אוריה לוי
אוריה פיליפס לוי (באנגלית: Uriah Phillips Levy; 22 באפריל 1792 - 26 במרץ 1862) היה קומודור בצי האמריקאי. היהודי הראשון שהגיע לדרגה בכירה זו. לזכותו נזקף ביטול עונש המלקות שנהג באותה תקופה בצי, כמו בציים מלחמתיים אחרים.
קורות חיים
לוי נולד ב-1792 בפילדלפיה, פנסילבניה, ילדם השלישי (מתוך ארבעה), של מיכאל לוי (1755–1812), יהודי ספרדי יליד אנגליה, ורחל פיליפס לוי (1769–1839). אמו, רחל הייתה בתו של מהגר יהודי מגרמניה, ג'ונאס פיליפס (1736–1803), ממייסדי בית הכנסת קהל קדוש מקוה ישראל בפילדלפיה ולוחם במיליציה של פילדלפיה במלחמת העצמאות האמריקאית. אמה, רבקה מקאדו, סבתו של לוי השתייכה למשפחה מפורסמת של יהודים ממגורשי פורטוגל, שהראשונים שבהם הגיעו לאמריקה עוד ב-1654. אחיינו, ג'פרסון מונרו לוי (1852–1924), בנו של אחיו הצעיר ג'ונאס פיליפס לוי (1807–1883), היה חבר הקונגרס האמריקאי במשך שלוש קדנציות, נציג מדינת ניו יורק מטעם המפלגה הדמוקרטית.
כשהיה לוי בן 10 בלבד, הוא ברח מהבית והפך לנער סיפון על אוניית סוחר. הוא חזר הביתה, לחגוג את הבר מצווה שלו[1] ובגיל 15 חזר לים. בתוך ארבע שנים אחר כך, עד גיל 19 הפך לשותף בבעלות על ספינת סוחר בשם "ג'ורג' וושינגטון" וגם רב החובל שלה.
שנה אחר כך פרצה מלחמת 1812 בין ארצות הברית לבריטניה, ולוי בן ה-20 התנדב לצי המלחמתי. בתוקף היותו רב חובל על ספינת סוחר הוא קיבל דרגת לוטננט בפועל. ספינתו של לוי, ה"ארגוס", הטביעה כמה ספינות בריטיות ושבתה כמה אחרות, אך בסך הכל, בסופו של דבר, לוי הספיק להילחם במלחמת 1812 רק מעט יותר משנה, בטרם נפלה ה"ארגוס" בשבי האויב. הצוות כולו נלקח לאנגליה ושהה שם 16 חודש בבית כלא, עד תום המלחמה ב-1815.
אנטישמיות
ב-1816, כשנה לאחר שחרורו מהכלא האנגלי הוצב לוי באוניית הצי "פרנקלין" וקיבל דרגת רב חובלים (sailing master), דרגת קצונה זוטרה של קצין ניווט. אולם גם תקופת שרותו על ה"פרנקלין" הייתה קצרה למדי. אחד מעמיתיו הקצינים השמיע כלפיו הערות אנטישמיות והזמינו לדו-קרב. לוי ניסה תחילה להימנע, אולם משנאלץ בסופו של דבר להילחם, ידע לעשות כן היטב והרג את יריבו האנטישמי. הוא הועמד לדין צבאי (משפט צבאי ראשון מתוך שישה), וזוכה, אך לא הוחזר לספינתו אלא הוצב בספינה אחרת. עם זאת, קידומו לא נעצר וב-1817 הוא קיבל דרגת לוטננט שלישי.
ב-1819 נאלץ לוי להילחם שוב עם קצין עמית אנטישמי, שהיה במקרה זה מפקדו, הלוטננט הראשון של הספינה. במקרה זה היו הליכי האישום נגדו ארוכים הרבה יותר. הוא אף הורשע בבית דין צבאי, סולק מהצי בשלב מסוים ועניינו הגיע עד לנשיא ארצות הברית דאז ג'יימס מונרו, אך הנשיא, בעצת שר הימיה שלו סמית תומפסון, ביטל את ההרשעה ואת סילוקו של לוי מהצי. לוי הוחזר לשירות, ולא רק זאת, הוא אף קיבל ב-1821, לראשונה, פיקוד על ספינה משלו, ספינת תותחים בשם "ריוונג'". משפט זה היה המשפט הצבאי השלישי שנערך לו (השני התקיים בנסיבות דומות, ב-1818, והרביעי התקיים שוב בנסיבות דומות ב-1821).
