טרנט לוט
 | |||||
| לידה |
9 באוקטובר 1941 (גיל: 82) גרנאדה, מיסיסיפי, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | צ'סטר טרנט לוט האב | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| השכלה | אוניברסיטת מיסיסיפי | ||||
| עיסוק | שדלן, פוליטיקאי | ||||
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית (טרם 1972) המפלגה הרפובליקנית (מאז 1972) | ||||
| דת | בפטיזם | ||||
| בת זוג | פטרישה תומפסון (מאז 1964) | ||||
| |||||
| |||||
צ'סטר טרנט לוט האב (באנגלית: .Chester Trent Lott Sr; נולד ב-9 באוקטובר 1941) הוא פוליטיקאי ומחבר אמריקאי. לוט, לשעבר חבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת מיסיסיפי, מילא שורה של תפקידים מנהיגותיים בסנאט ובבית הנבחרים של ארצות הברית. הוא נבחר לקונגרס האמריקאי מראשוני חברי הקונגרס שנבחרו בגל הפוליטי בו המפלגה הרפובליקנית זכתה במושבי מדינות הדרום שהיו דמוקרטים לחלוטין. הוא היה מנהיג הרוב בסנאט, ואז פרש מההנהגה לאחר שהביע תמיכה במצעו הגזעני של סטרום ת'ורמונד מהבחירות לנשיאות ארצות הברית 1948, בהן היה ת'ורמונד מועמד המפלגה הדיקסיקרטית.
בשנים 1968–1972 היה לוט עוזרו האדמיניסטרטיבי של ויליאם קולמר, חבר בית הנבחרים מטעם מחוז הקונגרס החמישי של מיסיסיפי, שהיה גם יו"ר ועדת הכללים של בית הנבחרים. עם פרישתו של קולמר זכה לוט בבחירות לבית הנבחרים מטעם מחוז הקונגרס אותו ייצג קולמר. ב-1988, לוט התמודד לסנאט האמריקאי והחליף את ג'ון סטניס (אנ'), נציגה של מיסיסיפי בסנאט זה כ-42 שנה. ב-1995, לאחר שהרפובליקנים נטלו את הרוב בסנאט מידי הדמוקרטים, נבחר לוט למצליף הסיעה ואחר כך למנהיג הרוב בסנאט ב-1996, בעקבות התפטרותו של הסנאטור בוב דול מקנזס.
ב-20 בדצמבר 2002, לאחר מחלוקת ציבורית שפרצה בעקבות דבריו במסיבת יום הולדתו המאה של הסנאטור סטרום ת'ורמונד, התפטר לוט מתפקידו כמנהיג הרוב. הוא התפטר מהסנאט ב-2007 ועמיתו הרפובליקני רוג'ר ויקר זכה בבחירות מיוחדות שנערכו ב-2008. אחרי שעזב את הזירה הפוליטי פנה אל תחום השדלנות. לוט משמש כעמית בכיר במרכז למדיניות דו-מפלגתית (BPC), שם הוא מתמקד בסוגיות הקשורות באנרגיה, בביטחון לאומי, בתעבורה ובנושאים אחרים. לוט הוא גם יו"ר-עמית של מיזם האנרגיה של המרכז BPC.
ביוגרפיה
ראשית חייו
לוט נולד בגרנדה שבמדינת מיסיסיפי, והתגורר בשנותיו הראשונות בעיירה דאק היל הסמוכה, שם אביו צ'סטר פול לוט, עסק בחקלאות. אמו של לוט, איונה ווטסון, הייתה מורה בבית ספר. אביו של לוט היה רודף שמלות עם התמכרות לאלכוהול, ופעמים תכופות פעל לוט הצעיר כמגשר כאשר אמו איימה על אביו בגירושין. כאשר לוט היה בכיתה ו', המשפחה עברה לעיר פסקאגולה השוכנת בחוף הדרומי של מיסיסיפי, שם עבד אביו של לוט במספנה[1].
את לימודיו הגבוהים החל לוט באוניברסיטת מיסיסיפי (אנ') שבעיר אוקספורד. ב-1963 קיבל תואר ראשון במינהל ציבורי וב-1967 סיים לימודי תואר שני במשפטים. הוא שימש כנציג שדה של האוניברסיטה והיה נשיא האחווה בה היה חבר, סיגמא נו. נוסף על כך, באוניברסיטה היה מעודד, באותה הצוות עם מי שלימים ייצג עמו את מיסיסיפי בסנאט, ת'אד קוקרן[2]. ב-27 בדצמבר 1964 נישא לוט לפטרישה תומפסון ולהם שני ילדים: צ'סטר טרנט לוט הבן וטיילר לוט.
