ביחד לשינוי
| מדינה |
 ארגנטינה |
|---|---|
| מנהיגים | הוראסיו רודריגז לרטה (אנ') |
| תקופת הפעילות | 15 ביוני 2015 – הווה (8 שנים ו־45 שבועות) |
| אידאולוגיות |
ראשית משניות |
| אותיות | JxC |
| נוצרה מתוך |
הצעה רפובליקנית איחוד אזרחי רדיקלי קואליציה אזרחית ARI החזית האזרחית של קורדובה דור למפגש לאומי המפלגה הדמוקרטית פרוגרסיבית תנועת אינטגרציה ופיתוח איגוד העם הפדרלי המפלגה הלאומית החוקתית UNIR פרוניזם פדרלי מפלגת הדיאלוג הרפובליקנים המאוחדים אמון ציבורי |
| מיקום במפה הפוליטית | מרכז עד מרכז-ימין |
| צבעים רשמיים |
צהוב |
| נציגויות בפרלמנטים | |
| סנאט |
33 / 72 |
| בית הנבחרים |
116 / 257 |
| מושלים |
4 / 24 |
| מחוקקים פרובינציאלים (אנ') |
373 / 1,163 |
ביחד לשינוי (בספרדית: Juntos por el Cambio או בקיצור JxC) היא סיעה של מפלגות ליברליות בארגנטינה. הסיעה נוצרה בשנת 2015 בשם Cambiemos (בעברית: בוא נשנה), ושינתה את שמה בשנת 2019 לשמה הנוכחי.
היסטוריה
בבחירות 2015
המפלגות המרכיבות את הסיעה הציעו את מאוריסיו מאקרי, ארנסט סאנז (אנ') ואת אליסה קאריו (אנ') לבחירות המקדימות לראשות הסיעה, שהתרחשו ב-9 אוגוסט 2015.[1] בבחירות המקדימות נבחר מאקרי להיות מועמד הסיעה לבחירות לנשיאות של 2015, ובבחירות עצמן זכה מאקרי ב-51% מהקולות בסיבוב השני, ונבחר לנשיא ארגנטינה.
בנוסף לניצחון הארצי על הפרוניסטים, זכתה מועמדת הסיעה מריה אוגניה וידאל (אנ') בבחירות למושל פרובינציית בואנוס איירס וכך הסתיימו להן 28 שנות שליטה פרוניסטיות בפרובינציה (גם בבואנוס איירס העיר זכה המועמד מטעם הסיעה).[2]
בבחירות 2017
בבחירות לקונגרס הלאומי של ארגנטינה של 2017, בהן הוחלפו שליש מהמושבים בסנאט וחצי מהמושבים בבית הנבחרים, השיגה הסיעה מושבים רבים, ונבחרה ברוב מובהק ב-13 מתוך 24 הפרובינציות.[3]
בבחירות 2019
לקראת הבחירות לנשיאות של 2019, שינתה המפלגה את שמה מקמביוס (Cambiemos) לביחד לשינוי (Juntos por el Cambio), ולסיעה הצטרפה מפלגת פרוניזם פדרלי. למרות זאת, הפסידה הסיעה בבחירות לנשיאות והגיעה למקום שני עם 40% מהקולות, אחרי סיעת החזית של כולם בראשותו של אלברטו פרננדס.
בנוסף, הפסידה הסיעה גם בבחירות למושל פרובינציית בואנוס איירס (הפרובינציה הגדולה בארגנטינה, שמכילה כשליש מאוכלוסיית המדינה), אך שמרו על שליטתם בבואנוס איירס העיר.[4]
בבחירות 2021
בבחירות לקונגרס הלאומי של ארגנטינה של 2021, שהתקיימו ב-14 בנובמבר, בהן הוחלפו שליש מהמושבים בסנאט וחצי מהמושבים בבית הנבחרים, הפסידה הסיעה השולטת, החזית של כולם, את הרוב שהחזיקה בסנאט ולראשונה מזה 40 שנה הפרוניסטים אינם שולטים בקונגרס, מה שמכריח את הנשיא אלברטו פרננדס לנהל משא ומתן עם סיעת ביחד לשינוי על כל דבר שהוא רוצה להעביר בקונגרס.[5]
אידאולוגיה
ביחד לשינוי היא סיעה של מפלגות מרכז-ימין.
