בגדי אבל
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה, עיצוב, ניסוח, תרגמת.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה, עיצוב, ניסוח, תרגמת. |
בגדי אבל הם הבגדים אותם לובש האבל בזמן ההלוויה של קרובו שמת או בתקופת האבל עליו. ישנם כללים שונים בדתות ובתרבויות שונות המכתיבים אלו בגדים ילבש האבל בתקופת האבל.
בתנ"ך
בתנ"ך מוזכר מנהג לבישת שק לאות אבל. ניתן לציין את אבלו הכבד של יעקב אבינו על יוסף, שהתבטא בקריעת בגדים וביגון קודר "וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים".[1]
כמו כן, בספר יחזקאל מופיע איסור על נעילת נעלי עור. כנראה נהגו לנעול נעליים מבד או חומר אחר שאינו עור. המקור לאיסור הוא מהפסוק שנאמר ליחזקאל "וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ"[2] מכאן הוסק שלכל העם, שהיו שרויים באותה עת באבלות, היו אסורות הנעליים.[3]
בנוסף האבל אסור ברחיצה, סיכה וכיבוס הבגדים. המקור לכך מהפסוק: " הִתְאַבְּלִי נָא וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת".[4] מכאן לומדים שיש לקיים דין אבלות בלבישת הבגדים ולא להחליף לבגדים חדשים ומגוהצים. הרחיצה אסורה מכיוון שגם היא בכלל "סיכה" והיא נחשבת כהכנה לסיכה, כמו שנאמר "ורחצת וסכת". כשם שאבל אסור בכיבוס בגדים כך אסור לו ללבוש בגדים לבנים חדשים ומגוהצים.[5]
היסטוריה
בגדי אבל ידועים עוד מתקופת רומא העתיקה. הרומאים לבשו טוגה מצמר כהה שנקראה toga pulla .[6] בימי הביניים באירופה רק המעמדות הגבוהים נהגו ללבוש בד קרפ לבן או שחור לאות אבל. בעיקר היה נהוג ללבוש שחור והיה זה סמל סטטוס. היה גם מנהג של אלמנות ללבוש רעלה המכסה את הפנים. המהפכות החברתיות במאה ה-18 גרמו לאנשים רבים יותר, גם ממעמדות נמוכים ללבוש בגדים בצבע שחור. בימי הביניים ג'נטלמנים ספרדיים לבשו קטיפה שחורה לאות אבל ואילו צבע שחור לצביעת בגדים נחשב יקר.[7]
במשך ימי הביניים האצולה והאריסטוקרטיה לבשו בגדים שחורים בזמן האבל. הצבע השחור היה יקר ולכן רק העשירים לבשו בגדי אבל שחורים.
במאה ה-18 מעמד הביניים ובעיקר הסוחרים החלו ללבוש בגדים שחורים לאות אבל. המהפיכה התעשייתית איפשרה לרבים ממעמד הביניים ללבוש שחור בעת אבל.
כשהנסיך אלברט מת ב-1861 המלכה ויקטוריה לבשה בגדי אבל שחורים,[8] ותלבושת זו חוקתה על ידי כל הנשים האבלות בבריטניה. בתקופה הוויקטוריאנית התייצב המנהג ללבוש שחורים בעת אבל. לגבי נשים היה נהוג ללבוש בגדים כהים למשך שנה. לאחר מכן ציפו מהם ללבוש בגדים כהים רק חצי שנה לאחר המוות. לאחר מכן היה נהוג ללבוש בגדים בצבע אפור, לבנדר או לבן למשך חצי שנה נוספת. הורים לילדים שנפטרו נהגו ללבוש בגדים כהים במשך שנתיים. גם מאלמנים ציפו שילבשו חליפה כהה במשך שנה. אחים שנפטר אחיהם נהגו ללבוש בגדים כהים למשך ששה חודשים ולאחר מכן למשך שנה בגדים בצבע שחור, אפור או לבן. הבגדים השחורים עלו ממון רב והאנשים העניים יותר לא יכלו להרשות לעצמם ללבוש שחורים. האבל של המלכה ויקטוריה על בעלה הנסיך אלברט ב-1861 שימש מודל ללבוש אבל של האלמנות בבריטניה הוויקטוריאנית. היא לבשה שחורים ורעלה במשך חייה עד למותה ב-1901. כשהחל העידן האדוארדי. נשות מעמד הביניים החלו ללבוש שחורים לתקופת האבל ואף להשתמש בנייר מכתבים בצבע שחור והוסיפו סרטים בצבע שחור ואף בצבע סגול לבגדי ילדיהם. לעיתים הנפטר השאיר צוואה המורה כיצד להתלבש בהלוויתו. היה קיים גם מנהג ללבוש ללוויה בגד שהנפטר אהב. האלמנות לבשו שחורים ורעלה משך שנה לאחר מות יקירם. אחרי שנה ניתן היה להשתמש במעט תכשיטים ולאחר חצי שנה להשתמש בבגדים מצבע אפור, סגול ולבן. נוצרו תכשיטים מיוחדים שהעידו על אבל. בתקופה הוויקטוריאנית פרח מסחר של בגדי אבל ואביזרים נלווים. פורסמו מודעות על בגדי אבל וכן פורסמו כתבות: כיצד להתלבש בעת אבל. למשל, ב- Sylvias Home Journal פורסמה ב-1881 כתבה שאמהות צריכות ללבוש קרפ שחור ששה חודשים אחרי מות החותן או החותנת של ילדיהם. בכתבה נכתב על זמני אבל שונים לדודים, דודות ולשאר קרובי משפחה. הבגדים נתפרו מקרפ שחור והיו פרסומות למכירת סרטים שחורים, כובעים, רעלות, ממחטות, כפפות ומניפות. מנהג לבישת בגדי אבל חדר גם למעמד הנמוך וב-1900 כמעט הכל נהגו ללבוש בגדי אבל.
