תכסילא

תכסילא
ٹیکسلا
	מבט על הדהרמרג'יקה, סטופה עתיקה
אתר מורשת עולמית
	תכסילא
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1980, לפי קריטריונים 3 ו-6
היסטוריה
סוג	יישוב
אתר ארכאולוגי
מצב	הריסות
גישה לציבור	כן
מיקום
מדינה	פקיסטן
מיקום	פנג'אב, פקיסטן
קואורדינטות	33°45′24″N 72°49′46″E / 33.756658°N 72.829480°E
	(למפת פקיסטן רגילה) אסלאמאבאד רוואלפינדי קראצ'י לאהור פייסלאבאד מולטאן פשאוור היידראבאד כוויתה הודו סין קשמיר אפגניסטן טורקמניסטן איראן הים הערבי תכסילא

תכסילא (באורדו: ٹیکسلا בפאלי בראהמי: 𑀢𑀔𑁆𑀔𑀲𑀺𑀮𑀸, בסנסקריט: तक्षशिला, מילולית מסנסקריט "אבן חצובה") היא אתר ארכאולוגי בעיר המודרנית באותו שם (אנ') במחוז פנג'אב בפקיסטן. האתר שוכן כ-25 קילומטרים צפונית-מערבית לאסלאמאבאד ורוואלפינדי, ו-25 קילומטרים דרומית-מערבית להאריפור (אנ'), במחוז ח'ייבר פח'טונח'ווה, ממש ליד הדרך הראשית הגדולה המפורסמת.

תכסילא הייתה עיר חשובה בהודו העתיקה משום ששכנה בצומת המרכזי של תת-היבשת ההודית ומרכז אסיה, על הגדה המזרחית של נהר האינדוס. היא הוקמה מבערך 600 לפני הספירה. כמה חורבות בתכסילא מתוארכות לתקופת האימפריה האחמנית במאה ה-6 לפנה"ס, ואחריהן התקופות של האימפריה המאורית, ההממלכה ההודו-יוונית (אנ'), ההודו-סקיתית (אנ') ואימפריית קושאן.

בשל מיקומה האסטרטגי, החליפה תכסילא ידיים פעמים רבות במהלך מאות השנים, כאשר אימפריות רבות התחרו על שליטתה. כאשר נתיבי הסחר העתיקים הגדולים המחברים את האזורים הללו חדלו להיות חשובים, העיר שקעה בחוסר חשיבות ולבסוף נהרסה על ידי בני הונא (אנ') הנוודים במאה ה-5. הארכאולוג סר אלכסנדר קנינגהם (אנ') גילה מחדש את הריסות תכסילא באמצע המאה ה-19. בשנת 1980 הוכרזה תכסילא כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.^[1] בשנת 2006 דרג העיתון הגרדיאן את תכסילא כאחד מחמשת יעד התיירות החשובים ביותר בפקיסטן.^[2]

לפי כמה דיווחים, נחשבת אוניברסיטת תכסילא העתיקה (אנ') לאחת האוניברסיטאות המוקדמות בעולם.^[3] אחרים אינם רואים בה אוניברסיטה במובן המודרני, בכך שלמורים שהתגוררו בה אולי לא הייתה חברות רשמית במכללות מסוימות, ונראה שלא היו קיימים אולמות הרצאות ורובעי מגורים ייעודיים בתכסילא, בניגוד לאוניברסיטת נלנדה המאוחרת יותר במזרח הודו.

בדו"ח משנת 2010 זיהה קרן המורשת הגלובלית (אנ'), מוסד ללא כוונת רווח אמריקאי שמטרתו "לשנות קהילות מקומיות על ידי השקעה במורשת גלובלית", את תכסילא כאחד מ-12 אתרים ברחבי העולם הנמצאים בקרבה הגדולה ביותר להיות "על סף" של אובדן ונזקים בלתי הפיכים, תוך ציון ניהול לא מספק, לחץ פיתוח אורבני, ביזה, מלחמה ועימותים כאיומים עיקריים.^[4] עם זאת, מאז בוצעו מאמצי שימור משמעותיים על ידי הממשלה אשר הביאו לכך שהאתר הוכרז כ"שמור היטב" בפרסומים בינלאומיים שונים. בגלל מאמצי השימור והתחזוקה הנרחבים, האתר מהווה מוקד תיירות פופולרי, המושך אליו עד מיליון תיירים מדי שנה.^[5]

אטימולוגיה

תכסילא הייתה ידועה בסנסקריט כ-तक्षशिला (טקשאשילה, (עיר של) "אבן חצובה"). היוונים צמצמו את שמה של העיר לטקסילה (TἀξΙλα),^[6] שהפך לשם שהאירופאים הכירו עוד מתקופת אלכסנדר הגדול.

