יוזף וירט
 | |||||
| לידה |
6 בספטמבר 1879 פרייבורג, הקיסרות הגרמנית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
3 בינואר 1956 (בגיל 76) גרמניה המערבית | ||||
| מדינה | גרמניה | ||||
| מקום קבורה | פרייבורג, גרמניה | ||||
| מפלגה | מפלגת המרכז הגרמנית | ||||
| |||||
קארל יוזף וירט (בגרמנית: Karl Joseph Wirth; 6 בספטמבר 1879 – 3 בינואר 1956) היה פוליטיקאי גרמני וחבר במפלגת המרכז הגרמנית. כיהן כקנצלר גרמניה למשך כשנה וחצי, בין השנים 1921–1922.
ביוגרפיה מוקדמת
קארל יוזף וירט נולד ב-6 בספטמבר 1879 לאביו, קארל וירט שהיה מהנדס ולאמו אגתה לבית צלר, בעיר פרייבורג בברייסגאו שהייתה אז בשטחה של הדוכסות הגדולה של באדן בקיסרות הגרמנית. לדברי יוזף וירט עצמו, האמונה הנוצרית והמעורבות החברתית של הוריו השפיעו עליו מאוד. בין השנים 1899–1906 למד וירט מתמטיקה, מדעי הטבע וכלכלה באוניברסיטת פרייבורג. החל מ-1906 ועד 1913 עבד כמורה בבית ספר בפרייבורג.
חייו הפוליטיים המוקדמים
בשנת 1911 נבחר וירט למועצת העיר פרייבורג מטעם מפלגת המרכז הגרמנית. החל מ-1913 היה חבר הפרלמנט של הדוכסות הגדולה של באדן והמשיך לכהן כחבר הפרלמנט של רפובליקת באדן עד 1921. בשנת 1914 הצטרף כחבר לרייכסטאג, עיקר התמקדותו הייתה בנושאים חברתיים. עם תחילת מלחמת העולם הראשונה התנדב לשירות צבאי אך הוא נחשב לא ראוי לשירות בגלל מצבו הבריאותי ולכן הוא התנדב לצלב האדום. החל מ-1914 שימש כאח בחזית המערבית ובחזית המזרחית. בעקבות דלקת ריאות בה לקה נאלץ להפסיק את התנדבותו ב-1917.
ב-10 בנובמבר 1918, במהלך המהפכה הגרמנית, התמנה וירט לשר האוצר של הדוכסות הגדולה של באדן. בינואר 1919 נבחר לאספה הלאומית הראשונה של הרייך הגרמני בתקופת רפובליקת ויימאר ובאפריל אותה שנה מונה לשר האוצר של רפובליקת באדן. בעקבות הפוטש של קאפ במרץ 1920, התפטרותו של גוסטב באואר והתמנותו של הרמן מילר לקנצלר גרמניה, התמנה וירט לשר האוצר של הרייך הגרמני. וירט נדרש באופן מיידי להתמודד עם הגרעוןן העצום של ממשלת גרמניה[1], יחד עם הדרישות של הפועלים לתוספות שכר[2]. וירט הנהיג רפורמה בגביית מיסים שפשטה את מערכת המס, במקום מה שהוא כינה ערמת מיסים, בלי שיטה והגיון[3]. וירט טען שעומס פיצויי המלחמה הכבדים על גרמניה גורמים לכך שהעובדים בגרמניה נמנעים להתאמץ בעבודה בראותם שכל פי תוצרתם הולכת לזרים ועל כן גם גרמניה וגם מדינות ההסכמה מפסידות מעומס התשלומים הכבד[4].
וירט המשיך בתפקידו זה גם בתקופת שלטונו של קונסטנטין פרנבאך.
במאי 1921, ממשלתו של קונסטנטין פרנבאך התפטרה במחאה על גובה הפיצויים שהושתו על גרמניה על ידי בעלות הברית ווירט נקרא להרכיב ממשלה חדשה.