במשך כ-500 שנים באירופה ובאמריקה שחור היה צבע האבל. המנהג נבע מהאריסטוקרטיה והמוני העם חיקו זאת.
במאה ה-19 רוב הנשים לבשו שחור אפילו שהיה זה יקר ללבוש בגדי אבל מיוחדים בצבע שחור. קרפ היה הבד בו השתמשו לבגדי אבלים. השתמשו גם בקרפ לבן לכומתה על ראש האבלים. כן נעשה שימוש בצמר קשמיר שחור ובצמר מרינו לבגדי אבל. במאה ה-19 אלמנה התאבלה שנתיים וחצי כשבשנה הראשונה ועוד יום אחד האבל היה מלא. בזמן זה הבגד היה שחור ועשוי מקרפ. לאחר השנה הראשונה האלמנה יכלה ללבוש צבעים בהירים יותר עם קישוט קטיפה שחורה או משי שחור כאשר אלו מקשטים את שולי הבגד או נענדים כסרטים וכגדילים. בששת החודשים האחרונים של האבל ניתן ללבוש בגדים רגילים בצבעים של אפור, לבן, סגול, קרם, ורדרד וכל גוני השחור. הכלל חל גם על כובעים: הצבעים הפכו בהירים יותר והרעלה הוסרה לחלוטין בתום האבל. החל משנות ה-80 של המאה ה-19 נהוג היה ללבוש בגדים שחורים ללוויות וגם בגדים כהים.
בתקופה האדוארדית חלה הקלה במנהגים אלו, והקלה ניכרת במלחמת העולם הראשונה ולאחריה שבה כל אחד התאבל על אדם אחד לפחות. ב-1918 כללי האבל שונו ולבישת בגדים שחורים הוגבלה ללוויה ולמשך החודש שאחריה.
הצורך בבגדי אבל שחורים שפרח במאה ה-19 וה-20 גרם לפריחת המסחר בהם בבתי כלבו, שכן לא ניתן היה לחכות לתופרת שתתפור בגדי אבל כשאירע מוות במשפחה. הפונקציה של בגדי אבל הייתה לאותת לסובבים שהאדם באבל, ויש להראות לו חמלה וסימפתיה על האובדן.
כללי הלבוש הללו הופרו במלחמת העולם הראשונה, כאשר התרבה מאוד מספר המתים. עם זאת עדיין נשאר המנהג ללבוש שחורים ללוויה של הנפטר. ניתן לראות גם בגדי אבלים בצבעים אחרים. כך ניתן היה לראות בלוויה של דיאנה הנסיכה מוולס ב-1997 את הנסיך צ'ארלס בחליפה בצבע כחול-צי בלוויה, כיוון שזה היה הצבע האהוב על דיאנה.
החל משנות ה-20 של המאה ה-20 פסק המנהג ללבוש בגדי אבל לתקופות ארוכות, ייתכן ובגלל ריבוי החללים במלחמת העולם הראשונה, אם כי קתולים אדוקים עדיין החזיקו במנהג זה. עדיין נשאר המנהג ללבוש שחורים בהלוויה גם במאה ה-20.
לאחר 1950 בבריטניה נשים החלו ללבוש ללוויות גם צבעים כמו כחול-צי, אפור, ירוק בקבוק, סגול וצבעים אחרים כהים.
תכשיטי אבל
ענידת יהלומים נחשבה מקובלת לאבל, כיוון שהם חסרי צבע. כמו כן הייתה מקובלת אבן הגד, כיוון שהיא שחורה. פנינים נחשבו מקובלות כי הן סימלו דמעות. בתכשיטים ניתן למצוא משכיות שהכילו שערה של הנפטר סגורה במנעול. גם דמות של אישה בוכייה נראתה בתכשיטים.[9] התכשיטים המיוחדים לאות אבל בתקופה הוויקטוריאנית נעשו בדרך כלל ממינרל שחור. השתמשו בשיער הנפטר לתכשיט בדרך כלל לסיכת דש.
