כבר נגשת

עטיפת התרגום העברי של הספר.

"כְּבְּרַ נַגַשְׂתּ" (געז: "ክብረ ነገሥት" עברית: "כבוד המלכים") הוא האפוס הלאומי האתיופי הכתוב במקורו בגעז. האפוס מרחיב את אגדת שלמה המלך ומלכת שבא (היא מכּדה) ומשלב אגדות רבות על נושאים ודמויות מן המקרא, מדרשי חז"ל, הספרים החיצוניים, ולהבדיל, גם מהברית החדשה. הספר בנוסח הכתוב הוא נוצרי מובהק, אבל לסיפור יש גם גרסאות יהודיות הרווחות בעל-פה בקרב ביתא ישראל.

מבנה הספר

הספר מחולק ל-117 פרקים קצרים הבנויים כסיפור מסגרת וסיפור פנימי:

• א - יט: פתיחת הספר, ובה מציג סיפור המסגרת דיונים בועידת ניקיאה המעלים את השאלה ממה נגזר כבוד המלכים, ומשיבים שהכבוד נובע מארון הברית. כמו כן מוצג הסיפור הפנימי (להלן) כספר עתיק שנמצא בקונסטנטינופול.

• כ - צד: הסיפור הפנימי המספר על בואה של מלכת שבא לירושלים, פגישתה עם שלמה המלך, כיצד פיתה אותה והולדת בנם המשותף, המכונה בטקסט "בַּינַ-לֶחכֶּם" (השם המקובל לו במסורת האתיופית הוא מנליק הראשון, שם שאינו נזכר בטקסט). עוד מספר הספר על שובו של בן המלך לירושלים בבגרותו, על משיחתו למלך אתיופיה בידי שלמה המלך, ועל שובו לאתיופיה כשהוא מלוּוה בפמליה גדולה של בכורי ישראל, שישלטו בארץ אתיופיה. הפמליה גם חטפה איתה את ארון הברית מן המקדש בירושלים והביאה אותו לאתיופיה.

• צה - קיז: בסיום הספר מובאת שורה ארוכה של פסוקים מן התנ"ך והסבר כיצד התקיימו בישו, וכן "נבואה" המזכירה בין היתר את המלחמה בין אתיופיה לבין ממלכת ח'מיר המתייהדת שבדרום חצי האי ערב בתחילת המאה ה-6 לספירה, מלחמה שבה הביס כלב את הממלכה היהודית.

• קולופון המתאר את תולדות הספר.

מקור

בקולופון שבחתימת הספר מסופר שבמקור נכתב הספר בערבית ותורגם לגעז. טענה זו מקובלת בעיקרה על החוקרים, המשערים שהספר נערך בשנים 1314–1322, וכי קדמה לו טיוטה (שלמה או חלקית) שנכתבה ערבית, אם כי טקסט ערבי כזה לא נתגלה מעולם. קשה למצוא ראיות לטענה המוזכרת גם היא בקולופון, כי לנוסח הערבי קדם מקור בקופטית.

יש הטוענים שהספר קדום הרבה יותר והמייחסים אותו כבר למאה ה-7 או ה-8 לספירה; ובכלל מוסכם שחלק מחומריו קדומים. לעומת זאת, יש הטוענים כי הספר מאוחר אף יותר וכי לא נחתם בצורתו הנוכחית אלא במהלך המאה ה-16.

תרגומים

חלק מן הספר ידוע בתרגום לפורטוגזית שנעשה בתחילת המאה ה-17. בשנת 1905 פרסם המזרחן הגרמני קרל בצולד (Bezold) מהדורה שלמה של הספר בגעז עם תרגום גרמני, ומהדורה זו נחשבת הטובה ביותר עד ימינו. בעקבותיה פורסמו תרגומים ללשונות אירופיות רבות. בתחילת המאה ה-21 נדפס הספר לראשונה גם באתיופיה כשהוא מלווה בתרגום לאמהרית.

בשנת 2009 הופיע הספר בתרגום עברי מוער מאת רן הכהן, בשם "כבוד המלכים" (הוצאת הספרים של אוניברסיטת תל אביב), וזיכה את המתרגם בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת.

