יעקב ניוזנר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב ניוזנר
תרומות עיקריות
יישום חקר הסוגים למחקר התלמוד והמשנה

יעקב (ג'ייקוב) ניוזנר (באנגלית: Jacob Neusner;‏ 28 ביולי 1932 – 8 באוקטובר 2016) היה חוקר יהדות אמריקאי. הוא נמנה בין המחברים שפרסמו הכי הרבה ספרים בהיסטוריה, כאשר חיבר וערך יותר מ-1,000 ספרים.[1] ניוזנר נודע בייחוד בשל עמדתו כי אין לקבל את הנחת רציפותן או קדמוניותן של המסורות המובאות בספרות חז"ל, שרווחה רבות במדעי היהדות לפניו, וכי קיים פער משמעותי בין תקופת בית שני על כיתותיה, כמו הצדוקים, לבין חז"ל. שינוי הפרדיגמה שחוללה קביעתו אף נודע במחקר כ"מהפכה הניוזנריאנית." בנוסף לתרומתו, ספג ניוזנר ביקורת על נטייתו לפיצול-יתר וראיית כל חיבור קדום כמייצג השקפה דתית עצמאית, או "יהדויות" שונות.

ביוגרפיה

ניוזנר נולד בהרטפורד קונטיקט. הוא למד באוניברסיטת הרווארד, בבית המדרש לרבנים באמריקה (שם הוסמך לרבנות) ובאוניברסיטאות אוקספורד, וייל. הוא לימד באוניברסיטאות קולומביה, ברנדייס, דארטמות' קולג', אוניברסיטת בראון ואוניברסיטת דרום קליפורניה. ניוזנר היה חבר במכון למחקר מתקדם בפרינסטון. הוא היה חבר לכל החיים בקלייר הול באוניברסיטת קיימברידג'. הוא קיבל פרסים ותוארי כבוד רבים.

מחקר

ניוזנר היה חלוץ ביישום חקר הסוגים למחקר התלמוד והמשנה. הגישה לפניו הייתה ראיית הספרות הרבנית כתנועה דתית אחת שבה נוצרו טקסטים רבניים שונים. בניגוד לכך, ניוזנר רואה כל מסמך ככזה היכול להעיד על סוג היהדות שהיה מקובל במקום ובזמן בו נכתב המסמך. ספרו Judaism: The Evidence of the Mishnah (יהדות - עדותה של המשנה, ספרית פועלים, 1987) מהווה גילוי הדעת הקלאסי של יצירתו והוא הראשון מבין כתבים מקבילים על מסמכים אחרים מן הקנון הרבני. שיטתו של ניוזנר הייתה לימוד מסמכים בנפרד, מבלי להכניס אותם להקשר מסוים בין מסמכים רבניים אחרים בני אותה תקופה או סוגה הובילה לסדרת מחקרים על הדרך בה היהדות יוצרת קטגוריות של הבנה ואיך אותן קטגוריות מתייחסות אחת לשנייה, גם כשהן מתגלות בדרכים מגוונות במסמכים רבניים נפרדים. ניוזנר סבר שהספרות התלמודית מושתתת על דרכי חשיבה פילוסופיות מובהקות.[2]

ניוזנר תרגם לאנגלית מעט את הקאנון הרבני. מפעל זה פתח חלק גדול מן המסמכים הרבניים לחוקרים מתחומים אחרים במסגרת מדע הדתות שלא יודעים עברית וארמית וכן כאלה העוסקים בהיסטוריה של העת העתיקה, בתרבות ובמחק המזרח הקרוב. שיטת התרגום שלו מנסה להקל על הבנת זרם הטיעונים של הטקסט הרבני עבור אלה שלא מכירים את שיטת הטיעון הרבני.