רעלה שחורה
רעלה היא צעיף שקוף המחובר לכובע המסתיר את הפנים.[10] הרעלה באה לסמל ניתוק מהעולם החיצוני.
הרעלה שימשה כאמצעי לאישה להסתיר את יגונה ואת רגשות האבל שלה. אלמנות אמריקאיות, בעיקר עשירות, נהגו ללבוש רעלה בלוויה. בספר מידות אמריקאי נכתב שהרעלה אף מהווה פריט לבוש מפתה. הספר גם טוען שהרעלה מגינה מקשרים חברתיים לא רצויים ומהווה גם פריט אופנתי.[11]
מקור הרעלה מבגדי הנזירות הקתוליות והיא שימשה כמגן מהמציאות וסימלה צניעות וטוהר.[12] הרעלה הייתה שכיחה במאה ה-19 שבה, בתקופה הוויקטוריאנית אלמנות לבשו רעלות בלוויה ובתקופת האבל הרעלה הייתה שכיחה בעיקר בהלוויות של אצולה ועשירים. ניתן לראות זאת גם בציורי אלמנות מתאבלות מהמאה ה-19.[13]
ב-1963 ג'קי קנדי לבשה בלווית בעלה ג'והן קנדי בגדים שחורים שהפכו לאיקון אופנה. היא לבשה חליפה שחורה של הוברט ג'יוונשי ורעלה שחורה שהסתירה את פניה.
כיום ניתן לראות רעלות באופן נדיר בלוויות.
באמנות
בציור של האנס הולביין מופיעה גברת ג'יין סמול בבגד שחור כבגד של אבל. בגדי האבל השחורים הפכו לבגדי אבל של מעמד הסוחרים. יחד עם זאת היא חבשה לראשה כומתה לבנה שאף היא אפיינה את הנשים האבלות בצרפת ובבריטניה במאה ה-16.
בציורי פורטרטים של נשים אבלות מהמאה ה-16 וה-17 ניתן לראות בגדים שחורים אך גם בגדים לבנים עם שוליים שחורים. היה יקר לנשים לקנות בגדים שחורים ללוויה ולכן השתמשו בסרטים שחורים כדי לעטר בגדים לבנים.[14][15]
אנו למדים על הבגדים בלוויות מציורים ומתמונות מתקופות שונות.[16]
למשל, תמונתה של המלכה ויקטוריה מתאבלת[8] תמונה מ-1894 המוצגת במוזיאון לתלבושות בברוקלין.
תערוכה: בגדי אבל
תערוכה במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק על בגדי אבל נערכה בסוף 2014 עד תחילת 2015.[17]
התערוכה מציגה בגדי אבל בבריטניה ובארצות הברית מ-1815 עד 1915. בגדים שחורים פשוטים סימלו צניעות, העדר אור, ניתוק מהבלי המציאות.
המתאבלת הידועה ביותר המלכה ויקטוריה לבשה בגד מבד טפטה שחור ומוסלין ממשי שעוטר בתחרה ובבד קרפ שחור.
לא כולם לבשו שחורים. ניתן לראות בתערוכה שמלכות צרפת לבשו לבן לאות אבל.
היו גם שלבשו בגדי אבל אפורים או סגולים כפי שהודגם בתערוכת בגדי אבל שנערכה במוזיאון מטרופוליטן בניו-יורק ב-2014.
הנסיכה אלכסנדרה, בתה של ויקטוריה, לבשה בגדי אבל לאחר מות המלכה ויקטוריה ממשי טהור שקושטו בצבע סגלגל. נשים רבות לבשו בגדי אבל לפי צווי האופנה, אף על פי שבדרך כלל נהוג היה ללבוש בגדים פשוטים.
חשיבות הצבע
צבע מסמל טראומה, אובדן ומוות.
בתעשיית אופנת בגדי האבל, לאבלים ולמלווים הצבע השחור הוא דומיננטי. בתקופה הוויקטוריאנית נהגו ללבוש שחור שנה אחרי המוות ולשאת ממחטות בצבע שחור.
שחור הוא הצבע המקובל לאבל בתרבות המערבית החל מהמאה ה-14.
משתמשים גם בלבן כדי לסמל טוהר, איחוד עם האל, או חיי נצח.
נשים סיקיות בדרך כלל לובשות לבן לאבל אם כי לעיתים הן גם לובשות שחור.[18]
בתרבויות ההינדיות ניתן למצוא בגדי אבל לבנים וגם שחורים.