כסטודנט לתואר ראשון באוניברסיטת מיסיסיפי, השתתף לוט ב-1964 בכנס התנגדות של אחוות סיגמא נו לתיקון זכויות אזרח שהוצע על ידי אוניברסיטת דיוק ודארטמות' קולג' לסיום ההדרה הגזעית של האחווה במוסדותיהן. לוט התייצב לצד תומכי ההפרדה הגזעית שדיכאו את יוזמת האוניברסיטאות דיוק ודארטמות'. הסניף של סיגמא נו בדארטמות' קולג' עזב את האוניברסיטה בסופו של דבר, וסיגמא נו נותרה לבנה רק עד לתקופה מאוחרת יותר בשנות ה-60 של המאה ה-20[3].
בית הנבחרים של ארצות הברית
בשנים 1968–1972 היה לוט כעוזר מנהלי של ויליאם קולמר (אנ'), חבר בית הנבחרים מטעם מחוז הקונגרס החמישי של מיסיסיפי ויו"ר ועדת הכללים של בית הנבחרים של ארצות הברית. ב-1972 הודיע קולמר, מהשמרנים שבחברי המפלגה הדמוקרטית בבית הנבחרים, על פרישתו לגמלאות לאחר 40 שנה בקונגרס. הוא הביע את תמיכתו בלוט כממשיך דרכו בבית הנבחרים, חרף התמודדותו של לוט לבית הנבחרים מטעם המפלגה הרפובליקנית. לוט זכה בבחירות בקלות, במידה רבה בזכות ניצחונו הטוטלי של הנשיא ריצ'רד ניקסון בבחירות לנשיאות שנערכו באותה השנה. ניקסון זכה ל-87 אחוזי תמיכה במחוז הקונגרס החמישי של מיסיסיפי, והיה זה המחוז בו זכה לתמיכה הסוחפת ביותר בכל ארצות הברית.
לוט ות'אד קוקרן, מי שבעתיד ייצג עמו את מיסיסיפי בסנאט ושנבחר באותה השנה לקונגרס, היו הרפובליקנים היחידים שנבחרו לקונגרס ממיסיסיפי מאז תקופת השיקום להוציא את פרנטיס ווקר שנבחר ב-1964. מעמדו החזק של לוט בסקרים הובילו אותו לחברות בוועדת המשפט של בית הנבחרים עוד בכהונתו הראשונה, שם הצביע נגד כל שלושת סעיפי ההדחה שנערכו נגד ניקסון במהלך דיוני הוועדה. עם זאת, אחרי שהבית הלבן פרסם את תמליל "האקדח העישון" הידוע לשמצה שהוכיח את מעורבותו של ניקסון בפרשת ווטרגייט, לוט הודיע שאכן יצביע בעד הדחתו של ניקסון מהנשיאות כאשר סעיפי ההדחה יעלו להצבעה בפני כלל בית הנבחרים.
לוט הפך פופולרי מאוד במחוזו, אף על פי שכמעט אף אחד מתושביו לא יוצגו בידי רפובליקני בחייהם קודם לכן. לראיה, בנובמבר 1974 זכה לוט בקדנציה שנייה ברוב מוחץ. קוקרן זכה גם הוא להיבחר לתקופת כהונה שנייה ברוב מוחץ, ובכך נעשו השניים הרפובליקנים הראשונים שנבחרים ליותר מכהונה אחת בבית הנבחרים מאז תקופת השיקום. הם היו בין הרפובליקנים הבודדים בשנה שידעה התפטרויות של רפובליקנים רבים בגלל זעם על פרשת ווטרגייט. לוט נבחר שש פעמים נוספות ללא קושי רב, ואף התמודד ללא מתנגד דמוקרטי ב-1978. ב-1980 שימש כיו"ר מטה הבחירות הנשיאותי של מושל קליפורניה רונלד רייגן במיסיסיפי. הוא היה מצליף הסיעה הרפובליקנים בשנים 1981–1989, והרפובליקני הראשון מדרום ארצות הברית שמילא תפקיד כה בכיר[4].
