יעקב שמואל צורי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

יעקב שמואל צורי (שיזַק) (בכתיב יידי: שעזאק; 1884, תרמ"ד1943) היה חוקר תולדות התלמוד ומשפט עברי.

ביוגרפיה

צורי נולד בשנת 1884 בפיליצה, פרוור של העיר צ'נסטוחוב שבדרום-מערב פולין הקונגרסאית, למשפחת שיזק (Szezak; בכתיב גרמני: Schesak). למד בישיבתו של הרב אברהם בורנשטיין מסוכטשוב. בהמשך למד בגרמניה ובצרפת סוציולוגיה, היסטוריה ומשפט[1] בערך בשנת 1914 הוא עלה לארץ ישראל, התיישב בירושלים,[2] ולימד בעיר, בבית הספר לגננות עבריות[3] ובגימנסיה העברית, בשנים 1914–1924. הוא כתב מאמרים רבים בעיתון "דואר היום" בנושאי עיסוקו ועל אישים בני התקופה.[4] ב-1923 נישא למלכה חורגין.[5] בשנת 1924 נסע לצרפת בעקבות מחלה,[6] ובה ולאחר מכן בלונדון עסק במחקריו בתלמוד ובמשפט עברי.[7]

צורי נודע כחוקר מקורי,[2] שחלק מחידושיו נתקבלו על ידי חכמי דורו ואחרים נחשבו למוזרים. חידושו הגדול הראשון היה ההבחנה בין תורתם של חכמי דרום ארץ ישראל לבין חכמי הגליל. לטענתו, מדובר בשתי אסכולות שונות, אשר עברו לסורא ונהרדעהא-פומבדיתא, בהתאמה. האסכולה הצפונית חותרת למצוא הבדלים בין מקרים הקובעים דינים שונים, באופן התואם את הנומינליזם, בעוד האסכולה הדרומית וממשיכה רב חתרו ליצירה אחדותית של כללים.[1] בהמשך חייו ביקש להכין קודיפיקציה של המשפט העברי, אך הספיק להכיון רק מספר ספרים בנושא.[7]

צורי נפטר בשנת 1943 ולא השאיר אחריו מי שיאמר עליו קדיש.[7]

ספריו

  • ספר רעיונות התלמוד: עם מאמר תוכני הידיעה האנושית, פריז: N. L. Danzig, תרס"ט.‬
  • תולדת הדרומים ביחסיהם אל הגלילים בתקופת האמוראים, פריז: דפוס Danzig, תרע"ד.
  • תולדות דרכי הלמוד בישיבות דרום, גליל, סורא ונהרדעא, ירושלים: דפוס אחדות, תרע"ד.
  • תרבות הדרומים,‫ ורשה: מרכז, תרפ"ד.
  • השפוט על לא ריב במשפט העברי, ירושלים: הסולל, תרפ"ד. ‬(חוברת)
  • רבי עקיבה, ירושלים: ספריה לביוגרפיות תלמודיות, תרפ"ד.‬
  • רב אשי,‫ ירושלים – בילגוריי: ספריה לביוגרפיות תלמודיות: דפוס נ’ קראנענבערג, תרפ"ד.
  • רב: ביוגרפיה תלמודית, ירושלים: ציון רוהלד, תרפ"ה.
  • רבי יוסי בר חנינא מקסרין, ירושלים: ספריה ביוגרפית-תלמודית (דפוס ציון), תרפ"ו.
  • תולדות המשפט הצבורי העברי, פריז: Imprimerie D'art Voltaire, תרצ"א–תרצ"ז. ‬

‫** כרך א: שלטון הנשיאות והועד: תקופת התלמוד: ‬ספר א: מבוא כוללות, תרצ"א; ספר ב: תקופת רבי יהודה הנשיא, תרצ"א.

    • כרך א: ספר ג, חלק א: תקופת רבן גמליאל ברבי הנשיא III; תקופת ר’ יהודה הנשיא II, לונדון: י’ נרודיצקי, תרצ"ג.
    • כרך א, ספר ג, חלק ב: תקופת רבן גמליאל ברבי הנשיא III, תקופת ר’ יהודה הנשיא II: ישיבת ר’ חנינא בר חמא בצפורי, לונדון: י’ נרודיצקי, תרצ"ד.
    • שלטון ראשות הגולה והישיבות: תקופת רב נחמן בר יצחק ראש הכלה וראש הישיבה (ד"א פ’ – ד"א קט"ו – 320–355), תל אביב: מצפה, תרצ"ט.
  • תורת המשפט האזרחי העברי, לונדון: מ"ל ציילינגאלד, תרצ"ד–תרצ"ז:
    • כרך א: שיטת הטענות, תרצ"ד.
    • כרך ב: הערעורים (על חוזים ויתר המעשים והעסקים המשפטיים) (חלק א), תרצ"ה.
  • כרך ג: משפט הנזיקין (חלק א), תרצ"ז.
  • תורת המשפט האזרחי העברי: ההיפותיקי,‫ לונדון: החברה למחקר ולעריכת המשפט העברי, תש"ד.
  • Rabbi Jochanan: der erste Amoräer Galiläas, Berlin: M. Poppelauer, ‪1918. (בגרמנית)

לקריאה נוספת

  • שמואל לנדמן, 'יעקב שמואל צורי' (יזכור), מצודה (קובץ לשאלות החיים, למדע ולספרות) ב (תש"ד). (נדפס שטב בתוך: י"ש צורי, ההיפותיקי, תש"ד, עמ' 1–5.) (רשימה ביוגרפית)
  • יעקב קופל ‬מיקלישנסקי, 'י. ש. צורי', בתוך: שמואל ק. מירסקי, אישים ודמויות בחכמת ישראל באירופה המזרחית לפני שקיעתה, ניו יורק: עוגן על יד ההסתדרות העברית באמריקה; תל אביב: דפוס מל"ן, תשי"ט, עמ' 338–352.
  • עמיחי רדזינר, 'תלמיד חכם שלא נספד כהלכה: יעקב שמואל צורי ומחקריו במשפט העברי על רקע תולדות מחקר תחום זה', שנתון המשפט העברי כג (תשס"ה), עמ' 253–349.
    • נספח: ביבליוגרפיה של כתבי יעקב שמואל צורי, עמ' 345–349.

קישורים חיצוניים

ספריו:

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Shamai Kanter, 'I. H. Weiss and J. S. Zuri,' in: Jacob Neusner (Ed.), The Formation of the Babylonian Talmud, Leiden:‪ E.J. Brill (Studia Post-Biblica),‎ 1970, pp. 19-22.
  2. ^ 2.0 2.1 המדע הארצישראלי, הצבי, 17 ביולי 1914.
  3. ^ מכתב אל המערכת, הצפירה, 29 ביוני 1914.
  4. ^ חיים מיכל מיכלין, יעקב שמואל צורי (ספריו ומאמריו), דואר היום, 18 בינואר 1923, המשך, 19 בינואר 1923.
  5. ^ במקום הזמנה פרטית, דואר היום, 18 בפברואר 1923.
  6. ^ בחברת המשפט העברי, דואר היום, 10 בפברואר 1924.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 א. ז. א., על שהלכו ואינם, דבר, 23 במאי 1943.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0