רבי דוד פארדו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מכתם לדוד (ספר))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי דוד פארדו
לידה 1718
א' בניסן תע"ח
ונציה, הרפובליקה של ונציה הרפובליקה של ונציההרפובליקה של ונציה
פטירה 1790 (בגיל 72 בערך)
י"ב בסיוון תק"נ
ירושלים, האימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית
מקום קבורה בית הקברות הר הזיתים
מקום פעילות ספליט, סארייבו, ירושלים
תחומי עיסוק פרשן ספרות חז"ל, ראש ישיבה, פוסק, משורר
רבותיו שלמה זלמן, יעקב בליליוס, אברהם דוד פאפו
תלמידיו חיים יצחק מוסאפיא, אברהם יונה, שבתי ונטורה, אברהם פינסו
בני דורו החיד"א, מהרי"ט אלגאזי, יעקב חזן
חיבוריו ראו להלן
צאצאים יעקב פארדו, יצחק פארדו, אברהם פארדו

רבי דוד חיים פַּארְדוֹ (א' בניסן[1] תע"ח, 1718, ונציה – י"ב בסיוון תק"נ, 1790,[2] ירושלים) היה פרשן ספרות חז"ל, ראש ישיבה, פוסק ומשורר.[3]

ביוגרפיה

נולד בוונציה לרבי יעקב מראגוּסה וליוסטינה. אביו היה בן למשפחת רבנים, נכדו של רבי יוסף פארדו שכיהן ברבנות בוונציה ובאמסטרדם, והיה מצאצאי רבי שמואל אבוהב.[4] בילדותו התייתם מאביו וקרוב משפחתו הגביר שמואל אשכנזי שהיה ערירי, אסף אותו ואת אחותו רחל אל ביתו. הוא למד תורה מפי רבי שלמה זלמן מלבוב (שהיגר לטורקיה), ומפי רבי יעקב בליליוס, מרבני ונציה.

מאמצו השאיר בצוואתו את ירושתו לאחותו רחל, שהייתה לו עזר בביתו, על מנת שתוכל להתחתן עם בחור מכובד, אך אחותו נפטרה טרם נישאה. האפוטרופסים סירבו להוריש את רכוש הגביר לרבי דוד, באמרם שהרכוש היה מיועד לרחל רק לאחר שתתחתן, ולמעשה היא לא זכתה ברכוש ואינה יכולה להוריש לאחיה, והם כתבוהו לאחייני הגביר. מפאת מצבו הדחוק ועוגמת הנפש נדד בשנת תצ"ח לאיספאלטרו, שם נתמנה למלמד תינוקות.[5] רב העיר היה הרב אברהם דוד פאפו, ורבי דוד הפך לתלמידו, ולאחר פטירתו מינו בני העיר את רבי דוד לרבם.[6] בתקופה זו החלו לשלוח אליו שאלות מן הבלקן ועוד, ובספרו יש תשובות משנת תק"א. הוא פתח בעיר ישיבה בה למדו בין היתר רבי חיים יצחק מוסאפיא לימים רבה של איספאלרטו, רבי אברהם יונה, אב"ד ויניצאה, רבי שבתי דוד ונטורה מחבר הספר "נהר שלום" ורבי אברהם פינסו מחבר הספר "כתית למאור". בתקופה זו נולדו לו שלושה בנים.

פארדו ניסה מספר פעמים להתמנות לרב הראשי של יהודי בלגרד. ב-1761 עזב הרב הראשי של בלגרד שלמה שלם לאמסטרדם שם הוצע לו לכהן כרב הקהילה הפורטוגזית. הרב דוד פארדו הגיע שוב לבלגרד במטרה לקבל את מינוי הרב הראשי, אך שלמה שלם סירב לוותר על תוארו בעיר, ולבסוף עזב פארדו לאחר שקיבל הצעה מסרייבו. בשנת תקל"ג (1773)[7] נתמנה לרב בעיר "שאראי דמן בוסנא" (סרייבו) במשך תשע שנים, כשעל מקומו באיספאלטרו העמיד את תלמידו רבי שבתי ונטורה. הוא תיקן בעיר תקנות וסדרים חדשים, יסד בה חברות לימוד וחסד ופתח בה ישיבה, אליה נהרו מרחבי המדינה. בתקופה זו הדפיס רבים מספריו וחיבר פיוטים ותפילות שונות.

