ממלכת אלבניה
| |||
.svg) | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה | ||
| שפה נפוצה | אלבנית | ||
| עיר בירה |
טירנה 41°32′6″N 19°49′12″E / 41.53500°N 19.82000°E (והעיר הגדולה ביותר) | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הקמת הממלכה | ||
| תאריך | 1 בספטמבר 1928 | ||
| פירוק | הפלישה האיטלקית לאלבניה | ||
| תאריך | 7 באפריל 1939 | ||
| ישות קודמת |
.svg){kind=small} הרפובליקה האלבנית | ||
| ישות יורשת |
.svg){kind=small} אלבניה תחת השלטון האיטלקי | ||
| שליטים בולטים | זוגו הראשון, מלך אלבניה | ||
| שטח בעבר | 28,748 קמ"ר (נכון ל־1930) | ||
| אוכלוסייה בעבר | 1,003,097 (נכון ל־1930) | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | פראנגה | ||
.svg)
.svg)
ממלכת אלבניה (באלבנית: Mbretëria Shqiptare) הייתה מלוכה חוקתית בחצי האי הבלקני, בטריטוריה בו התקיימה אלבניה, בין השנים 1928–1939.
ב-1912, לאחר מלחמת הבלקן הראשונה הוכרזה אלבניה כמדינה עצמאית ומשטרה היה רפובליקני. ב-1925 נבחר לנשיא אהמט זוגו, שהכריז על עצמו, ב-1928, כזוגו הראשון, מלך אלבניה ועל ארצו כממלכה חוקתית. ההכרזה אושרה בבית הנבחרים האלבני.
יחסי ממלכת אלבניה עם איטליה הפשיסטית היו טובים מאוד והיו גם שראו באלבניה מין ארץ חסות של איטליה. למרות יחסים טובים אלה, ב-1939 החליט בניטו מוסוליני לפלוש ולכבוש את אלבניה כצעד נוסף בתוכניתו לבניית לאימפריה איטלקית. כיבוש זה שם קץ לעצמאות אלבניה, המלך הודח וויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה הוכרז גם כמלך אלבניה.
היסטוריה
ב-21 בינואר 1925 בחרה האספה המכוננת של אלבניה באהמט זוגו לנשיאה הראשון של המדינה, וב-1 בפברואר הוא נכנס לתפקידו. באותה העת היה המבנה הכלכלי-חברתי במדינה דומה למצב הנוהג בעת שהייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית, כאשר הביים במדינה פועלים כפיאודלים. זוגו שאף להפוך את המדינה למודרנית יותר, בדומה למדינות אירופה. איטליה הייתה לבת בריתו העיקרית, ובתמורה נהנתה זו מהשפעה הולכת וגוברת על כלכלת המדינה. בנוסף, אסר על לבישת רעלות ויזם חוקים נגד התעללות בבעלי חיים.
ב-1 בספטמבר 1928 הכריז על עצמו זוגו כמלך האלבנים (Mbret i Shqiptarëve) וכפילדמרשל בצבא אלבניה. במקביל, הכריז על כינונה של מונרכיה חוקתית במבנה דומה למבנה הנהוג באיטליה באותה העת. אמו הוכתרה כ"מלכה האם" של אלבניה, וגם אחיו קיבלו תוארי אצולה. כן ניצל את ייחוסו המשפחתי כדי להכריז על עצמו כממשיכו של סקנדרבג.
כמלך, פעל זוגו הראשון לקידום מערכת החינוך ולבנייתו של צבא מודרני. ב-1929 ביטל חוקים אסלאמיים שהיו נהוגים במדינה והנהיג קודקס אזרחי דומה לזה של שווייץ. במהלך כהונתו ניצל מלא פחות מ-55 ניסיונות התנקשות בחייו. באחד המקרים, שאירע בסמוך לבית האופרה של וינה ב-21 בפברואר 1931, ירה בעצמו לעבר המתנקשים מאקדח שנשא עמו. מחשש להרעלות, מינה את אמו לעמוד בראש צוות הטבחים.