מדיניות פנים
 |
ראו גם – פוליטיקה של ארגנטינה |
לפי מצע הסיעה, חברי סיעת ביחד לשינוי יפעלו כדי "לקדם פיתוח כלכלי, חיזוק הדמוקרטיה והמערכת הרפובליקנית, עצמאות הרשות השופטת, העלאת איכות החינוך, הסולידריות חברתית והאושר האישי של תושבי הרפובליקה הארגנטינאית".[6]
כלכלה
מאקרי קיבל לידיו מדינה עם בעיות כלכליות רבות, והוא ביקש את אמון העם בכדי לשנות את הדברים. הוא עבר במהרה משער חליפין קבוע לשער חליפין צף (אנ'), ביטל את המכס על היצוא והפחית את הסובסידיות על אנרגיה, כדי לצמצם את הגירעון התקציבי של הממשלה.
מאז מאי 2018, כחלק מהסכם עם קרן המטבע הבין-לאומית, הממשלה האיצה תוכניות צנע, במטרה לחסל לגמרי את גירעון הממשלה.[7]
מדיניות חברתית
מאקרי נקט במדיניות ליברלית חברתית מתונה, הוא ליברל את מגזר האנרגיה, ונלחם בשחיתות הציבורית.[8]
בשנת 2018, הנשיא מאקרי עודד את הדיון בנוגע לחוק הפלות, הצעת החוק, שנקראה "הפסקת הריון מרצון" (Ley de Interrupción Voluntaria del Embarazo), פילגה את הקואליציה, שלא הייתה לה עמדה רשמית לפני כן בנושא זה, והמחוקקים הצביעו על פי אמונתם האישית. כנגד הפלות הצביעו מאקרי, מריה אוגניה וידאל, הוראסיו רודריגז לרטה, אליסה קאריו והשרים מארק פניה, רוחליו פריחריו, אסטבן בולריך ועוד. ובעד הפלות הצביעו מרטין לוסטו, מריו נגרי, לואיס פטקוף ניידנוף ועוד. בסך הכל, מתוך 108 חברי הקואליציה, 65 הצביעו נגד הצעת החוק ו-42 הצביעו בעדו (החוק עבר בסופו של דבר ברוב של 129 מול 125).[9]
מדיניות חוץ
מאקרי חיזק את היחסים עם ארצות הברית,[10] ובאמצעות מרקוסור השיג הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי.[11] ובנוסף חיזק מאקרי את היחסים עם הברית הפסיפית.[12]
מאקרי אמר כי הוא רוצה "להתחיל דף חדש" ביחסים עם הממלכה המאוחדת בנוגע לשליטה על איי פוקלנד (עליהם ארגנטינה יצא למלחמה כנגד בריטניה בשנת 1982).[13]
יחסי ארגנטינה ישראל
ערך מורחב – יחסי ארגנטינה–ישראל
בשבוע הראשון של מאקרי בתפקיד, הוא ביטל את מזכר ההבנות בין ארגנטינה לאיראן, שהיה קובע חקירה משותפת על הפצצת "AMIA" בשנת 1994. התזכיר נקבע כבלתי חוקתי על ידי מערכת המשפט, פסק דין שעליו הוגש ערעור במהלך כהונתה של הנשיאה לשעבר קירשנר. מאקרי משך את הערעור ואישר את פסק הדין המקורי,[14] ועודד את המשך החקירות בנוגע לפיגוע ופרשת מותו של התובע ניסמן.[15] השגריר קרלוס פאוסטינו גרסיה והדיפלומט הישראלי מודי אפרים שיבחו את מאקרי על עידוד המשך החקירות.[16] באותה שנה חתמה ישראל על עסקה לשדרוג טנקי TAM של הצבא ארגנטינאי.[17]
בספטמבר 2017 יצא ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לביקור באמריקה הדרומית ונפגש עם נשיא ארגנטינה.[18] בכך, היה לראש הממשלה המכהן הראשון שביקר רשמית בארגנטינה ואמריקה הלטינית.[19]
בדצמבר 2017 ארגנטינה נמנעה לצד 34 מדינות נוספות בהחלטה בעצרת הכללית של האו"ם בגנות הצהרת נשיא ארצות הברית ה-45, דונלד טראמפ, המכירה בירושלים כבירת ישראל.[20]
באוגוסט 2018 האשים הנשיא מאקרי את הפלסטינים באלימות בין ישראל לרצועת עזה.[דרוש מקור] ביולי 2019 הכריזה ארגנטינה על חזבאללה כארגון טרור, לציון 27 שנה לפיגוע בבניין הקהילה היהודית, צעד אשר נקט מאקרי.[21]
