יושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית

יושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית
Speaker of the United States House of Representatives
איוש נוכחי	מייק ג'ונסון
תאריך כניסה לתפקיד	25 באוקטובר 2023
דרכי מינוי	בחירת בית הנבחרים
תחום שיפוט	ארצות הברית
מושב המשרה	וושינגטון די. סי., ארצות הברית
ייסוד המשרה	4 במרץ 1789
איוש ראשון	פרדריק מולנברג

יושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית (באנגלית: Speaker of the United States House of Representatives) הוא העומד בראש בית הנבחרים של ארצות הברית. בניגוד לרבים מיושבי ראש בתי הפרלמנט בעולם, כמו יושב ראש הכנסת, שאופי תפקידם הוא ממלכתי ועל-מפלגתי (גם אם הוא נבחר מטעם אחת המפלגות, לרוב מפלגת השלטון), תפקיד יושב ראש בית הנבחרים הוא מפלגתי במובהק: היושב ראש הוא לא רק מנהיג של הבית כולו, אלא גם מנהיג את מפלגת הרוב בבית, ומוביל את האג'נדה החקיקתית והפוליטית שלה.

הפרק הראשון של חוקת ארצות הברית מציין כי "בית הנבחרים יבחר את יושב הראש שלו ופקידים אחרים", אולם החוקה לא קובעת את אופן הבחירה או את סמכויותיו. יושב הראש נבחר ביום הראשון להתכנסות קונגרס חדש (אחרי הבחירות שנערכות פעם בשנתיים) או אם יושב הראש הקודם נפטר או התפטר, נהוג שכל אחת מהמפלגות מציגה מועמד, אולם חברי הקונגרס רשאים להצביע גם לחברי קונגרס אחרים, ואף למועמדים שכלל אינם חברי קונגרס. על מנת להיבחר ליושב ראש יש צורך ברוב מוחלט מקרב חברי הבית שהשתתפו בהצבעה. אם אף מועמד לא זכה לרוב כזה ממשיכים בסיבובי הצבעה נוספים, עד שאחד המועמדים משיג את הרוב. במשך ההיסטריה של בית הנבחרים רק 15 פעמים יושב ראש לא נבחר בסיבוב ההצבעה הראשון (מתוכם 13 מקרים אירעו במאה ה-19). אחרי בחירתו מושבע היושב ראש על ידי חבר הבית הוותיק ביותר שמכהן ברציפות.

אורך כהונת יושב הראש הוא כאורך תקופת כהונת בית הנבחרים, שנתיים, אולם אין הגבלה על מספר תקופות הכהונה, ויושב הראש יישאר בתפקידו בדרך כלל כל עוד מפלגתו שומרת על הרוב. עד היום יושב הראש שכיהן במשך הזמן הארוך ביותר היה סם רייברן מהמפלגה הדמוקרטית שכיהן במשך 17 שנה בין 1940 ל-1961 עם שתי הפסקות של קדנציה בהן הרוב עבר לידי המפלגה הרפובליקנית. הכהונה הרצופה הארוכה ביותר היא של טיפ אוניל שהחזיק בתפקיד בין 1977 ל-1987.

יושב הראש אחראי על ניהול ישיבות הבית, אך לרוב הוא מאציל את סמכויות הניהול לחברים אחרים שיושבים בראש הישיבה, ומנהל רק ישיבות חשובות וטקסיות (כדוגמת נאום מצב האומה). יושב הראש אחראי על סדר היום והנוהג שהוא משתמש בסמכות זו בצורה מפלגתית, ומקדם בעזרתה את האג'נדה של מפלגתו. הוא הממנה את ראשי הוועדות השונות, שכולם ממפלגתו.

מעמדו הפוליטי של יושב הראש חשוב במיוחד כאשר הוא מהמפלגה שאינה מחזיקה בבית הלבן. בהיעדר תפקיד של ראש אופוזיציה, כנהוג במשטרים פרלמנטריים, יושב הראש הוא לרוב הדמות הבכירה ביותר של מפלגת האופוזיציה הנושאת בתפקיד רשמי. בלטו בכך טיפ אוניל הדמוקרטי בימי נשיאותו של רונלד רייגן וניוט גינגריץ' הרפובליקני בימי נשיאותו של ביל קלינטון.

יושב ראש בית הנבחרים הוא השני בסדר הירושה של נשיא ארצות הברית אחרי סגן הנשיא. דבר זה לא נקבע בחוקה, אלא בחוק של הקונגרס מ-1947.

יושב ראש זמני

בעקבות פיגועי 11 בספטמבר אומצו כללים הנוגעים למקרה שבו אין יושב ראש או שנבצר ממנו מלמלא את תפקידו. לפי הכללים יושב הראש מגיש בתחילת כהונתו רשימה סודית עם שמות של מחליפים לפי סדר שהוא קובע. בהיעדר יושב ראש, הראשון ברשימה שיכול לכהן הופך ל"יושב ראש זמני" (Speaker pro tempore). הפעם הראשונה בה נזקק בית הנבחרים למימוש ההליך הייתה ב-3 באוקטובר 2023, אז הודח יושב הראש קווין מקארתי, ופטריק מקהנרי היה ליושב ראש זמני. תפקיד יושב הראש הזמני הוא להביא לבחירת יושב ראש חדש.^[1]