בשנת תקל"ה נסע לליוורנו, לצורך הדפסת אחד מספריו, ופגש בה את החיד"א ששהה בה בשליחות כולל חברון. הוא התחבר אליו ועסק עמו בתלמוד והלכה, ולימים, בשנת תקמ"ד נישא בנו הצעיר, רבי אברהם, לשמחה, בתו של החיד"א (החיד"א שמח מאד ואף התפאר שזכה להיות מחותן עם רבי דוד פארדו וקרא עליו מחותני המלך דוד)[8]. על אף החיבה והערצה ההדדית של המחותנים,[9] בענייני פרשנות לעיתים שררה ביניהם מחלוקת עמוקה.[10]

בזמן שהותו בליוורנו פגש גם את המהרי"ט אלגאזי ורבי יעקב חזן, אף הם שד"רים, שהעניקו לו הסכמה לספרו. פגישתו עם חכמי ארץ ישראל, עוררה בו תשוקה לעלות אליה. בשנת תקל"ד נפגש בבילוגראדו בשליח מטבריה, רבי חיים הכהן דוויך[11] ושוחח עמו בדברי תורה.

בשנת תקמ"א (1781), עזב את מקום מגוריו והחל במסעו אל ארץ ישראל, אליה הגיע בשנת תקמ"ב (1782). הוא קבע את מושבו בירושלים וזמן קצר לאחר בואו הוזמן לכהן כחבר בבית הדין של המהרי"ט אלגאזי. הוא התיידד עם חבר בית הדין רבי אביגדור עזריאל מחבר הספר "זמרת הארץ". רבי אביגדור, הפך לתלמיד חבר שלו, ומינה אותו לעמוד בראש ישיבת חסד לאברהם ובנין שלמה.[12] בירושלים חיבר את פירושו לספרי, "ספרי דבי רב". בספרו זה הוא משבח את תורת ארץ ישראל שהיא קדושה, ללא שליטת הסטרא אחרא.

נפטר בגיל 72, ונקבר בירושלים בהר הזיתים.

נוסח מצבתו נכתב בצורה מליצית, ושולבו בו שמות ספריו:”נשבה ארון אלדים, לישיבה עליונה רב - תנא שושנים לדוד, דרופתקא דאורייתא פרשן דתא משכיל לדוד, הגדיל תושייה דין גלי רזייא למנצח לדוד, ראש פנה נחית לעומקה דדינא מכתם לדוד, בוצינא דנהורא כלל גדול בתורה רב חסדא חסדי דוד, המאור הגדול נ'י ע'ה כל ר'מ ור'מ, הרב המפו' כמוהר"ר דוד פארדו זצוק"ל, נגנז ארון הקודש י"ב סיון שנת ה'תק"ן”.

רבי דוד פארדו הניח אחריו שלושה בנים: רבי יעקב פארדו, רבה הראשי של ראגוסה ולפני כן מרבני איספאלרטו, מחבר הספרים "מנחת אהרן" "קהלת יעקב" ו"אפי זוטרי", רבי יצחק פארדו שמילא את מקומו בסרייבו ומחבר ספר "תועפות ראם", ורבי אברהם פארדו חתנו של החיד"א, נפטר בקיו"ש בששה באייר בשבת שנת התק"ף ומנוחתו בהר הזיתים[13]. נכדו דוד חיים בן אברהם פינטו כיהן בראשית המאה ה-19 כרב הראשי של יהודי בלגרד.[14] צאצא נוסף, רבי משה פארדו כיהן כדיין בירושלים וכרבה הראשי של אלכסנדריה.

