מאנגה
מאנגה (לעיתים מנגה) היא אמנות הקומיקס היפנית. המאנגה התפתחה במקביל לקומיקס המערבי, אך שונה ממנו הן במאפיינים גרפיים, עלילתיים ומבניים והן בתרבות הסובבת את התעשייה.
נכון להיום המנגה הנמכרת בכל הזמנים היא ואן פיס.
מקור השם
"מאנגה" היא מילה יפנית (漫画 או まんが) המשמשת לציון "קומיקס". המשמעות המילולית של הביטוי: "תמונה מגוחכת". הוא מורכב משתי מילים: "גא" (画) - "תמונה" או "תגליף", ו"מאן" (漫) - "מגוחך". את השם "מאנגה" טבע הצייר קצושיקה הוקוסאי, בהעניקו שם זה לסדרת קריקטורות פופולרית שלו. צייר מאנגה קרוי "מאנגאקה" (Mangaka 漫画家).
בשפה היפנית המילה "מאנגה" מציינת קומיקס לכל דבר, העולם מחוץ ליפן אימץ את המילה ככינוי לקומיקס היפני בלבד.
כיוון הקריאה
כיוון הקריאה של המאנגה היפנית מימין לשמאל ומלמעלה למטה. המאנגה מורכבת בדרך כלל ממסגרות שאינן שוות בממדיהן. כשמתרגמים מאנגות לשפות שכיוון הכתיבה שלהן משמאל לימין עולה השאלה: האם להחליף רק את המלל או גם לשנות את סדר המסגרות כך שיתאים לכיוון קריאה שמאל-ימין? יש הוצאות שלא מסתפקות בהחלפת המלל, אלא גם הופכות את כיוון זרימת האיורים. אם הדבר מתבצע על ידי היפוך פשוט של המאנגה, עלולות להיגרם שגיאות חמורות, למשל: אדם ימני שהופך שמאלי, מכה ללב שמאבדת את עוקצה, וכו'. התקורה הכספית הכרוכה בתיקון יסודי יותר של כיוון זרימת המאנגה אינה משתלמת בדרך כלל. לכן בשנים האחרונות מאמצות רוב ההוצאות האירופיות של מאנגות מתורגמות את כיוון הקריאה המקורי ללא שינוי. אולם גם למדיניות הזו יש מחיר: אובדן חלק מציבור הקוראים הפוטנציאליים, שכן קוראים מבוגרים יותר מתקשים בדרך כלל להתרגל לכיוון הזרימה המבלבל ומוותרים על קריאת המאנגה.
תפוצה
שוק חוברות הקומיקס ביפן עצום ממדים, וגדול במידה רבה מהשווקים המקבילים באירופה או בארצות הברית. לפי הערכות כ-50% מהיפנים קוראים לפחות חוברת מאנגה אחת בשבוע. מחירן הזול של חוברות אלה ביפן תורם לפופולריות שלהן. לשם השוואה, עלות חוברת מאנגה טיפוסית ביפן נמוכה ממחצית עלות חוברת דומה בצרפת (נכון לשנת 2006). גם מחוץ ליפן זוכות המאנגות לפופולריות אדירה. ברחבי העולם נמכרו למעלה מ-250 מיליון עותקים של סדרת המאנגה Dragon Ball, בהשוואה לכ-200 מיליון עותקים של סדרת הקומיקס הצרפתית, טינטין (נכון לשנת 2006).
תולדות המאנגה
בדרך למאנגה המודרנית והשפעות ראשיות עליה
קדמו למאנגה האמאקימונו (emakimono) - מגילות מאוירות המגוללות סיפור בעזרת שילוב של מלל ואיורים. מגילות אלה החלו להופיע בתקופת נארה (Nara) כחיקוי למגילות דומות שהיו מקובלות בסין. החל מאמצע המאה ה-12 החלו המגילות היפניות להיבדל משמעותית בסגנונן ממקבילותיהן הסיניות. המגילות היפניות מתאפיינות במשקל רב שניתן לציורים על חשבון המלל. עליונות הציור על המלל היא גם אחד המאפיינים החשובים ביותר של המאנגה.
