שליחת המרגלים ליריחו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שליחת המרגלים ליריחו הוא אירוע המתואר בתחילת ספר יהושע. שליחת המרגלים נעשתה על ידי יהושע בן נון, לאחר שהתמנה להנהיג את עם ישראל לאחר מות משה. שליחת המרגלים נעשתה כחלק מהיערכות לקראת כיבוש ארץ ישראל על מנת לנחול ולהתיישב בה.

המאורע

המרגלים מורדים בחבל מן החלון, איור מאת ג'יימס טיסו

ביום האחרון לימי האבל על משה רבינו, שלח יהושע שני אנשים כדי לרגל את העיר יריחו. במדרש מצוין כי הצורך לשליחת המרגלים לעיר, נבעה ממיקומה האסטרטגי שהקשה על כיבושה[1]. חז"ל מזהים את המרגלים כפינחס בן אלעזר וכלב בן יפונה[2].

האברבנאל כתב כי מטרת שליחת המרגלים הייתה לריגול צבאי, לעומתו טען הרלב"ג כי המטרה בכך הייתה כדי לרומם את מורל העם.

שני המרגלים התחזו לחרשים או לדעה אחרת לסוחרי קדרים, בכדי למנוע מתושבי העיר את זיהוים כמרגלים. לאחר שהגיעו לעיר, הם התאכסנו בביתה של רחב. במקביל נודע למלך יריחו כי שני מרגלים הסתננו לעיר, והוא הורה על סגירת שערי העיר ובמקביל על שליחת חיילים לחיפושם. לאחר שנודע על כך לרחב, היא החביאה את השניים בתוך גבעולי הפשתן שבעליית הגג, וכאשר החיילים הגיעו לביתה היא סיפרה כי אכן הגיעו אליה שני אנשים זרים אך הם כבר הלכו, היא הציעה לחיילים לרדוף אחר המרגלים ש"להערכתה" יצאו מהעיר. במדרש מסופר כי לפינחס לא היה צורך להתחבאות, מכיוון שהוא היה מלאך[2]. באותו זמן החביאה רחב את שני המרגלים בעליית גג.

לאחר שהחיילים עזבו, ניגשה רחב לפינחס וכלב, וסיפרה להם כי המורל של תושבי הארץ נמוך, והם מפחדים מפני הכיבוש הצפוי, וזאת לאחר שהתוודעו לניסי יציאת מצרים וקריעת ים סוף, ו"וְלֹא-קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם"[3], וביקשה מהם שישבעו לה שהיא ובני משפחתה לא יהרגו בזמן הכיבוש, המרגלים הסכימו לכך שכל מי שיהיה בביתה בזמן הכיבוש לא יהרג רק אם ישארו בבית ולא יצאו מפתחו, בנוסף התנו שבית רחב יסומן בחוט שני, בכדי להקל בזיהוי ביתה.  

לאחר מכן הבריחה אותם רחב דרך אותו חוט מביתה למעבר לחומה, והשניים ברחו להר סמוך בו המתינו שלושה ימים לסיום החיפושים אחריהם, ואחר כך חזרו ליהושע, וסיפרו לו: "כִּי-נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ, וְגַם-נָמֹגוּ כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ"[4].

למחרת עברו ישראל את הירדן.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ במדבר רבה, פרק ט"ו, ט"ו, מדרש תנחומא, בהעלותך, י'.
  2. ^ 2.0 2.1 מדרש תנחומא, שלח, א'.
  3. ^ ספר יהושע, פרק ב', פסוק י"א
  4. ^ ספר יהושע, פרק ב', פסוק כ"ד