לחלופין ניתן לתרגם את טקשאשילה גם ל'סלע של טקשה" בהתייחס לראמאיאנה שקבעה שהעיר נקראה לכבוד טקשה, בנו של בהאראטה (אנ') והשליט הראשון.^[6] לפי דעה אחרת, טקשאשילה קשורה ל"טקשאקה (אנ')" (סנסקריט עבור "נגר") והוא שם חלופי לנאגה (Nāga), עם לא הודו-איראני של הודו העתיקה.

הצליין הסיני פאשיין, שביקר בעיר, כתב שמשמעות שמה הוא "ראש חתוך". בעזרתם של סיפורי הג'טאקה (אנ'), הוא פירש שזה המקום שבו הבודהה בלידתו הקודמת כפוסה או צ'אנדפראבה כרתו את ראשו כדי להאכיל אריה רעב. מסורת שם זה עדיין קיימת: האזור שלפני האתר הארכאולוגי הסמוך סירקאפ (אנ') (שגם פירושו "ראש חתוך") היה ידוע במאה ה-19 כ"באבור חאנה" ("בית הטיגריס"), מה שמרמז למקום שבו הציע בודהה את ראשו. בנוסף, רכס גבעות מדרום לעמק תכסילא נקרא מרגלה ("גרון חתוך").^[7]

תכסילא במקורות מסורתיים

בטקסטים ודיים, כמו הסַטַאפַּתָה-בְּרַהְמַאנָה (אנ'), מוזכר שהפילוסוף הוודי אודאלקה ארוני (אנ') (חי במאה ה-7 לפנה"ס לערך) נסע לאזור גנדהארה. בטקסטים בודהיסטיים מאוחרים יותר, סיפורי הג'טאקה (אנ'), מסופר שתכסילא הייתה העיר שבה התחנכו ארוני ובנו שווטאקטו.

אחד האזכורים המוקדמים ביותר של תכסילא הוא בספר אסטאדהיאיי (אנ') של הבלשן פאניני (אנ'), חיבור דקדוק בסנסקריט המתוארך למאה ה-5 לפני הספירה.

חלק גדול מהאפוס ההינדי, המהאבהארטה, הוא שיחה בין וָאִישַמְפָּאִיַנַה (אנ') (תלמידו של החכם המיתי, ויאסה) והמלך גַ'נַמֶגַ'יַה (אנ'). באופן מסורתי מאמינים שהסיפור סופר לראשונה על ידי וָאִישַמְפָּאִיַנַה בהוראת ויאסה במהלך הקרבת הנחשים שערך גַ'נַמֶגַ'יַה בטקשאשילה. הקהל כלל גם את אוגראשראווס (אנ'), פייטן נודד, שלימים ידקלם את הסיפור בפני קבוצת כוהנים באשראם ביער נאימישה (אנ') הקדוש שממנו הופץ הסיפור עוד יותר. יורש העצר של ממלכת קורו (אנ'), פאריקשיט (אנ') (נכדו של אַרְג'וּנַה) הוכתר בטקשאשילה.

הראמאיאנה מתארת את טקשאשילה כעיר מפוארת המפורסמת בעושרה אשר נוסדה על ידי בהאראטה (אנ'), אחיו הצעיר של ראמה. בהאראטה, שייסד גם את העיר פושקלאווטי (אנ') הסמוכה, הציב את שני בניו, טקשה ופושקלה, כשליטים של שתי הערים.

