פרנק לוטנברג
 | |||
| לידה |
23 בינואר 1924 פטרסון, ניו ג'רזי, ארצות הברית | ||
|---|---|---|---|
| פטירה | 3 ביוני 2013 (בגיל 89) | ||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||
| בת זוג | לויס לוונסון לוטנברג (גרושים), בוני ס. אנגלברדט (2004–2013) | ||
| |||
| |||
פרנק ראלי לוטנברג (באנגלית: Frank Raleigh Lautenberg; 23 בינואר 1924 - 3 ביוני 2013) היה איש עסקים ופוליטיקאי יהודי אמריקאי. כיהן כסנאטור נציג מדינת ניו ג'רזי מטעם המפלגה הדמוקרטית, שלושים שנה, מ-1983 עד 2013, עם הפסקה קצרה של שנתיים באמצע (2001–2003).
ראשית חייו
נולד ב-1924 בפטרסון שבניו ג'רזי, להורים יהודיים עניים, סם לוטנברג ומולי לבית ברגן, שהגיעו מפולין ומרוסיה לארצות הברית, עם משפחותיהם, עוד בילדותם. הייתה לו אחות אחת. המשפחה נדדה ממקום למקום ולא נשארה מעולם זמן רב מדי במקום מגורים אחד. האב עבד בעבודות שונות, בעיקר כפועל טקסטיל בטוויית משי, אך גם במכירת פחם, בחקלאות ובניהול פאב, ולוטנברג סייע לפרנסת המשפחה כבר בצעירותו. האב מת ממחלת הסרטן כשלוטנברג היה בן 19[1].
שירת במלחמת העולם השנייה החל מ-1942, בזירה האירופית, בחיל הקשר של צבא ארצות הברית, מיד לאחר סיום לימודיו בבית ספר תיכון ועד 1946[2]. לאחר שחרורו למד בפקולטה למנהל עסקים באוניברסיטת קולומביה, בעזרת מלגה לחיילים משוחררים וב-1949 קיבל תואר ראשון בכלכלה. מיד עם סיום לימודיו הצטרף לחברת איי.די.פי. (Automatic Data Processing), חברת אוטומציה שהוקמה אותה עת בפטרסון עיר הולדתו, על ידי הנרי טאוב, יזם יהודי ובהמשך פילנטרופ ידוע. לוטנברג הצליח מאד בחברה וכיהן החל מ-1952 ועד 1982, עת נכנס לפוליטיקה, כיו"ר וכמנכ"ל שלה. הן הוא והן טאוב התעשרו מאד כתוצאה מהצלחת החברה.
סנאטור
ב-1982 נבחר לוטנברג לראשונה לסנאט ולמישרה פוליטית בכלל, כנציגה של מדינת ניו ג'רזי מטעם המפלגה הדמוקרטית. הוא גבר תחילה על שמונה יריבים בבחירות המקדימות בתוך המפלגה הדמוקרטית ולאחר מכן ניצח את חברת הקונגרס הרפובליקנית מילסנט פנוויק, ברוב של 52% - 48%, במסע בחירות יקר, שמומן ברובו מכספו האישי. בבחירות 1988, למרות גירושיו הטריים שיכלו לכאורה לפגוע בסיכוייו, הוא ניצח את הרפובליקני פיט דוקינס, מנהל בוול סטריט ושחקן פוטבול לשעבר, ברוב של 54% - 46%, לאחר מסע תעמולה אגרסיבי. לוטנברג שב ונבחר גם ב-1994, בפעם השלישית, למרות שבשנה זו הרפובליקנים הצליחו להשיג רוב בשני בתי הקונגרס לראשונה מזה ארבעים שנה. הוא ניצח את יו"ר בית הנבחרים של מדינת ניו ג'רזי, הרפובליקני צ'אק הייטיאן ברוב של 51% - 47%.
לקראת הבחירות של שנת 2000, הודיע לוטנברג במפתיע שלא ירוץ לתקופת כהונה רביעית, ועמיתו הדמוקרטי וחברו לעסקים, ג'ון קורזין, נבחר להחליפו, אולם שנתיים בלבד אחר כך, הוא שב והפתיע כשחזר לפוליטיקה. הסנאטור השני מטעם ניו ג'רזי, הדמוקרט רוברט טוריסלי, הסיר באותה שנה את מועמדותו מהמרוץ לבחירה מחדש, בשל אישומים בשחיתות, ולאחר שביל בראדלי דחה הצעה לשמש כמועמד הדמוקרטי לתפקיד, נבחר במקומו לוטנברג. הסנאטור הוותיק ניצח את יריבו הרפובליקני, איש העסקים דאג פורסטר, במרוץ 2002, בתוצאה של 54% - 44% והפך בכך לאחד המעטים שחזרו לסנאט אחרי שעזבו אותו.
