מאיר בר-אשר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מאיר מ' בר-אשר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאיר בר-אשר
מאיר בר-אשר, 2010
מאיר בר-אשר, 2010
לידה 1955 (גיל: 69 בערך)
אלרשידיה, מרוקו
ענף מדעי שפה וספרות ערבית
מנחה לדוקטורט פרופסור איתן קולברג
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים

מאיר מיכאל בר-אשר (בן הרוש במקור) (נולד ב-1955) הוא פרופסור מן המניין בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים, כיהן בראש המכון ללימודי אסיה ואפריקה ובראש החוג לשפה וספרות ערבית והיה מופקד הקתדרה בחקר האסלאם על שם מקס שלזינגר באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופסור בר-אשר שימש כיו"ר מכון בן-צבי (מיולי 2013 ועד אוקטובר 2015).

ביוגרפיה

מאיר בר-אשר נולד בעיר אלרשידיה היא קצר אלסוק שבמחוז תאפילאלת ("עמק התמרים") שבדרום-מזרח מרוקו לשרה ואברהם בן-הרוש. אביו, שהיה מוסמך לרבנות, התפרנס מעבודתו כסופר סת"ם והיה תלמידו של רבי ישראל אבוחצירא. מאיר בר-אשר הגיע לישראל עם משפחתו בהיותו בן שמונה חודשים, דיבר בבית את הניב הערבי-יהודי של מחוז תאפילאלת. בר-אשר גדל בירושלים, למד בבית הספר היסודי "יסודי התורה" ואת לימודי התיכון למד בבית הספר התיכון ע"ש פ' הימלפרב בירושלים במגמה העיונית-הומאנית. במהלך לימודי התיכון למד ערבית באופן אוטודידקטי.

מאיר בר-אשר למד את כל לימודיו האקדמיים החל מהתואר הראשון ועד הדוקטורט באוניברסיטה העברית. את לימודיו לתואר ראשון, שאותם סיים ב-1978, עשה בחוג לשפה וספרות ערבית ובחוג לפילוסופיה יהודית וקבלה. את לימודי התואר השני עשה בחוג לשפה וספרות ערבית. עבודת הגמר שלו לתואר זה נכתבה בהדרכתו של פרופ' שלמה פינס ונושאה היה: "עיונים בתורת המידות של אַבּו-בַּכְּר אל-ראזי." עם תום לימודי המ"א נסע לשנת לימודים אקדמית אחת (1983-1982) בפריז. הוא למד שם באוניברסיטת פריס 3 של הסורבון וכן בבית הספר ללימודים גבוהים (Ecole Pratique des Hautes Etudes). את עבודת הדוקטורט שלו כתב בהדרכתו של פרופ' איתן קולברג. נושא העבודה היה: "סוגיות בפרשנות הקוראן השיעית האמאמית הקדומה (מאות שלישית-רביעית להג'רה/תשיעית-עשירית לסה"נ)". הדוקטורט אושר בשנת תשנ"א (1991) בהצטיינות יתרה. מאיר בר-אשר שימש מזכיר החברה המזרחית הישראלית בין השנים 1983-1982, ואחר כך עוזר מחקר ואסיסטנט בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית בין השנים 1983-1992.

בשנת 1992 מונה למרצה באוניברסיטה העברית. כיהן כראש החוג לשפה וספרות ערבית בשנים 2002-2000 ואחר כך כראש המכון ללימודי אסיה ואפריקה בשנים 2006-2004. בשנת 2003 הועלה לדרגת פרופסור חבר וב-2007 נבחר לכהן כראש הקתדרה בחקר האסלאם על שם מקס שלזינגר. ב-2007 זכה בפרס מיכאל מילקן על מצוינות בהוראה במשך שלוש שנים ברציפות. שהה בשבתונים באוניברסיטת אוקספורד. החל מחודש ספטמבר 2002 ועד לחודש מרץ 2003 עמד, יחד עם פרופ' איתן קולברג בראש קבוצת מחקר במכון ללימודים מתקדמים שבאוניברסיטה העברית. נושא עבודת המחקר של הקבוצה "בדלנות וסגירות כנגד פתיחות ואוניברסליות באסלאם השיעי" (Exclusivity and Universality in Shi`i Islam). הייתה זו הפעם הראשונה שבה התכנסה קבוצת חוקרים בינלאומית לעיסוק משותף בחקר השיעה למשך תקופה כה ארוכה (חצי שנה).

