לואי סן-לורן
 | |||||
| סנט לורן, 1950 | |||||
| לידה |
1 בפברואר 1882 קוויבק סיטי, קוויבק | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
25 ביולי 1973 (בגיל 91) קוויבק סיטי, קוויבק | ||||
| מדינה |
 קנדה | ||||
| מפלגה | המפלגה הליברלית | ||||
| |||||
לואי סטפן (אטיין) סן-לורן (בצרפתית: Louis-Étienne St-Laurent, באנגלית: Louis Stephen St. Laurent; 1 בפברואר 1882 - 25 ביולי 1973) היה ראש ממשלת קנדה ה-12, כיהן בין ה-15 בנובמבר 1948 ועד 21 ביוני 1957. בתקופתו זכתה קנדה ל"תור זהב" של שגשוג, צמיחה, אחדות פנימית והשפעה בינלאומית[1].
שנים ראשונות וראשית הקריירה
סן לורן נולד בקוויבק למשפחה דו-לשונית (אנגלית וצרפתית), אביו היה ממוצא צרפתי ואמו ממוצא אירי. הוא למד משפטים באוניברסיטת לאוול בקוויבק וב-1905 הושבע כעורך דין. הוצעה לו מלגת רודז ללימודים באוניברסיטת אוקספורד, אך הוא סירב.
ב-1908 נשא לאשה את ג'יין רנו (Jeanne Renault ;1886 - 1966), לזוג נולדו שני בנים ושלוש בנות.
הוא שירת כעורך דין פרטי עד 1941. ב-1914 התמנה לפרופסור למשפטים באוניברסיטת לאוואל. בין השנים 1930–1932 כיהן כיו"ר לשכת עורכי הדין של קנדה.
מבחינת דעותיו ומורשתו המשפחתית היה מקורב למפלגה הליברלית של קנדה, אך לא היה חבר מפלגה. עם זאת הוצעו לו תפקיד של שר בממשלת מיין ב-1926 וכהונת שופט בבית המשפט העליון, אך הוא סירב.
שר משפטים ושר חוץ
ב-1941 נפטר שר המשפטים בממשלת מקנזי קינג, שהיה ממוצא קוויבקי. לקינג היה חשוב לחזק את הצד הקוויבקי בממשלתו לקראת הכרזה על גיוס חובה והצורך לקבל את ההחלטה באחדות. הוא קרא לסן לורן "אל הדגל" בהבטיחו שיוכל לחזור לקוויבק עם תום המלחמה. כך נכנס סן לורן לפוליטיקה והתמנה לשר משפטים ותובע כללי.
ב-1945 התמנה סן לורן לשר חוץ בממשלת קינג, תוך שהאחרון מסמן אותו כנאמנו וממשיך-דרכו. במסגרת זו עסק בעיצוב ארגון האומות המאוחדות ונאט"ו[2].
ראש ממשלה
עם פרישתו של קינג ב-1948, נכנס סן-לורן לנעליו באופן טבעי. כלכלת המדינה הייתה מהחזקות בעולם באותה עת משום שלא נפגעה כלל במלחמה וסן-לורן ניצל זאת על מנת לפתח את תשתיות המדינה (האוטוסטרדה חוצת-קנדה (Trans-Canada Highway, 1949), נתיב המים סנט לורנס (St. Lawrence Seaway, 1954) וצינור-הגז חוצה-קנדה (TransCanada pipeline, הושלם ב-1958).
במהלך מסע הבחירות של 1949 הוכיח פתיחות וגישה חופשית וישירה לעם, עובדה שזיכתה אותו במאמר שכותרתו "!Uncle Louis' can't lose" ("דוד לואי לא יכול להפסיד!") ובכינוי Uncle Louis ("דוד לואי"). בבחירות זכתה מפלגתו בניצחון סוחף וברוב הגדול ביותר עד אותה עת (והגדול ביותר עבור המפלגה הליברלית עד היום).
סן לורן נודע בריכוזיותו ובכך שידע פעמים רבות על אודות פרטי המשרדים השונים יותר משריו. הוא פעל לחיזוק האחדות הפנימית של הפדרציה ובעיקר לאיחוד בין דוברי צרפתית לדוברי אנגלית, אותו מימש בעצם אישיותו. כמו כן פעל לצירוף ניופאונדלנד ולברדור לאיחוד הקנדי.
מדיניות החוץ שלו, אשר מומשה על ידי שר החוץ שלו, לסטר פירסון, הייתה להפוך את קנדה לכוח מתווך בזירה הבינלאומית. הדבר בא לידי ביטוי בהכנסת כוח או"ם לפתרון משבר סואץ ב-1956 ביזמת קנדה, שזיכתה את פירסון בפרס נובל לשלום.
כחבר בחבר העמים הבריטי המליץ בפני ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת לפתוח את החבר למדינות "לא לבנות". ב-1952 מינה את וינסנט מאסי למשרת המושל הכללי של קנדה, והוא היה האדם הראשון שכיהן במשרה זו שנולד בקנדה.
בבחירות של 1957 לא הצליח להשיג רוב דרוש להקמת ממשלה ויריבו מן המפלגה השמרנית-פרוגרסיבית, ג'ון דיפנבייקר, הצליח להקים ממשלת מיעוט. עקב חוסר ההצלחה פרש סן-לורן בן ה-75 מראשות המפלגה ובמקומו נבחר לסטר פירסון.
סן-לורן פרש לחיים פרטיים. בשנת 1967, כחלק מחגיגות מאה שנה לקנדה, זכה לעיטור "שותף" במסדר קנדה (אות הכבוד הגבוה ביותר לאזרח קנדי) והוא בן 85. חמש שנים מאוחר יותר נפטר ונקבר בקוויבק סיטי.
לקריאה נוספת
- Bowering, George. Egotists and Autocrats: The Prime Ministers of Canada, 1997.
- Hillmer, Norman and J.L. Granatstein, Prime Ministers: Rating Canada's Leaders, 2001
- Hutchison, Bruce. Mr. Prime Minister 1867-1964, Toronto: Longmans Canada, 1964
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לואי סן-לורן |
- ביוגרפיה באתר ביוגרפיות אתרים קנדיים (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Louis St-Laurent and Canada's Golden Age שידור רשות השידור הקנדית
- ^ Father of the Atlantic Pact שידור רשות השידור הקנדית
