כולנו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כולנו בראשות משה כחלון
KulanuNew.svg
מדינה ישראלישראל ישראל
מייסד משה כחלון
מנהיגים משה כחלון, יפעת שאשא-ביטון
תקופת הפעילות 10 בדצמבר 2014 – הווה (9 שנים ו־15 שבועות)
אידאולוגיות ציונות, צמצום פערים, מאבק ביוקר מחיה.
כנסות 20-23
ממשלות 34
אותיות כ
שיא כוחה 10 מנדטים (הכנסת ה-20)
שפל כוחה מנדט אחד (כנסות 22-23, כחלק מסיעת הליכוד)
נוצרה מתוך הליכוד
התמזגה לתוך הליכוד
מיקום במפה הפוליטית מרכז-ימין פוליטי בישראל
צבעים רשמיים תכלת, שחור, כחול
נציגויות בפרלמנטים
הכנסת
1 / 120
www.kulanu-party.co.il
סמל התנועה הקודם

כולנו בראשות משה כחלון[1] (בקיצור: "כולנו") היא מפלגת מרכז-ימין כלכלית חברתית שהוקמה על ידי משה כחלון והתמודדה בבחירות לכנסת העשרים ובבחירות לכנסת העשרים ואחת. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים חתמה המפלגה על הסכם לריצה משותפת עם הליכוד, במסגרתו שוריינו שלושה מקומות לחברי המפלגה ברשימת הליכוד. בהמשך התפקדו כחלון ואלי כהן לליכוד, והמפלגה בראשות יפעת שאשא ביטון רצה ברשימה אחת עם הליכוד.[2]

רקע

משה כחלון היה שר התקשורת ושר הרווחה והשירותים החברתיים בממשלת ישראל השלושים ושתיים ובמהלכה הוא התפרסם בין היתר ברפורמות בשוק התקשורת הסלולרית בישראל.

לקראת סוף כהונתה של ממשלה זו, באוקטובר 2012, הודיע כחלון שהוא "לוקח פסק זמן מהחיים הפוליטיים" ולא יתמודד בבחירות המקדימות שיתקיימו בליכוד לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה.[3] לקראת הבחירות הכלליות הודיע על תמיכתו בליכוד.

באפריל 2014 הודיע כחלון על חזרה לפוליטיקה, הוא אמר שיתקשה לשוב לליכוד, שלפי טענתו זנח את ההיבט החברתי ואת הפרגמטיות המדינית בשל השתלטות של גופי ימין קיצוני. עוד טען כי התוצאות שהשיגה הממשלה בהפחתת יוקר המחיה ובבריחת המוחות אינן טובות, ושעמדותיו ותמיכתו במחאה החברתית בישראל 2011 התנגשו עם עמדותיו של ראש הליכוד בנימין נתניהו.[4] ב־20 באוקטובר באותה שנה הצהיר שיקים מפלגה חדשה לקראת הבחירות הבאות[5] ולמחרת עזב את הליכוד.[6]

מוסדות

המפלגה אינה מקיימת מוסדות בעלי משקל או פעילות שטח משמעותית של חברים ופעילים.[7] ואין בה בחירות מקדימות (פריימריס) לקביעת העומד בראשה או רשימתה לכנסת. תקנון המפלגה מ-2014 קבע שמשה כחלון ינהיג אותה בשתי מערכות הבחירות הקרובות,ומסר בידיו את השליטה המלאה בה: בסמכותו לקבוע את הרשימה לכנסת, להחליט על הצטרפות לקואליציה ולמנות את חברי ההנהלה ובעלי התפקידים במפלגה.[8]. מבנה זה דומה ביסודו למבנה שהוגדר בתקנון יש עתיד וישראל ביתנו.