משטרו של מוסוליני תמך בתחילה בזוגו הראשון, והיחסים בין המדינות היו הדוקים. בשנת 1926, נחתמה אמנת טירנה הראשונה, ובשנת 1927 נחתמה אמנת טירנה השנייה, לפיה איטליה ואלבניה נכנסו לברית הגנה.[1] הממשלה והכלכלה אלבנית היו הונעו בעזרת הלוואות אטילקיות, הצבא האלבני הוכשר על ידי מדריכים צבאיים איטלקים,[1] והגירה איטלקית לאלבניה זכתה לעידוד שתי המשלות. אולם למרות ההשפעה האיטלקית הרבה, זוגו הראשון, מלך אלבניה סירב להיכנע לחלוטין ללחץ האיטלקי. המשבר הכלכלי הגדול בשנות ה-30 פגע קשות בכלכלת אלבניה, והיא הפכה תלויה במידה רבה באיטליה. אלבנים רבים עזבו את המדינה, ובמקביל הותר לאיטלקים רבים להתיישב במדינה. ב-1932, כשאלבניה לא הייתה מסוגלת לשלם את הריבית על הלוואות שנטלה, ניצלה זאת איטליה כדי להגביר את מעורבותה במדינה. היא דרשה לשלב איטלקים בפיקוד על הז'נדרמריה, לאחד מכסים בין המדינות, להעניק לאיטליה את כל הזכויות על הסוכר הגדל באלבניה ועל שירותי הטלגרף והחשמל, ולחייב לימוד איטלקית בבתי הספר. זוגו הראשון התנגד נחרצות לדרישותיה של איטליה, ובתגובה גירש מהמדינה את היועצים הצבאיים האיטלקיים והלאים בתי ספר קתוליים בניהול איטלקי.[2] כדי להתמודד עם הקשיים הכלכליים, קיצץ 30% מתקציב המדינה. זוגו החל ליצור קשרים עם מדינות בלקניות שונות כמו יוגוסלביה ויוון בתגובה מוסוליני הזועם שיגר צי איטלקי לחופי אלבניה, אולם הצי הוחזר כאשר מוסוליני הבין שהמלך לא מתרשם.[2]
כאשר סיפחה גרמניה הנאצית את אוסטריה מבלי לעדכן קודם את איטליה, חש מוסוליני שאיטליה הופכת לחברה משנית בברית הפלדה.[3] מוסוליני קיווה שלאחר מותו של זוגו, אלבניה תיכנס לבעיית ירושה שתאפשר כיבוש איטלקי מהיר ונוח שלה. ולאחר מכן אף היו פתוחות אפשרויות לכיבוש יוגוסלביה.[4] אולם אז התברר שמלכת אלבניה בהריון, פירוש הדבר היה ששושלת זוגו עלולה להימשך. ב-15 במרץ 1939, כבש הרודן הגרמני היטלר את צ'כוסלובקיה, פעולה שתגובותיה הסתכמו בקול ענות חלושה מצד צרפת ובריטניה. מוסוליני כעס על כך שהסיפוח נעשה ללא ידיעתו, אולם גם גילה שמעצמות המערב חפצות בשלום בכל מחיר ויפקירו את אלבניה לנפשה. מוסוליני סבר שכעת כשהעולם כולו עוסק בפרשת צ'כוסלובקיה, הגיעה שעת הכושר להפתיע את היטלר ביוזמה איטלקית נגד אלבניה. ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה מתח ביקורת על התוכנית וסבר שמדובר בסיכון מיותר, אולם זה זמן מה שהמלך היה בסך הכל שליט בובה בידי המועצה הפשיסטית העליונה. ב-25 במרץ 1939 הגיש שר החוץ האיטלקי גלאצו צ'אנו, אולטימטום לטירנה. האולטימטום כלל דרישות שהיו מוגזמות אפילו לדעת צ'אנו עצמו. במקביל הורה מוסוליני על ריכוז כוח גדול בגבול אלבניה.[5]
אף על פי ששגריר אלבניה באיטליה הוחזר לטירנה,[6] הממשלה אלבנית ניסתה לשמור בסוד את החדשות על האולטימטום האיטלקי. בעוד הרדיו האלבני שידר בעקשנות ששום דבר לא קורה,[7] אולם החדשות על האולטימטום האיטלקי התפשטו ברחב הממלכה התפשטו ממקורות לא רשמיים, מה שהפך את האזרחים לחשדנים. עד כדי כך היו גבוהים החשדנות והפחד עד שכאשר ב-5 באפריל כאשר חדשות לידת בנו של המלך בושרו בטירנה בידי תותחים, אנשים יצאו מבוהלים בהמונים לרחובות משוכנעים שמדובר כבהתקפה איטלקית. עוד באותו היום נערכה בטירנה הפגנה אנטי-איטלקית גדולה. ב-6 באפריל היו מספר הפגנות דומות בערים המרכזיות של אלבניה, בשעות הצהריים מטוס של חיל האוויר המלכותי האיטלקי הצניח מעל שמי ולורה כרוזים הקוראים לאזרחים לשתף פעולה עם הכובש האיטלקי. האזרחים האלבנים, זועמים על הפגנה זו של כוח, קראו לממשלה להתנגד, ולשחרר את האסירים הפוליטיים. המלך זוגו הורה לגייס את חיילי המילואים, אולם קצינים אלבנים רבים החלו נמלטים מהארץ בהמוניהם. הממשלה האלבנית גם היא החלה להתפרק, שר הפנים, מוסא יוקה, נמלט ליוגוסלביה באותו היום. בעוד המלך זוגו שידר לאומה שהוא יתנגד לכיבוש איטלקי. נערכה הפגנה מול השגרירות האיטלקית, במהלכה הצהירו ההמונים ש-"רק על גופותינו יעברו האיטלקים".[8]
ב-7 באפריל 1939 פלשה איטליה לאלבניה, וכבשה אותה כמעט ללא התנגדות מצד הצבא האלבני החלש. בסביבות השעה 1:30 ביום ראשון 7 באפריל, כל ערי הגבול האלבניות היו בידיים איטלקיות. באותו יום המלך זוגו, אשתו המלכה ג'ראלדין, ובנם התינוק לאקה נמלטו ליוון, ולאחר מכן ללונדון,[9] תוך שהם לוקחים אתם חלק גדול מעתודות הזהב של הבנק המרכזי האלבני. כאשר התפרסמו החדשות, המון זועם תקף את בתי הכלא, שחרר את האסירים הפוליטיים ובזזו את מגוריו של המלך. בשעה 9:30 בבוקר ב-8 באפריל, חיילים איטלקים נכנסו לטירנה וכבשו במהירות את כל בנייני הממשלה. יחידות של חיילים איטלקיים המשיכו וצעדו לכיוון העיר שקודר. שקודר נכנעה בערב לאחר 12 שעות של לחימה. עם זאת, שני קצינים שחנו בטירת רוזאפה סירבו לציית לצו הפסקת האש, והמשיכו להילחם עד שאזלה תחמושתם. החיילים האיטלקים מאוחר יותר שילמו כבוד לחיילים האלבנים בשקודר, שהצליחו להאט את התקדמותם במשך יום שלם. במהלך שנועד למטרות תעמולה, שחררו האיטלקים 200 אסירים מבית הכלא המחוזי בשקודר.