מאוחר יותר, בתקופת אדו (Edo) החלו להתפרסם ספרים נטולי מלל ובהם רק תגליפי עץ. ספרים אלו נקראו "ספרי התבוננות" בניגוד ל"ספרי קריאה".
אולם ההשפעה הגדולה ביותר על המאנגה המודרנית היא רצועת הקומיקס האמריקנית. המאנגה המודרנית עוצבה, למעשה, בצלם רצועות אלה. בחצי הראשון של המאה העשרים החלו להופיע בעיתונות היומית ביפן מגוון סדרות קומיקס המחקות את אחיותיהן מעברו השני של האוקיינוס השקט. תחת הכיבוש האמריקני שלאחר תום מלחמת העולם השנייה, היו המאנגאקים נתונים יותר מאי פעם להשפעת רצועות הקומיקס האמריקאיות, שתורגמו והופצו בעיתונות היומית היפנית.
אוסאמו טזוקה והולדת המאנגה המודרנית
אחד המאנגאקים הללו, שהושפע רבות מוולט דיסני, חולל מהפכה בסוגה זו, והיה למעשה לאבי המאנגה של ימינו: אוסאמו טזוקה (手塚 治虫 Osamu Tezuka). עד בוא טזוקה, היו המאנגות מעוצבות כהצגת תיאטרון: הדמויות היו מתוארות באותו "מרחק" מהקורא בכל המסגרות והיו מוצבות במרכז התמונה כשהן עומדות. טזוקה היה הראשון שתיאר תנועה בקומיקס היפני. עבודותיו היו דומות יותר לסרט קולנוע מאשר להצגת תיאטרון. לשם המחשת התנועה, השתמש טזוקה באמצעים גרפיים כגון עקבות-תנועה או שימוש במילות רעש ("בום", "ווושש", וכדומה) שליוו את כל התנועות. אולם המהפך האמיתי שחולל היה בהשתמשו במסגרת כבעדשת מצלמה. הוא נטל לעצמו את החופש לשנות את מיקום "מצלמה" זאת ממסגרת למסגרת, ולמקם את הדמויות שלו באזורים שונים של המסגרת, לאו דווקא במרכזה.
טזוקה ביקש להתנסות בסוגים שונים של מאנגה. תוך כדי כך הוא גם המציא כמה סוגים חדשים. בינואר 1963 עלתה לשידור בטלוויזיה היפנית סדרת ההנפשה המקורית הראשונה. טזוקה הפיק אותה, והיא הייתה מבוססת על אחת מעבודותיו הידועה במערב כ"אסטרו, הרובוט הקטן". עד שנות השישים היו ילדים קהל היעד העיקרי של המאנגות. בשנות השישים היה טזוקה אחד המאנגאקים שהחלו ליצור מאנגות למבוגרים. מאנגות אלה טיפלו בנושאים "רציניים" יותר ועלילותיהן היו מורכבות יותר.
טזוקה נודע בחוש ההומור שלו, ברגישותו האנושית, בעמדותיו האנטי-צבאיות ובחשש שעלה מעבודותיו מפני השתלטות הטכנולוגיה על החברה. בשנת 1985 הוענק לטזוקה אוסאמו פרס התרבות של טוקיו. ארבע שנים לאחר מכן הלך לעולמו. שנה לאחר מותו הקדיש לו המוזיאון לאמנות מודרנית בטוקיו תערוכה. אירוע זה ציין את הצטרפותה "הרשמית" של המאנגה לקאנון התרבות היפני.