סנאטור מטעם מדינת מיסיסיפי
לוט התמודד לסנאט ב-1988, לאחר שהסנאטור המכהן זה 42 שנה ג'ון סטניס הודיע שהוא לא יתמודד לתקופת כהונה נוספת. בבחירות הכלליות הוא גבר על חבר בית הנבחרים מטעם מחוז הקונגרס הרביעי של מיסיסיפי ויין דודי בפער של כשמונה אחוזים[5]. לוט זכה במרב קולות הבוחרים במחוז הקונגרס שייצג בבית הנבחרים, וניצחונו של סגן הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש במיסיסיפי בבחירות 1988 חיזקו את מעמדו של לוט בבחירות לסנאט. הוא נבחר מחדש ב-1994, ב-2000 וב-2006 ללא שום התנגדות דמוקרטית מהותית. עם זאת, הוא שקל לפרוש לגמלאות במשך חלק גדול משנת 2005, אך לאחר הוריקן קתרינה הודיע ב-17 בינואר 2006 כי יתמודד לתקופת כהונה רביעית.
ב-1989, במלאת 25 שנה לרצח פעילי זכויות האזרח במיסיסיפי, הסנאטור לוט ושאר המשלחת של מיסיסיפי לקונגרס מיאנו להצביע בעד ההחלטה הלא-מחייבת לכבוד שלושת הגברים שנרצחו. ההצעה עברה בכל מקרה בקונגרס[6].
כאשר המפלגה הרפובליקנית נטלה את הרוב בסנאט מידי הדמוקרטים ב-1995, מונה לוט למצליף סיעת הרוב. ביוני 1996 הוא התמודד על תפקיד מנהיג הרוב בסנאט לאור התפטרותו של הסנאטור בוב דול מקנזס, שהתפטר מהסנאט כדי להתרכז במסע הבחירות שלו לנשיאות. לוט התמודד מול עמיתו ת'אד קוקרן, אז יו"ר הוועידה הרפובליקנית בסנאט. קוקראן צייר עצמו כ"ממסדי" וכמי שיבנה מחדש את אמון הציבור בקונגרס באמצעות פשרנות. לעומת זאת, לוט הבטיח סגנון מנהיגות "אגרסיבי יותר" וחיזר אחרי השמרנים הצעירים בסנאט. לוט זכה ב-44 קולות בעוד קוקרן זכה ב-8 קולות בלבד[7]. כמנהיג הרוב מילא לוט תפקיד מרכזי במשפט ההדחה של הנשיא ביל קלינטון בסנאט. לאחר שהבית הצביע, ברוב זעום, בעד הדחת קלינטון, לוט המשיך במשפט ההדחה בראשית 1999, חרף ביקורת על כך שלרפובליקנים לא היה הרוב הדרוש - שני שלישים, לפי חוקת ארצות הברית - כדי להרשיע את קלינטון ולהדיח אותו מתפקידו. בהמשך הסכים להחלטה להשהות את הליך ההדחה לאחר שהסנאט נגד הרשעתו של קלינטון.
בדרך כלל הפגין לוט עמדות שמרניות והיה שמרן חברתי ידוע. לדוגמה, ב-1998, לוט עורר מחלוקת מסוימת בקונגרס כאשר התארח בתוכנית הטלוויזיה של ארמסטרונג ויליאמס והשווה בעלי סטיות לאלכוהוליזם, לקלפטומניה ולהתמכרות לחוסר צניעות. כשוויליאמס, מארח תוכנית האירוח השמרנית, שאל את לוט האם סטיות אלו הם חטא, השיב לוט, "כן, זה כן". אמירותיו של לוט נגד בעלי הסטיות גונו בידי נבחרי המפלגה הדמוקרטית ובידי קבוצות ליברליות אחרות, כדוגמת הקמפיין לזכויות אדם[8].
על פי הליגה נגד השמצה, לוט נהג לנאום פעמים תכופות בפני הארגון "מועצת האזרחים השמרנים", קבוצה הדוגלת בעליונות לבנה[9]. אף על פי שהכחיש כי ידע מהן כוונות הארגון, מאוחר יותר התגלה כי בני משפחתו היו חברים במועצת האזרחים השמרנים[10].