בסיפורי הג'טאקה הבודהיסטיים, מתוארת תכסילא כבירת ממלכת גנדהארה ומרכז נהדר של למידה עם מורים מפורסמים בעולם. הטקאסילה ג'טאקה, הידועה יותר בשם הטלאפתה ג'טאקה, מספרת את סיפורו של נסיך מבנארס שאומרים לו שהוא יהפוך למלך תכסילא אם יוכל להגיע לעיר תוך שבעה ימים מבלי ליפול טרף ליאקשינים (אנ') שארבו למטיילים ביער. לפי הדיפוואמסה (אנ') (כרוניקה עתיקה של סרי לנקה), אחד המלכים המוקדמים של תכסילא היה קשטרייה בשם דיפנקרה שאותו ירשו שנים עשר בנים ונכדים. קוניג'אקרנה, המוזכר באוודנאקלפאלטה (ספר שכתב ההיסטוריון קשמנדרה (אנ')), הוא מלך נוסף הקשור לעיר.

היסטוריה

התיישבות מוקדמת

לפי המחקר, האזור סביב תכסילא היה מיושב בתקופה הנאוליתית כאשר החוקרים תיארכו כמה חורבות בתכסילא לשנת 3360 לפנה"ס. גם חורבות מתקופת תרבות עמק האינדוס הקדומה בסביבות שנת 2900 לפני הספירה התגלו באזור תכסילא, אם כי האזור ננטש בסופו של דבר לאחר קריסת תרבות עמק האינדוס.

היישוב המוקדם ביותר לפי המחקר בעמק תכסילא נמצא בסראי חולה (Sarai Khola), הממוקמת 2 קילומטרים דרומית-מערבית למוזיאון תכסילא, שם שלושה תיארוכים באמצעות פחמן-14 מתקופת היישוב המסומנת כ-I הראו שהאתר יושב כנראה לראשונה בין סוף האלף הרביעי לתחילת האלף ה-3 לפני הספירה. התגלו מרבצים של ראשי חניתות מאבן מלוטשת, להבי צור וסוג ייחודי של כלי חרס מלוטשים מאוד, המראה סימנים ברורים לשימוש בסלים ארוגים בתהליך הייצור ויישום של ציפוי על פני השטח החיצוניים.^[8] נראה שהתקופות IA ו-II בסראי חולה מראות המשכיות מתקופה I, עם הופעת כלים מלוטשים באדום. עם זאת, כלים בסגנון קוט דיג'י (אנ') נמצאו במספר רב יותר, והצורות בסגנון קוט דיג'י מראים סימנים של עיצוב בעזרת גלגל, מה שמסמן שינוי טכנולוגי ברור מהכלים של תקופה I. מתקופה II/קוט דיג'י התבצעו שבעה תיארוכים באמצעות פחמן-14 נלקחו גם מהתקופה המוקדמת והמאוחרת יותר, ונראה כי שלב זה מתוארך לאמצע סוף האלף ה-3 עד תחילת האלף השני לפני הספירה.^[8]

מאוחר יותר, הוקם היישוב הגדול הראשון בתכסילא, בתל האתיאל, בסביבות שנת 1000 לפנה"ס. בשנת 900 לפני הספירה, העיר כבר הייתה מעורבת במסחר אזורי, שכן שברי חרס שהתגלו חושפים את קשרי המסחר בין העיר לפושקלאווטי (אנ').^[9]

מאוחר יותר הייתה תכסילא מיושבת בתל בהיר (بھڑ ماونڈ), שתוארך לתקופה מסוימת סביב 800–525 לפני הספירה, כאשר השכבות המוקדמות הללו כוללות כלים מחורצים בצבע אדום.

האימפריה האחמנית

חפירות ארכאולוגיות הראו שייתכן שהעיר גדלה באופן משמעותי בתקופת שלטונה של האימפריה האחמנית הפרסית במאה ה-6 לפני הספירה. בשנת 516 לפנה"ס יצא דריווש הראשון למסע לכיבוש מרכז אסיה, אריאנה (אנ') ובאקטריה, לפני שצעד אל מה שהם כיום אפגניסטן וצפון פקיסטן. הקיסר דריווש בילה את החורף של 516–515 לפנה"ס באזור גנדהארה המקיף את תכסילא, והתכונן לכבוש את עמק האינדוס, מה שעשה בשנת 515 לפנה"ס, ולאחר מכן מינה את סקילכס איש קריאנדה לחקור את האוקיינוס ההודי מהשפך של האינדוס לסואץ. לאחר מכן חזר דריווש לפרס דרך מעבר בולאן (אנ'). האזור המשיך תחת שלטונה של האימפריה האחמנית תחת שלטונו של חשיארש הראשון, ונמשך תחת השלטון האחמני במשך למעלה ממאה שנה.