השתמשו בלבן גם בלוויות נוצריות כמו בהלוויתה של המלכה ויקטוריה. גם בציורים אמנותיים ניתן לראות נשים מתאבלות בבגדים שהם שילוב של צבע שחור ולבן.
במצרים ובסין העתיקה הבגד הלבן שלט, ברומא העתיקה הטוגות היו לרוב בצבע שחור.[19]
בלוויה קתולית ופרוטסטנטית מצופה ללבוש חליפה כהה. ניתן ללבוש שחור, כחול או אפור. רצוי לבוש פורמלי ולא ספורטיבי או "זרוק"
לוויה יהודית מחייבת לבוש בצבע כהה. לרוב נדרשת כיפה על הראש.
בלוויה הינדית גברים לובשים לבן כסמל לטוהר וכבוד. הבגד צריך להיות לא פורמלי, פשוט וקאזואל. כותנה ופשתן לבן עדיפים. המשפחה פושטת את בגדי הלוויה ומכבסת אותם מיד עם שובה הביתה כחלק מתהליך ניקוי.
בהלוויה בודהיסטית יש שוני בין ארצות שונות. ביפן: לובשים לבן אך גברים לובשים בגד שחור או כהה.
בסין – בדרך כלל שחור ולעיתים לבן על ידי המשפחה.
בתאילנד, קמבודיה ווייטנאם – הלבוש לבן. אין ללבוש אדום המיועד לחתונות ולאירועי שמחה. במקדשים בהם נערך הטקס לובשים גרביים. גם מעצבי אופנה השתמשו בצבע שחור לבגדי אבל. בעת טקס האבל בקתדרלה הגותית במילנו לגיאני ורסאצה, הנוכחים לבשו בגדים בעיצובו. כך גם בלוויה ב-2010 של אלכסנדר מקווין. הנוכחות לבשו בגדים מהאוסף הגותי המפורסם שלו.[20]
אצל הקווייקרים הרואים בלוויה טקס המקדש חיים - הבגדים אינם שחורים אלא רגילים בצבעים שונים.[21]
לבוש לבן בבגדי אבל
בגדי האבל המודרניים מקורם בכנסייה הנוצרית. לבוש שחור מסמל העדר שמחה.
בלוויה של ריצרד השני בשנת 1400 הבגדים היו בזהב ובשחור. נושאי הלפידים בלוויה בכנסיית סנט פול לבשו לבן.[22]
במזרח אסיה למשל, בהודו וגם במערב ניתן למצוא אבלים הלובשים לבן. לדוגמה, ב-2004 כשהמלכה ג'וליאנה מהולנד נפטרה, בנותיה לבשו לבן לאות אבל.[23]
כמו הצרפתים השליטים האנגליים לבשו בגדי אבל סגולים ולא שחורים כדי לבדל אותם מהציבור.
בציור של האנס הולביין מופיעה גברת גיין סמול בבגד שחור כבגד של אבלה. בגדי האבל השחורים הפכו לבגדי אבל של מעמד הסוחרים. עם זאת היא חבשה לראשה כומתה לבנה שאף היא אפיינה את הנשים האבלות בצרפת ובבריטניה במאה ה-16.
בציורי פורטרטים של נשים אבלות מהמאה ה-16 וה-17 ניתן לראות בגדים שחורים אך גם בגדים לבנים עם שוליים שחורים. היה יקר לנשים לקנות בגדים שחורים ללוויה ולכן השתמשו בסרטים שחורים כדי לעטר בגדים לבנים. במאה ה-19 הצבע השחור שלט בבגדי האבל. ילדים לבשו לבן באבל. עדיין הצבע השחור נחשב כצבע יקר.
גם למבוגרים היה יקר ללבוש בגדים בצבע שחור. לכן נהגו לקשט בגדים לבנים בעיטור שחור.
לבוש לבן ללווייה נחשב כאיחוד עם הטוהר של הנפטר. שחור ולבן נחשבים כסמליים לחיים ומוות ולכן נלבשים כבגדי אבלים.
כיום לבוש לבן של אבלים מסמל כבוד לנפטר הנחשב טהור.
בין המאה ה-15 למאה ה-20 לבוש לבן כאבל סימל קשר סימבולי למת שנחשב טהור.
בגדי האבל ביהדות
לפני הלוויה נערך טקס "קריעה" בו קורעים במאוזן קריעה בחולצה של האבלים מדרגה ראשונה. זהו סמל לאבל. אין להחליף בגד זה בזמן השבעה (שבעה ימים לאחר הלוויה בו האבלים מפסיקים פעולות יומיומיות ומקבלים אורחים המשתתפים עמם באבלם). בלוויה דתית נהוג שהן גברים והן נשים ילבשו כיסוי ראש.