תוצאות המפלגה בבחירות

הבחירות לכנסת העשרים

בדצמבר 2014, בעקבות הקדמת הבחירות לכנסת העשרים, חתם כחלון בשם המפלגה על הסכם עודפים עם ישראל ביתנו, ורשם את המפלגה שהקים.[9] ברשימה שובצו מייקל אורן, לשעבר שגריר ישראל בארצות הברית, אלי אלאלוף, שעמד בראש ועדת אלאלוף למלחמה בעוני ואלוף במיל' יואב גלנט.[10]

מועמדת נוספת צגה מלקו, עיתונאית ב"קול ישראל", נפסלה מהרשימה אחרי שהוצבה במקום השלישי, משום שלא עברה תקופת צינון, כנדרש בחוק.[11]

בבחירות קיבלה המפלגה 10 מנדטים.

המפלגה נכנסה לממשלה ה-34, בראשות בנימין נתניהו, וקיבלה את משרד האוצר (כחלון), משרד הבינוי והשיכון (גלנט) והמשרד להגנת הסביבה (אבי גבאי, שהיה שר שאינו חבר כנסת).

ב-27 במאי 2016 התפטר אבי גבאי מהממשלה וכחלון מונה כממלא מקומו במשרד להגנת הסביבה. בהמשך הצטרף גבאי למפלגת העבודה ונבחר לעמוד בראשה.

השר יואב גלנט התפטר בסוף ינואר 2019 מהממשלה כדי להצטרף לליכוד, את מקומו תפסה ח"כ יפעת שאשא ביטון. בנוסף אליו שלושה חברי כנסת מהמפלגה בכנסת העשרים: אלי אלאלוף, מייקל אורן ורחל עזריה הודיעו שלא יתמודדו בבחירות לכנסת העשרים ואחת.

הבחירות לכנסת העשרים ואחת

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת הודיעו ארבעה מחברי הכנסת של "כולנו" על עזיבתם. יואב גלנט הצטרף לליכוד, אלי אלאלוף הכריז שהוא פורש מהחיים הפוליטיים, ומייקל אורן ורחל עזריה בחנו הצטרפות למפלגות אחרות, אך לבסוף עזבו את החיים הפוליטיים.

קמפיין הבחירות של המפלגה התמקד בדמותו של כחלון, שהוצג כמנהיג אכפתי שהיטיב עם מעמד הביניים, וכמי שנאמן לערכי הליכוד ההיסטוריים, שיוצגו בדמותו של מנחם בגין. המפלגה תוארה בקמפיין כ"ימנית-חברתית" וכ"ימין שפוי".[12] לאורך מערכת הבחירות צפו הסקרים ירידה ניכרת בכוחה של המפלגה.[13]

בבחירות זכתה "כולנו" בארבעה מנדטים, פחות ממחצית כוחה בבחירות לכנסת העשרים.

הבחירות לכנסת העשרים ושתיים

ב-28 במאי, יומיים לפני פיזור הכנסת העשרים ואחת, הודיע כחלון שאם יוקדמו הבחירות לכנסת העשרים ושתיים, מפלגת "כולנו" תרוץ ברשימה משותפת עם הליכוד[14].

ברשימה המאוחדת עם "הליכוד", כחלון שובץ במקום החמישי ושאר נציגי "כולנו" בכנסת היוצאת שובצו במקומות 15 (אלי כהן), 29 (יפעת שאשא-ביטון) ו-35 (טלי פלוסקוב). רועי פולקמן החליט שלא להתמודד בבחירות. כחלון, כהן ופלוסקוב התפקדו ל"ליכוד" ערב הגשת הרשימות בעוד שאשא ביטון נשארה ב"כולנו" והתמודדה באופן רשמי מטעם המפלגה ברשימה המשותפת עם "הליכוד",[15] יחד עם עוד שלושה נציגים שהוצבו במקומות 60, 68 ו-78. שאשא ביטון היא המועמדת היחידה מטעם "כולנו" שנבחרה לכנסת ה-22.

לקראת הבחירות לכנסת ה-23 משה כחלון פרש מהרשימה, לקראת פרישה מהחיים הפוליטיים בכלל. שאר השיריונים נשמרו ויפעת שאשא ביטון נכנסה שוב לכנסת. הפעם גם טלי פלוסקוב נכנסה (מטעם הליכוד) לכנסת מהמקום ה-35 ברשימה.