ב-1825 התפרסם לוי לאחר שהציל את חייו של אמריקאי ששירת בצי הברזילאי תוך הפגנת גבורה אישית. שליט ברזיל דאז, פדרו הראשון, קיסר ברזיל המכונה דום פדרו, הציע בעצמו ללוי, בעקבות זאת, להצטרף לצי הברזילאי בדרגת קפטן. לוי השיב לו, שהוא מעדיף להיות נער סיפון בצי האמריקאי ולא אדמירל בחיל ים זר כלשהו. לאור סירובו של לוי, השליט הברזילאי החליט לגמול לו בדרך אחרת. אותו אמריקאי שניצל על ידי לוי, שירת בחיל הים הברזילאי מתוך אילוץ ולא מרצונו, תופעה של גיוס כפוי לצי, שהיה מקובל באותה תקופה גם בציים רבים אחרים. דום פדרו הורה, שמאותו יום ואילך ייפסק הנוהג של גיוסם של אמריקאים, שלא מרצונם, לחיל הים הברזילאי, דבר שהביא ללוי פופולריות רבה. הצרה הייתה שאותה פופולריות הושגה בעיקר בקרב האמריקאים הפשוטים, בעיקר יורדי הים שבהם, שהיו המטרה הקבועה של אותו נוהג גיוס כפוי. בקרב עמיתיו ומפקדיו הקצינים, הפופולריות הזו הייתה לצנינים.
בתקופה זו, ב-1827, נאלץ לוי לעבור משפט צבאי נוסף, חמישי במספר, שוב ככל הנראה מסיבות אנטישמיות ואולי גם בשל אותה פופולריות בקרב פשוטי המלחים. בסופו של יום, אף שזוכה, העבירו אותו מפקדיו, מפיקוד ימי לתפקיד יבשתי. לוי סירב, ובמקום זאת, בלי לעזוב פורמלית את חיל הים, הוא התיישב בניו יורק והחל בחיים אזרחיים לכל דבר למשך למעלה מעשר שנים.
תומאס ג'פרסון ופילנתרופיה
בתקופת חופשתו הכפויה הארוכה הפך לוי למשקיע בנכסי מקרקעין, בדיוק בתקופת פריחה עצומה של העיר, וכתוצאה מכך צבר הון גדול. הון זה איפשר לו להתמקד ברצינות בתחביב שפיתח - תומאס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארצות הברית, שמת שנים אחדות בלבד קודם לכן, ב-1826. לוי נסע לטיול בן שנתיים בפריז, ובמסגרתו הזמין מפסל צרפתי ידוע, דוד ד'אנז'ה, פסל של ג'פרסון, שאותו הוא העריץ כל כך. את הפסל הוא הביא עמו בחזרה לניו יורק וב-1834 תרם אותו לעם האמריקאי. לקח אמנם לקונגרס ארבעים שנה עד שהסכים לקבלו ב-1874, וכיום הוא מוצב ברוטונדה של הקפיטול, הפסל היחידי שם שנתרם על ידי בן אדם פרטי.
את הגרסה המוקדמת לפסל זה הציג לוי במשך זמן מה לציבור, תוך גביית תשלום מהצופים וחלוקת הכספים שהתקבלו כתוצאה מכך, לעניי העיר ניו יורק. לאחר מכן הוא תרם את הגרסה הזו לעיר עצמה והיא מוצבת כיום בבית העירייה. כאות תודה על פועלו הפילנתרופי למען ניו יורק וענייה, הוא קיבל ב-1833 את "מפתח העיר".
