יקום איש צרורות
| מדינה | ארץ ישראל (תחת שילטון יווני) |
|---|---|
| ידוע בשל | חזרתו בתשובה על ידי מיתה שהורכבה מכל ארבע מיתות בית דין |
| השקפה דתית | יהדות התייוון וחזר בתשובה |
יקום איש צרורות מוזכר במדרשים כבעל תשובה, שהרג את עצמו במיתה שהורכבה מכל ארבע מיתות בית דין ככפרה על חטאיו. היה בן-אחותו של התנא יוסי בן יועזר איש צרידה.
אישיותו ותקופתו
יקום איש צרורות חי בשנות גזירות אנטיוכוס, גזירות דת שהוטלו על היהודים על ידי אנטיוכוס הרביעי "אפיפנס" בשנת 167 לפנה"ס. בדומה ליהודים רבים, הוא עבר תהליך של התייוונות תוך נטישה של אורח החיים היהודי, וקנה לעצמו מעמד גבוה אצל השלטון היווני[1].
סיפור חזרתו בתשובה
מסופר עליו במדרש[2] שבעת שהוציאו היוונים את יוסי בן יועזר להורג בשבת, כשלפניו הולכים חיילים האוחזים בקורה שנועדה להוצאתו להורג, פגש אותו אחיינו יקום איש צרורות כשהוא רוכב על סוס. פנה יקום לדודו ואמר לו: תראה על איזה סוס הרכיב אותי אדוני (היוונים שאותם שירת) ועל איזה "סוס" - מטאפורה לקורת העץ שבה השתמשו להוצאה להורג - הרכיב אותך אדונך (הקדוש ברוך הוא)[3]. אמר לו יוסי בן יועזר: "אם עוברי רצונו של ה' זוכים לכל כך הרבה טובה - לעושי רצונו על אחת כמה וכמה!"[4],. הדברים לא שכנעו את יקום והוא הקשה: וכי יש אדם בעולם שעשה רצון ה' יתברך יותר ממך? ענה לו יוסי בן יועזר "ומה לעושי רצונו כך - לעוברי רצונו על אחת כמה וכמה," כלומר שהסבל של הצדיקים ניתן כעונש על עברותיהם המעטות, ומכך ניתן ללמוד את העונש הרב בצפוי לרשעים בעולם הבא. בכך ביקש יוסי לענות על שאלת צדיק ורע לו - רשע וטוב לו.
הדברים נכנסו בלבו של יקום והוא בא לידי חרטה על כל העבירות שעשה. בכדי לכפר על חטאיו, הוא החליט לקיים בעצמו את ארבע מיתות הבית דין שהם סקילה, שריפה, הרג בסיף וחנק. לצורך כך, הוא הקים עמוד תליה וערם ערימת עצים בסמיכותו אחר כך הוא הקיף את העמוד ואת ערימת העצים עם גדר אבנים ונעץ חרב בתוך ערימת העצים.
לאחר מכן הוא הצית את העצים ומיד נתלה, ונחנק [כך קיים בעצמו מיתת חנק], האש התפשטה ושרפה את חבל עמוד התליה או אז נפל יקום איש צרורות לאש. לפני שהגיע לאש הוא נדקר בחרב [מיתת הרג], בינתיים התמוטטה גדר האבנים ונפלה על יקום [מיתת סקילה] ובסופו של דבר נשרף יקום מהאש [מיתת שריפה].
באותה זמן התנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה (לפני מותו) וראה את מטתו של יקום שפרחה באויר, וכשקם התבטא "בשעה קלה קידמני זה לגן עדן", כלומר שתשובתו של יקום נתקבלה והוא מזומן לחיי העולם הבא.
זיהויו
ישנם חוקרים המזהים את יקום איש צרורות כאלקימוס[5]. זיהוי זה התבסס בעיקר על תקופת חייו של יוסי בן יועזר, המתאימה לימי חייו של אלקימוס, וכן על הדמיון בשם ועל כך שיוסי בן יועזר היה כהן (משנה, מסכת חגיגה, פרק ב', משנה ז')[6]. לעומת זאת, ישנם חוקרים שפקפקו בזיהוי זה, בעיקר משום שלוש טענות[7]:
- אלקימוס מת בשל מחלה שתקפה אותו לאחר הריסת החומה, ואילו יקום המית את עצמו בארבע מיתות בית דין.
- ההקשר והרקע ההיסטורי במדרש די דלים, וקשה לבנות עליהם ביסוס היסטורי.