וירט כקנצלר גרמניה
ב-10 במאי 1921 הושלמה הרכבת הממשלה על ידי וירט והוא מונה לקנצלר גרמניה[5] אך הוא השאיר לעצמו גם את תפקיד שר האוצר. וירט צירף לממשלתו את התעשיין והכלכלן היהודי-גרמני, ולטר רתנאו ל-"שר השיקום" שתפקידו להוביל את שיקומה של גרמניה ממלחמת העולם. וירט ורתנאו הובילו להסדרת התשלומים והפיצויים בין גרמניה ובעלות הברית.
ב-26 באוגוסט 1921 נרצח מתיאס ארצברגר, פובליציסט ופוליטיקאי גרמני שהרבה לדבר נגד מלחמת העולם הראשונה והיה נציג הרייך הגרמני בחתימה על הסכם שביתת הנשק בין גרמניה לבעלות הברית. בעקבות אמירותיו ומעשיו הוא נחשב לבוגד בקרב הימין הפוליטי בגרמניה ונוהלה נגדו הסתה רבה שנגמרה ברציחתו. בעקבות הרצח הגיע לשיאו הסכסוך בין ממשלת גרמניה לממשלת בוואריה בראשות גוסטב פון קאהר, שהיה איש ימין ותמך במיליציה הימנית של גאורג אשריך, ה-Einwohrenwehr. גם בעלות הברית וגם וירט דרשו מפון קאהר לפרק את המיליציה של אשריך והוא סירב אך עם התגברות הלחץ עליו הביא פון קאהר לפירוקה של המיליציה בתחילת יוני 1921. עם המשך הפעילות של ממשלתו של וירט כנגד הקבוצות הימניות, בעקבות הרצח של ארצברגר, התפטר פון קאהר מתפקידו ב-1 בספטמבר 1921.
באוקטובר 1921 החליט חבר הלאומים על חלוקתה של שלזיה עילית בין הרפובליקה הפולנית השנייה לבין גרמניה. וירט מחה על החלוקה וטען, בין היתר, שחלק מהשטח המתוכנן להינתן לפולין הוא אזור תעשייה חשוב של גרמניה ומסירתו תפגע ביכולתה של גרמניה לשלם את תשלומי הפיצויים לבעלות הברית. ההחלטה של חבר הלאומים ועלייתו מחדש של נושא הפיצויים לדיון הובילו למתח פוליטי חריף בגרמניה וב-22 באוקטובר 1921 התפטר וירט ופירק את ממשלתו[6]. כעבור שלושה ימים התבקש וירט על ידי נשיא גרמניה, פרידריך אברט, לשוב ולהרכיב ממשלה חדשה. וירט נענה לבקשה[7] וכבר למחרת ב-26 באוקטובר מונתה הממשלה החדשה. בממשלה זאת הוא החזיק בתיק החוץ, עד מינויו של ולטר רתנאו לתפקיד בתחילת פברואר 1922[8].
באפריל 1922 נחתם הסכם רפאלו בין גרמניה לרוסיה. ההסכם, שהוציא את גרמניה מהבידוד המדיני בו הייתה מאז מלחמת העולם, הובל בצד הגרמני בידי וירט ורתנאו, שהיה אז כבר שר החוץ. ב-24 ביוני 1922 נרצח רתנאו בידי קציני צבא משוחררים מחוגי הימין הקיצוני בעקבות חתימת ההסכם ומוצאו היהודי של רתנאו. הרצח גרם לזעזוע גדול בגרמניה ובהלוויתו, שהפכה לאירוע פוליטי בהשתתפות וירט, נכחו כמיליון איש. וירט נשא נאום בפני הרייכסטאג בו אמר כי "אנו חווים בגרמניה התבהמות פוליטית" המאופיינת לדבריו ב-"אווירה של רצח, של עוינות, של רעל". כמו כן הוא הצהיר בנאומו כי "האויב נמצא בצד ימין", כשהוא מתכוון לימין הפוליטי בגרמניה. ביולי אותה שנה העבירה הממשלה ביוזמתו את "חוק הגנת הרפובליקה" שנועד להגן על המשטר ממתנגדיו מתוך גרמניה.
על אף מאבקו החריף כנגד הגישה הימנית שהתנגדה למדיניות החוץ שלו, ב-14 בנובמבר 1922 הוא התפטר בעקבות תחושתו שמדיניות החוץ שלו נכשלה.