ב-1834, במקביל לתרומת פסל ג'פרסון לקונגרס רכש לוי גם את אחוזתו של תומאס ג'פרסון, אחוזת מונטיצ'לו שבוירג'יניה, אשר מאז מותו של ג'פרסון הוזנחה לחלוטין. הוא שיפץ וטיפח אותה, והפך את האחוזה למעין מוזיאון ו"יד" לזכרו של ג'פרסון, מעשה לחלוטין בלתי מקובל באותם ימים. ב-1837, כשחזר לשירות פעיל ולא יכול היה יותר לטפח אישית את אחוזת ג'פרסון, עברה אמו רחל, שהתאלמנה כ-25 שנים קודם לכן, לגור במונטיצ'לו, לשמור ולטפח את המקום. משנפטרה ב-1839, היא אף נקברה שם, בצידו של שביל הכניסה לבניין העיקרי של האחוזה.
מאז התעשרותו, היה לוי לפילנתרופ והירבה לתרום, בעיקר למטרות יהודיות, אך גם למטרות כלליות יותר, הקשורות לתומס ג'פרסון וגם שאינן קשורות אליו.
ביטול עונש המלקות
ב-1837 נענו מפקדיו של לוי סוף כל סוף לתחנוניו לחזור לשירות ולפיקוד הימי. הוא הועלה לדרגת "מאסטר-קומנדנט" (דרגה היסטורית בצי האמריקאי, שהייתה יותר מלוטננט אך פחות מקפטן. השם קוצר ב-1838 לקומנדר) ושנה אחר כך קיבל פיקוד על הספינה "ונדליה" (Vandalia).
אולם לוי לא היה קרוץ מהחומר המקובל של ה"הולכים בתלם". בניגוד להנחיות הצי האמריקאי באותן שנים, הוא החליט על דעת עצמו וכמפקד הספינה, לבטל על סיפונה של ה"ונדליה" את עונש המלקות. המעשה נגד את ההוראות וב-1842 החליטו מפקדיו להעמיד אותו לדין צבאי על כך, בפעם השישית בקריירה שלו.
בית הדין הצבאי דן את לוי בפעם השנייה לסילוק מחיל הים האמריקאי, ובפעם השנייה הגיע עניינו לנשיא ארצות הברית, הפעם ג'ון טיילר. הנשיא האמריקאי, כמו קודמו מונרו בשעתו, לא רק שביטל את סילוקו של לוי מהשרות, הוא אף גרם להעלאתו בדרגה ב-1844, לדרגת קפטן.
עם זאת, כוחו של הנשיא לא הספיק ככל הנראה גם כדי לגרום למתן פיקוד ימי ללוי, ומפקדיו הותירו אותו על היבשה בשלב זה. וכמו בפעם הקודמת שאירע כדבר הזה, גם הפעם, אי הצבתו איפשרה לו חופש פעולה נרחב בתחומים אזרחיים.
לוי פתח במסע ציבורי לביטול עונש המלקות בצי האמריקאי. הוא כתב מאמרים בעיתונות, נאם, ודחף בכל דרך אפשרית להשגת המטרה. ב-1850, שמונה שנים לאחר פתיחת המסע הציבורי, הוא הצליח לשכנע את הסנאטור מניו המפשייר, ג'ון הייל, בצדקתו, והייל צירף להצעת התקציב של הצי לאותה שנה, סעיף, המגביל את עונש המלקות. העונש עצמו בוטל רשמית וסופית בצי האמריקאי רק ב-1862, שנת פטירתו של לוי.
במהלך תקופת אזרחות זו, ב-1853, נישא לוי בן ה-61, לאחייניתו בת ה-18 וירג'יניה לופז, בתה של אחותו. ישנם היסטוריונים[דרוש מקור] הסוברים כי נישואין אלה היו קשורים לכללי הדין היהודי, משום שבאו סמוך לאחר התאלמנותה של אחותו, וכחלק מעזבונו נותר עד היום בהקשר זה שטר חליצה[דרושה הבהרה].