השימוש בביטוי "נטו"

"כולנו" השתמשה רבות במילה "נטו" בססמאותיה, במטרה להעביר את המסר שפעילותה, ובפרט פעילות העומד בראשה משה כחלון, מכוונת לטובתו הישירה של האזרח. הססמה "כחלון - נטו בשבילי" שימשה את המפלגה במסע הבחירות ב-2015[16]. במהלך כהונתו של כחלון כשר האוצר ניתן השם "נטו משפחה" לתוכנית כלכלית שכללה את הפחתת שיעורי המכס על מוצרים ביתיים שונים, סבסוד צהרונים והקלות במס להורים לילדים קטנים. המשרד השתמש בסיסמאות "משרד האוצר. נטו בשבילך!" ו"נטו משפחה" כדי לשווק את התוכנית בתשדירי פרסומת בטלוויזיה, ברשתות חברתיות ובעיתונים, וכן השתמש במילה "נטו" במסעות פרסום נוספים. ב-2017 השתמשה המפלגה במסע פרסום בסיסמה "כחלון. נטו בשבילך"[17], מהלך שאינו שכיח בשנה שאינה שנת בחירות.

עיקרי המצע

מצע מפלגת כולנו פורסם בחודש ינואר 2015 והוא מתמקד בנושאים כלכליים וחברתיים.

משבר הדיור

כחלון הצהיר כי משבר הדיור הוא אחד הנושאים החשובים שעבורם קמה המפלגה.[18] המפלגה הציגה תוכנית לרפורמה בשוק הדיור שמטרתה קיצור שרשרת הייצור לבניית דירה, על ידי טיפול בכל מרכיבי התהליך לבניית דירה: תכנון, שיווק, פיתוח, רישוי ובנייה, תוך איחוד כלל הסמכויות למשרד אחד.

הוזלת מחירי השירותים הבנקאיים

תוכנית להוזלת מחירי השירותים הבנקאיים ולהקלה על עסקים קטנים בקבלת אשראי על ידי יצירת תנאים חדשים לתחרות בענף הבנקאות ועידוד כניסת בנקים חדשים למשק. בנוסף, מתייחס המצע להסרת חסמים במעבר בין בנק לבנק.[19]

יוקר המחיה ומחירי המזון

המצע כולל הוזלה של יוקר המחיה על ידי הגברת התחרות בשוק המזון הישראלי, הן בקרב יצרנים והן בקרב רשתות שיווק, באמצעות טיפול בבירוקרטיה הממשלתית והסרת חסמי שוק.[20]

צמצום הפערים בחברה הישראלית

כחלון התייחס פעמים רבות בנאומיו לנושא צמצום הפערים בחברה הישראלית.

  • שוויון הזדמנויות בחינוך דרך יישום פיילוט ב-300 בתי ספר שירחיב את הדיפרנציאליות בתקצוב בתי הספר והרשויות המקומיות והשמת דגש על החינוך בפריפריה.
  • מערכת הבריאות הציבורית – פעילות להרחבה ניכרת של סל הבריאות, קיצור זמני ההמתנה לטיפולים, פעילות לשינוי מבני בענף הביטוח על מנת לרסן את הרפואה הפרטית בישראל ופעילות תקיפה כנגד תופעת "הרפואה השחורה" בישראל.
  • מלחמה בעוני דרך אימוץ מלא של מסקנות דו"ח הוועדה למלחמה בעוני בראשותו של מס' 3 ברשימת המפלגה, אלי אלאלוף.
  • דיור ציבורי – צמצום התורים לדיור הציבורי, הלוואות למשפחות נזקקות בתהליך השכירות עד לשלב החתימה על החוזה ושימוש ברווחי מכירת הדירות הציבוריות לטובת שיפוצן.
  • קידום השוויון לנשים דרך הרחבת הסיוע במעונות יום לילדים עד גיל 3, הרחבת האפשרות לצהרונים חינם לגילאים 3–9 ביישובים לפי קריטריונים סוציו-אקונומיים, שוויון הזדמנויות לנשים חרדיות בשוק העבודה, בחינה מעמיקה ומחודשת לצורכי משפחות חד-הוריות ומאבק באלימות כלפי נשים.
  • שיפור איכות חיי הקשישים דרך צמצום התור בהמתנה למוסד סיעודי בסבסוד המדינה, הרחבת התשתית הקהילתית של מרכזי יום, הגדלת הקצבה למקבלי השלמת הכנסה וקצבת זקנה, והגברת האכיפה על המוסדות לאשפוז סיעודי לתשושי נפש.[21]