חיבוריו

  • חסדי דוד - פירוש על התוספתא. פירוש זה הוא פירוש התוספתא היחיד המקיף את כל התוספתא.
  • ספרי דבי רב - פירוש על הספרי.
  • משכיל לדוד - פירוש על פירוש רש"י על התורה. ויניצאה תקכ"א. לימים הדפיס רבי יצחק אייזיק מקומרנה את המשכיל לדוד בספרו חומש היכל הברכה.
  • שושנים לדוד - על המשנה. ספר זה חובר כנגד הספר "בית דוד" של רבי חיים דוד קורינאלדי שהשיג על מפרשי המשנה, הברטנורא, התוספות יום טוב והרמ"ז. בספרו כתב בצורה חריפה נגד רבי חיים דוד ונגד ר"מ ראקח ובעקבות זו יצא כנגדו כתב חרם בעיר ליוורנו, בה הגיע להדפיס את ספרו בשנת תקי"א. לאחר בירור הדברים בבית הדין, הגיעו הניצים להסכם וכתב החרם בוטל. הודפס למעשה בויניצאה תקי"ב.
  • מכתם לדוד - שו"ת בארבע חלקי שולחן ערוך, סאלוניקי תקל"ב. נכדו רבי משה פארדו אב"ד נא אמון כותב[15] שכתב חלק נוסף בשם "נשאל לדוד" אשר נמצא אצלו בכתב יד.
  • למנצח לדוד - שלושה מאמרים על סוגיות תלמודיות, סלוניקי תקכ"ה. מאמר:"שניות לאריות" (על משקל שניות לעריות) הסבר על כל פעם שמופיע בתלמוד "איבעית אימא" (תירוץ נוסף), מה מוקשה בתירוץ הראשון. מאמר "עיסה קושית" (על משקל אשה כושית), תירוץ על כל פעם שמופיע בתלמוד קשיא ולא תיובתא.[16] מאמר "סימנים דרבנן" (פרפרזה ממשפט בתלמוד לגבי סימנים) על סימני התלמוד, פיענוח הסימנים ומשמעות עמוקה לסימנים עצמם.
  • מזמור לדוד - הארות והערות על יורה דעה והשגות על ספר "פירות גינוסר" (הכולל את הספרים "פרי חדש" ו"פרי תואר"). בסופו שתי תשובות לבנו רבי יצחק.
  • חוקת הפסח - דינים ותפילות הנהוגים בימי חודש ניסן.

ספרים שנדפסו לאחר פטירתו:

  • יומן נסיעתו, נדפס בקובץ מקבציאל, גיליון ל"ד, עמ' תצה-תצז.
  • מטי ולא מטי, דרשות. הודפס בקונטרס שפת אמת, בתוך ספר אמת ליעקב (חלק ב'), על ידי רבי יעקב שאלתיאל נינייו.
  • פזמון (קומפלאס) לפורים שיר מלא וגדוש המרבה לספר תקפו של נס פורים על פי דרשות ומאמרי חז״ל. נדפס גם בסידור בית עובד.

פיוטים ותפילות

חלק מפיוטיו מצאו את מקומם בסידורי התפילה וסדרי הבקשות של עדות המזרח. כמו כן הוא חיבר תפילות כמו פתיחה לתפילת נעילה, ותפילות לפני תפילות יום הכיפורים וסדר העבודה. הוא חיבר "כתובות" בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא לאחרון של פסח ולשבועות.

חלק מתפילותיו ושיריו הודפסו בספרו של תלמידו הרב אלישע חביליו, שפעת רביבים (ליוורנו תקנ"ג).

דרכו בפרשנות

רבי דוד פארדו התמקד בפרשנות של ספרי חז"ל שמרבית המפרשים לא עסקו בהם, כמו התוספתא והספרי. דרכו בפירושו היא להביא את דברי הגמרא, הרמב"ם והראשונים, העוסקים בנושאים הנידונים בקטע שהוא מפרש, ולהשוות ביניהם, וכך לברר את הפירוש הנוטה לפשט. במקרה הצורך, הוא אינו נמנע מלהגיה את המקורות, ופעמים רבות הגהותיו תואמות את העולה מכתבי היד (אף שכתבי היד לא היו לפניו).