קומודור
בכל עשר השנים ויותר בהן בילה בחופשתו המאולצת השנייה על החוף, לא הפסיק לוי לחזור ולבקש ממפקדיו להטיל עליו שוב פיקוד ימי כלשהו. ב-1855, במענה לדרישותיו החוזרות ונשנות הללו, הוא קיבל את התגובה ההפוכה, מכתב רשמי המודיע לו על סיום שרותו בחיל הים האמריקאי. לוי טען שהסיבה למכתב זה, כמו גם לאי קבלת פיקוד ימי כלשהו במשך זמן כה רב, היא אנטישמיות, ושכר את עורך הדין הידוע ביותר באותה תקופה, בנג'מין בטלר, לשעבר התובע הכללי של ארצות הברית, כדי להילחם בהחלטה. בטלר פנה לקונגרס האמריקאי, וזה הקים ב-1857 בית דין חוקר מיוחד (Court of Inquiry), לבדיקת העניין. ב-1858, בתום שלוש שנים של דיונים בקונגרס, לרבות חודשים ארוכים של חקירות בבית הדין המיוחד, החליט אותו בית דין חוקר של הקונגרס, על החזרתו של לוי לשירות פעיל בצי האמריקאי, כפי שדרש. הוא הוחזר לשירות ומונה למפקדה של סלופ מלחמתי בשם "מסידוניין", שהיה חלק משייטת הים התיכון של הצי האמריקאי.
ב-21 בפברואר 1860 מונה לוי למפקד שייטת הים התיכון של הצי האמריקאי בדרגת קומודור. מדובר בדרגה הנחשבת בדרך כלל, לראשונת דרגות האדמירל (כוכב אחד) והחל מ-1985 הוחלפה בארצות הברית בדרגת {Rear Admiral (lower half. הדרגה עצמה אומנם נוצרה פורמלית על ידי הקונגרס האמריקאי רק כשנתיים מאוחר יותר.
ב-1861, סמוך לפני פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית הוחזר לוי מהים אל היבשה, ונשיא ארצות הברית אברהם לינקולן מינה אותו לשופט בבית הדין הצבאי בוושינגטון. הוא הספיק לכהן בתפקיד זה כשנה בלבד וב-1862 נפטר.
נקבר בניו יורק, בבית הקברות היהודי שליד בית הכנסת הספרדי בקווינס, בהלוויה צבאית מלאה ועל פי כל כללי היהדות.
לאחר מותו
על שמו נקראה אניית ליווי השיירות "לוי" (162-DE), שהשתתפה בלוחמה במערכה באוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. החל מ-1959 נקרא על שמו בית הכנסת שבבסיס הצי האמריקאי בנורפוק, וירג'יניה והחל מ-2005 גם בית הכנסת של האקדמיה הימית של ארצות הברית באנאפוליס, מרילנד[2]. ב-2011 הוצב פסל של אוריה לוי ליד בית הכנסת קהל קדוש מקוה ישראל בפילדלפיה, שסבו היה בין מייסדיו.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Cameron Joshua, “Commodore Levy: He Changed the Navy”, Philadelphia: Port of Philadelphia Day 1975: 11-27
- Fitzpatrick Donovan and Saphire Saul, "Navy Maverick: Uriah Phillips Levy", New York: Doubleday & Company, Inc., 1963
- Sternlicht Lieutenant Sanford V., "Uriah Phillips Levy: The Blue Star Commodore", Ed.: Malcolm H. Stern, Norfolk, Virginia: Norfolk Jewish Community council, 1961
קישורים חיצוניים
- "לִיוַואי, פִילִיפְּס", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 38, באתר HebrewBooks
- ביוגרפיה קצרה של אוריה לוי, באתר "המרכז להיסטוריה יהודית"
- ביוגרפיה קצרה של אוריה לוי, באתר Florida Atlantic University Libraries
- ביוגרפיה קצרה של אוריה לוי, באתר FOJC
- משפחת לוי ובית ג'פרסון ("מונטיצ'לו")
- עקיבא פליישמאנן, "דרייפוס האמריקני בראשית המאה". "המגיד", 6 בדצמבר 1899, עמ' 417-418; שם, 13 בדצמבר 1899, עמ' 427. העתק דיגיטלי באתר שפת הים – ים וספנות בעיתוני ההשכלה והתחייה, 1856-1914.
- אוריה לוי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אוריה פיליפס לוי (1792-1862), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ "Uriah P. Levy Biography", באתר FOJC
- ^ וושינגטון פוסט, 16 בספטמבר 2005
35656922אוריה לוי