- כותבי דברי ימי ישראל שלפני חכמת ישראל (ספר הקבלה, צמח דוד ועוד) לא קישרו בין אלקימוס (המוזכר ביוסיפון, שצוטט הרבה על ידם) לבין יקום.
דמותו במדרש
מסופר בתורה, שכאשר יעקב אבינו נכנס ליצחק אבינו בשביל לקחת ממנו את הברכות, לבש יעקב עור של עיזים, "וַיָּרַח (-יצחק) אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ"[8].
המדרש תמה[2] משמו של רבי יוחנן: "אין לך דבר שריחו קשה מן השטף (=צמר) הזה של עזים, ואת אמרת (=ואתה אומר) 'וירח את ריח בגדיו ויברכהו'?!" עונה המדרש שאין לקרוא 'בגדיו' אלא 'בוגדיו'[9][10]. כלומר יצחק ברך את יעקב משום צאצאיו ש"יבגדו" – יחטאו, ויחזרו בתשובה. כדוגמא, מביא המדרש את יקום איש צרורות, שהיה בעל עבירה וחזר בתשובה.
בהלכה
פוסקי ההלכה דנו האם מותר לאדם שעבר עבירה שחייבים עליה אחת מארבע מיתות בית דין לקיים בעצמו את המיתה שהתחייב בה, או שיש בכך משום איסור מאבד את עצמו לדעת. יש שהוכיחו מאגדה זו שאכן מותר לאדם להמית את עצמו[11], אולם יש שחלקו על קביעה זו, ולדעתם אף המאבד עצמו לדעת במטרה לשוב בתשובה עובר על איסור זה,אלא שיקום איש צרורות שגה ועשה זאת מחוסר ידיעה, ולפי ששב בתשובה מעומק לבו התקבלה תשובתו על אף שחטא בנטילת נפשו[12].
כמו כן מפרשי הש"ס ביררו אם יש אפשרות לקיים באדם אחד את כל ד' מיתות בית הדין[13] ויש שהוכיחו מכך שאפשר[14].
הערות שוליים
- ^ על פי סדר הדורות חלק ב, תנאים ואמוראים, אות י, ערך יוסי בן יועזר, ועל פי המדרשים המובאים לקמן.
- ^ 2.0 2.1 בראשית רבה, פרשה ס"ה, פסקה כ"ב, מדרש שוחר טוב תהילים יא ו, ילקוט שמעוני בראשית רמז קט"ו.
- ^ על פי פירוש מתנות כהונה שם.
- ^ רש"י שם, עיינו עוד ברש"י, מסכת נדרים, דף נ' עמוד ב', ד"ה אמר
- ^ למשל: צבי גרץ (דברי ימי ישראל, א, עמ' 371–372), נחמן קרוכמל (מורה מבוכי הזמן עמ' סט), אייזיק הירש וייס (דור דור ודורשיו א', 101-102), יוסף קלוזנר (היסטוריה של הבית השני כרך ב, עמ' 38–40) ועוד.
- ^ זאת כנראה בגלל ההקפדה שבת כהן תינשא דוקא לכהן (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף מ"ט עמוד א') ובהנחה שהיא אחותו מצד האב
- ^ יעקב ניוזנר, מסורות חז"ל על הפרושים, א, עמ' 77; טל אילן, בין יוספוס לחז"ל כרך א, עמ' 195-196. אוריאל רפפורט, פירוש לספר מקבים א', ז, 5 (עמ' 260-216)
- ^ בראשית, כ"ז, כ"ז
- ^ רש"י שם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ז עמוד א'
- ^ רבי יהודה החסיד תשובות רבי יהודה החסיד בעניני תשובה; רבי יעקב וייל' תשובות מהר"י וייל סימן קי"ד; רבי יעקב ריישר שו"ת שבות יעקב חלק ב סימן קיא; רבי יעקב עמדין שו"ת שאילת יעבץ ח"א סימן מ"ג.
- ^ רבי שמואל יפה אשכנזי יפה תואר על המדרש (שם); רבי ישמעאל הכהן ממודנה שו"ת זרע אמת חלק סימן פ"ט; רבי חיים יוסף דוד אזולאי שו"ת חיים שאל חלק א סימן מ"ו.
- ^ רש"י, מסכת סנהדרין, דף ק"ו עמוד ב', ד"ה הרגו אל חלליהם ובמהרש"א שם
- ^ רבי ישראל יעקב פישר אבן ישראל על הרמב"ם, פרק ט"ו מהלכות סנהדרין הלכה ד