באוקטובר 2008 נבחר לכהונה שנייה כראש החוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית. הוא מילא תפקיד זה עד לאוקטובר 2010. החל מחודש ספטמבר 2010 ועד לחודש מרץ 2011 עמד, יחד עם פרופ' מרדכי כהן, חוקר מקרא מן הישיבה יוניברסיטי בניו-יורק, בראש קבוצת מחקר במכון ללימודים מתקדמים שבאוניברסיטה העברית. נושא עבודת המחקר של הקבוצה היה "מפגש עם כתבי הקודש בתרבויות חופפות: דרכי פרשנות יהודיות, נוצריות ומוסלמיות קדומות והשלכותיהן המודרניות" (“Encountering Scripture in Overlapping Cultures : Early Jewish, Christian and Muslim Strategies of Reading and Their Contemporary Implications"). לצד עבודתו באוניברסיטה העברית כיהן מאיר בר-אשר כסגן ראש מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח בשנים 1997-1994, ולאחר מכן כראש המכון, בשנים 2014–2015. במשך חמש שנים (2003-1998) שימש כעורכו של כתב העת "ספונות: ספר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח" היוצא לאור מטעם מכון בן-צבי.

לפרופ׳ בר-אשר ולאשתו רות ארבעה ילדים וחמישה נכדים. הוא אחיהם של ההיסטוריון של יהדות צפון אפריקה ד"ר שלום בר-אשר ושל נשיא האקדמיה ללשון העברית פרופ' משה בר-אשר.

מחקריו

תחומי מחקריו

תחומי מחקריו של מאיר בר-אשר הם הקוראן ופרשנותו, השיעה וכיתות מוסלמיות אחרות שהתפצלו מתוכה, פילוסופיה מוסלמית ויחסי גומלין בין היהדות והאסלאם. במוקד עניינו ומחקריו נמצאת השיעה, הן השיעה האימאמית הן ובעיקר קבוצות הטרודוקסיות בשיעה, כגון הדת הנוציירית-עלווית.

הקוראן ופרשנותו

בתחום זה כתב מאיר בר-אשר את ספרו "כתב קודש ופרשנות בשיעה האמאמית הקדומה" (Scripture and Exegesis in Early Imami Shi`ism). ספר זה הוא עיבוד מורחב של עבודת הדוקטורט שלו. הספר עוסק בפרשנות הקוראן אצל השיעה האימאמית, הקרויה גם השיעה השנים עשרית. הקוראן עומד בלב ליבה של המחלוקת בין השיעה לסונה. בין ההאשמות הבולטות שהפנה האסלאם השיעי נגד האסלאם הסוני תופסת מקום מיוחד ההאשמה שהסונים זייפו את הקוראן, מתוך מניעים פוליטיים. הספר סוקר את הוויכוח על הטקסט המכונן של דת האסלאם הנמצא במוקד של פולמוס בין שני המחנות כמעט מראשית האסלאם. כן מבקש בר-אשר להראות בספר כיצד השתמשה השיעה בטקסט של הקוראן כמנוף לקידום רעיונות פוליטיים ודתיים וגם כעוגן לתפישותיה המיוחדות שבהן היא נבדלת מהאסלאם הסוני. לשם כך נקטה השיעה בדרך כלל פרשנות אליגורית, סימבולית וטיפולוגית.

בר-אשר מתאר ומנתח את דרכי הפרשנות שבאמצעותן ביקשה השיעה לעגן בטקסט של הקוראן את תפישותיה הייחודיות. למשל מאחר שהשיעה טוענת שהשלטון על האומה המוסלמית היה צריך להיות בידי צאצאיו של מוחמד, דהיינו השיעים, היא ניסתה לפרש פסוקים רבים בקוראן כמלמדים עיקרון זה. כיוצא בזה מאחר שהשיעה רואה באישים מרכזיים באסלאם חוטאים חטא חמור בכך שגזלו את השלטון מעלי בן אבי טאלב (חתנו של מוחמד ובן דודו ואביהם של כל הפלגים השיעים) ומצאצאיו הם מפרשים פסוקים רבים כמרמזים לאישיותם ולחטאיהם החמורים של אותם אישים.[1]

עוד פרסם בר-אשר בתחום הקוראן ופרשנותו ערכים באנציקלופדיה של הקוראן, באנציקלופדיה איראניקה, וכן בלקסיקון על הקוראן בצרפתית.[2] בין הערכים שפרסם בלקסיקון זה: המקרא והברית החדשה כפי שהם נתפשים בקוראן, גבריאל, שאול, מרים, שועיב (המזוהה עם יתרו המקראי), פרה אדומה, קין והבל.