עידוד תעסוקה והגברת הצמיחה

מצע המפלגה מתייחס בהרחבה לעידוד התעסוקה במשק באמצעות מספר תוכניות:

  • רפורמה בתנאי האשראי לעסקים הקטנים והבינוניים שאמורה לשפר את תנאי מתן האשראי לעסקים אלו.
  • סיוע ישיר לעסקים ולעצמאים דרך הרחבת חוק דמי אבטלה לעצמאים וצמצום הביורוקרטיה שמגבילה צמיחת עסקים קטנים.
  • הרחבת ההכשרות המקצועיות למגזר החרדי ואוכלוסיות המיעוטים בישראל.
  • הגברת אכיפה וענישה בתחום חוקי העבודה, בדגש על "אוכלוסיות מוחלשות".
  • עידוד התעסוקה והיזמות בקרב אנשים עם מוגבלויות.
  • שיפור וייעול מערכת התחבורה הציבורית לחיבור המטרופולינים הגדולים לערים ולפרברים סביבם, על ידי הקמת ארבע רשויות מטרופוליניות.
  • מלחמה ב"הון השחור" והפחתת נטל המס דרך שיפור מערך הניהול והגבייה של אגף הכנסות המדינה.[22]

מצע הצעירים והסטודנטים

  • העלאת שכר חיילי החובה – לוחמים – 1,350 ₪, תומכי לחימה – 940 ₪, וחיילים עורפיים - 670 ₪.
  • הורדת זכות הבחירה לכנסת לגיל 17.
  • מניעת ניצול בני נוער בהעסקתם על ידי הרחבת האכיפה של תנאי ההעסקה.
  • מתן אפשרות לסטודנטים לקבל הלוואות בערבות המדינה למימון שכר הלימוד, שיוחזרו כשהסטודנט ישתלב במעגל העבודה.
  • הסרת החסמים המעכבים בניית מעונות סטודנטים בישראל.
  • חקיקת חוק שכירות הוגנת, לקביעת כללים שיחייבו כל הסכם שכירות.
  • יצירת התנאים לשוק שכירות ארוך טווח, בדגש על דירות 3 חדרים.