מספר הנפגעים בקרבות אלה שנויים במחלוקת. כוחות הצבא האיטלקים טענו כי בדורס 25 איטלקים נהרגו ונפצעו 97 ו-160 אלבנים נהרגו וכמה מאות נפצעו, ואילו מקורות אלבניים הצהירו כי כ-400 איטלקים נהרגו. כדי לחפות על ההפסדים שלהם, האיטלקים סילקו בזריזות גופות החיילים האיטלקים שנהרגו בדורס, וניקו את סימני הדם.
ב-12 באפריל, הפרלמנט האלבני הצביע להדיח את זוגו ולאחד את האומה האלבנית עם איטליה. כתר אלבניה הוצע לוויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה שגם החזיק בתואר "קיסר אתיופיה" וכעת הוסיף לו גם את התואר "מלך אלבניה". ב-15 באפריל 1939 פרשה אלבניה מחבר הלאומים ממנו פרשה איטליה עוד בשנת 1937. ב-3 ביוני 1939 מוזג משרד החוץ האלבני עם משרד החוץ האיטלקי. הצבא האלבני הוצב תחת פיקוד איטלקי, ומוזג באופן רשמי עם צבא איטליה ב-1940. כן גויסו אלבנים ליצירת גדודים אלבנים של החולצות השחורות, מתנדבים אלבנים גויסו לאס אס לדיוויזיה שכונתה דיוויזיית אס אס הררית ה-21 (סקנדרבג). במקביל, תנועה פרטיזנית עממית בראשות אנוור הודג'ה נלחמה כנגד הכובשים.
לאחר מכן
אלבניה הכריזה מלחמה על בריטניה וצרפת, ביום בו עשתה זאת איטליה, 10 ביוני 1940, ושימשה בסיס למתקפה על יוון במלחמת איטליה-יוון ב-1940. היוונים הדפו את המתקפה והחזיקו בחלקה הדרומי של אלבניה עד אפריל 1941 כאשר התערבות גרמנית הכריעה את הכף, והביאה לכניעת יוון. לאחר כיבושה ופירוקה של יוגוסלביה סופחה מונטנגרו לשטח אלבניה. ויטוריו אמנואלה הכריז מלחמה בשם אלבניה על ברית המועצות בשנת 1941 ועל ארצות הברית בשנת 1942.
ב-10 בספטמבר 1943 בעקבות הדחתו של מוסוליני וכריתת הסכם שביתת הנשק עם בעלות הברית הודיע ויטוריו אמנואלה כי הוא מוותר על כתר אלבניה. לאחר מכן פלשו הגרמנים לאלבניה, והחזיקו אותה כמדינה כבושה, אל מול התנגדות עממית עזה, עד לשחרורה על ידי הבריטים ב-29 בספטמבר 1944.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Italian Penetration
- ^ 2.0 2.1 Zog's Kingdom
- ^ Italian Occupation
- ^ מוסוליני מתכונן לכבוש את אלבניה, המשקיף, 2 באפריל 1939
- ^ איטליה מרכזת צבא מול חופי אלבניה?, הצופה, 5 באפריל 1939
- ^ אלבניה לא תסכים לפגיעה בעצמאותה, המשקיף, 5 באפריל 1939
- ^ אלבניה מכחישה: לא יספחוה לאיטליה, דבר, 5 באפריל 1939
- ^ איטליה השתלטה על אלבניה בכח הנשק, המשקיף, 9 באפריל 1939
- ^ צרפת ואנגליה לא תהיינה פעילות בעניין אלבאניה, דבר, 9 באפריל 1939
23308683ממלכת אלבניה