תעשיות קרובות ומוצרים נלווים
המאנגה עוסקת בכל נושא העולה על הדעת והיא נקראת על ידי קוראים מכל שכבות החברה ובני כל הגילאים. למעלה משליש מהפרסומים ביפן הם חוברות מאנגה, האחראיות ליותר מרבע מההכנסות מכלל הפרסומים. המאנגה מקיימת יחסי גומלין סימביוטיים עם אומנות סרטי ההנפשה ומשחקי וידאו: סרטים\משחקים רבים נוצרים בהשפעת מאנגות (סרטים כאלו נקראים "אנימה קומיקוסו" - כלומר קומיקס מונפש - או בפשטות "אנימה"), ולהפך. כפועל יוצא של הפופולריות של המאנגה, התפתחה לצד המאנגה תעשייה שלמה של מוצרים נלווים: בובות, מחברות, לוחות-שנה ומחזיקי-מפתחות כמו גם ספרי אמנות וביקורת. כנסים וירידים שונים המוקדשים למאנגה מתקיימים מדי שנה בכל רחבי העולם.
פרסום המאנגה
המאנגות ביפן מתפרסמות בדרך כלל בכתבי עת המוקדשים לכך. קצב יציאת כתבי העת הללו ומספר העמודים בכל מהדורה משתנים מכתב עת אחד למשנהו: חלקם מתפרסמים פעם בשבוע; אחרים פעם במספר חודשים. ישנם שבועוני מאנגה החובקים בדרך קבע 400 דף. בגיליון אחד מתפרסמות בדרך כלל מספר סדרות מאנגה, כל אחת מהן מתפרסת בדרך כלל על פני עשרים עמודים. לעיתים צבע הרקע של הנייר - לרוב נייר ממוחזר - משתנה על-מנת שניתן יהיה להבדיל בקלות בין הסדרות השונות. רק עמודים ספורים בכל גיליון, אם בכלל, מודפסים בצבע, השאר בשחור-לבן.
המאפיינים החזותיים של המאנגה
אחד המאפיינים החזותיים הבולטים ביותר של המאנגה הוא העיניים הגדולות של הדמויות, גם של אלו האמורות להיות ממוצא אוריינטלי. העיניים הגדולות מקלות אולי על המאנגאקים לבטא את רגשות הדמויות. ואמנם לעיתים קרובות יש לדמויות הבעות מוחצנות באופן מוגזם. זאת בניגוד לקוד ההתנהגות המקובל ביפן, המחייב קור רוח ואיפוק. למעשה, רוב הדמויות בעלות מאפיינים מערביים מובהקים: דמויות ג'ינג'יות, או כאלה בעלות עיניים כחולות או שיער בלונדיני הם מאפיינים שכיחים של דמויות מאנגה, אפילו אם הן אמורות להיות ממוצא אוריינטלי. קל יותר להבדיל בין שתי דמויות כאשר צבע השיער של אחת מהן צהוב וצבע שיער השנייה שחור, מאשר בין שתי דמויות שצבע השיער של שתיהן שחור. עם זאת יש הרואים בתופעה זו ביטוי של כמיהה למערב. חלק מהמאנגאקים בוחרים לשוות לכל דמויותיהם חזות יפנית מובהקת.
המאנגות מרבות להשתמש במוסכמות גרפיות לשם תיאור המצב הרגשי או הגופני של הדמויות. אובדן הכרה, למשל, מתואר על ידי זוג צלבים המחליפים את עיגולי העיניים. במאנגה City Hunter, למשל, (המוכרת במערב גם כ"ניקי לארסון"), זעמה של הדמות הראשית מובע באמצעות הופעתו של קרדום עצום שאותו היא מנחיתה כביכול על ראשו של מושא הכעס שלה. המעבר החד מהרציני למשעשע גם הוא מאפיין בולט של המאנגה.
מילות צליל ורעש מלוות תדיר את התנועות, הפעולות והמחשבות של הדמויות. השפה היפנית עשירה מאד במילים מסוג זה, כמו גם במילים דומות המתארות תופעות שאינן מלוות בהכרח בצליל אופייני. חיוך, למשל, מלווה בדרך כלל בכיתוב "ניקו ניקו", דממה מתוארת על ידי הכיתוב "שין", נצנוץ מלווה בכיתוב "פיקה פיקה", וכדומה.