נציגי המפלגה בכנסת

ח"כים במפלגה בכנסות שבהן פעלה
כנסת חברי כנסת הערות
הכנסת ה-20 (2015) 10 מנדטים: משה כחלון2, יואב גלנט3, אלי אלאלוף, מייקל אורן, רחל עזריה, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא-ביטון, אלי כהן, רועי פולקמן, מירב בן ארי, אכרם חסון2, אשר פנטהון סיום3
  1. שי באב"ד שהוצב במקום ה־11 ברשימה התפטר ממנה ביוני 2015 על מנת לכהן כמנכ"ל משרד האוצר.
  2. ב־29 בינואר 2016 הפסיק כחלון את חברותו בכנסת במסגרת "החוק הנורווגי הקטן" והוחלף על ידי אכרם חסון.
  3. ב־2 בינואר 2019 התפטר יואב גלנט מהכנסת עקב מעברו למפלגת הליכוד והוחלף על ידי אשר פנטהון סיום.
  4. לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת ה-21 (2019) 4 מנדטים: משה כחלון, אלי כהן, יפעת שאשא-ביטון, רועי פולקמן לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת ה-22 (2019) במסגרת הליכוד מנדט אחד (מתוך 32 לרשימה כולה): יפעת שאשא-ביטון שני חברי כנסת שהיו חלק ממפלגת כולנו התפקדו לליכוד לפני הבחירות לכנסת ה-22 (משה כחלון ואלי כהן), לכן יפעת שאשא-ביטון נשארה נציגת כולנו היחידה שנכנסה לכנסת
הכנסת ה-23 (2020) במסגרת הליכוד מנדט אחד (מתוך 36 לרשימה כולה): יפעת שאשא-ביטון שני חברי כנסת שהיו בעבר חלק ממפלגת כולנו בעבר ושוריינו ברשימה לאחר שהתפקדו לליכוד (אלי כהן וטלי פלוסקוב)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שמה הרשמי של המפלגה "כולנו בראשות משה כחלון" לא השתנה למרות עזיבתו של משה כחלון את המפלגה
  2. ^ מורן אזולאי, הסוף של מפלגת כולנו: כחלון התפקד לליכוד, באתר ynet, 31 ביולי 2019
  3. ^ אטילה שומפלבי, פצצה פוליטית: משה כחלון לא יתמודד בפריימריז, באתר ynet, 14 באוקטובר 2012
  4. ^ אמירה לם, ידיעות אחרונות, כחלון חוזר: "הליכוד קיפל את הדגל החברתי", באתר ynet, 8 באפריל 2014
  5. ^ איתי בלומנטל, כחלון: אקים מפלגה שתטפל ביוקר המחיה, באתר ynet, 20 באוקטובר 2014
  6. ^ גיא עזרא, ‏רשמית: כחלון עזב את הליכוד, באתר "סרוגים", 21 באוקטובר 2014
  7. ^ ד"ר אסף שפירא, עוד מפלגת אווירה לרשימה, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 30 במאי 2019
  8. ^ אתר למנויים בלבד אילן ליאור, תקנון המפלגה של כחלון מגלה: סמכויות נרחבות ליו"ר, יחליט לבד על הצטרפות לקואליציה, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2014
  9. ^ מורן אזולאי, הלוגו של "כולנו" וכחלון: שחור במרכז, באתר ynet, 10 בדצמבר 2014
    (הקישור אינו פעיל, 24 באפריל 2018)הודעה על הגשת בקשה לרישום מפלגה בפנקס המפלגות, י"פ 6941 מ-14 בדצמבר 2014
  10. ^ יואב גלנט מודיע על הצטרפותו לכולנו באתר Mako
  11. ^ שאול אמסטרדמסקי, נפסלה מועמדותה של צגה מלקו ברשימת "כולנו" לכנסת, באתר כלכליסט, 26 בינואר 2015
  12. ^ עמיחי אתאלי, כחלון הציג את הרשימה: "המפלגה הימנית החברתית היחידה", אתר ynet‏,26 בפברואר 2019
  13. ^ יאיר קראוס, ימין משה: יו"ר כולנו בטוח שיישאר במשרד האוצר אחרי הבחירות, מקור ראשון, 3 במרס 2019
  14. ^ כחלון מאשר: "נרוץ בבחירות הקרובות עם הליכוד" 28 בהמאי 2019 באתר JDN
  15. ^ צבי זרחיה, נטו עבודה בעיניים: התרגיל של כולנו שיזרים לה 12.5 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 4 באוגוסט 2019
  16. ^ רועי מנדל, קמפיין כולנו: "נתניהו לא חברתי, לפיד לא מעשי. כחלון - נטו בשבילי", באתר ynet, 25 בינואר 2015
  17. ^ חגי עמית, נטו כחלון: מה עומד מאחורי הקמפיין הגדול של שר האוצר ו"כולנו", באתר TheMarker‏, 9 ביולי 2017
  18. ^ כחלון בהשקת הקמפיין: "הליכוד נטש, לפיד אכזב", 15 בינואר 2015, באתר סרוגים.
  19. ^ נועם דביר, אביטל להב ורועי מנדל, תוכנית כחלון לדיור: כל האחריות במשרד אחד, באתר ynet, 11 בפברואר 2015
  20. ^ המצע של כולנו-הוזלת יוקר המחיה בישראל באתר כולנו כחלון
  21. ^ המצע של כולנו-צמצום פערים בחברה הישראלית באתר כולנו כחלון
  22. ^ המצע של כולנו-עידוד תעסוקה והגברת הצמיחה באתר כולנו כחלון


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0