לקריאה נוספת

  • הרב ישכר בעריש וייס, עלים לתרופה. תתקט"ו-תתקט"ז, סיוון תשע"ד

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: משכיל לדוד
מכתביו

הערות שוליים

  1. ^ ראו שלמה זלמן הבלין, "לתולדות רבי דוד פארדו: זמני הולדתו, עלייתו לארץ-ישראל ופטירתו", תרביץ מב [ג/ד] (ניסן תשל"ג), עמ' 503–506. אך ראו מרדכי מרגליות, אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל - חלק ב, עמוד 42, באתר היברובוקס המקדים את שנת לידתו לשנת ה'ת"ע בערך
  2. ^ ראו למנצח לדוד, מהדורת שיח ישראל תשס"ב, עמ' כא כב. מתוך מצבתו שהתגלתה מחדש. במקורות אחרים (שלמה אברהם רוזאניס, קורות היהודים בתורקיה וארצות הקדם, סופיה, תרצ"ז-תרצ"ח, ח"ה, עמוד 275, באתר היברובוקס הופיע תאריך פטירתו בשנת תקנ"ב
  3. ^ אין להחליף עם רבי דוד פארדו, רב באמסטרדם, קרוב משפחתו שחי כמאה שנה לפניו. רבי דוד פארדו נוסף היה בנו של רבי יוסף ש"ץ מלונדון, שהביא לדפוס את ספרו של אביו, "שלחן הטהור"
  4. ^ ראו שושנים לדוד ברכות ח' ח':"בגין דמההוא גזעא קדישא קאתינא".
  5. ^ ראו מכתם לדוד חושן משפט סימן ט"ז
  6. ^ ראו הקדמת שושנים לדוד
  7. ^ לפי דוד הלחמי, חכמי ישראל ח"א, תל אביב תשי"ח, עמוד קעג, הכתרתו כרבה של סרייבו הייתה כבר בשנת תקכ"ח (1768). לפי הרב ישכר בעריש וייס, תקכ"ה
  8. ^ יוסף ויכלדר, המבשר תורני 175 תזריע מצורע, עמ' 14
  9. ^ ראו ספר החיד"א, ירושלים תשי"ט, עמ' תצ"ח, וכן בהסכמת החיד"א לספרו של רבי יעקב פארדו, בנו של רבי דוד, קהלת יעקב
  10. ^ ראו על כך: יוסף ויכלדר, מחלוקת בין מחותנים, מוסף המבשר "תורני", י"ח טבת תשע"ב
  11. ^ ראו חסדי דוד, חלק א' דף ע"א עמוד ד', ד"ה ויתאו
  12. ^ הוקמה על ידי הנדיב אברהם בן נתן, לזכרו של רבי אברהם אזולאי.
  13. ^ הרב דוד פארדו, משכיל לדוד, עמ' טז
  14. ^ ג'ני לבל, עד הפתרון הסופי, היהודים בבלגראד 1541–1942, עמוד 96
  15. ^ צדק ומשפט, חושן משפט סימן ל"ד סעיף כ"ז.
  16. ^ יש אומרים ש"קשיא" היא קושיה שניתן לתרצה, שלא כ"תיובתא".


תקופת חייו של רבי דוד פארדו על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן

‏


תוספתא
כתבי יד ומהדורות יסוד כתב יד ארפורט (המאה ה-12) • כתב יד וינה (המאה ה-14) • דפוס ונציה (1521-2) • כתב יד לונדון (המאה ה-15) • קטעים מהגניזה הקהירית (תקופת הגאונים) • קטעים מגניזות אירופאיות (ימי הביניים)
מהדורות מדעיות מהדורה משה שמואל צוקרמנדל (כתב יד ארפורט) • מהדורת שאול ליברמן (כתב יד וינה)
פרשני התוספתא רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר • רבי דוד פארדו (חסדי דוד) • רבי שמואל אביגדור תוספאה (מנחת ביכורים) • רבי יחזקאל אברמסקי (חזון יחזקאל) • רבי יצחק שבדרון (מנחת יצחק, שירי מנחה) • שאול ליברמן (תוספתא כפשוטה) • רבי יונה בן גרשון מווילנא (ריב"ג מווילנא)
חוקרי התוספתא משה שמואל צוקרמנדל • שאול ליברמן
ספרות חז"ל: המשנה • תלמוד בבלי • תלמוד ירושלמי • מדרשים



...

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

דוד פארדו35794363Q5238372

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רבי_דוד_פארדו&oldid=2741965"