מבצע ההר

מפת מבצע ההר

מבצע ההר (מבצע אל ההר) היה מבצע צבאי של צבא ההגנה לישראל במלחמת העצמאות. המבצע נערך בין ה-19 באוקטובר ל-22 באוקטובר 1948 נגד הכוחות הקלים המצריים וכוחות ערביים מקומיים, בפרוזדור ירושלים, דרומית לנחל שורק ועד לבית גוברין. היה זה אחד המבצעים האחרונים במלחמה בגזרה זו.

רקע

בנוסף לכוח המצרי העיקרי, זה שבנגב, חדר לארץ ישראל כוח מצרי משני, על בסיס מתנדבים מן האחים המוסלמים, אשר פעל בהר חברון מדרום לירושלים. בתקופה שקדמה למבצע הטרידו הכוחות המצריים את התחבורה היהודית בדרך לירושלים. במהלך חודש ספטמבר 1948 נהרגו 19 ונפצעו 68 ישראלים שנעו על הכביש.

ב-15 באוקטובר החל מבצע יואב לדחיקת הנוכחות המצרית מדרום הארץ. במקביל תוכננו שני מבצעים נגד הכוחות המצריים גם בחזית המרכז, בציר חברון-בית לחם: מבצע ההר ומבצע יקב על ידי חטיבת עציוני (חטיבה 6).

מטרת המבצע

מטרות המבצע היו ריתוק הכוחות המצריים, כסיוע למבצע 'יואב' והרחבת השליטה הישראלית בפרוזדור ירושלים בכיוון דרום על חשבון הנוכחות המצרית.

בפקודת המבצע הוצבו כמה יעדים: תמיכה במבצע 'יואב' באגפו המזרחי, פתיחת כביש בית-ג’יברין כדי שישמש דרך נוספת לנגב, כיבוש בית ג'אלא ושחרור ירושלים מן האיום שמדרום, כיבושו מחדש של גוש עציון ושלטון על הר חברון.

הכוחות המשתתפים

מן הצד הישראלי השתתפה במבצע חטיבת 'הראל', אשר הפעילה לראשונה ארבעה גדודים: הרביעי, החמישי, השישי, וזו הפעם הראשונה, גם הגדוד העשירי, המשוריין. מפקד החטיבה היה יוסף טבנקין. לרשות 'הראל' עמד שפע יחסי של נשק מסייע, תותחים, מרגמות ומקלעים.

הכוח המצרי מנה כ-600 חיילים סדירים למחצה, ועוד מספר בלתי ידוע של ערבים מקומיים. עמד לרשותם נשק מסייע, כמו תותחים ומרגמות, אך הם סבלו ממוראל ירוד, ולנוכח התפתחות הקרבות בנגב, קצינים נטשו את חייליהם, בטרם תיחסם דרכם למצרים. פלוגה של הלגיון ניסתה למלא את החלל, ולארגן את הכוחות, לשווא.

מהלך המבצע

הכפר בית נטיף לאחר כיבושו

המבצע החל בלילה בין ה-18 וה-19 באוקטובר בכיבוש המשלט המשותף (כיום בחלקה הישן של העיר בית שמש). במשלט זה ישבו במשך מספר חודשים חיילי חטיבת הראל כשהם מרוחקים כ-60 מטר בלבד מהמצרים. בשלבים האחרונים של הקרב, נהרג מפקד קצין המבצעים הגדודי – סרן אהרן (ג'ימי) שמי. בהמשך, כוחות חטיבת הראל בפיקודו של יוסף טבנקין נעו מכפר לכפר במשך שלושה ימים וכמעט לא נתקלו בהתנגדות, שכן עם תחילת המבצע פינו התושבים את הכפרים הערבים ובהמשך עברו מזרחה לבית לחם והרי חברון. הכוחות שעמדו מולם הורכבו ממקומיים ומחיילים מצריים ללא מפקדיהם. אלה נטשו אותם בעקבות התקדמות מבצע 'יואב' בדרום שגרם לניתוקם מעיקר הכוח המצרי בנגב. הלגיון הערבי שלח פלוגת לוחמים בפיקוד קצין בריטי כדי לנסות לארגן את הלוחמים הערביים, אך נראה שהניסיון כשל. נכבשו דיר אל הווא (כיום נס הרים), מנזר בית ג'ימאל, דיר-אבאן, זכריא, דיר א-שיח', בית עיטאב, סופלא, בית נטיף וחוסאן. במהלך המבצע פוצצו חלק מהבתים בכפרים כדי למנוע את תפיסתם חזרה בידי האויב. בסיום המבצע חברו כוחות 'הראל' עם כוחות חטיבת גבעתי באזור כפר מנחם.

סיום המבצע ותוצאותיו

למרות בקשת מפקדי הפלמ"ח להמשיך בהתקדמות, התקבלה הוראה מדוד בן-גוריון לעצור את ההתקדמות דרומה עקב כניסת ההפוגה לתוקף, ואף דרש לפנות את הכפר חוסאן. בן-גוריון חשש מתגובת העולם והאו"ם וכן רצה למנוע את כניסתם של לוחמי הלגיון הירדני לקרבות. יגאל אלון סבר כי הוחמצה ההזדמנות לשחרור "גוש עציון השדוד" בשל "שיקולים מדיניים ואסטרטגיים מוטעים שנראו להנהגת המדינה כנבונים באותה שעה", אך לדעת ההיסטוריון אלחנן אורן שיקוליו של בן-גוריון היו נכונים ונועדו לבסס בפעילות מדינית את ההישגים הצבאיים שהושגו בנגב ובהרי יהודה. ההוראה של בן-גוריון עוררה תסיסה בקרב פיקוד 'הראל', אך בוצעה לבסוף.

בעקבות המבצע הורחב פרוזדור ירושלים עד עמק האלה והגבול הורחק מהדרכים לירושלים. רוב הכוחות המצריים עברו מבית לחם לחברון ואת מקומם תפס הלגיון הירדני. הקו אליו הגיעו הכוחות הישראלים במבצע ההר נקבעו כקו שביתת הנשק בין ישראל לעבר הירדן בהסכמי רודוס, שנחתמו בתחילת 1949. בשבועות שלאחר המבצע, חטיבת 'הראל' הועברה מאזור ירושלים אל הנגב, שם נטלה חלק חשוב במבצע חורב.

לקריאה נוספת

• תולדות מלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות.
• ספר הפלמ"ח, כרך ב.
• חברים מספרים על ג'ימי, הוצאת אריאל, 2000 (הוצאה מחודשת).

קישורים חיצוניים

• צבא ישראל מתקדם בהרי יהודה, דבר, 22 באוקטובר 1948
• מילות השיר "היו זמנים", באתר שירונט

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22264534מבצע ההר