חולצות שחורות
חוּלְצֹות שְׁחוֹרוֹת (איטלקית: camicie nere, בראשי תיבות, CCNN או squadristi) הוא הכינוי העממי ל"חבורת הלוחמים" Fasci di Combattimento שהקים מוסוליני ב־1919 – לוז־השדרה של הפשיזם האיטלקי. הם ניכרו לעין בחולצותיהם השחורות.[1] הארגון התקיים בתקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה ועד סוף מלחמת העולם השנייה ובייחוד בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. אנשי החולצות השחורות היו ידועים רשמית כ"מיליצית המתנדבים לביטחון לאומי" (Milizia Volontaria per la Sicurezza Nazionale או בראשי תיבות MVSN).
היסטוריה
הם אורגנו על ידי בניטו מוסוליני ככוח הצבאי של התנועה הפוליטית. ברקע להקמת הארגון, עומד המצב הפוליטי באיטליה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בתחילת מלחמת העולם הראשונה הודח מוסוליני מן המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית בשל תמיכתו במלחמה. הוא החל לקבץ סביבו וסביב העיתון שלו, "איל פופולו ד'איטליה" (Il Popolo d’Italia), קבוצת תומכים, "ברית הפעולה המהפכנית", "Fasci d'Azione Rivoluzionaria ", שהתפרקה עם כניסת איטליה למלחמה. אחרי המלחמה, חלה תקופה של שביתות ופעילות מהפכנית, בעיקר במעמד הפועלים של צפון איטליה, תקופה המכונה לעיתים "השנתיים האדומות". מוסוליני הקים בתקופה זו גוף דמוי-צבא אשר גבה דמי חסות מבעלי מפעלים וקרקעות, ובתמורה הגן עליהם מפני הפועלים המתסיסים והאיכרים. בין חברי התנועה היו אינטלקטואלים, אנשי צבא לשעבר, ובעלי קרקעות שהתנגדו לתנועות האיכרים והפועלים. ככל שכוחו הפוליטי של מוסוליני גבר, הפכו אנשי החולצות השחורות לאכזריים יותר, והשתמשו באלימות ובהטלת אימה על מתנגדי מוסוליני.
אחד מתרגילי הכוח הבולטים של הארגון היה המצעד על רומא. ב-24 באוקטובר שנת 1922 התגייסו כ-50 אלף מחברי "החולצות השחורות" להפגנת כוח והתרכזו בצמתים החשובים של רומא, בדרישה מן המלך, ויטוריו אמנואלה השלישי כי ימנה את מוסוליני לראש הממשלה. לאחר עלייתו לשלטון, החל מוסוליני משלב את אנשי החולצות השחורות בצבא ובכוחות הביטחון.
אנשי החולצות השחורות שאבו השראה - כולל בעיצוב המדים השחורים - מן ה"ארדיטי", יחידות העילית האיטלקיות במלחמת העולם הראשונה.
מורשת
לאנשי החולצות השחורות, לארגונם ולסגנון הדמוי צבא שלהם, הייתה השפעה רבה על תנועות דומות אחרות בעולם. שתי קבוצות בולטות השתמשו במדים שחורים בהשפעת "החולצות השחורות" ואנשי איגוד הפשיסטים הבריטי אף כונו "החולצות השחורות" (Blackshirts). גם גורמים אחרים השתמשו בחולצות שחורות או במדים כמו-צבאיים. במפלגה הנאצית (ומאוחר יותר, בגרמניה הנאצית) השתמשו אנשי אס אה בחולצות חומות, בעוד שאנשי האס אס השתמשו בחולצות שחורות ואף כונו, כמו מקביליהם האיטלקיים, "החולצות השחורות". אחרים שקיבלו השראה מן "החולצות השחורות" האיטלקיות היו ויליאם דדלי פלי ו"הליגיון הכסוף" בארצות הברית; המפלגה הפשיסטית "פעולה מהפכנית מקסיקנית" (חולצות זהובות); תומכי פליניו סלגאדו בברזיל (חולצות ירוקות, כפי שהיו גם למשמר הברזל הרומני); אנשי החולצות הכחולות של הלאומן האירי אוון או'דאפי במדינת אירלנד החופשית. כחול היה גם צבעם של אנשי מפלגת האיחוד הלאומי בקנדה ושל אנשי הפלנחה אספניולה.
ראו גם
- איטלו באלבו – ממנהיגי החולצות השחורות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אנציקלופדיה כללי כרטא בכרך אחד (שלישית ed.). 1997. p. 579. ISBN 965-220-352-1.