תכסילא נשלטה לפעמים כחלק מממלכת גנדהארה (שבירתה הייתה פושקלאווטי), במיוחד לאחר התקופה האחמנית, אך תכסילא יצרה לפעמים מחוז עצמאי או עיר-מדינה משלה.^[10]

התקופה ההלניסטית

מפה של המערכה הצבאית של אלכסנדר הגדול בהודו העתיקה

במהלך פלישתו לעמק האינדוס, הצליח אלכסנדר הגדול להשתלט על תכסילא (ביוונית עתיקה: Τάξιλα) בשנת 326 לפנה"ס ללא קרב, שכן שליט העיר, המלך אומפיס (אמבהי), נכנע ללא קרב. היסטוריונים יווניים שליוו את אלכסנדר תיארו את תכסילא כ"עשירה, משגשגת ונשלטת היטב". אריאנוס כתב שאלכסנדר התקבל בברכה על ידי אזרחי העיר, והוא הקריב קורבנות וחגג שם תחרות התעמלות ורכיבה על סוסים.

האימפריה המאורית

בשנת 317 לפנה"ס, גורשו האחשדרפנים היוונים שהציב אלכסנדר בעיר, ותכסילא עברה לשליטתו של צ'נדרגופטה מאוריה, מייסד האימפריה המאורית, שהפך את תכסילא לבירה אזורית. על יועצו, צ'אנקיה, נאמר כי לימד באוניברסיטה של תכסילא. תחת שלטונו של אשוקה, נכדו של צ'נדרגופטה, הפכה העיר למושב גדול של למידה בודהיסטית, אם כי העיר הייתה משכן למרד קטן בתקופה זו.

תכסילא נוסדה במיקום אסטרטגי לאורך "הדרך המלכותית" הקדומה שחיברה את בירת האימפריה המאורית בפטליפוטרה (אנ') בביהר, עם פשאוור העתיקה, פושקלאווטי, והלאה לכיוון מרכז אסיה דרך קשמיר, באקטריה וקאפיסה (אנ'). תכסילא החליפה ידיים פעמים רבות במהלך מאות השנים, כשאימפריות רבות מתחרות על שליטתה.

הודו-יוונים

במאה ה-2 לפני הספירה סופחה תכסילא על ידי הממלכה ההודו-יוונית (אנ') של בקטריה. הודו-יוונים בנו בירה חדשה, סירקאפ, על הגדה הנגדית של הנהר אינדוס מתכסילא. במהלך תקופה חדשה זו של שלטון יווני בקטרי, כמה שושלות (כמו אנטיאלסידס (אנ')) שלטו כנראה מהעיר כבירתם. במהלך הפוגות מהשלטון היווני, הצליחה העיר לנהל את עצמה, לשלוט באופן עצמאי בכמה גילדות סחר מקומיות, שגם טבעו את רוב המטבעות האוטונומיים של העיר. בערך במאה ה-1 לפנה"ס או המאה הראשונה לספירה, היו למלך אזיליסס (אנ') ההודו-סקיתי (אנ') אזיליסס (אנ') שלוש מטבעות, אחת מהן הייתה בתכסילא.

המלך היווני האחרון של תכסילא הודח על ידי השליט ההודו-סקיתי מאוס (אנ') בסביבות שנת 90 לפני הספירה. גונדופרס (אנ'), מייסד הממלכה ההודו-פרתית (אנ'), כבש את תכסילא בסביבות שנת 20 לפנה"ס, והפך אותה לבירתו. על פי האגדה הנוצרית הקדומה, תומאס הקדוש השליח ביקר את גונדופרס בסביבות שנת 46 לספירה, אולי בתכסילא, בהתחשב בכך שהעיר הייתה עיר הבירה של גונדופרס.

