מנואל השני, קיסר האימפריה הביזנטית
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. מֲנוּאֶל השני פלאיולוגוס (ביוונית: Μανουήλ Β΄ Παλαιολόγος בשפות ארופאיות נקרא עמנואל השני) (27 ביוני 1350 - 21 ביולי 1425) היה קיסר ביזנטיון מ-1391 ועד למותו בשנת 1425.
חייו
מנואל השני היה בנו של הקיסר יוחנן החמישי פלאיולוגוס שמלך בשתי תקופות (1341–1376), 1379–1391 ואשתו האלנה קנטקוזנוס. מצד אמו היה מנואל נכד לקיסר יוחנן השישי קנטקוזנוס (1347–1354) ואשתו, אירן אסאנינא.
לאחר שקיבל תואר אצולה מאביו, יצא מנואל בשליחות האימפריה לאירופה, על מנת לגייס תמיכה צבאית, ב-1365 וב-1370. בשנת 1369 מונה למושל סלוניקי. אחיו הגדול, אנדרוניקוס הרביעי, נכשל בניסיונו להדיח את אביהם, יוחנן החמישי, ב-1373 וכתוצאה הוכרז מנואל כיורשו של אביו וכקיסר במשותף עם אביו (בחלוקת השלטון שהייתה נהוגה באימפריה הביזנטית). בין השנים 1376 ל-1379 ופעם נוספת ב-1390 הודחו השניים על ידי אנדרוניקוס הרביעי ובנו יוחנן השביעי, אבל מנואל הביס את אחיינו בעזרת הצי של ונציה ב-1390. יוחנן הצליח לחזור לשלטון, אך מנואל נאלץ ללכת לחצרו של באיזיט הראשון כבן ערובה. בשבי נאלץ מנואל להשתתף במסע נגד העיר הביזנטית האחרונה, פילאדלפיה, באנטוליה.
שלטון
מנואל שמע על מותו של אביו בפברואר 1391 וברח מהשבי לקונסטנטינופול, כדי למנוע את עליית יוחנן השביעי לכס. היחסים בין מנואל לבין יוחנן השביעי השתפרו, אך הסולטאן באיזיט הראשון הטיל מצור על העיר בין השנים 1394 ל-1402. אחרי חמש שנים של מצור, הותיר מנואל השני את העיר בידיו של יוחנן השביעי ויצא לאירופה, לגייס תמיכה באימפריה הביזנטית בקרב בתי המלוכה באירופה. מסע צלב שניהל זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", נכשל ליד העיר ניקופול ב-25 בספטמבר 1396; אך העות'מאנים התמודדו באותה תקופה - לרווחתו של מנואל - עם פלישתו של טימור לנג לאסיה הקטנה ב-1400, שם החריב שתי ערים. לאחר כיבוש סוריה ובגדד, חזר טימור לנג לאנטוליה, ובקיץ 1402 ניצח בקרב אנקרה. לאחר נפילת הסולטאן בשבי פרצה מלחמה בין צאצאי ביאזיט הראשון. מנואל השני תמך במהמט הראשון (1402–1421) שלא ניסה לכבוש את קונסטנטינופול.
מנואל השני ויוחנן השביעי הצליחו להחזיר ערים על חוף ים השיש. מנואל בנה קיר מגן במצר קורינתוס כדי למנוע את חדירת העות'מאנים לפלופונסוס, שם נמצאה הפרובינציה החשובה – מוראה.
מנואל השני טעה ולא תמך במועמד הנכון, מורט השני (1421–1451) וכתוצאה הייתה הבירה נצורה פעם נוספת, והעות'מאנים נסוגו רק לאחר הסכם לשלם להם תשורה שנתית. בשנותיו האחרונות העביר מנואל השני את רוב הסמכויות לבנו, יוחנן השמיני.
משפחתו
בין בניו, האישים הבאים:
- יוחנן השמיני, שהיה לקיסר האימפריה הביזנטית
- תאודור השני, הדספוט של מוראה
- אנדרוניקוס פלאיולוגוס, דספוט סלוניקי
- קונסטנטינוס האחד עשר, הקיסר האחרון של האימפריה הביזנטית
- דמטריוס פלאיולוגוס
- תומאס פלאיולוגוס
המחלוקת שעורר האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר בעניין מנואל השני
ב-12 בספטמבר 2006 נשא האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר נאום שבו ציטט מדיאלוג שהתרחש לכאורה ב-1391 בין מנואל השני לבין משכיל פרסי. נטען כי בדיאלוג אמר הקיסר כי "הראה לי את הדברים החדשים שהביא מוחמד לעולם, ותמצא רק רשע וחוסר אנושיות, כמו למשל המצווה להפיץ את דתו בכוח החרב". מוסלמים רבים נפגעו ממה שנראה כזלזול בנביא מוחמד מצד האפיפיור, ונפוצו גם תגובות אלימות. בספרו, מוסיף מנואל השני ואומר כי "אלוקים אינו מסופק ממראה הדם - והתנהגות לא שקולה מנוגדת לטבע האל. אמונה נולדת מן הנשמה, לא מן הגוף. מי שמנהיג אדם לאמונה, צריך להיות מסוגל לדבר היטב ולשכנע כיאות, בלי איומים ואלימות... על מנת לשכנע נפש שקולה, לא צריך זרוע חזקה, או נשק מסוג כלשהו, או אמצעים אחרים בהם מאיימים על האדם במוות".
ראו גם
קישורים חיצוניים
