סימנים (הלכה)
סימנים בהלכה הם אמצעי בירור במקום ספק. ניתן לסמוך לא רק על עדים, אלא גם על סימנים המוכיחים דבר מסוים.
במשנה שבמסכת בבא מציעא[1], נפסק כי ניתן להשיב אבידה לבעליה על פי סימנים. אם אדם בא ונותן סימנים המוכיחים שהחפץ שלו, מכיוון שלא יכול היה לדעת שהחפץ שלו לולי היה החפץ ברשותו לפני כן, ניתן להחזיר לו את האבידה.
מהתורה או מדברי חכמים
חכמי הגמרא הסתפקו, האם מדובר בדין מהתורה או מדין חכמים. השאלה היא בעצם, האם ניתן לסמוך על כך גם באיסורים - כמו בהשבת גט לאשה על פי סמנים ובכך להתירה לנישואין, או שמא מדובר בדין התקף רק בהלכות אבידה ומציאה, וזאת על פי הסברא האומרת, כי כל אדם מסכים, שכאשר תאבד לו אבידה, יחזירו אותה למי שיתן סימנים; שהרי לולי כן, לעולם לא יוכל הוא עצמו לתבוע את האבידה ממוצאה.
מסקנת הגמרא היא אמרת רבא, שסימנים הם מהתורה, ונדרשים מהפסוק ”עד דרוש אחיך אותו”, כלומר דרוש אם הוא אכן האובד או לא[2].
סימנים באיסורים
בחולין, הגמרא משווה לכך דין אחר. ישנה מחלוקת האם פרד - בעל חיים הבא מכלאיים של חמור וסוס - מתייחס אחר אמו, או גם אחר אביו הביולוגי. קיימת דעה, כי הוא מתייחס רק אחר אמו, ולפי דעה זו, אסור להנהיגו יחד עם בעל חיים מהמין השני מהדין לא תחרוש בשור וחמור יחדיו ביד חכמים מקובלים סמנים כדי לבדוק האם אביו הביולוגי הוא חמור או סוס. בגופו: אם אוזניו ארוכות וזנבו קצר, סימן הוא כי אמו אתון, ובקולו: אם קולו עבה סימן כי אמו אתון, ואם קולו צלול סימן כי אמו סוסה[3] האמורא רבי אבא היה נוהג לסמוך על הסימנים כאשר היה לוקח פרד כדי להנהיג את עגלתו, והיה אומר למשמשו שיבדוק ששני הפרדים יהיו ממין אחד. מכאן מסיקה הגמרא כי סימנים הם מהתורה.
סימנים כדי לחייב אדם מיתה
לעומת זאת, בניגוד לטביעת עין, אין להרוג אדם, על סמך סימנים, ולמשל אם באו שני עדים והעידו שפלוני העיד על פי סימנים בגופו - אין הוא מחויב מיתה על סמך עדות כזו[4]. במסכת בבא מציעא, נפסק כי ניתן להתיר אשה לנישואין כאשר מוצאים גט ברחוב והיא נותנת את סימניו, אך תוספות מבהיר, כי אם תזנה האשה עם גבר זה לאחר שנישאה לגבר שני, בעוד שהבעל הראשון כבר מת, לא ניתן להרוג אותה ואת הבועל על סמך סימני הגט, שכן אין סימנים בירור גמור עד שניתן להרוג על פיו אדם[5].
סימנים במשפט העברי
למרות שבהשבת אבידה, מחזירים אבידה על פי סימנים, לא ניתן להוציא ממון מחזקתו על פי סימנים. סימנים יכולים להועיל רק כאשר הם לא נגד חזקת ממון, כמו בהשבת אבידה, או למשל כאשר ידוע שאדם הפקיד אצל חבירו דבר מסוים, אלא שלא ידוע מה הוא, והוא בא ונותן את סימניו[6], או למשל סימנים מועילים בשודא דדייני כדי שהדיין יפסוק כמו מי שהביא סימנים[7].
קישורים חיצוניים
- הערך "סימנים (הלכה)", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ז עמוד א'.
- ^ ”וכי תעלה על דעתך שיתננו קודם שידרשנו? אלא דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי” (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ח עמוד א').
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ע"ט עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"ו עמוד א'.
- ^ שם.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף פ"ה עמוד ב' על פי ביאור הרמב"ן בשיטת הרי"ף, והריטב"א, מובאים בשיטה מקובצת
- ^ כך ביאור הרמב"ם בגמרא שם על פי ציון העין משפט שם.
25036462סימנים (הלכה)