לדאק
 | |
| נוף בלדאק | |
| מדינה |
 הודו |
|---|---|
| מדינה |
 ג'אמו וקשמיר |
| שטח | 86,904 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בחבל | 270,126 (2001) |
| ‑ צפיפות | 3.1 נפש לקמ"ר (2001) |
| http://www.leh.nic.in, http://www.kargil.nic.in | |
 | |
לדאק הוא חבל ארץ השוכן בצפון הודו, בין רכס קארקוראם להרי ההימלאיה הגבוהים. זהו אזור החלוקה המנהלית הגדול במדינת ג'אמו וקשמיר (מעין מחוז-על), והפחות מיושב מכל מחוזות הודו. לדאק מחולק לשני מחוזות, קרגיל ולה, ובירתו היא העיר לה.
גאוגרפיה
גובה החבל נע בין 3,000 מטר מעל פני הים בעמקים שבין ההרים, ועד ל-6,500 מטר בפסגות. זהו אזור מבודד, שרק שני כבישים סלולים (אחד ממנאלי ואחד מקשמיר, שניהם בין הכבישים הגבוהים בעולם) מגיעים אליו והם חוצים מעברי הרים בגובה העולה על 5,000 מטר. שלושת מעברי ההרים לרכב מוטורי הגבוהים בעולם נמצאים בלדאק, הגבוה מביניהם הוא מעבר קרדונג-לה המוביל מלה לעמק הנוברה.
ברכב ניתן להגיע לשם רק בעונת הקיץ, בין יוני לאוקטובר. בשאר עונות השנה הדרכים חסומות על ידי שלגים. כתוצאה מכך, עד לפני שנים לא רבות, היו הקשרים של תושבי לדאק עם העולם מעטים מאוד. החברה בלדאק היא חברה מסורתית חקלאית, שתושביה התאימו את אורחות חייהם לתנאי הטבע הקשים.
אורח החיים בלדאק
רוב תושבי לדאק מתגוררים בכפרים קטנים המפוזרים בחבל, ועיסוקם העיקרי הוא בחקלאות.
האקלים הקשה, העונה החקלאית הקצרה הנמשכת חודשים ספורים בלבד, ומיעוט הקרקעות והמדרונות התלולים, מגבילים מאד את האפשרויות החקלאיות ומחייבים את החקלאים להתאים את הגידולים לתנאי הטבע בחבל. את הגידולים החקלאיים מגדלים בעיקר באפיקי נחלים, שם אפשר למצוא אדמת סחף הראויה לעיבוד חקלאי, ועל מדרגות חקלאיות רחבות (טרסות), הנבנות בעבודת ידיים קשה. בין הגידולים: שעורה כגידול ראשי (בשל עמידותה בטמפרטורות נמוכות), חיטה, כמה סוגי ירקות, ועצי משמש ואגוז שאותם מגדלים באזורים הנמוכים יותר.
הגידולים מושקים במי הפלגים, המועברים לכפרים ולשדות באמצעות תעלות.
ענף חשוב נוסף בחקלאות של לדאק הוא גידול בעלי חיים, כגון עיזים, כבשים, פרות, סוסים, יאק הבית ודזו. הדזו הוא בעל חיים נפוץ בחבל ומהווה מעין הכלאה בן יאק לפרה. הדזו עמיד בפני הטמפרטורות הנמוכות השוררות בלדאק, ונוח יותר לאילוף מאשר היאק.
בחורף משכנים את עדרי בעלי החיים בקומת הקרקע של בתי המגורים בני שתיים עד שלוש קומות, ובקיץ הם מובלים אל שטחי המרעה הגבוהים. לבעלי החיים בהם משתמשים החקלאים בלדאק יש חשיבות רבה, כי הם עושים עבודות חקלאיות חשובות: הובלת משאות, חרישה ודיש, גלליהם משמשים לדישון השדות, החלב שלהם משמש כמזון והצמר שלהם משמש כלבוש.