יש הנוהגים לענוד סרט שחור על חולצתם .[24] בתקופה זו נדרשים האבלים להימנע מרחצה, מסיכה (איפור וקרמים), מתספורת ומגילוח. יש להימנע מהחלפת הבגדים וכביסתם. בתקופת "השבעה" נהוג ללבוש את הבגדים שבהם נעשתה הקריעה בזמן הקבורה, ולא ללבוש בגדים חדשים או בגדים שגוהצו זה עתה. יש אבלים שאינם נשארים באותם בגדים בכל ימי השבעה.[25] בזמן השבעה נהוג לשבת ללא נעליים. בתום השבעה לפני העלייה לקבר מותר להתקלח ולהחליף את בגדי האבלות.[25]
לאחר מכן מתחילה תקופת "השלושים" – שלושים ימים מזמן הקבורה בו האבלים עדיין באבל אך חוזרים לפעילות יומיומית. כמה מהאיסורים נמשכים בתקופה זו כגון, לא ללבוש בגדים חדשים, להסתפר ולהתגלח. אם הורה מת – האבל נמשך שנה. "ביום השנה" לאבל נערכת אזכרה וכן ביום השלושים. האבלים אמורים ללבוש בגדים צנועים לטקסים אלו. אין חובה ללבוש שחורים.[21]
בגדי האבל בתרבויות שונות
יפן
המונח היפני לבגדי אבל הוא mofuku 喪服 המונח מתייחס ללבוש מסורתי בלוויות או בטקסי אבל בודהיסטיים. הצבע האדום וצבעים בהירים אינם מקובלים, כי למשל, האדום מסמל אושר בתרבות היפנית. הלבוש המקובל לנשים הוא קימונו שחור הנלבש מעל בגדים תחתוניים לבנים. גם הגברים לובשים קימונו שחור ומכנסיים שחורים או בפסים. לבוש זה מאפיין את המשפחה הקרובה וחברים קרובים מאוד של הנפטר. אנשים אחרים בלוויה לובשים שחורים בסגנון המערבי. הגברים והנשים לובשים גרביים יפניים הנקראות tabi וסנדלים הנקראים zori.[26]
במנהגי האבל, היפנים נשענים על הבודהיזם. כתשעים אחוז מהלוויות היפניות נהוגות על פי הבודהיזם.
שחור הוא הצבע המאפיין בגדי אבלים יפניים. נשים לובשות סארי שחור. יש להימנע מקישוטים ומלמלות בבגד. הבגד צריך לכסות את הברכיים וללא מחשוף. עדיפים שרוולים ארוכים. יש להימנע מתכשיטים פרט לתכשיטי נישואין כגון: טבעת, וכן ניתן לענוד מחרוזת צנועה של פנינים.
הנעליים צריכות להיות שטוחות וסגורות (למשל, יש להימנע מסנדלים). ניתן לגרוב גרביים שחורים וגרבונים שחורים.
הארנק צריך להיות פשוט, בגודל בינוני. השיער צריך להיות מסודר ולא גולש. רצוי להימנע מאיפור והשימוש בשפתון מינימלי. רצוי להימנע מבושם.
גברים יכולים ללבוש חליפה שמרנית, חולצה לבנה ועניבה שחורה. גם אפור כהה מקובל. הנעליים צריכות להיות פשוטות עם שרוכים. התכשיט היחיד המתאים לגבר האבל בלוויה הוא טבעת נישואין.
המשתתפים בלוויה בערב נותנים מעטפה עם כסף לאבלים.[27]
תאילנד
בתאילנד אלמנות לובשות בגדים בצבע סגול במות בן זוגם. סגול וגם שחור נהוגים בתאילנד. לבישת סגול מחוץ לאבל נחשבת לא רצויה.
הודו - הינדים
בהודו נהוג ללבוש לבן ללוויה. הוא מסמל תום וטוהר. הבודהיסטים לובשים לבן לאות אבל.
יש שלב לאחר שריפת הגופה הנקרא Teravih הנמשך 30 ימים מיום שריפת הגופה שרצוי לבוש לבן. תקופת האבל נמשכת שנה.
בלוויות הינדו - לבן הוא הצבע התקין לאבלים ולמשפחה המתאבלת. עדיפים בגדים לבנים פשוטים. בעת התפילה יש החולצים נעליים.[28]
יש יוצאים מהכלל: אם אישה נפטרת לפני בעלה ניתן להלבישה בבגד אדום. אם הנפטרת היא נערה לא נשואה או צעירה ניתן להלבישה בכתום, צהוב או לבן. רוב ההינדים המתים נשרפים בבגדיהם. אבל אצל הברהמינים בקסטת הכמרים יש הנקברים בבגד לבן ולא נשרפים.
בדת ההינדית הצבע משחק תפקיד נכבד. הצבע הלבן מסמל טוהר. הברהמינים, הקסטה ממעמד גבוה, לובשים לבן הן בחיים והן במוות. אדום מסמל אף הוא טוהר ותמימות, כך שילדות מתחת לגיל 3 ונשים נשואות מולבשות באדום כשהן מתות.