לוטנברג שב ונבחר ב-2008 והיה לסנאטור המבוגר ביותר המכהן בסנאט האמריקאי. גילו המתקדם היה אכן נושא רב חשיבות במסעי התעמולה שניהלו נגדו יריביו ב-2008, הן במסגרת הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית והן למול דיק זימר המועמד הרפובליקני, יהודי אף הוא, אולם לוטנברג הביס את יריביו בשתי המערכות הללו, ברוב גדול. ב-2010 נודע כי לוטנברג חלה בסרטן הדם וכי הבריא לכאורה ממחלתו זו, לאחר טיפול מתאים. בפברואר 2013 הוא הודיע כי לא ירוץ שוב בנובמבר 2014, וכי תקופת כהונתו הנוכחית היא האחרונה עבורו.
ב-3 ביוני 2013 הלך לוטנברג לעולמו בעודו מכהן. מושל ניו ג'רזי מינה סנאטור זמני עד שהתקיימו בבחירות באוקטובר באותה שנה, בהן זכה לרשת את מקומו ראש עיריית ניוארק דאז, הדמוקרט קורי בוקר.
תפקידים
לוטנברג כיהן בשעתו כחבר ב"ועדת הנשיא לענייני ביטחון תעופה וטרור" (PCAST), שהוקמה בשנת 1989 בעקבות אסון לוקרבי ב-21 בדצמבר 1988. הוא היה חבר בשלוש וועדות בסנאט: ועדת ההקצבות, הוועדה לענייני מסחר, מדע ותחבורה, והוועדה לענייני הסביבה והעבודות הציבוריות.
עמדותיו
נושאי פנים
לוטנברג נחשב לאחד מחברי הסנאט הליברליים או השמאליים ביותר. הוא תמך בחוקיות ההפלות, התנגד להסכמי סחר חופשי, ותמך בפיקוח על נשק אזרחי, לרבות איסור על נשיאת נשק על ידי עברייני אלימות במשפחה. החוק בעניין אחרון זה אף ידוע בשם "תקנת לוטנברג". בשנת 2005 היה לוטנברג בין המובילים בסנאט בקריאה לחקירת ממשל בוש בנושא תשלום לבעלי טורים עיתונאיים. לוטנברג היה מעורב בחקיקות נגד עישון, ונגד אלכוהול. הוא גם פעיל בנושאי ביטחון תעופה וידוע במיוחד בשל מעורבותו בנושא החקיקה לאיסור על העישון בטיסות מסחריות. הוא היה היזם של "חוק ריאן וויט לטיפול", המספק שירותים לחולי HIV. הוא היה תומך תקיף ועקבי בהפרדת הדת מהמדינה ויצא נגד מספר ניסיונות להנהגת תפילות במוסדות הממומנים מתקציבים פדרליים[3].
נושאי חוץ
לוטנברג הירבה לבקר את ממשל הנשיא בוש בנושאים של ביטחון לאומי והתנגד למלחמת עיראק. בשנת 2007 הוא העלה הצעת חוק ל"מניעת נשק וחומרי נפץ לטרוריסטים מסוכנים", במטרה לסגור פרצות בחוק, שהתירו רכישת נשק על ידי אנשים שהרשות המבצעת סיווגה כ"טרוריסטים מסוכנים". הצביע נגד הגבלת המימון לסוכנויות בינלאומיות שאינן פועלות על פי האינטרס האמריקאי ותמך במימון אמריקאי נדיב לקרן המטבע הבינלאומית.
היחס לישראל
פרנק לוטנברג לא נחשב בשעתו לאוהד ישראל במיוחד. הוא היה אמנם בראשית שנות השבעים, עוד לפני שנכנס לפוליטיקה האמריקאית הכללית, יו"ר המגבית היהודית המאוחדת בארצות הברית, אבל לא היסס בתחילת דרכו הפוליטית להצטרף ללחצים אמריקאיים שונים שהופעלו על ישראל. בתקופת ממשלת יצחק שמיר למשל, הצטרף ללחצי ג'ורג' בוש (האב), על שמיר, להסכים לוועידה הבינלאומית שכונסה לבסוף במדריד (ועידת מדריד (1991))[4].