מפעלו של ניוזנר היה מכוון לקריאה הומניסטית ואקדמית של הספרות הקלאסית היהודית. הוא עבר ממחקר הטקסט למחקר התוכן. הוא התייחס לדת בהקשר החברתי שלה, כמשהו שקבוצת אנשים עושה ביחד, ולא רק כאוסף של אמונות ורעיונות. ניוזנר ניסה להחיל את הכלים של מדעי הדתות על ספרות חז"ל[3]

תרומתו לאקדמיה

בנוסף לפעילותו המחקרית היה ניוזנר מעורב בעיצוב לימודי מדעי היהדות ומחקרי הדתות באוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון די. סי.. הוא נתן חסות לכמה כנסים ולפרויקטים משותפים שמשכו אנשים בני דתות שונות לשיחה על נושאים ובעיות משותפות. מאמציו של ניוזנר יצרו כנסים וספרים על נושאים כמו: הבעיה של שונות בדת, דת וחברה, דת ותרבות חומרית, דת וכלכלה, דת ואלטרואיזם ודת וסובלנות.

ניוזנר כתב כמה ספרים בהם חקר את הקשר בין יהדות ודתות אחרות. בספרו A Rabbi Talks with Jesus שיצא ב- 1993 ותורגם לגרמנית, איטלקית ושוודית הוא מנסה לבסס מסגרת יציבה מבחינה דתית לדו-שיח יהודי-נוצרי. הספר זכה לשבחיו של האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ובכינוי "הרב החביב על האפיפיור[4]. בספרו של בנדיקטוס השישה עשר הוא מתייחס לספרו של ניוזנר "כספר החשוב ביותר, ללא ספק, עבור הדיאלוג היהודי-נוצרי בעשור האחרון."

הוא גם שיתף פעולה עם חוקרים אחרים כדי ליצור השוואות בין יהדות ונצרות, כמו בספר The Bible and Us: A Priest and A Rabbi Read Scripture Together (התנ"ך ואנחנו: כומר ורב קוראים יחד בספרי הקודש) שיצא ב-1990 ותורגם לספרדית ופורטוגזית. הודות לשיתוף פעולה עם חוקרי אסלאם נוצר הספר World Religions in America: An Introduction (דתות עולם באמריקה: מבוא). (מהדורה רביעית יצאה ב-2009) שחוקר איך התפתחו דתות שונות בהקשר האמריקאי הייחודי. הוא כתב ספרי לימוד רבים וספרים כלליים על יהדות. שני הידועים ביותר הם: The Way of Torah: An Introduction to Judaism (דרך התורה: מבוא ליהדות, 2003) ו- Judaism: An Introduction (יהדות – מבוא, 2002). ספרים אלה תורגמו לפורטוגזית ויפנית.

במהלך כל הקריירה שלו יזם ניוזנר תוכניות לפרסום וערך סדרות ספרים. על ידי פרסום סדרות אלה הוא תמך וקידם את הקריירה האקדמית של עשרות חוקרים צעירים מרחבי העולם.

הערכה ביקורתית של יצירתו

למרות שניוזנר רב השפעה הרי חוקרים רבים בתחום העיסוק שלו ביקרו אותו .[5][6][7][8][9][10][11][12][13][14][15]

חלק מן הביקורות הן על המתודולוגיה בה נקט והטענה היא שרבים מטיעוניו הם מעגליים או מהווים ניסיון להוכיח "הנחות שליליות" בשל מחסור בעדויות. ,[5][6][8][10][11]. אחרות מתרכזות בקריאתו ובפרשנותו של ניוזנר את הטקסטים הרבניים כשהם מוצאים שהתיאור שלו מאולץ ולא מדויק. .[9][14][15]

השקפתו של ניוזנר שהפרושים בימי בית שני היו קבוצה כיתתית המרוכזת סביב "אחוות שולחן" וקיום מצוות הקשורות בטוהר המזון, ומתעניינת פחות בערכים יהודיים רחבים יותר או בנושאים חברתיים, ספגה ערעור וביקורת מצד אד סנדרס ,[11], שלמה צייטלין[12] והיימן מקובי (Hyam Maccoby)[8]