אחרי הקבורה או השרפה ההינדים רוחצים את בגדיהם או נפטרים מהם, שכן המגע עם המת מטמא אותם. כשהם חוזרים הביתה, המשפחה האבלה יכולה להחליף בגדים. המנהג הוא להתלבש בפשטות ללוויה. הבגד המועדף הוא לבן. בגד בצבעים בהירים או בשחור נחשב כחוסר כבוד לנפטרים.
מוסלמים
הנוהג הוא להתלבש בפשטות. רווח המנהג שנשים מכסות את שער ראשן. רצוי לא להשתמש באיפור.
האישה אמורה לכסות את כל גופה ושערה פרט לכפות ידיה ופניה.
גם גברים המשתתפים בלוויה צריכים להתלבש באופן צנוע.[29]
הבגדים ללוויה צריכים להיות כהים וצנועים. נשים מכסות את ראשן.
בהלוויה מוסלמית הבגדים צנועים. אין ללבוש בגדי משי. יש לחלוץ נעליים בעת התפילה במסגד.
מאחר שנערכת תפילה במסגד לפני הלוויה, הרי יש לחלוץ נעליים ולהשאר בגרביים, רצוי בצבע כהה.
תקופת האבל היא ארבעים יום. קרובי הנפטר אמורים ללבוש שחורים. אלמנה אמורה ללבוש שחורים למשך שנה.
גם מבקרים את האבלים רצוי שילבשו בגדים צנועים ולא צעקניים.[30]
בגדי הנפטר ביהדות
ערך מורחב – תכריכים
אצל היהודים רוחצים את הנפטר ומלבישים אותו לפעמים בטלית שלו או בבד לבן. גברים רוחצים גברים ונשים רוחצות נשים. המת נרחץ במים. הטקס נקרא "טהרה". הגוף מיובש ומולבשים עליו בדים לבנים מפשתן או מכותנה. אלו נקראים תכריכים. הם בדר"כ נתפרים ביד. גבר עשוי גם להיקבר עם כיפה או עם הטלית שלו. תכריכים הם הלבוש שבו מלבישים את המת כשמכינים אותו לקבורה. הוא נקרא כך מלשון "כריכה", שכן המנהג היה לכרוך סביב גוף המת רצועות של פשתן. כבר בזמן המשנה כונה לבושו של המת תכריכין. קיימים שבעה מלבושי קבורה סטנדרטים לפי סדר הלבשתם: כיסוי מרובע לראש, כיסוי לחלציים, מכנסיים בלי פתחים לרגליים ("קיטל"), כיסוי משולש, ארוך וצר לעיניים, שביס לראש וסדין מעטפת. בעזרת שלושה קשרים חיצוניים מהדקים את הרגליים והידיים בזמן העברת הגופה לקבר, כדי שהאדם יצא מהעולם כפי שנכנס אליו "ללא קשרים".[31]
בדתות אחרות
הצבעים והבגדים בהם מולבש הנפטר מציינים את הגיל, המצב משפחתי והמעמד שלו.
אצל ההינדים רוחצים את הנפטר בדרך כלל בתמהיל של חלב, יוגורט, גי (חמאה) ודבש.[21] ניתן לרחוץ אותו גם במים טהורים. מלבישים אותו בבגדים או בסדין לבן. אב האישה או אחיה מספק את הבגדים. גבר מבוגר מולבש בבגדים לבנים, נשים נשואות שנפטרו לפני בעליהן מולבשות בסארי חדש בגוונים של אדום וורוד. לפעמים מוסיפים תכשיט סביב הצוואר (mangal sutra, תכשיט שהכלה עונדת סביב צווארה ביום חתונתה). לגבר מצרפים סמלי אמונה כמו: חרב קצרה. אבקה אדומה מכורכום מפוזרת על השיער. אלמנות מולבשות בסארי בגוונים כהים. הבגדים בדרך כלל חדשים. על ראש הנפטר מולבש בד משי (rumalla). המשפחה צופה בנפטר לבוש עד שהוא מובל למשרפה.[32]•
אצל הבודהיסטים - רוחצים את המת ומלבישים אותו בבגדים רגילים.[21]
אצל הסיקים המשפחות בוחרות את בגדי הנפטר. לגבי גברים: בדרך כלל חליפה מערבית וטורבן (לבן, שחור או צבעוני) או חליפת פאנגאבי וטורבאן. נשים מולבשות בחליפת פאנגאבי. נשים צעירות בצבעים בהירים ונשים מבוגרות בצבעים יותר חיוורים. עוטפים את ראש הנפטרת בבד משי לבן. (rumalla).[32]
ביפן - רוחצים את גוף הנפטר ומלבישים אותו. אישה יפנית מולבשת בקימונו לבן וגבר מולבש בקימונו או בחליפה. מאפרים את הנפטר. הקימונו מולבש כך שצד ימין על צד שמאל (בניגוד לחיים בהם צד שמאל על צד ימין). פריטים יקרים לנפטר מושמים לצידו. [33]
אצל המוסלמים רוחצים את הנפטר שלוש פעמים ומלבישים אותו בבד כותנה לבן או בסדין לבן.[32] את שיער הנשים הנפטרות רוחצים וקולעים לצמות.[21] נשים מולבשות בלבן וברעלה המכסה את פניהן.