הדת הנוציירית-עלווית: לחקר הדוקטרינה והליטורגיה שלה

ספר זה (The Nusayri-`Alawi Religion: An Enquiry into its Theology and Liturgy) שראה אור בשנת 2002, בהוצאת בריל, בליידן, כתב מאיר בר-אשר בצוותא עם פרופ' אריה קופסקי מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, שהוא מומחה לנצרות. זה קרוב לשני עשורים הם עוסקים במחקר על הדת הנוציירית-עלווית, דתם של בני הכת העלווית המחזיקה ברסן השלטון בסוריה מאז ראשית שנות השבעים של המאה העשרים. כת זו, שהתפתחה לדת עצמאית מתוך השיעה, נחשבת לכת שיעית רדיקלית מבחינת האמונות הדתיות שלה. היא נמנית עם הכיתות המוגדרות 'ע'וּלאת' (דהיינו 'מגזימים' או 'מפליגים'), תיוג שגם השיעה וגם הסונה נוהגות לכנות בו קבוצות רדיקליות). הרדיקליות הדתית באה לידי ביטוי למשל בראייתו של עלי כהתגלמות של האל ובאנטינומיזם, דהיינו ביטול ערכן של מצוות האסלאם וממילא הצורך לקיימן. בספר זה, שכמה מפרקיו פורסמו תחילה כמאמרים בכתבי עת מזרחניים ידועים, נידונות שאלות שונות בתאולוגיה הנוציירית, כגון תפיסת השילוש (המושפעת בין היתר מן הנצרות), האצלה של ישויות מן האלוהות, אנטינומיזם ועוד. אחד ההיבטים שבהם מתייחדת דת זו ואשר זוכה לדיון נרחב בספר הוא הסינקרטיזם (=מיזוג של יסודות דתיים שמקורם בדתות שונות). לצד יסודות מוסלמיים בולטים שמקורם באסלאם הסוני והשיעי כאחד כוללת הדת הנוציירית יסודות שמקורם בנצרות, בדתות איראן וכן יסודות פגאניים. הספר כולל פרסום של חיבור הנקרא "ספר לימוד הדת הנוציירית" (כתאב תעלים אלדיאנה אלנוצייריה) שהוא קטכיזם, דהיינו ספר להכרת הדת הבנוי במתכונת שאלות ותשובות, דוגמת חיבורי קטכיזם נוצריים וככל הנראה גם בהשראתם. ב-101 שאלות ותשובות ניתן ביטוי כמעט לכל ההיבטים המרכזיים של הדת הנוציירית.

לאחרונה השלים מאיר בר-אשר בשיתוף עם אריה קופסקי ספר נוסף הכולל מהדורה ביקורתית של החיבור הנוציירי "כתאב אלמעארף" (=ספר הידיעות), זהו חיבור מן המאה האחת עשרה מפרי עטו של אבו אלקאסם אלטבראני, אחד מן התאולוגים החשובים של הדת הנוציירית בימי הביניים. מהדורה זו כוללת הצגה של הטקסט הערבי על יסוד שני כתבי יד (האחד מאוניברסיטת המבורג והאחר מאוסף ספרית הסוליימנאייה באיסטנבול) וכן מבוא מקיף, הספר שכותרתו היא Kitab al-ma'arif by Abu Sa'id Maymun b. Qasim al-Tabarani, critical edition with an introduction, critical edition with an introduction (Louvain: Peeters, 2011), 195 pp. עתוד לראות אור במהלך החודשים הקרובים.

השיעה והיהדות

מאיר בר-אשר כתב מאמר שעניינו ביחסה של השיעה ליהדות ובמקום שתופסים יהודים ויהדות בשיעה. בר-אשר מראה שם כיצד השיעה (בעיקר הזרם האימאמי או השנים-עשרי) לצד העובדה שראתה ביהודים טמאים והחמירה בענייני המגע עימהם יותר מן האסלאם הסוני, החזיקה בתפיסה הרואה ביהודים (או ליתר דיוק בבני ישראל הקדמונים) פרוטוטיפים של השיעה. במסורות שיעיות מצויות אמירות רבות שבהן מובע הרעיון שהשיעה רואה בעצמה ממשיכתו של עם ישראל. כל דבר טוב שנאמר בקוראן יש לראות, נאמר באותן מסורות, מוסב על אודות בני ישראל וכנגד זה כל דבר רע הנזכר בקוראן מכוון כנגד אויביהם. בר-אשר בוחן את המסורות הללו ומבקש להציע הסבר לתפיסה שיעית ייחודית זו. לדעת בר-אשר, בני ישראל בגלות ובמיוחד בגלות מצרים סימלו לשיעה דגם של קבוצת מיעוט נרדפת הסובלת תחת עול משעבדיה אך סופה שהיא יוצאת מגלות לגאולה, מכניעה את אויביה וזוכה לעצמאות דתית ומדינית. הדבר שימש מקור לתקווה ולתעצומות נפש לשיעה שהייתה לאורך רוב תולדותיה מיעוט נרדף תחת הרוב הסוני. כשם שאחריתם של בני ישראל במצרים הייתה טובה כך, מאמינים השיעים, עתידה להיות אחריתם. [3]