חוקרים אחדים ערערו על הבנתו של ניוזנר את העברית והארמית הרבנית. הביקורת המפורסמת ביותר והנשכנית ביותר הייתה של שאול ליברמן על תרגומו של ניוזנר את הירושלמי. ליברמן כתב: "אדם מתחיל לפקפק באמינותו של המתרגם [ניוזנר]. ואכן אחרי קריאה ברפרוף של התרגום נדהם הקורא על ידי בורותו [של ניוזנר] בעברית רבנית, בדקדוק ארמית ומעל לכל בכל הנושא שבו הוא עוסק" הוא מסיים את סקירתו: "אני מסיק במצפון שקט: המקום הראוי לתרגום האנגלי [של ניוזנר] הוא בפח האשפה".[16]

לקריאה נוספת

  • דב שוורץ, כינור נשמתי: מוזיקה בהגות היהודית. רמת גן, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2013.
  • מנחם הירשמן, "תורה לכל באי העולם" : זרם אוניברסלי בספרות התנאים ויחסו לחכמת העמים. רעננה, הקיבוץ המאוחד, 1999.
  • * Magid, Shaul. "Is It Time to Take the Most-Published Man in Human History Seriously?", Tablet online magazine, Aug. 23, 2016.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יעקב ניוזנר בכתבה עליו ב- Huffington Post
  2. ^ דב שוורץ, כינור נשמתי : מוזיקה בהגות היהודית, עמ' 211
  3. ^ מ. הירשמן "תורה לכל באי העולם" : זרם אוניברסלי בספרות התנאים ויחסו לחכמת העמים, עמ' 18
  4. ^ The Pope's Favorite Rabbi בטיים מגזין
  5. ^ 5.0 5.1 Shaye J. D. Cohen, "Jacob Neusner, Mishnah and Counter-Rabbinics," Conservative Judaism, Vol.37(1) Fall 1983 p. 48-63
  6. ^ 6.0 6.1 Craig A. Evans, "Mishna and Messiah 'In Context'," Journal of Biblical Literature, (JBL), 112/2 1993, p. 267-289
  7. ^ Saul Lieberman, "A Tragedy or a Comedy" Journal of the American Oriental Society, Vol.104(2) April/June 1984 p. 315-319
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Hyam Maccoby, "Jacob Neusner's Mishnah," Midstream, 30/5 May 1984 p. 24-32
  9. ^ 9.0 9.1 Hyam Maccoby, "Neusner and the Red Cow," Journal for the Study of Judaism (JSJ), 21 1990, p. 60-75.
  10. ^ 10.0 10.1 John C. Poirier, "Jacob Neusner, the Mishnah and Ventriloquism," The Jewish Quarterly Review, LXXXVII Nos.1-2, July–October 1996, p. 61-78
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 *E.P.Sanders, Jewish Law from Jesus to the Mishnah. Philadelphia, 1990.
  12. ^ 12.0 12.1 Solomon Zeitlin, "A Life of Yohanan ben Zakkai. A Specimen of Modern Jewish Scholarship," Jewish Quarterly Review, 62, 1972, p. 145-155.
  13. ^ Solomon Zeitlin, "Spurious Interpretations of Rabbinic Sources in the Studies of the Pharisees and Pharisaim," Jewish Quarterly Review, 62, 1974, p. 122-135.
  14. ^ 14.0 14.1 Evan M. Zuesse, "The Rabbinic Treatment of 'Others' (Criminals, Gentiles) according to Jacob Neusner," Review of Rabbinic Judaism, Vol. VII, 2004, p. 191-229
  15. ^ 15.0 15.1 Evan M. Zuesse, "Phenomenology of Judaism," in: Encyclopaedia of Judaism, ed. J. Neusner, A. Avery-Peck, and W.S. Green, 2nd Edition Leiden: Brill, 2005 Vol.III, p. 1968-1986. (Offers an alternative to Neusner's theory of "Judaisms.")
  16. ^ Saul Lieberman, "A Tragedy or a Comedy" Journal of the American Oriental Society, Vol.104(2) April/June 1984 p. 315-319
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30140100יעקב ניוזנר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יעקב_ניוזנר&oldid=1914611"