בעונת הקיץ הקצרה תושבי לדאק עובדים עבודה מאומצת וקשה בשדותיהם, מהבוקר ועד הערב. גם במשך תקופת החורף הארוכה, כאשר לא ניתן לעבד את השדות, הם עובדים עבודה קשה (קישוש זרדים ועצים בחורף המושלג של לדאק הוא עבודה קשה, שאיבת מים לשתייה, איסוף וייבוש הגללים של בעלי החיים, וגם את הטיפול עצמו בבעלי החיים). עונת החורף היא גם הזמן המתאים לעיבוד חומרי גלם שונים, למשל סריגת צמר, עיבוד עורות ועוד.
קשיי המעבר בחבל ההררי, גם של בני אדם וגם של סחורות, הביאו לכך שהמזון של תושבי לדאק מבוסס ברובו על ייצור מקומי. המאכלים האופייניים מבוססים על מלח וחמאה. תושבי לדאק אינם אוכלים דגים לעולם, מתוך אמונה שהריגת בעלי חיים למאכל נעשית רק כשאין ברירה אחרת, ולפיכך הם הורגים רק בעלי חיים שבשרם יספיק לאנשים רבים ככל האפשר. גם הבתים בלדאק בנויים מחומרים מקומיים בצורה הזו: הבסיס בנוי מאבן וקירות הבית (החיצוניים והפנימיים) מלבני בוץ שהתייבשו בשמש.
מרבית תושביה של לדאק משתייכים לדת הבודהיסטית, וחלקם הקטן מוסלמים. חיי הקהילה של התושבים הבודהיסטים מנוהלים על ידי נזירים החיים במנזרים הרבים שבחבל. הנזירים עורכים את טקסי הדת, מנהלים את טקסי החתונות, ומלמדים את התושבים קרוא וכתוב וכן את התרבות הבודהיסטית. במשך שעות ארוכות, שמרביתן בחורף, נוהגים תושבי לדאק הבודהיסטים להתכנס ולהקשיב לסיפורים ולדקלומים של הנזירים.
ההתמודדות היומיומית של התושבים עם תנאי הטבע הקשים בחבל מבודד זה, מחייבים שיתוף פעולה והדדיות ברבים מתחומי החיים. ואמנם בלדאק הבנייה של בתי המגורים מתבצעת בעבודה משותפת - בעת הצורך נאספים יחדיו כמה בתי אב ועוזרים למשפחה בבנייה; את בעלי החיים מקבצים יחד לעדר גדול, המובל לשדות המרעה כל פעם על ידי רועה ממשפחה אחרת; ולמבצעים הגדולים, כמו בניית תעלות וסלילת כבישים, נרתמים כל בני הכפר.
התחלת המודרניזם בלדאק
במשך תקופות ארוכות הייתה אוכלוסיית לדאק מצומצמת מאד. הסיבות העיקריות לכך הן בידודו של החבל, שחסרו בו שירותי רפואה ותברואה, שבהיעדרם מספר התינוקות שמתו סמוך ללידה היה גבוה; וחיי הנזירות, הנפוצים בלדאק גם בקרב נשים וגם בקרב גברים, שגרמו לכך שתושבים רבים בלדאק לא נישאו ולא ילדו ילדים.
משנות ה-70 ואילך, מתרחשים בלדאק שינויים. מאפיינים של חברה מודרנית הולכים ובאים לידי ביטוי, בעיקר בבירת החבל, לה, ובסביבותיה, אך גם בכפרים. תחבורה אווירית המקשרת את לדאק עם העולם החיצון בכל עונות השנה, מפחיתה מן הבידוד והניתוק של החבל. מערכות מים, ביוב וחשמל הוקמו בעיר לה, ולאט לאט הם מגיעים לכפרים בחבל. הטלוויזיה והקולנוע, ההופכים לאמצעי מבוקש לבילוי בכל שעות הפנאי, והתיירים מכל רחבי העולם שממלאים את המקום - מחזקים גם הם את הקשרים של תושבי לדאק עם "העולם שבחוץ". גם פיזור האוכלוסייה בלדאק הולך ומשתנה כתוצאה מנהירה גדולה של תושבים מהכפרים לערים השוכנות בחבל.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לדאק |
- לדאק, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- טלי חרותי-סובר, התיירות פוגעת בחבל לדאק שבצפון הודו, באתר הארץ, 8.10.2009
- פועה בר, אנקת גבהים: מסע בין פסגות העולם של לדאק, באתר ynet, 28 בפברואר 2011
