גטו לידא
גטו לידא היה גטו, שבו רוכזה בכפייה האוכלוסייה היהודית של העיר לידא ושל היישובים בסביבתה, בימי הכיבוש הנאצי של בלארוס במלחמת העולם השנייה. הגטו התקיים בין קיץ ה'תש"א לאלול ה'תש"ג.
כיבוש לידא והקמת הגטו
בתחילת המאה השביעית לאלף השישי היהודים היוו אחוז ניכר מאוכלוסיית העיר לידא. (לפי א.פ. קולש - 38%). כוחות גרמניה הנאצית פלשו לעיר ב-ב' בתמוז ה'תש"א והכיבוש הגרמני נמשך שלוש שנים, עד ל-כ"ח בתמוז ה'תש"ד. כבר בחודשים הראשונים אחרי כיבוש העיר, אירגנו שלטונות הכיבוש הגרמנים הקמת גטו ליהודים. גטו לידא היה אחד מהגדולים שבשטחי ברית המועצות הכבושים על ידי הגרמנים, לצידם של גטו וילנה, גטו קובנה, גטו ריגה, גטו מינסק וגטו שאוולי.
שטח הגטו כלל את השכונה שבין מסילת הרכבת ובין מולודצ'נו בצפון והשתרעה עד לרחוב פוסטובסקאיה דאז בדרום, כשהגבול המזרחי היה הנהר לדיאה, והגבול המערבי היה רחוב סובייטסקאיה הנוכחי. הובאו לכאן יהודים מכל נפת (ראיון) לידא - מבריוזובקה (חבל הורדנה), בליצה (חבל הורדנה), סלץ וישובים אחרים.
אקציות וחיסולים
הוועדה הממלכתית המיוחדת הסובייטית להערכה ולחקירה של פשעי הכובשים הנאצים שהתכנסה בלידא ובנפת לידא בשנת ה'תש"ה, לא יכלה להגיע למספר המדויק של הקרבנות. היא העריכה כי כל אחד מהקרבנות שנפל "בצפורני הכובשים הפאשיסטים עבר דרך ארוכה וקשה עד שהגיע לקבר"[דרוש מקור].
ההוצאות להורג של יהודים התחילו מן הימים הראשונים של הכיבוש. בימים ח-י בתמוז ה'תש"א נבחרו ונורו למוות 275 יהודים שנחשבו לבני האליטה המקומית. בחודשים הראשונים עינויי יהודים התקיימו בבית הסוהר ובשעות הלילה במטרת הסתרת המעשים מעיני התושבים. מאוחר יותר, כשהדיכוי והרדיפות עלו בהיקפם, הרציחות התקיימו בפוליגון הסובייטי לשעבר שעל יד העיר.
אחת הרציחות ההמוניות הראשונות אורגנה ב-ו' באייר ה'תש"ב. ב-ט"ו באייר ה'תש"ב אחרי עינויים שגרמו לשברים מרובים, נורו למוות בבית הקברות 9 יהודים. כעבור שבוע, ב-כ"א באייר ה'תש"ב אורגנה אקציה, כינוי שניתן על ידי הגרמנים למבצע הרצח ההמוני הגדול ביותר במקום. לפי עדי ראייה, בשעות הערב של כ' באייר, הוקף הגטו על ידי שוטרים וז'נדרמים מקומיים ולמחרת בבוקר העצורים הובאו לככר שליד הקסרקטין. נערכה סלקציה על ידי מפקד הגטו (ה"גביטסקומיסר") וסגנו. הנשים, הקשישים, החולים והילדים הופרדו מהגברים בעלי המקצוע ובעלי מלאכה בריאים. חולים וזקנים שלא היו מסוגלים לצאת או לצעוד בכוחות עצמם נרצחו במקום - בבתים וברחובות הגטו. היהודים הוצעדו אל יער ושדה סמוכים לעיר. בדרך הוכו ואלה שלא עמדו בקצב הצעידה נורו למוות.
מקומות הרציחות ההמוניות היו, כאמור, שדה ויער הנמצאים כ-3 ק"מ מרחק מהעיר. הגרמנים ומשתפי הפעולה הבלארוסים ירו ביהודים ממכונות ירייה ומקלעים ליד שלושה בורות גדולים, לאחר שדרשו מקרבנותיהם להתפשט. הראשונים שנרצחו היו הילדים. הם הופרדו בכוח מאמותיהם, נזרקו לבורות ואחר כך הושלכו עליהם רימונים. חלק מהילדים נרצחו בעזרת כידונים. הקבורה ההמונית נעשתה בשטח של 60 דונם שכלל תעלות ישנות באתר הפוליגון הסובייטי לשעבר ובמכתש ענק שנוצר בעקבות פיצוץ מחסן של אבקת שריפה.
