאד ולכהן כרב העיר.

בשנת ה'תקמ"ז מונה לרב העיר בגדאד ואב בית הדין שלה. הוא שימש בתפקיד רב העיר כמעט חמשים שנה עד לפטירתו באסרו חג שבועות של שנת ה'תקצ"ו. בשנת ה'תק"ע, מינה את תלמידו רבי ראובן בן רבי דוד נאווי, להחליפו בתפקיד אב בית דין ברוב ימות השבוע עקב זקנותו וצורכי הציבור הרבים שהיו מוטלים עליו, והופיע בבית הדין רק בימי חמישי.

רבי משה חיים היה דרשן מומחה. כל יום לאחר תפילת שחרית היה מעביר שיעור על הספרים שולחן ערוך ועין יעקב. כמו כן, בכל שבת היה דורש על פרשת השבוע למתפללי בית הכנסת צאלת אל-זגירי בו נהג להתפלל. אולם עיקר פרסומו כדרשן בא לו מדרשותיו בשלוש השבתות החשובות בשנה- שבת שובה, שבת זכור ושבת הגדול. בשבתות אלה היה רבי משה חיים הדרשן היחיד בבגדאד כולה. כל הדרשנים של בתי הכנסת האחרים לא דרשו כלל, וכל יהודי בגדאד היו מתכנסים לבית הכנסת "צאלת אל-כבירי" לשמוע את דרשתו של רבי משה חיים. את החזקה להיות הדרשן היחיד בשבתות שובה, זכור והגדול הוריש רבי משה חיים לבנו רבי אליהו בן משה חיים. צאצאיו החזיקו בתפקיד זה במשך כ-135 שנה, עד עזיבתו של רבי דוד חיים את עיראק.

יהודי בגדאד העריצו את רבם וכינו אותו "אל חכם" (כלומר "החכם" בה"א הידיעה) וגם צאצאיו כונו בפי ההמון בשם "בית אל חכם" (כלומר "משפחתו של החכם"). בשנת ה'תקמ"ט כשביקר רבי משה חיים בקבר יחזקאל הנביא שבכפר אל כיפל, שלח אליו חברו המשורר רבי ניסים בן רבי צאלח מצליח שיר שחיבר לכבודו.

רבי משה חיים לא הדפיס את תשובותיו ודרשותיו, אבל נכדו רבי יוסף חיים הדפיס בסוף ספרו "רב ברכות" קונטרס בשם "דבר משה" הכולל תשובות של רבי משה חיים בהלכות עגונות. בנוסף, בשו"ת רב פעלים הדפיס רבי יוסף חיים תשובה שכתב סבו ונמצאה בעיר בצרה. כמו כן אחת מדרשותיו נדפסה על ידי רבי שלמה תווינא בשבועון "מגיד מישרים" שיצא לאור בעיר כלכולתה שבהודו .

בנוסף לתשובותיו ודרשותיו שנדפסו, אצל תלמידיו ותלמידי תלמידיו נשארו דרשות חידושים ופסקים שלא נדפסו והם הביאו אותם בתוך ספריהם. חידושים בשמו וחלקים מדרשותיו הובאו בספרים "נאוה תהילה" ו"שמן הטוב" שכתב תלמידו רבי יעקב בר יוסף הרופא. וכן חלק מפסקיו מובאים גם בספר השו"ת "זבחי צדק" שכתב רבי עבדאללה סומך שהיה תלמיד תלמידו רבי יעקב בר יוסף הרופא.

תקנותיו

כרבה של בגדאד הנהיג רבי משה חיים תקנות ומנהגים רבים שנשארו בקרב הקהילה היהודית בעיראק עד לעלייתם ארצה. נציין כאן כמה מתקנותיו ופעולותיו המשמעותיות.

רבי משה חיים הורה ליהודי בגדאד לקבל עליהם את פסקיו של החיד"א . כמו כן, רבי משה חיים קבע שיש לפסוק בדרך כלל כמו השולחן ערוך, מלבד כאשר המנהג כפוסקים אחרים, או כשיש פוסק המחמיר נגד השולחן ערוך בהלכות גיטין וקידושין החמורות שאז מחמירים כמותו .

במשך שנים רבות לא היה ליהודי בגדאד את הידע הטכני הדרוש כדי לייצר תפילין מרובעות לחלוטין כפי שההלכה דורשת ובלית ברירה נאלצו להסתפק בתפילין לא מרובעות. בזמן כהונתו של רבי משה חיים הגיע לבגדד יהודי בשם רבי יהודה אשכנזי מערי האשכנזים באירופה, שנדד בכמה מדינות התיישב בדמשק ולאחר כמה שנים היגר לבגדאד בה נשא אישה מבנות הקהילה. רבי יהודה אשכנזי ידע ליצר תפילין מרובעות, אבל לא כל בני העיר מיהרו לקנות ממנו תפילין וחלקם העדיפו להישאר עם התפילין הקודמות שלהם. לאור המצב הכריז רבי משה חיים שכל התפילין בבגדאד פסולות ואסור לברך עליהם מה שאילץ את כולם לקנות תפילין מרובעות כפי ההלכה.