אצל המורמונים מלבישים את הנפטר בבגדים בהם היה הולך לכנסייה שלו.[21]
יש גם מעצבי בגדים למתים.[34] למשל, פיה אינטרלנדי, מעצבת אופנה שהחלה לעצב בגדים למתים במהלך לימודי הדוקטורט שלה ב"מכון הטכנולוגי המלכותי של מלבורן" (MIRT), השיקה קו אופנה בשם Garments for the Grave, שנועד לסייע למשפחות להכין את גופות יקיריהן לדרכן האחרונה.
בדומה לפיה אינטרלנדי, מרק מיטשל[34]עיצב בגדים המיועדים לגופות והציג אותם בתערוכה בשם "קבורה", שהוצגה בסיאטל ב–2013. לדבריו, "התערוכה הזאת הייתה למעשה הדרך שלי לעצור ולהתאבל. תעשיית המוות משתמשת בחניטה כדי להציג מראית עין של שלמות הגופה. אני מבקש להציע אפשרות רגישה יותר שלא מנסה להפוך את הגופה לבובת פלסטיק עם לחיים ורדרדות. עבור התערוכה יצרתי תשעה דגמים ייחודיים, שעל כל אחד מהם עבדתי שבועות או חודשים והשתמשתי בחומרים אקולוגיים מתכלים".
כללי לבוש בלוויה
יש כללי סטיילינג ללבוש של גבר ולאשה בלוויה הן לאבלים והן למבקרים.[35]
בתרבות המערבית מצופה ללבוש בלוויה בגדים שחורים או כהים ולבוש פורמלי. אם כי במאה ה-21 ניתן ללבוש בגדים בצבעים שונים ללוויות ולאו דווקא לבוש פורמלי.
עדיין ההעדפה היא לצבעים כהים ולסגנון לבוש פורמלי שמרני. יש גם העדפה ללבוש לא חשוף ולז'קט לגברים.
בלוויה דתית יש לשמור על כללי הלבוש הנהוגים לפי הדת: בגדים כפי שאדם הולך לכנסייה בלוויה קתולית דתית ובגדים כפי שאדם נוהג ללכת אתם לבית כנסת בלוויה יהודית.
כדאי לברר אם נדרש קוד לבוש מסוים ללוויה או לטקס האזכרה. למשל, יש המבקשים ללבוש בגד בצבע האהוב על הנפטר ובגד אהוב עליו.[36] למשל, אם שחקן כדורגל נפטר, המשפחה עשויה לבקש מחבריו להתלבש בבגדי האימון שלו.[37]
יש לוויות בהם נדרש כיסוי ראש לנשים ולגברים. (למשל, אצל יהודים או יוונים-אורתודוקסים).[37]l
קיימות רשימות של בגדים רצויים לנשים, גברים וילדים ללוויה.[38]
לקריאה נוספת
- Encyclopedia of clothing and fashion Valerie Steele Charles Scribners Sons, 2005
- Anne Blue Wills Mourning Becomes Hers: Women, Tradition, and Memory Albums Vol. 20, No. 1 (Winter 2010), pp. 93-121
- Encyclopedia of the Renaissance . Published by The Renaissance Society of America / Charles Scribners Sons, New York, 1999
- Parkes Colin Murray, Pittu Laungani, & Bill Young (Eds.). Death and bereavement across cultures. Hove : Brunner-Routledge, 1997.
- Abramovitch,H (1986) The clash of value in Jewish funeral in Jerusalem/ Proceedings of Jewish Studies 2. World union of the Ninth World
- (Parkes Colin Murray, Pittu Laungani, & Bill Young (Eds. Death and bereavement across cultures. Hove : Brunner-Routledge, 1997.
הערות שוליים
- ^ ספר בראשית פרק ל"ז, פסוק ל"ד.
- ^ ספר יחזקאל, פרק כ"ד, פסוק י"ז.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט"ו, עמוד ב.
- ^ ספר שמואל ב, פרק י"ד, פסוק ב.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק ה, הלכה ג.
