קודומו
קוֹדוֹמוֹ (יפנית: 子供) הוא מילה יפנית שמשמעותה "ילד". אף על פי כן, בעיני רבים מקוראי המאנגה והאנימה, המילה מתייחסת לז'אנר ספציפי שתוכנו מיועד בעיקר לילדים.
קודומו לעיתים משתמש באנימציה פשוטה יותר בהשוואה לז'אנרים אחרים של אנימה, ואף ישנו שימוש תכוף בכתוביות פוריגאנה (כתב-עזר לילדים המופיע ליד סמלי קאנג'י) למען הבנה קלה יותר של שכבות הגיל הצעירות שעדיין לא התמחו ברזי השפה היפנית.
עלילת הקודומו עוסקת בעיקר בנושאים אשר ידידותיים יותר לילדים/משפחה.
היסטוריה
הפיתוח של חוברות מאנגה בז'אנר קודמו החל עוד בסוף המאה ה-19 עם הייצור של סיפורי מאנגה קצרים שאורכם כ-15 עמודים. סיפורי המאנגה הקצרים נוצרו כחלק מהניסיון לעודד אוריינות בקרב הנוער היפני במהלך תקופת מייג'י. ציון דרך מרכזי בפופולריות של הז'אנר היה השקת סדרת המאנגה אסטרו-בוי ב-1952 אשר נוצרה על ידי אוסמו טזוקה שנחשב לעיתים רבות ל"אבי האנימה".[1]
את ז'אנר הקודמו באנימה ובמאנגה ניתן לחלק לארבע קטגוריות. הקטגוריה הראשונה מורכבת מסדרות אנימה ומנגה שהן עיבודים מחודשים לסיפורים קלאסיים מהספרות המערבית, כגון הסדרה הוותיקה "World Masterpiece Theater" אשר במסגרתה הופקו בין היתר מיני סדרות פופולריות כגון סיפורי היער הירוק (1973), היידי בת ההרים (1974), הלב (1976), האסופית (1979), תום סויר (1980), משפחת רובינסון השווייצרית (1981), נשים קטנות (1987), ופיטר פן (1989). סלמרות היותם פופולריים, הם מייצגים פחות את האנימה היפנית המסורתית. במקום זאת הם עוצבו בהשפעה ניכרת של סדרות אנימציה אמריקניות וסובייטיות.
הקטגוריה השנייה מורכבת מעיבודים מחודשים לסדרות מאנגה יפניות מקוריות. סדרות בתת-הז'אנר זה בדרך כלל משתמשים מכילים רפרנסים רבים לחברה היפנית, ולכן קהל שאינו יפני עשוי להתקשות יותר להבין את הסדרה. סדרות אלו דומות במידה מסוימת לסדרות אנימציה אמריקניות. דוגמה בולטת לסדרה מהסוג הזה היא הסדרה "דורימון". סדרות מתת הז'אנר הזה מכילות לעיתים רבות אלמנטים שנלקחים מתת הז'אנר שונן.
הקטגוריה השלישית אשר מכונה "ג'וג'י מוקה"[2] כוללת סדרות מאנגה ואנימה אשר קהל היעד העיקרי שלהן הוא ילדות ונערות צעירות. דוגמה בולטת לסדרה מהסוג הזה היא הסדרה "הלו קיטי".
לקטגוריה הרביעית, הקרובה יותר לתת הסוגה שונן, יש קשר חזק עם תעשיית משחקי הווידאו וזכייני צעצועים, והסוגה הזו זכתה בפועל להצלחה המסחרית הגדולה ביותר לאורך השנים.[3] דוגמה בולטת לסדרה בתת-ז'אנר זה כוללות את פוקימון.
חוברות מאנגה בז'אנר קודומו, כגון "קורוקורו קומיק" ו"קומיק בומבום", מכוונים בעיקר לבנים צעירים, במיוחד תלמידי בתי ספר יסודיים, אם כי כמה מהם, כמו "פוצ'יגומי", מיועדים בעיקר לילדות או נערות צעירות. כאשר סדרת מאנגה הופכת פופולרית במיוחד בדרך מופקת גם סדרת אנימה המתבססת על המאנגה ומיוצר מרצ'נדייז רב לסדרה.
דוגמאות לסדרות מז'אנר זה
ראו גם
- שוג'ו - מאנגה לילדות ולנערות.
- שונן - מאנגה לילדים ולנערים.
- סיינן - מאנגה לבוגרים.
- ג'וסיי - מאנגה לבוגרות.
הערות שוליים
- ^ Zagzoug, Marwah. "The History of Anime & Manga". nova online. C.T. Evans. נבדק ב-2 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "女児向け特撮「ミラちゅー」心つかむ 三池崇史監督起用". Asahi Shimbun (ביפנית). 2018-03-22. נבדק ב-2018-11-15.
- ^ "10.3 — Кодомо-аниме" (ברוסית). אורכב מ-המקור ב-10 בספטמבר 2014. נבדק ב-27 בפברואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה)
| אנימה ומאנגה | ||
|---|---|---|
| מיקוד לפי קהל יעד | קודומו • שונן • שוג'ו • סיינן • ג'וסיי | 
|
| סוגות ייחודיות | מכה • איסקאי • מאהו שוג'ו • מאהו שונן • ג'ידאימונו • הארם • אצ'י • הנטאי | |
| אמני מאנגה בולטים | אמן מאנגה • אוסמו טזוקה • אייצ'ירו אודה • ביסקו הטורי • מגומי איגראשי • הייאו מיאזאקי • טאיטו קובו • מסאשי קישימוטו • קלאמפ • רומיקו טקהאשי • אקירה טוריאמה • פוג'יקו פוג'יו • לייג'י מאטסומוטו | |
| אנימטורים יפנים בולטים | אוסמו טזוקה • הידאקי אנו • מאמורו הוסודה • מאקוטו שינקאי • הייאו מיאזאקי • טאיטו קובו • יושיאקי קוואג'ירי • רומיקו טקהאשי | |
| חברות אנימה בולטות | טאצונוקו הפקות • טואי אנימציה • ניפון אולפני אנימציה • סטודיו ג'יבלי • סטודיו פיירו | |
| סגנונות ציור | בישוג'ו • בישונן • צ'יבי • SD | |
| תרבות קהילות המעריצים | אוטאקו • קוספליי • כנסי אנימה | |
27383853קודומו