לאחר התפטרותו מתפקיד הקאנצלר
וירט הצטרף לרייכסבאנר שחור-אדום-זהב, ארגון שהוקם ב-1924 על ידי הכוחות הדמוקרטיים ברפובליקת ויימאר במטרה להגן על הדמוקרטיה הפרלמנטרית ולא להפקיר את הרחוב למיליציות של הכוחות האנטי-דמוקרטיים והאנטי-רפובליקאיים. וירט מתח ביקורת חריפה על מפלגתו, מפלגת המרכז הגרמנית, בגלל שיתוף הפעולה שלה עם מפלגת העם הלאומית הגרמנית בהצטרפותה לממשלתו של הנס לותר. באוגוסט 1925 עזב את מפלגת המרכז הגרמנית במחאה על מדיניותה החברתית אך הוא נשאר כחבר עצמאי ברייכסטאג.
באפריל 1929 מונה וירט לשר לענייני השטחים הכבושים בממשלתו השנייה של הרמן מילר. עם הקמת הממשלה בראשות היינריך ברינינג במרץ 1930 מונה לתפקיד שר הפנים[9] וכיהן בתפקיד עד אוקטובר 1931, אז הוחלף על ידי וילהלם גרנר.
במרץ 1933, חודשיים לאחר מינויו של היטלר לקנצלר גרמניה, נאם וירט ברייכסטאג כנגד חקיקת חוק ההסמכה בהובלת המפלגה הנאצית שיאפשר להיטלר להחזיק בסמכויות דיקטטוריות. עם מעבר החוק (והפיכת הרייכסטאג לחותמת גומי של היטלר) הוא היגר ללוצרן שבשווייץ. הוא ניהל חלופות מכתבים עם מדינאים בכירים בצרפת ובבריטניה בהן הזהיר מפני הסכנות של הנאציזם וגם נפגש בארצות הברית עם היינריך ברינינג, לאחר שברח מגרמניה. בין השנים 1935–1939 התגורר בפריז ואז חזר ללוצרן. וירט עשה מאמצים רבים כדי להבהיר לותיקן את הסכנה שבאנטישמיות בגרמניה הנאצית. במהלך מלחמת העולם השנייה ניהל קשרים חשאיים עם החוגים האנטי-נאציים בגרמניה.
בשנת 1949, ארבע שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, חזר וירט לביתו בפרייבורג. בעקבות התנגדותו למדיניותו של קנצלר גרמניה קונראד אדנאואר הקים יחד עם וילהלם הלפס מפלגה בשם "ברית הגרמנים". למרות שוירט לא ראה בעין יפה את מדיניותו של סטלין הוא סבר שיש להגיע להסדר עם ברית המועצות ברוח הסכם רפאלו. במסמך של ה-CIA נטען כי וירט שימש כסוכן סובייטי בשנים אלו. בשנת 1955 קיבל את פרס סטלין לשלום.
וירט נפטר מדום לב ב-3 בינואר 1956 בגיל 76 בעיר הולדתו פרייבורג ונקבר בבית הקברות המרכזי של העיר.
קישורים חיצוניים
- יוזף וירט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ בגרמניה, דואר היום, 23 באפריל 1920
- ^ בגרמניה, הארץ, 21 במאי 1920
- ^ השאלה הכספית בגרמניה, דואר היום, 17 במאי 1920
- ^ דברי המיניסטרים הגרמנים, הארץ, 2 ביוני 1920
- ^ הממשלה ההחדשה בגרמניה, הארץ, 15 במאי 1921
- ^ המשבר בממשלת גרמניה, הצפירה, 26 באוקטובר 1921
- ^ התפטרות הוזרה הגרמנית, דואר היום, 27 באוקטובר 1921
- ^ המיניסטריון החדש בגרמניה, הארץ, 2 בנובמבר 1921
- ^ ממשלת גרמניה החדשה בלי סוציאליסטים, דבר, 31 במרץ 1930
| הקודם: קונסטנטין פרנבאך |
קנצלר גרמניה 1921–1922 |
הבא: וילהלם קונו |
36252980יוזף וירט