המבנה הצורני של המאנגה דינאמי: מסגרות משנות את ממדיהן וצורתן בהתאם לאיור שהן מכילות, לפעמים דמויות או קטעי איור יוצאים במכוון מהמסגרת. לא נדיר, שהרכיבים הגרפיים המרכיבים את המאנגה שייכים לעולם שבו פועלות הדמויות. לדוגמה במאנגה Rough הדמויות אוספות מהקרקע בועות-שיח ש"נפלו" ארצה.
לא נדיר, שהרכיבים הגרפיים המרכיבים את המאנגה שייכים לעולם שבו פועלות הדמויות
סוגי המאנגה
כתבי העת של מאנגה מיועדים בדרך כלל לקבוצת גיל מוגדרת ולמין מסוים:
- קודומו (Kodomo, 子供): לילדים צעירים
- שונן (Shonen, 少年): לילדים או לנערים מתבגרים
- שוג'ו (Shojo, 少女): לילדות או לנערות מתבגרות
- סאינן (Seinen, 青年): לגברים צעירים
- ג'וסיי (Josei, 女性): לנשים צעירות
- סייג'ין (Seijin, 成人): לגברים
- רדיסו (Redisu, レディース): לנשים
מקובל להבחין גם בין תכנים טיפוסיים:
- שיטיי (Shitei): מאנגה הומוריסטית לכל הגילאים.
- יונקומה (Yonkoma, 四コマ): מאנגה בארבע מסגרות (כמו רצועת הקומיקס האמריקנית). בדרך כלל הומוריסטית.
- גקיגה (Gekiga, 劇画): מאנגה דרמטית משנות ה-60 עד שנות ה-70.
- מואה (Moe, 萌え): מאנגה המוקדשת לרגש מסוים כלפי אדם מסוים.
- סווירי (Suiri, 推理): פרשיות רצח ובילוש.
- ג'ידאימונו (時代物): עלילה היסטורית.
מאנגה בישראל
בישראל, קיים גרעין מעריצי ויוצרי מאנגה. מדי שנה מאז שנת 2009 מתקיים "כנס אנימה ומאנגה ישראל", העוסק בתחום האנימציה והקומיקס היפניים, תרבות יפן פופולרית וגיימינג (קונוסולות ומשחקי לוח יפנים).
החל משנת 2011, מתקיים בישראל "פרויקט הספרייה"- פרויקט שמטרתו להנגיש את המאנגה לתושבי ישראל על ידי הקמת מדורי קומיקס יפני בספריות ציבוריות ברחבי הארץ, ושיפור הנגישות לתחום למעריצים קיימים ולציבור הכללי. בינתיים הפרויקט פועל בתל אביב, ירושלים, באר-שבע, אשדוד, ראשון לציון, כרמיאל, הוד השרון ונהריה.[1]
ראו גם
אמני מנגה מפורסמים
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מאנגה |
- האתר הרשמי של המוציא לאור של ספרי לימוד מאנגה (באנגלית)
- סרטוני לימוד ציור מאנגה
- אתר ללימוד ציור ומנגה
- נירית אנדרמן, אוסאמו טזוקה: בראשית ברא את אסטרו בוי, עכבר העיר, 1.1.2010
- קריאת מנגה בעברית מלאה אונליין. (בעברית)
- יוני זאבו, זה רק נראה יפני: מנגה תוצרת הארץ, באתר ynet, 4 בפברואר 2012
-
טלי קרופקין, על גבול הפדופיליה: מסע בעקבות היפנים שמאוהבים בילדות מצוירות, באתר הארץ, 28 ביולי 2014 - נירית אנדרמן, עיבודים חיים לקומיקס יפני הם הטרנד הגדול הבא בהוליווד, באתר הארץ, 9 במרץ 2017
- עומר כהן, בעלי חיים והיחס אליהם באנימה ומנגה, באתר סטארבייס972, 6 בספטמבר 2017