המאגרב

בר-אשר כתב מאמר על יחס האסלאם המאגרבי ליהודים [4] וכן מאמר על היסודות האסלאמיים ביסודות הדיאלקטיים במרוקו [5] המאמר סוקר כמה עשרות ביטויים ומטבעות לשון מוסלמיים בערבית שיהודים השתמשו ברובם הן במגעם עם שכניהם המוסלמיים הן בינם לבין עצמם לצד ביטויים שיהודים השתמשו בהם רק במגעם עם מוסלמים. בחינת הביטויים ונסיבות השימוש בהם מעידה בבירור שהמגע בין התרבויות היה מוגבל. הדבר נבע הן מן הרתיעה שחש היהודי כלפי הסביבה הנוכרית הן מן המחסום הלשוני, הכרת מועטה של הלשון הספרותית שחתמה בפניו את האפשרות להכיר הכרה מעמיקה את דתם ותרבותם של שכניו המוסלמיים.

מחקריו הנוכחיים

מאיר בר-אשר עוסק עתה, במחקר חדש על מקומו של הקוראן והפרשנות עליו אצל כיתות שיעיות לא-אמאמיות. מחקר זה מבקש להיות נדבך נוסף על ספרו הקודם שהוקדש לזרם האמאמי של השיעה. בין היתר תידון בו שאלת יחסן של כיתות הטרודוקסיות, כגון הנוציירים והדרוזים, לקוראן ודרכי פרשנותן לו. מיזם אחד שבו עוסק בר-אשר, בשיתוף פעולה עם עמיתו ד"ר פריץ צימרמן מאוניברסיטת אוקספורד הוא הכנת מהדורה ביקורתית של החיבור שֻכּוּכּ עַלַא גַ'אלִינוּס (השגות על גאלינוס) מאת אַבּו-בַּכְּר אל-ראזי, הרופא והוגה הדעות הנודע שפעל בשלהי המאה התשיעית ובראשית המאה העשירית. אף כי אלראזי חיבר עשרות חיבורים פילוסופיים ומדעיים, רוב כתביו, למעֵט חיבוריו הרפואיים, לא הגיעו לידינו. החיבור הנוכחי הוא אחד המעטים בתחום ההגות שהגיעו לידינו ומכאן החשיבות הרבה שבמחקר עליו והוצאתו לאור.

ספרים

  • Scripture and Exegesis in Early Imami Shiism, Jerusalem and Leiden 1999.
  • Bar-Asher Meir M. and Kofsky Aryeh, The Nusayri-Alawi Religion: An Enquiry into its Theology and Liturgy, Leiden 2002.
  • Bar-Asher Meir M. and Kofsky Aryeh, Kitab al-ma'arif by Abu Sa'id Maymun b. Qasim al-Tabarani, critical edition with an introduction, critical edition with an introduction (Louvain: Peeters, 2011), 195 pp (forthcoming) .

ספרים בעריכתו ובתרגומו

  • ספונות, ספר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח. רואה אור‬ בירושלים בהוצאת מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, כרך כ"ב (1999); כרך כ"ג (2003).
  • החשישים, כת קיצונית באסלאם מאת ברנרד לואיס, (תרגום מאנגלית: משה אילן); עריכה מדעית: מאיר מ’ בר אשר, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ס 2000.
  • מייקל קוק, הקוראן: מבוא קצר מאוד, תרגמו מאנגלית מאיר מ' בר-אשר ונורית צפריר, תל אביב תשס"ו-2006.
  • דבר דבור על אופניו: מחקרים בפרשנות המקרא והקוראן בימי הביניים מוגשים לחגי בן-שמאי, בעריכת מאיר מ' בר-אשר, סימון הופקינס, שרה סטרומזה וברונו קיאזה, ירושלים תשס"ז-2007.
  • האסלאם - היסטוריה, דת ותרבות, בעריכת מאיר מ' בר-אשר ומאיר חטינה, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים: תשע"ח 2017.
  • Le Shi'isme Imamite Quarante Ans Apres - Hommage a Etan Kohlberg, sous le direction de Mohammad Ali Amir-Moezzi, Meir M. Bar-Asher, Simon Hopkins, Paris 2009.

