יעקב ספיר
 | |
| לידה |
1822 ה'תקפ"ב אשמיאני, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
1885 (בגיל 63 בערך) ה'תרמ"ה ירושלים |
| מקום קבורה | הר הזיתים |
| תחומי עיסוק | שד"ר, חוקר כתבי יד ותייר |
הרב יעקב הלוי ספיר (התקפ"ב, 1822 אשמיאני, האימפריה הרוסית – ה'תרמ"ה, 1885 ירושלים) היה תלמיד חכם, שד"ר, חוקר כתבי יד ותייר. מחבר הספר אבן ספיר על מסעו חוצה היבשות לקהילות יהודיות רחוקות, בהן תימן. על שמו נקרא מושב אבן ספיר.
ביוגרפיה
ספיר נולד באשמיאני שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס) ועלה לארץ ישראל כילד עם משפחתו, הוריו, אחותו ואחיו בשנת 1832. הוריו הרב נתן הלוי ספיר (1790-1832) וטובה (?-1833) שהיו מעדת הפרושים התיישבו בצפת. תוך חודש מת אביו ושנה לאחר מכן מתה אמו. בגיל 12 היה עד ראייה להתנפלותם של ערביי הגליל על יהודי צפת במהלך מרד הפלאחים בסיוון ה'תקצ"ד, 1834. עקב רעידת האדמה שהתחוללה בצפת בשנת תקצ"ז עבר לירושלים. למד בישיבה בירושלים. בתחילה היה מלמד בתלמוד תורה של עדת הפרושים ואחר כך סופר העדה וכן מזכיר עדת הפרושים בירושלים. באותה עת כתב שירים לכבוד נדבנים ואורחים מכובדים שביקרו בארץ ישראל, כך למשל פרסם בשנת 1854 את השיר "כנף רננים" לכבודו של משה מונטיפיורי. פרסם מאמרים רבים בעיתון 'הלבנון' שהוציא-לאור חתנו יחיאל ברי"ל, בפרט בענייני אתרוגים.
בשנת 1859 נשלח כשד"ר להודו ולאוסטרליה על-מנת לגייס כספים לבניית בית הכנסת החורבה על שם רבי יהודה החסיד בירושלים. במסעו לאוסטרליה והודו נאלץ לעבור בתימן שכן הורד מהאוניה מפני שכספו נשדד ממנו ולא יכול היה לשלם את דמי המסע ועקב כך פגש ביהודי תימן. במיוחד התרשם מיהודי תימן אשר שכנו בפנים הארץ. הוא ביקר גם באינדונזיה שהייתה אז תחת שלטון הולנדי וגם שם פגש יהודים.
בהודו פגש בקהילת בני ישראל וכתב עליהם רבות כולל על שושלת נשיאי הקהילה ומשפחתו של דאדא קמודן.
כשחזר מאוסטרליה דרך עדן בשנת 1864 אסף חומר על יהודים אלו וכתב את ספרו "אבן ספיר" על מסעו לתימן והקהילה היהודית שם. בספרו זה אשר יצא לאור בשנים תרכ"ד–תרכ"ו (1864–1866) פרסם גם מחקרים על כתר ארם צובא וכן על כתבי-יד אחרים של התורה והמקרא. בספרו היה הרב ספיר מהראשונים להעיר את תשומת לבו של העולם היהודי על קיומם ומצבם של היהודים באתיופיה ואף של יהודי המזרח הרחוק.
בירושלים המשיך להתעניין ביהודי תימן, ובהישמע דבר משיח השקר, שוכר כחיל, שקם בתימן, כתב איגרת שבה הזהיר את יהודי תימן מפניו.
בשנים 1865 ו-1873 יצא לשני מסעות נוספים, באירופה ובצפון אפריקה. כמו כן פרסם תשובה בשם "עדות ביהוסף" בנושא עיזבונו של הגביר ניסים שמאמא.
אחד מגילוייו המשמעותיים ביותר היה אודות הגניזה העתיקה בקהיר, שעליה דיבר בספרו. בעקבות הפרסום החלו חוקרים לפקוד את הגניזה ולחקור את ממצאיה.
בשנות 1883–1885 סייע להדפיס בירושלים את הספר "חמדת ימים" מאת גדול משוררי תימן ר' שלום שבזי ואף הוסיף לו הקדמה.
מושב אבן ספיר בהרי ירושלים קרוי על שמו, וכן רחוב "אבן ספיר" בשכונת נחלת אחים בירושלים ובשיכון דן בתל אביב.
ממצאיו ועדויותיו ההיסטוריות זכו להכרה הלכתית, כך למשל הסתמך על תיאוריו בנוגע לבני ישראל שבהודו, הרב הראשי לישראל, הרב יצחק אייזיק הרצוג "נאמנים עלי דברי הרב יעקב ספיר ז"ל... שהיה גדול בתורה וביראה וחשוב מאד בעיני גאוני ירושלים איתני ארץ ז"ל שבימים ההם".[1]
חיים אישיים
נישא לבתו של ר' שלמה זלמן הכהן ולהם נולדו 5 ילדים.
חתניו הם שמואל ברוך, בנו של הרב חיים נסים ברוך, ויחיאל ברי"ל. נכדו הוא העסקן הציוני אליהו ספיר, ונינו הוא יוסף ספיר, מראשי הציונים הכלליים ושר בממשלות ישראל.
קישורים חיצוניים
- "סַפִּיר, יעקב הלוי", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמוד 243, באתר HebrewBooks
- כתבי יעקב ספיר בפרויקט בן-יהודה
- אבן ספיר באתר גוגל ספרים
- אבן ספיר – חלק א וחלק ב, באתר היברובוקס.
- 'עדות ביהוסף' – תשובתו של הרב ספיר בדבר עזבונו של הגביר ניסים שמאמא, באתר היברובוקס.
- המסע של רבי יעקב ספיר לאוסטרליה
- יוסף יואל ריבלין, "רבי יעקב ספיר", מאזנים, כרך 11, 1940, עמ' 74–81, 385–399.
יעקב ספיר (1822-1885), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
33404183יעקב ספיר