עם זאת, עם השנים הפך לאוהד ישראל מושבע. בשנת 2006 הוא אף צעד במצעד תמיכה בישראל[5]. הוא תמך למשל, החל מ-1995, בהצעות החוק השונות שהוגשו לסנאט להעברת שגרירות ארצות הברית בישראל, מתל אביב לירושלים, למרות התנגדות הממשל, גם כשהנשיא היה ממפלגתו.
ב-2003, הוא תמך ב"חוק נשיאת האחריות הסורית", אשר מטיל סנקציות על סוריה, אם דמשק לא תשים קץ לתוכניותיה לפיתוח נשק להשמדה המונית, אם לא תחדל לסייע לחזבאללה ואם לא תוציא את חייליה מלבנון[6]. באותה שנה, הוא נאם בסנאט על הצביעות שבמדיניות החוץ של ממשל ג'ורג' בוש (הבן) כלפי ישראל, בסוגית החיסולים הממוקדים, כאשר ארצות הברית עצמה מנסה לחסל מנהיגי טרור כמו סדאם חוסיין ואוסמה בין לאדן, בעודה מגנה את ישראל על פעולות דומות כנגד טרוריסטים פלסטינים[7]. בעקבות פיגוע התאבדות בשנת 2003, לוטנברג קרא להכריח את יאסר ערפאת לעזוב את האזור אם לא יגנה את הטרור[8] וטען שערפאת היה האחראי לכישלון תהליך השלום, בשל הטקטיקות הטרוריסטיות שלו[9].
ב-2004 נאם לוטנברג במליאת הסנאט נגד היחס המפלה של האו"ם כלפי ישראל. בין השאר הוא טען, ש"האו"ם מקדיש מזמנו ללא שום פרופורציה, לדיונים שמטרתם לגנות את ישראל. יותר מרבע מההחלטות שאומצו על ידי ועדת זכויות האדם של האו"ם במהלך 40 השנים האחרונות, היו נגד ישראל. לא הייתה החלטה אחת המגנה את הגזענות הנוראה בזימבבואה למשל". "מזכ"ל האו"ם מגנה פומבית את הטקטיקות שהישראלים נאלצים להשתמש בהן כדי להגן על עצמם, אבל לעולם אין הוא מציין את ההתקפות הטרוריסטיות שקדמו לתגובה הישראלית". "בגלל הדעות הקדומות הבוטות האלה, ... בית הדין הבינלאומי לצדק ובית הדין של האו"ם במקביל הכריעו שגדר ההפרדה שהישראלים בונים כדי להגן על עצמם מפרה חוקים בינלאומיים"[10].
ב-28 באוקטובר 2005 אושר בסנאט חוק שיזם לוטנברג, המגנה את נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד, על ההצהרה שצריך "למחוק את ישראל מהמפה"[11].
לוטנברג יזם ב-2006, יחד עם הסנאטורית דאז הילרי קלינטון מכתב שנחתם על ידי 15 סנאטורים, משתי המפלגות, ואשר הפציר בנשיא בוש למחות על ועידה של אישים מערב הסעודית מאיחוד האמירויות הערביות, אשר ניסתה לקדם את החרם הערבי כנגד ישראל[12][13]. במקביל, הוא הצטרף גם למאמץ בהנהגת הסנאטור היהודי צ'אק שומר לעצור עסקה שאושרה על ידי ממשל בוש להעביר שליטה על שישה נמלים בארצות הברית, לתאגיד בבעלות ממשלת איחוד האמירויות הערביות, "דובאי פורט וורלד", כיוון שחברת האם של אותו תאגיד מכבדת את החרם על ישראל[14][15]
ב-2007 הוא תמך בהגדרת משמרות המהפכה של איראן, כארגון טרור[16].
בינואר 2008 נכנס לתוקף חוק שיזמו לוטנברג והסנאטור היהודי ארלן ספקטר, המאפשר הגשת תביעה במערכת המשפט האמריקאית, כנגד מדינות וארגונים נותני חסות וסיוע לטרור[17]. חוק זה איפשר לאחר מכן לארגון שורת הדין בראשות עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר להגיש סדרת תביעות בארצות הברית כנגד מדינות וארגונים תומכי טרור ואף לזכות בפיצויים נכבדים.