- ^ היסטוריה בגדי אבל, באתר http://www.todayifoundout.com/index.php/2016/11/people-wear-black-mourning/
- ^ תעשיית בגדי האבל, באתר https://bellatory.com/fashion-industry/FashionHistoryMourningDressBlackClothingWornDuringBereavement
- ^ 8.0 8.1 המלכה ויקטוריה מתאבלת, באתר http://www.metmuseum.org/art/collection/search/155840
- ^ תכשיטי אבל, באתר https://daily.jstor.org/women-and-mourning/
- ^ Jennifer Heath (ed., The Veil: Women Writers on Its History, Lore and Politics, Indiana University Press, 2011
- ^ הרעלה, באתר http://peopleof.oureverydaylife.com/women-still-wear-veils-funerals-3879.html
- ^ הרעלה בלוויה, באתר http://peopleof.oureverydaylife.com/women-still-wear-veils-funerals-3879.html
- ^ Anne Hollender, Seeing Through Clothes: Anne Hollender, University of California, 2011
- ^ בגדי אבל באמנות, באתר http://www.bbc.com/culture/story/20141103-mourning-glory-funeral-style
- ^ בגדי אבל בתרבויות שונות, באתר בגדי אבל ביפו, https://www.mywonderfullife.com/blog/2011/08/23/67/funeral_attire_then_and_now
- ^ היסטוריה של בגדי אבל, באתר http://www.fashion-era.com/mourning_fashion.htm
- ^ תערוכה בגדי אבל, באתר http://www.bbc.com/culture/story/20141103-mourning-glory-funeral-style
- ^ צבעי בגדי אבל, באתר http://artofmourning.com/2016/01/13/mourning-fashion-in-white/
- ^ צבעי בגדי האבל, באתר https://theidleman.com/manual/advice/guide-mens-funeral-attire
- ^ תערוכה: בגדי אבל, באתר http://www.metmuseum.org/exhibitions/listings/2014/death-becomes-her
- ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 21.4 21.5 מנהגי אבל בתרבויות שונות, באתר https://www.everplans.com/articles/funeral-traditions-of-different-religions
- ^ בגדי אבל בלבן, באתר http://artofmourning.com/2016/01/13/mourning-fashion-in-white/
- ^ אופנת בגדי אבל, באתר http://www.fashion-era.com/mourning_fashion.htm
- ^ בגדי אבל בלוויה יהודית, באתר http://peopleof.oureverydaylife.com/dress-etiquette-jewish-funerals-2994.html
- ^ 25.0 25.1 מנהגי אבלות, http://www.itim.org.il/קבורה/מידע-שימושי-לקבורה/מנהגי-אבלות
- ^ בגדי אבל ביפו, באתר https://www.mywonderfullife.com/blog/2011/08/23/67/funeral_attire_then_and_now
- ^ The Protocol for Attending a Japanese Buddhist Funeral בגדי אבל אצל יפנים, באתר https://manlymanners.wordpress.com/tag/what-to-wear-and-not-wear-to-a-japanese-funeral/ The Protocol for Attending a Japanese Buddhist Funeral
- ^ בגדי אבל אצל הינדים, באתר http://peopleof.oureverydaylife.com/color-hindus-wear-funerals-3677.htm(הקישור אינו פעיל, 25.3.2019)
- ^ בגדים בלוויה מוסלמית, באתר http://peopleof.oureverydaylife.com/should-nonmuslim-wear-mosque-funeral-2209.html
- ^ בגדי אבל אצל מוסלמים, באתר http://peopleof.oureverydaylife.com/colors-types-attire-worn-muslim-funerals-8216.html
- ^ אברמוביץ חיים, הלוויה בירושלים, Jerusalem/ Proceedings of Jewish Studies 2. World union of the Ninth World
- ^ 32.0 32.1 32.2 בגדי הנפטר בתרבויות שונות, באתר https://www.egfl.org.uk/sites/default/files/imported/categories/teaching/curriculum/subjects/re/_articles_docs/Funeral_Rites_website.pdf (אורכב 07.08.2017 בארכיון Wayback Machine)
- ^ בגדי הנפטר ביפן, באתר https://manlymanners.wordpress.com/tag/what-to-wear-and-not-wear-to-a-japanese-(הקישור אינו פעיל, 25.3.2019)
- ^ 34.0 34.1 נטע אלכסנדר, תעשיית המוות, http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.4158091
- ^ סטיילינג לגבר ולאשה לבגדי אבל, באתר http://www.usurnsonline.com/funeral-resources/funeral-outfit-ideas-what-to-wear-at-a-funeral/
- ^ אטיקא ללוויה, באתר http://peopleof.oureverydaylife.com/clothing-etiquette-funerals-1441.html
- ^ 37.0 37.1 אטיקט ללוויה, באתר http://peopleof.oureverydaylife.com/wear-baptist-funeral-family-night-3835.html
- ^ כללי לבוש ללוויה, באתר http://www.usurnsonline.com/funeral-resources/funeral-outfit-ideas-what-to-wear-at-a-funera
28112408בגדי אבל