עד זמנו נהגו שהשוחטים בבגדאד מקבלים חלק מהבהמות הכשרות שנשחטו על ידם, ונוצר חשש שהשוחטים ירמו ויטענו על בהמות טרפות שהם כשרות כדי לקבל חלק בבהמה. בשל חשש זה, תיקן רבי משה חיים שהשוחטים יקבלו במקום זאת משכורת קבועה מקופת הקהילה לפי כמות הבהמות שנשחטו ולא לפי כמות הבהמות הכשרות, וכך לא היה לשוחטים אינטרס לטעון שהבהמה ששחטו היא כשירה כי הם בכל מקרה מקבלים משכורת על שחיטתם .

קשריו עם חכמים מארצות אחרות

לרבי משה חיים היו קשרים גם עם חכמים מחוץ לעיראק, בעיקר בחלב ובארץ ישראל.

רבי יהודה בורלא מגדולי רבני ירושלים, כתב בשנת ה'תק"ס הסכמה לפסק שפרסם רבי משה חיים. בדבריו הוא כותב ”משה אמת ותורתו אמת, לא הניח מקום להתגדר בו, כמשה מפי הגבורה, והאיש משה עניו מאוד, ולא למודעי הוא צריך”.

רבי אליהו שמאע הלוי, רבה של העיר חלב, חיזק פסק שכתב רבי משה חיים נגד חכם שהתיר לאישה שבעלה נפטר ללא ילדים להינשא ללא חליצה.

בשנת ה'תקס"ו נוצר סכסוך בין שני שותפים יהודים שאחד גר בבגדאד ואחד גר בהודו, ורבי משה חיים הכריע לטובת אחד מהם. לאחר כשלושים שנה פנו יורשיהם של שני הצדדים לרבה של חלב, רבי אברהם ענתבי ובקשו לדון שוב בנושא אך הוא סירב וכתב שרבי משה חיים הוא ”רב גדול ומפורסם בדורו, ואין ראוי לערער אחר משה רבם ז"ל” .

בשנת ה'תקצ"א כתב רבי משה חיים הסכמה לספר פאת השולחן שחיבר רבי ישראל משקלוב, תלמידו של הגר"א שעלה לארץ והיה ממנהיגי קהילת הפרושים בצפת. כהקדמה וכותרת להסכמתו של רבי משה חיים כתב רבי ישראל משקלוב-

דברי הרב הגאון הגדול, נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, זקן ויושב בישיבה, נשיא שבבל, ענוותן סגי, המפורסם בדורו, כבוד מורנו הרב משה חיים נר"ו, אב בית דין וריש מתיבתא דק"ק בגדת היא בבל רבתי יע"א

— רבי ישראל משקלוב, פאת השולחן, צפת, ה'תקצ"ו, עמוד ב

דוגמה לקשריו של רבי משה חיים עם חכמי ארצות אחרות ניתן למצוא בדיון ההלכתי שהתנהל בקשר להתרת עגונתו וירושת ממונו של יהודי בשם יעקב הירש הכהן.

יעקב הירש הכהן היה יהודי מקרמניץ שבגליציה שנאלץ לברוח מארצו והתגלגל למצריים ומשם נסע יחד עם יהודי בשם יחיאל מיכל לבנגל שבהודו, ולאחר זמן הגיעו מכתבים לגליציה בהם נכתב שיהודי בשם יעקב מת בעיר בנגל. יחיאל מיכל העיד שהיהודי בשם יעקב שנסע אתו ממצרים לבנגל הוא יעקב הירש הכהן מקרמניץ, ויהודי אחר בשם אברהם גריבלי העיד שיעקב שמת בבנגל הוא אותו יעקב שהגיע עם יחיאל מיכל ממצריים לבנגל. על בסיס עדויות אלה פסק רבי אפרים זלמן מרגליות להתיר לאשתו של יעקב הירש הכהן מקרמניץ להינשא בשנית.