לאחר שתוצאות הבחירות לסנאט ב-2000 חילקו את הסנאט ל-50 רפובליקנים ול-50 דמוקרטים, יכולתו של סגן נשיא ארצות הברית אל גור לשבור שוויון העניקה לדמוקרטים את הרוב בין 3 בינואר ל-20 בינואר 2001, אז הושבע מושל טקסס ג'ורג' ווקר בוש לנשיאות ויחד עמו גם דיק צ'ייני לתפקיד סגן הנשיא - ששבר את השוויון בסנאט לטובת הרפובליקנים. מאוחר יותר ב-2001, לוט חזר להיות מנהיג המיעוט הסנאט לאחר שהסנאטור ג'ים ג'פורדס מוורמונט הכריז על עזיבת המפלגה הרפובליקנית והפיכתו לעצמאי בתמיכת הדמוקרטים, ובכך הדמוקרטים החזירו לעצמם את הרוב. לוט חזר להיות מנהיג הרוב ב-2003 בעקבות הישגי הרפובליקנים בבחירות אמצע הכהונה ב-2002.
התפטרותו מהנהגת הרוב בסנאט
ב-5 בדצמבר 2002 נערכה מסיבת יום הולדתו המאה של סטרום ת'ורמונד מקרוליינה הדרומית, סנאטור רפובליקני שפרש מתפקידו, ובדומה ללוט החליף גם הוא את שיוכו הפוליטי מדמוקרטי לרפובליקני. במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1948 התמודד ת'ורמונד לנשיאות מטעם המפלגה הדיקסיקרטית, שנקראה גם "מפלגת זכויות המדינות". במהלך המסיבה אמר לוט: ”כאשר סטורם ת'ורמונד רץ לנשיאות הצבענו עבורו. היינו גאים בכך. אם שאר המדינה הייתה עושה את מה שאנחנו עשינו, לא היינו סובלים מכל הבעיות שאנחנו סובלים מהן כל השנים.”[11]
ת'ורמונד ביסס את מצע הבחירות שלו לנשיאות במידה רבה על זכויות המדינות בארצות הברית וקרא תיגר על התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח, ובהמשך על חוק זכויות האזרח כהפרה בלתי חוקית של הפרדת הרשויות תחת חוקת ארצות הברית, וקרא לשמר את מדיניות ההפרדה הגזעית. העיתון "וושינגטון פוסט" דיווח כי לוט העיר הערות דומות על מועמדותו של ת'ורמונד עוד ב-1980[12]. לוט העניק ריאיון עיתונאי לרשת הטלוויזיה האפרו-אמריקאית BET בו התנער מדבריו והתכחש לעמדותיו הגזעניות של ת'ורמונד[13].
בעקבות הסערה הציבורית התפטר לוט מתפקידו כמנהיג הסיעה הרפובליקנית בסנאט ב-20 בדצמבר 2002, התפטרות שנכנסה לתוקפה ביום כינוס הקונגרס ה-108 ב-3 בינואר 2003[14]. הסנאטור ביל פריסט (אנ') מטנסי נבחר לאחר מכן לתפקיד מנהיג הרפובליקנים בסנאט והחליף את לוט. בספר "תרבות חופשית", טוען המחבר לורנס לסיג כי לוט לא היה מתפטר אלמלא השפעתם של בלוגים באינטרנט. לדבריו, אף על פי שהסיפור "נעלם מעיתונות המיינסטרים תוך 48 שעות, בלוגרים המשיכו לחקור את הסיפור עד שלבסוף, הסיפור פרץ שוב לתודעת עיתונות המיינסטרים".
לאחר שהתפטר מההנהגה הרפובליקנית הוריד לוט פרופיל והיה פחות גלוי בתודעה הלאומית, אם כי התייצב נגד מספר עמדות שמרניות סטנדרטיות. הוא נאבק עם הנשיא בוש על סגירת בסיס צבאי במדינת מוצאו, והנהיג חקיקה דו-מפלגתית ביחד עם הסנאטור פרנק לוטנברג מניו ג'רזי המעניקה מענקים פדרליים לרכבות בין-עירוניות ומבטיחה מימיון הולם עבור אמטרק. ב-15 בנובמבר 2006 חזר לוט לתפקיד מנהיגותי בסנאט, כאשר גבר על הסנאטור למאר אלכסנדר ונבחר למצליף סיעת המיעוט. למרות הסערה הציבורית שהתחוללה בעקבות אמירתו במסיבת יום ההולדת של סטרום ת'ורמונד, לוט התמודד לתקופת כהונה רביעית בסנאט ב-2006[15]. ב-26 בנובמבר 2007 הודיע לוט כי יתפטר מהסנאט של ארצות הברית בשלהי 2007[16]. התפטרותו של לוט נכנס לתוקף בשעה 11:30 בערב 18 בדצמבר 2007.