יחסי ארגנטינה ונצואלה
- ערך מורחב – יחסי ארגנטינה–ונצואלה
סיעת ביחד לשינוי מתנגדת נחרצות לנשיא ונצואלה ניקולאס מדורו, בשל טענות של פגיעה בזכויות האדם שעלו נגדו. הסיעה מאשימה את מדורו ברודנות והיא קוראת להשבת הדמוקרטיה במדינה.[22] הסיעה אינה מכירה במדורו כנשיא ונצואלה, ובמקום זאת היא רואה בחואן גואידו כנשיא הרשמי של המדינה.[23]
המפלגות החברות בסיעה
| מפלגה | אותיות | ראש המפלגה | אידאולוגיה | |
|---|---|---|---|---|
| הצעה רפובליקנית | PRO | פטריסיה בולריץ' (אנ') | שמרנות ליברלית | |
| איחוד אזרחי רדיקלי | UCR | אלפרדו קורנחו (אנ') | ליברליזם חברתי | |
| קואליציה אזרחית ARI | CC-ARI | מקסימיליאנו פרארו (אנ') | ליברליזם חברתי | |
| פרוניזם פדרלי | מיגל אנחל פיצ'טו (אנ') | פרוניזם פדרלי (אנ') | ||
| דור למפגש לאומי | GEN | מרגריטה סטולביזר (אנ') | סוציאל-דמוקרטיה | |
| המפלגה הדמוקרטית פרוגרסיבית | PDP | אנה קופס | ליברליזם חברתי | |
| אמון הציבור | גרסיאלה אוקניה (אנ') | אנטי שחיתות | ||
| תנועת אינטגרציה ופיתוח | MID | חואן פאבלו קריקה | התפתחותיות (אנ') | |
| החזית האזרחית של קורדובה | לואיס חואס (אנ') | פרוגרסיביזם | ||
| איגוד העם הפדרלי | UPF | גרסיאלה דביטה | פרוניזם פדרלי | |
| מפלגת הדיאלוג | אמיליו מונזו (אנ') | פרוניזם פדרלי | ||
| המפלגה הלאומית החוקתית UNIR | אלברטו אסף (אנ') | לאומיות שמרנית (אנ') | ||
| הרפובליקנים המאוחדים | ריקרדו לופז מרפי (אנ') | שמרנות ליברלית | ||
בבחירות
בחירות לנשיאות
| שנה | מועמדים | סיבוב ראשון | סיבוב שני | תוצאה | |||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| לנשיאות | לסגן נשיאות | מס' קולות | % מסך הקולות | מס' הקולות | % מסך הקולות | ||
| 2015 | מאוריסיו מאקרי | גבריאלה מיקטי | 8,601,131 | 34.15 | 12,997,938 | 51.34 | נבחרו |
| 2019 | מאוריסיו מאקרי | מיגל אנחל פיקטו (אנ') | 10,811,586 | 40.28 | — | — | לא נבחרו |
בחירות לקונגרס הלאומי
בחירות לבית הנבחרים
| שנה | מס' קולות | % מסך הקולות | מושבים שזכו | סך המושבים | עמדה | הערות |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 2015 | 8,230,605 | 35.11 | 47 / 130
|
87 / 257
|
מיעוט | בממשלה |
| 2017 | 10,261,407 | 41.75 | 64 / 127
|
107 / 257
|
מיעוט | בממשלה |
| 2019 | 10,347,605 | 40.36 | 56 / 130
|
119 / 257
|
מיעוט | באופוזיציה |
| 2021 | 9,832,813 | 41.89 | 61 / 127
|
117 / 257
|
מיעוט | באופוזיציה |
בחירות לסנאט
| שנה | מס' קולות | % מסך הקולות | מושבים שזכו | סך המושבים | עמדה | הערות |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 2015 | 2,770,410 | 38.81 | 9 / 24
|
17 / 72
|
מיעוט | בממשלה |
| 2017 | 4,864,886 | 41.01 | 12 / 24
|
24 / 72
|
מיעוט | בממשלה |
| 2019 | 2,210,310 | 39.22 | 8 / 24
|
29 / 72
|
מיעוט | באופוזיציה |
| 2021 | 3,260,964 | 46.85 | 14 / 24
|
33 / 72
|
מיעוט | באופוזיציה |
ראו גם
- הצעה רפובליקנית - המפלגה העיקרית בסיעה
- מאוריסיו מאקרי - העומד בראש הסיעה
- החזית של כולם - הסיעה היריבה של ביחד לשינוי