מגמת האפוס

מגמתו הראשונה של הספר היא להעניק לגיטימציה לשליטי אתיופיה בני השושלת הסולומונית ולכנסייה האורתודוקסית האתיופית - שני המוסדות ("הכתר והצלב") ששלטו יחד באתיופיה מימי המלך אזאנה במאה הרביעית עד נפילת הקיסר היילה סלאסי בשנת 1974.

מעבר לכך, ניתן לראות בספר גם ניסיון הסבר לאופיה המיוחד של הנצרות האתיופית, הכוללת אלמנטים יהודיים רבים. ייחוסם של מלכי אתיופיה - ובמשתמע, של האתיופים כולם ושל דתם - עוד לשלמה המלך ותקופתו מצדיק את ייחודה של הנצרות האתיופית, השונה מנצרויות אחרות בכך שבלב כל כנסייה מוצבת תיבה - "תאבות" - הנתפסת כהעתק של ארון הברית התנ"כי, נצרות המקיימת עד ימינו מנהגים יהודיים כגון מילת הגברים ביום השמיני, שמירת חלק מדיני הכשרות ומדיני הטומאה המקראיים, שמירה מסוימת של השבת ומנהגים יהודיים נוספים.

יחסו של האפוס ליהודים מורכב. מצד אחד, בולטת ההערצה לעם ישראל, המשמשת תשתית ליוקרתם של מלכי אתיופיה ובהרחבה - של האתיופים כולם, הנתפסים לפחות כצאצאי הפמליה של שלמה ועל כן כבני ישראל. מאידך, דווקא מן הקירבה הזה נובעות תחרות, התבדלות ואף איבה כלפי היהודים. כל אלה מתגלמות בחלקו האחרון של האפוס, המונה שורה ארוכה של פסוקי תנ"ך מלווים בפרשנות נוצרית, המסבירה כיצד התקיימו הפסוקים בתחנות מחייו של ישו. בפרקים אלה מתוארים היהודים, כנהוג במסורת הנוצרית, כעיוורים וכערלי לב בגלל שלא הכירו במשיחיותו של ישו.

בפרקים האחרונים של האפוס מגיעה האיבה ליהודים לשיאה, כאשר - בסגנון של נבואה לעתיד - מתוארת המלחמה בין אתיופיה הנוצרית (בהנהגת המלך כלב) לבין ממלכת נג'ראן (היא חמיר היהודית, בתימן של ימינו) בראשית המאה השישית לספירה. ה"נבואה" - אשר ההיסטוריות שלה נשענת על זיהויו של המלך כלב ושל המקומות הגאוגרפיים הנזכרים בה, והעולה בקנה אחד עם תיאורים ערביים ויווניים של האירועים הידועים ממקורות אחרים - מתארת כיצד היהודים בנג'ראן יתגרו בנוצרים (הכוונה למעשי טבח שערכו היהודים בנוצרים בחצי האי ערב), ובעקבות זאת יצא מלך אקסום הנוצרית למלחמת חורמה נגד הממלכה היהודית בנג'ראן, יביס אותה (בסיועה של ביזנטיון) ויטבח בתושביה, כפי שאכן קרה בשנת 525 בקירוב. תיאור האירועים האלה, המציבים את אתיופיה (לצד ביזנטיון) כמנהיגת העולם הנוצרי, חותם את האפוס.

קישורים חיצוניים

• ארנסט וואליס באדג', תרגום אנגלי של כברה נגסת, מאתר כתבי קודש (אנגלית).
• הספר "כבוד המלכים", באתר "טקסט"
• אחד מפרקי הספר שפורסם בהארץ
• "נצרות על מצע יהודי", מאמר מאת מתרגם הספר לעברית רן הכהן, באתר הארץ
• פרטי התרגום העברי מאת רן הכהן, באתר הוצאת הספרים של אוניברסיטת תל אביב
• אלי אשד, כבוד המלכים / האפוס הלאומי האתיופי, באתר e-mago
• עמנואל הלפרין, ראיון עם מתרגם הספר בתוכניתו "קפה הפוך"

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

כבר נגשת26021798