מידבא
 | |
| מדינה |
 ירדן |
|---|---|
| גובה | 780 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 83,180 (2004) |
מֵידְבָא (במואבית: 𐤌𐤄𐤃𐤁𐤀, מהדבא;[1] בערבית: مادبا, מַאדַבַּא) היא עיר בעלת היסטוריה רבת שנים, השוכנת במערב ירדן, במחוז מידבא, בארץ ההיסטורית מואב. העיר, הנמצאת כ-780 מטרים מעל פני הים, ממוקמת כ-9 קילומטרים מדרום למיקום המשוער של העיר הקדומה חשבון ומצפון לנחל ארנון. משמעות השם מידבא איננה ברורה.
מידבא נודעה ואף הפכה למוקד תיירות בשל גילוי מפת מידבא, מפה יוצאת דופן מן המאה ה־6 לספירה שנמצאה בכנסייה ביזנטית קדומה, המתארת את ארץ ישראל בגבולותיה הרחבים.
היסטוריה
בספר במדבר (כ"א, ל') נזכרת מידבא כעיר, אותה כבשו בני ישראל מידי סיחון מלך האמורי, אשר כבש אותה לפני כן. היא שכנה אז בנחלת שבט ראובן (יהושע, י"ג, ט'; ט"ז), וככל הנראה נשארה בשליטתו עד לאחר פילוג הממלכה. באחד מהקרבות של דוד המלך נאמר על אויביו, העמונים, שחנו "לִפְנֵי מֵידְבָא" (דברי הימים א', י"ט, ז').
מידבא מוזכרת גם במצבת מישע (שורות 7-9):[1] "וירש. עמרי. את א[ר] (8.) צ. מהדבא | וישב. בה. ימה. וחצי. ימי. בנה. ארבענ. שת. ויש (9.) בה. כמש. בימי" (תרגום: "וירש עמרי את ארץ מידבא. וישב בה ימיו וחצי ימי בנו ארבעים שנה, וישיבנה כמוש בימי"). מכאן שעמרי, מלך ישראל, שב וכבש את מידבא - אשר כנראה השליטה בה עברה בזמן מן הזמנים מידי ישראל לידי מואב. בהמשך, מישע חזר וכבשה מיד ישראל בימי אחאב בן עמרי. נבואה, המובאת בספר ישעיהו, ומקוננת על חורבן מואב, כוללת את מידבא כאחת הערים המואביות ("עַל-נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא מוֹאָב יְיֵלִיל - בְּכָל-רֹאשָׁיו קָרְחָה, כָּל-זָקָן גְּרוּעָה" ט"ו, ב'). אולם, לא ברור מאיזו תקופה הנבואה, ויש משייכים אותה לתקופות קדומות לתקופת ישעיהו.
גם בספרים החיצוניים נזכרת מידבא. בספר חשמונאים א' (ט', ל"ו) מסופר, כי בני השבט הערבי יַמְרִי יצאו ממידבא ורצחו את יוחנן הגדי. בכתבי יוסף בן מתתיהו מסופרים כמה פרטים על תולדות העיר. בסוף המאה השנייה לפנה"ס כבש יוחנן הורקנוס הראשון את מידבא לאחר קרב בן חצי שנה (קדמוניות היהודים יג, ט א). היא מופיעה, בראשית המאה הראשונה לפנה"ס, בין עריו של ינאי המלך (קדמוניות יג, טו ד), ובאמצע המאה הראשונה לפנה"ס השיבהּ הורקנוס השני לידי הנבטים (קדמוניות יד, א ד).
ממסכת מקואות (ז, א) עולה, כי ישבו במידבא יהודים, ואף מובאת עדות משמם: "העידו אנשי מידבא משמו (של רבי ישמעאל) שאמר להם, צאו והביאו שלג, ועשו מקוה כתחילה". רבי ישמעאל חי בתקופת מרד בר כוכבא, ועל כן ניתן לקבוע שבשנים אלו התקיים בה יישוב יהודי. נראה כי הוא המשיך להתקיים עד ראשית ימי הביניים.
בהמשך הייתה מידבא לעיר מרכזית וחשובה: בתקופה הרומית הייתה עצמאית ואף טבעה מטבעות. בתקופה הביזנטית הייתה למרכז נוצרי. לשיא פריחתה הגיעה במאה השישית לספירה, ואז היו בה כנסיות רבות, חלקן בעלות פסיפסים צבעוניים ומרשימים. פסיפס חשוב אחד שנשמר ידוע היום בשם מפת מידבא, והוא שופך אור על יישובי הארץ באותה עת.
העיר המשיכה להתקיים במשך השנים אולם ירדה מגדולתה. בשנת 1880, בעקבות סכסוך בין הנוצרים למוסלמים בכרכ, עברו נוצריי כרכ לחורבות מידבא והקימו את מידבא המודרנית[2]. עדות משלהי המאה התשע-עשרה מספרת: "בה יושבים כמאתים משפחות נוצרים-יוונים ורומים, ולכל אחת מהם כנסייה ובית ספר. ושני יהודים, אב ובנו, ישבו בה לרגלי מסחרם כל הקיץ"[3].
ערים תאומות
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מידבא |
- לשכת התיירות העירונית
- מידבא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 KAI 181 (מצבת מישע)
- ^ יצחק בן-צבי, בעבר הירדן, העולם, 2 ביולי 1936
- ^ לוח ארץ ישראל לשנת תרנ"ז
מידבא37226016Q1683958