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ביחד לשינוי
הערות שוליים
- ^ El radicalismo aprobó la alianza con Macri y Carrió, La Nación, 15 במרץ 2015 (בספרדית)
- ^ Ramiro Sagasti, Vidal dio la gran sorpresa y le ganó a Aníbal Fernández en la provincia, LA NACION, 26 באוקטובר 2015 (בספרדית)
- ^ Argentina election: Macri wins crucial mid-term vote, BBC, 23 באוקטובר 2017 (באנגלית)
- ^ Rodolfo Lara, Elecciones 2019: Axel Kicillof le ganó a María Eugenia Vidal y criticó a Cambiemos por la crisis en la Provincia, www.clarin.com, 28 באוקטובר 2019 (בספרדית)
- ^ Argentina’s Peronists set to lose control of Congress, אל ג'זירה, 15 בנובמבר 2021 (באנגלית)
- ^ PLATAFORMA JUNTOS POR EL CAMBIO PASO 2019 | Juntos por el Cambio, Cambiemos
- ^ Agustino Fontevecchia, Cambiemos Must Change: Argentina's Macri Needs A Radical Paradigm Shift, פורבס, 13 ביוני 2108 (באנגלית)
- ^ Mauricio Macri’s long odds, האקונומיסט, 7 במרץ 2019
- ^ Laura Serra, Uno por uno, cómo votó cada diputado el proyecto de legalización del aborto, LA NACION, 14 ביוני 2018
- ^ Mauricio Macri se reunió con Barack Obama en la Casa Rosada, LA NACION, 23 במרץ 2016 (בספרדית)
- ^ Histórico: firman el acuerdo comercial entre el Mercosur y la Unión Europea, LA NACION, 28 ביוני 2019 (בספרדית)
- ^ Martín Dinatale, Giro estratégico: Macri busca un acercamiento a la Alianza del Pacífico, LA NACION, 31 במאי 2016 (בספרדית)
- ^ Jonathan Watts, Argentina's president: 'I will try to start a new kind of relationship' with the UK, הגרדיאן, 19 בינואר 2016 (באנגלית)
- ^ New Argentina government voids pact with Iran on AMIA bombing | The Times of Israel, web.archive.org, 2016-04-26
- ^ Honor Alberto Nisman’s sacrifice by continuing his probe of Iran | Jewish Telegraphic Agency, web.archive.org, 2017-02-17
- ^ Knesset remembers Argentine prosecutor Nisman amid hopes for breakthrough | The Times of Israel, web.archive.org, 2017-02-17
- ^ Yonathan Cohen, Argentina pays Israel $111 million to upgrade its tanks, i24news, 5 ביוני 2015 (באנגלית)
- ^ איתמר אייכנר, נתניהו נחת בארגנטינה והתקבל בטקס רשמי, באתר ynet, 11 בספטמבר 2017
- ^ "Netanyahu Touches Down in Argentina for 'Historic' Latin America Visit". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2022-07-28.
- ^ Jessica Durando and Oren Dorell, Here are the 7 small nations that sided with U.S. and Israel on U.N.'s Jerusalem vote, USA TODAY (ב־American English)
- ^ סוכנויות הידיעות, 27 שנה אחרי הפיגוע בשגרירות: ארגנטינה הכריזה על חזבאללה כארגון טרור, באתר מעריב אונליין, 17/07/2019
- ^ Argentina's President Macri calls on Venezuela to free political prisoners, הגרדיאן, 21 בדצמבר 2015 (באנגלית)
- ^ Crisis en Venezuela: Macri reconoció a Juan Guaidó como presidente interino, LA NACION, 23 בינואר 2019 (בספרדית)