לאחר הפרישה מהחיים הפוליטיים
בדצמבר 2007 ייסד לוט, ביחד הסנאטור לשעבר ג'ון ברו (אנ') מלואיזיאנה, משרד ייעוץ אסטרטגי ושדלנות. מאוחר יותר נרכשה המשרד בידי משרד עורכי הדין והשדלנות "פאטון בוגס". באוגוסט 2013 לוט אושפז בשל קרע בתוספתן[17]. בספטמבר 2014 נחשב כי לוט נשכר לייעץ לגזפרום בנק על רקע הסנקציות האמריקאיות על רוסיה בעקבות מלחמת האזרחים באוקראינה, שפרצה בשל סיפוח חצי האי קרים[18]. ב-2018 הופיע לוט בתוכנית הסאטירה "מי זו אמריקה?" בכיכובו של סשה ברון כהן, כשהוא נראה תומך בהצעה לחלק נשק לילדים בגילאים 3–16 כדי למנוע מקרי ירי בבתי ספר. לוט ציין מאוחר יותר כי לא ידע שמדובר בתרמית[19].
קישורים חיצוניים
- טרנט לוט באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- נתן גוטמן, טרנט לוט נכנע ללחצים והתפטר מהנהגת הרפובליקאים בסנאט, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2002
הערות שוליים
- ^ Iona Watson Lott - Obituary, מתוך העיתון Rome News-Tribune, 12 בעיולי 2005 (באנגלית)
- ^ לינטון ויקס, Two From Ole Miss, Hitting It Big, באתר וושינגטון פוסט, 7 בינואר 1999 (באנגלית)
- ^ קארן טומולטי, Trent Lott's Segregationist College Days, באתר טיים, 12 בדצמבר 2002 (באנגלית)
- ^ טרנט לוט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ^ עפרה ישועה-ליית, לדמוקרטים נשאר הקונגרס, מעריב, 11 בנובמבר 1988
- ^ דונה לאד, Dredging Up the Past: Why Mississippians Must Tell Our Own Stories, באתר Jackson Free Press, 29 במאי 2007 (באנגלית)
- ^ דייוויד הוקינס, What Cochran Vs. Lott Said About Today's GOP Civil War, באתר Roll Call, 8 בינואר 2014 (באנגלית)
- ^ אליסון מיטשל, Controversy Over Lott's Views of Homosexuals, באתר ניו יורק טיימס, 17 ביוני 1998 (באנגלית)
- ^ מועצת האזרחים השמרנים, מאורכב ב-Wayback Machine מתוך אתר הליגה נגד השמצה (באנגלית)
- ^ קווין מרידה, Sen. Trent Lott and a Troublesome Tie, באתר וושינגטון פוסט, 29 במרץ 1999 (באנגלית)
- ^ יובל דרור, עיתונות מקוונת, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2011, עמ' 63, מסת"ב 978-965-06-1314-3
- ^ תומאס ב. אדסול ובריאן פאלר, Lott Remarks on Thurmond Echoed 1980 Words, באתר וושינגטון פוסט, 11 בדצמבר 2002 (באנגלית)
- ^ Lott: Segregation and racism are immoral, באתר CNN, 13 בדצמבר 2002 (באנגלית)
- ^ מנהיג הרוב בסנאט האמריקני, טרנט לוט, פרש מתפקידו; הפרישה החל מ-6 בינואר, באתר גלובס, 20 בדצמבר 2002
- ^ Lott to run again for Senate, באתר CNN, 18 בינואר 2006 (באנגלית)
- ^ אלנה שור, Lott's resignation signals a changing of the Republican guard, באתר הגרדיאן, 27 בנובמבר 2007 (באנגלית)
- ^ אמילי לי קוז, Former Senate Majority Leader Trent Lott hospitalized, באתר רויטרס, 9 באוגוסט 2013 (באנגלית)
- ^ אלכסנדר כהן, RUSSIAN BANK HIRES TWO FORMER U.S. SENATORS, באתר Center for Public Integrity, 2 בספטמבר 2014 (באנגלית)
- ^ טרנט לוט: עובדות מהירות, באתר CNN (באנגלית)