מאמרים נבחרים

בעברית

  • "על היסודות הנוצריים של הדת הנוציירית-עלווית", בתוך: האסלאם ועולמות השזורים בו, קובץ מאמרים לזכרה של חוה לצרוס-יפה, בעריכת נ' אילן, ירושלים תשס"ב-2002, עמ' 114-89.
  • "על מקום היהודים והיהדות בספרות הדתית של השיעה הקדומה", פעמים, 61, תשנ"ה-1995, עמ' 36-16.
  • "קווי יסוד של פרשנות הקוראן האסמאעילית-הפאטמית הקדומה", בתוך: דבר דבור על אופניו: מחקרים בפרשנות המקרא והקוראן בימי הביניים מוגשים לחגי בן-שמאי, בעריכת מאיר מ' בר-אשר, סימון הופקינס, שרה סטרומזה וברונו קיאזה, ירושלים תשס"ז-2007, עמ' 333-303.

בשפות אחרות

  • "Quelques aspects de l'éthique d'Abu Bakr al-Razi et ses origines dans l'oeuvre de Galien"," Studia Islamica, vol. 69 (1989), pp. 5-38 (première partie); vol. 70 (1989), pp. 119-147 (seconde partie).
  • "Deux traditions hétérodoxes dans les anciens commentaires imamites du Coran", Arabica 37 (1990), pp. 291-314.
  • "Variant readings and additions of the Imami-Shi'a to the Quran", Israel Oriental Studies 13 (1993), pp. 39-74.
  • "The Qur'an commentary ascribed to the Imam Hasan al-'Askari", Jerusalem Studies in Arabic and Islam 24 (2000), pp. 358-379.
  • "Dogma and ritual in Kitab al-ma'arif by the Nusayri theologian Abu Sa'id Maymun b. al-Qasim al-Tabarani (d. 426/1034-35), Arabica 52 (2005), pp. 43-65. (with Aryeh Kofsky)
  • "The Iranian component of the Nusayri religion", Iran 41 (2003), pp. 217-227.
  • "Vestiges islamiques dans le parler judéo-arabe du Maroc", Journal asiatique 292 (2004), pp. 361-380.

הערות שוליים

  1. ^ סקירה תמציתית של עיקרי הרעיונות הנידונים בספרו זה של בר-אשר מופיעה בערך "השיעים והקוראן" שכתב לאנציקלופדיה של הקוראן ("Shi'ism and the Qur'an," Encyclopaedia of the Qur'an, Leiden, 2004, vol. 4, pp. 593-604.) וכן בערך המקביל שחיבר לאנציקלופדיה איראניקה ("Shi'ite Exegesis of the Koran," Encyclopedia Iranica, vol. 9, pp. 116-119).
  2. ^ le Dictionnaire du Coran, edited by M.A. Amir-Moezzi, Paris 2008
  3. ^ פירוט הדברים מובא במאמרו של בר-אשר "על מקום היהודים והיהדות בספרות הדתית של השיעה הקדומה", פעמים 61 (תשנ"ה), 16-36 וכן במאמרו בצרפתית ("Les fils d'Israël, prototypes de la Chi'a: notes sur quelques traditions exégétiques du chi'isme duodécimain," Perspectives (Revue de l'Université Hébraïque de Jérusalem) 9 (2002), pp. 125-137.
  4. ^ Relations judéo-musulmanes au Maroc: Perceptions et réalités, edited by M. Abitbol, Paris 1997, pp. 57-71.
  5. ^ "שקיעים מוסלמיים בלשונם של יהודי מרוקו", שערי לשון: מחקרים בלשון העברית בארמית ובלשונות היהודים מוגשים למשה בר-אשר ספר היובל לכבוד פרופ' משה בר-אשר, בעריכת אהרן ממן, שמואל פסברג ויוחנן ברויאר, ירושלים תשס"ח, כרך ג', 293-278.
    • מאמר זה ראה אור גם בנוסח צרפתי ( "Vestiges islamiques dans le parler judéo-arabe du Maroc, Journal asiatique 292, 1-2 (2004) pp. 361-380).
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30799103מאיר בר-אשר