חייו האישיים
לוטנברג נישא לראשונה ב-1956 ללויס לבית לוונסון, ונולדו להם ארבעה ילדים: אלן, נאן, ליסה וג'ושוע. השניים נפרדו ב-1987 והתגרשו פורמלית ב-1989. ב-2004 נישא לוטנברג בשנית, לבת זוגו מזה 16 שנה, בוני ס. אנגלברדט.
קישורים חיצוניים
- מאמרים
- כתבה על מחאה כנגד השתתפות משלחת אמריקנית בוועידה אנטישמית NFC, מדור אקטואליה, 23 בינואר 2005
- היוזמה נגד מכירת נשק לטרוריסטים
- פגישת לוטנברג מרידור
- עשר הסיבות המרכזיות מדוע לשנות את יחסי ארצות הברית-סעודיה מאת פרנק לוטנברג
- המכתב של לוטנברג לבוש הקורא לו לגנות את דברי נשיא איראן שיש "למחוק את ישראל מהמפה"
- הדו"ח של חטיבת המחקר של הקונגרס בנוגע לקשר בין אקדחים וטרור
הערות שוליים
- ^ ציוני דרך בחיי פרנק לוטנברג, באתר NJ.com
- ^ פרנק לוטנברג, ביוגרפיה, אודות פרנק-ביוגרפיה
- ^ מתוך אתר American United התומך בהפרדת דת ממדינה
- ^ שמואל כץ, "ערכי גלות במדיניות החוץ", נתיב, מאי 1989
- ^ טל שניידר, הילארי שולחת חיבוק חם, באתר nrg, 17 ביולי 2006
- ^ חוק האחריות הסורית, פרנק לוטנברג - נאומים והצהרות מרכזיות, אתר votesmart.org, נאום מליאה, 11 בנובמבר 2003
- ^ מדיניות ארצות הברית כלפי ישראל, פרנק לוטנברג - נאומים והצהרות מרכזיות, אתר votesmart.org, נאום מליאה, 23 ביוני 2003
- ^ פרנק לוטנברג, הסנאטור לוטנברג קורא למנהיגי העולם ללחוץ על ערפאת לגנות את התקפות הטרור, או לכפות את עזיבתו את האזור, הודעה לעיתונות, 21 באוגוסט 2003
- ^ פרנק לוטנברג, הצהרה מטע לוטנברג בנושא מותו של ערפאת, הודעה לעיתונות, 12 בנובמבר 2004
- ^ תקיפות כנגד ישראל באומות המאוחדות, פרנק לוטנברג - נאומים והצהרות מרכזיות, אתר votesmart.org, נאום מליאה, 14 ביולי 2004
- ^ פרנק לוטנברג, הסנאט מעביר את הצעת החוק של לוטנברג המגנה את הנשיא האיראני על ההצהרה כי ישראל צריכה "להמחק מהמפה", הודעה לעיתונות, 28 באוקטובר 2005
- ^ הילארי קלינטון, הסנאטורית קלינטון מצטרפת לקבוצה דו מפלגתית של סנאטורים בקריאה לבוש לעצור את הוועידה הסעודית בנושא החרם על ישראל, הצהרות והודעות לעיתונות, 13 במרץ 2006
- ^ פרנק לוטנברג, לוטנברג: הנשיא בוש חייב לשבור את השתיקה בנושא הוועידה הסעודית לקידום החרם על ישראל, הודעה לעיתונות, 13 במרץ 2006
- ^ קרל יולס, הסנאטורים מפקפקים בעמדת חברת דובאי כלפי החרם על ישראל, סן פרנסיסקו קרוניקל, 1 במרץ 2006
- ^ צ'אק שומר, קבוצה דו מפלגתית איתנה מפצירה במנהיגי הסנאט לסייע ביישום המטרות של הצעת החוק של עסקת דובאי פורט וורלדס ולהבטיח כי תהיה חקירת המשך שתענה לחששות ביטחוניות, הודעה לעיתונות, 3 במרץ 2006
- ^ פרנק לוטנברג בנושא של מלחמה ושלום, ontheissues.org, מאגר מידע - עמדותיהם של המנהיגים פוליטיים
- ^ הצעת החוק של לוטנברג/ספקטר שתעניק צדק לקורבנות של מדינות חוסות טרור נחתמה לחוק, פרנק לוטנברג - נאומים והצהרות מרכזיות, אתר votesmart.org, הודעה לעיתונות, 29 בינואר 2008