בסך הכל, ב-כ"א באייר ה'תש"ב נרצחו בלידא 5,670 מיהודי הגטו. ב-י"ז בתמוז ה'תש"ב נרצחו 155 יהודים נוספים בתוך מרתפים עם אבקת שריפה.
3,000 מתושבי הגטו הובלו בסתיו ה'תש"ג למחנה ההשמדה מיידנק שבפולין. במקום היהודים הנרצחים הובאו לתחום הגטו 800 יהודי היישוב וורונובו (מאזור הורדנה) ומכפרים אחרים. יחד עם אלו ששרדו בגטו, הם מוקמו בתוך 121 בתים, לקראת רציחתם הקרובה.
הגטו חוסל סופית באלול ה'תש"ג. חלק מתושביו הובלו למחנה ההשמדה סוביבור.
ההתנגדות בגטו
כבר בשנת ה'תש"א קראו האחים ביילסקי ליהודים מגטו לידא לברוח ולהיאבק יחד איתם נגד הנאצים. קבוצה מתוך אסירי הגטו הצליחה לברוח בעזרתם באביב ובקיץ ה'תש"ג והצטרפה ליחידת הפרטיזנים שלהם. מספרים שטוביה ביילסקי אמר להם:
חברים, זה אחד הימים המאושרים בחיי. בשביל רגעים כאלה אני חי - תסתכלו כמה אנשים הצליחו להימלט מהגטו! אינני יכול להבטיח לכם כלום. אנחנו מנסים לשרוד, אבל כולנו עלולים למות. ננסה להציל כמה שיותר חיים של בני אדם. נקבל את כל אחד, לא נסרב לקבל אף לא זקנים, ילדים או נשים. אורבות לנו סכנות רבות, אך אם נגזר עלינו למות, לפחות נמות כמו בני אדם.
בזמן הרציחות של ה-ו' באייר ה'תש"ב, קבוצה של צעירים יהודים צעקה "הידד!הידד!" (אוּרה! אוּרה!) וכמה מהם נמלטו אל היער. הגרמנים רדפו אחריהם אך לא הצליחו לתפוס איש מתוך 20 הנמלטים.
הנצחה
בלידא ובנפת לידא נרצחו בזמן הכיבוש הנאצי, אחרי רדיפות ויסורים, כ-8,000 יהודים. בדו"ח הוועדה הממלכתית המיוחדת שקמה אחרי המלחמה, הצליחו לשחזר רק את שמותיהם של 342 מהקרבנות.
בישראל קהילת לידא מונצחת בבית הקברות נחלת יצחק [1].
בשנת ה'תשכ"ז, בימי השלטון הסובייטי, הוצבו אובליסק ולוח זיכרון בקבר ההמוני של 5,670 היהודים שנרצחו ב-כ"א באייר ה'תש"ב. בשנת ה'תש"ן הוצב בלידא לוח זיכרון לזכר השואה.
בפאתים הדרום-מערביים של לידא, ביער על יד הכפר אוסטרובל, נקברו בשני קברי אחים למעלה מ-6,000 יהודים. בשנת ה'תשנ"ב, מיוזמת החברה לשמירת הזיכרון שבראשות תמרה מויסייבנה בורודאץ' ובעזרת תרומות של קהילות יהודיות ויהודים יחידים שמקורם בלידא, הוקמה יד זיכרון בצורת שני כני גרניט עם כתובות ברוסית ובעברית, כדלקמן: ה'תש"ב-ה'תשנ"ב. בקבר אחים זה נקברו 6,700 מתושבי לידא, קרבנות של הפולשים הפאשיסטים הגרמנים.
בבית הקברות על יד איביה, בכפר סטונביצ'י, בשטח הקרוי חובנשצ'ינה, נמצא קברם של שמונה מאנשי האינטליגנציה היהודית של לידא, שהוצאו להורג ב-ט"ו באייר ה'תש"ב, אחרי שסבלו עינויים בחצר בית הסוהר. הם הובאו לקבורה מחדש לצד תושבי העיר האחרים.
בכל שנה, בתאריך הלועזי 8 במאי, מתקיים בעיר טקס לזכר יהודי הגטו הנרצחים.
קישורים חיצוניים
- לידה (Lida), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- קטעים מ"ספר לידה", תל אביב 1970 - על הכיבוש הגרמני - מאת אליהו דמשק
- חיים בסיסט - התארגנות יושבי גטו לידא ללחימה נגד הצורר הנאצי, ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות, תל אביב
הערות שוליים