לאחר זמן, הגיעה שמועה לאשתו ובניו של יעקב הירש הכהן שבדרכו ממצריים להודו השאיר יעקב את מעותיו אצל גוי אחד בבבל והוא מת בהודו לפני שהספיק לחזור לבבל ולקחת את מעותיו. בעקבות שמועה זו מינו האישה והילדים אדם שיטפל בעבורם בנכסיו של יעקב בבבל וישלח להם את כספם. כשהגיע השליח לבבל, לא נתן לו רבי משה חיים לקחת את הממון בטענה שהיהודי בשם יעקב שהפקיד את הממון אצל הגוי, מת בעיר חסכה שבעיראק ולא בבנגל שבהודו, ואם כך המפקיד הוא לא יעקב הירש הכהן מקרמניץ אלא אדם אחר ולכן אין לשליחה של משפחת יעקב הירש הכהן שום זכות בנכסים שהופקדו אצל אותו גוי בבבל. הראשון לציון רבי חיים אברהם גאגין נשאל האם טענתו של רבי משה חיים מועילה למנוע מקרוביו של יעקב הירש הכהן את השימוש בממון שהופקד אצל הגוי בבבל. רבי חיים אברהם גאגין פסק שאף על פי שכדי להתיר את אשת יעקב הירש מעגינותה הספיק עד אחד, אבל לעניין הממון רבי משה חיים צודק שייתכן שיש שני אנשים באותו שם. לכן, אין לקרוביו של יעקב הירש הכהן שום זכות בממון עד שיביאו שני עדים לכך שהממון המופקד אצל הגוי בבבל הופקד דווקא על ידי יעקב הירש הכהן מקרמניץ ולא על ידי אדם אחר בעל שם דומה.

משפחתו

רבי משה חיים נישא למרים לבית שנדוך אחייניתו של רבי ששון שנדוך מחבר הספר "קול ששון". מרים נפטרה בחיי בעלה.

לרבי משה חיים ומרים נולדו שלוש בנים ובת- ראובן, רבי עבדאללה, רבי אליהו ורחל. רבי עבדאללה היגר לדמשק ומשם עלה לירושלים והקים שם ישיבה בשם כנסת יחזקאל ועמד בראשה עד פטירתו בשנת ה'תרכ"ה. בנו הצעיר רבי אליהו המשיך אותו בהנהגת הקהילה בבגדד עד פטירתו בשנת ה'תרי"ט. ביתו רחל נשאה לגביר יחזקאל יהודה ונפטרה בצעירותה בשנת ה'תקפ"ד כשהיא משאירה שלושה יתומים, שגודלו על ידי סבם רבי משה חיים ולאחר מכן עלו לארץ ישראל.

צאצאו המפורסם ביותר הוא רבי יוסף חיים, (המכונה גם "הבן איש חי" על שם ספרו העיקרי), שהיה נכדו (בנו של הבן הצעיר רבי אליהו). רבי יוסף חיים המשיך את סבו ואביו כדרשן וכמנהיגם של יהודי עיראק וספריו ופסקיו התקבלו בקרב חלק נכבד מקהילות הספרדים ועדות המזרח. רבי יוסף חיים נפטר בשנת ה'תרס"ט ובנו רבי יעקב חיים המשיך אותו בתפקיד הדרשן עד פטירתו בשנת ה'תרפ"א. האחרון מצאצאי רבי משה חיים ששימש במשרת הדרשנות הוא בן נינו רבי דוד בן יעקב חיים ששימש כדרשן במשך כחמישים שנה, מפטירת אביו ועד עזיבתו את עיראק בשנת ה'תשל"ב.

צאצא מפורסם נוסף הוא המחנך, הבלשן והפעיל הציוני דוד ילין, ממנהיגי היישוב, וממחדשי השפה העברית, שאמו שרח הייתה נינתו של רבי משה חיים (בתו של פרנס קהילת הבבלים בירושלים שלמה בן יחזקאל יהודה, בנה של רחל יהודה ביתו של רבי משה חיים).

מתלמידיו

• בנו רבי עבדאללה - שימש כראש ישיבת "כנסת יחזקאל" בירושלים.
• בנו רבי אליהו - המשיך את אביו כדרשן ומנהיג הקהילה בבגדאד.
• רבי ראובן בר דוד נאויי - המבוגר שבתלמידי רבי משה חיים. בשנת ה'תק"ע מינה אותו רבי משה חיים להחליפו בתפקיד אב בית הדין ברוב ימות השבוע (חוץ מיום חמישי) כדי שיוכל להתפנות להנהגת הקהילה. נפטר בחיי רבו בשנת ה'תקפ"א.
• רבי יעקב בר יוסף הרופא - שימש כדיין ופוסק בבגדאד. בספריו מובאים פסקי רבו רבי משה חיים.
• רבי אליהו עובדיה - שימש כדיין בבגדאד. האריך ימים ונפטר בשנת ה'תרנ"ה כשהוא בגיל 107.

ראו גם

• יהדות בגדאד
• יהדות בצרה
• יהדות עיראק
• רבי עבדאללה בן משה חיים
• רבי אליהו בן משה חיים
• רבי יוסף חיים מבגדאד
• רבי יעקב בר יוסף הרופא

קישורים חיצוניים

• אברהם בן יעקב, "הרב יוסף חיים מבגדאד-תולדות חייו ורשימת כתביו", אור יהודה, ה'תשמ"ד, עמודים י"ב-י"ט, באתר אוצר החכמה.
• מאיר כהן, "אבירי בבל",עמודים מ"א-מ"ד באתר HebrewBooks.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31773520משה חיים מבגדאד