אימפריית קושאן

בסביבות שנת 50 לספירה, ביקר הפילוסוף היווני הנאו-פיתגורי אפולוניוס איש טיאנה לכאורה בתכסילא, ביקור שתואר על ידי הביוגרף שלו, פילוסטרטוס, שכתב כ-200 שנה מאוחר יותר. פילוסטרטוס תיאר את תכסילא כעיר מבוצרת שנקבעה על פי תוכנית סימטרית, בגודלה דומה לנינוה. הארכאולוגיה המודרנית מאשרת תיאור זה. כתובות המתוארכות לשנת 76 לספירה מדגימות שהעיר הייתה אז כבר תחת שלטון אימפריית קושאן, לאחר שהעיר נכבשה מידי הפרתים על ידי קוג'ולה קאדיפיסס (אנ'), מייסד אימפריית קושאן. שליט קושאן הגדול קנישקה הראשון (אנ') הקים מאוחר יותר את סירסוח (אנ'), האחרון מבין היישובים העתיקים בתכסילא.

אימפריית גופטה

באמצע המאה הרביעית לספירה, כבשה אימפריית גופטה את השטחים במזרח גנדהארה. העיר תכסילא נודעה בזכות קשרי הסחר שלה, כולל משי, אלגום, סוסים, כותנה, כלי כסף, פנינים ותבלינים. בתקופה זו העיר מופיעה פעמים רבות בספרות ההודית הקלאסית - הן כמרכז תרבות והן כעיר גבול צבאית.

האוניברסיטה של תכסילא הייתה קיימת במהלך מסעותיו של הצליין הסיני פאשיין, שביקר בתכסילא בסביבות שנת 400 לספירה. הוא כתב ששמה של תכסילא מתורגם כ"הראש הכרות", והיה האתר של סיפור בחייו של הבודהה "שם הוא נתן את ראשו לאדם".^[11]

דעיכה

ידוע שהקידאריטים (אנ'), הווסאלים של האימפריה ההפתליטית (אנ') פלשו לתכסילא בערך בשנת 450 לספירה. אף על פי שגורשו משם על ידי קיסר סקנדגופטה (אנ') מאימפריית גופטה, העיר לא התאוששה - כנראה בגלל הנוכחות ההונית החזקה באזור, התמוטטות הסחר וכן המלחמה המשולשת בין פרס, המדינה הקידרית וההונים במערב גנדהארה.

ההונים הלבנים (אנ') והונים של אלכון (אנ') שטפו את גנדהארה ופנג'אב בסביבות שנת 470 לספירה, וגרמו להרס נרחב ולהרס של המנזרים והסטופות הבודהיסטיות המפורסמות של תכסילא, מכה שממנה העיר לעולם לא התאוששה. משנת 500 לספירה עד 540 לספירה, העיר דעכה לאחר שעברה לשליטת האימפריה ההונית בראשות הקיסר מיהירקולה (אנ'), פטרון של השיוויזם ההינדי, מיהירקולה היא אחראי להרס מסוים של אתרים ומנזרים בודהיסטים ברחבי האזורים הצפון-מערביים של תת-היבשת ההודית.^[12]

הצליין הבודהיסטי הסיני והנוסע שׂוֵאנְדְזָאנְג (אנ') ביקר בהודו בין 629 ל-645 לספירה. הוא ביקר בתכסילא שהייתה שוממה וחצי הרוסה בשנת 630 לספירה, ומצא שרוב המנזרים שלה עדיין הרוסים ושוממים. רק כמה נזירים נשארו שם. הוא הוסיף כי הממלכה הפכה מדינת חסות של קשמיר עם המנהיגים המקומיים שנלחמים ביניהם על השלטון. הוא ציין שבעבר היא הייתה בשליטת קאפיסה (אנ'). בהגיע המאה התשיעית, היא הייתה בשליטת הטורקים השאהיים (אנ'). שושלת הטורקים השאהיים של קאבול הוחלפה בשושלת שאהי ההינדית שהובסה על ידי מחמוד מע'זנה.^[13]

ההיסטוריון המוסלמי אחמד אל-בלאד'רי מספר כיצד המלך של אל-אוסאיפן התאסלם בתקופת שלטונו של הח'ליף אל-מעתצם, ונטש את אמונתו הישנה עקב מות בנו אף על פי שכוהני המקדש התפללו להחלמתו. לפי ההיסטוריונים ממוקמת אל-אוסאיפן בין קשמיר, מולטן וקאבול, והיא מזוהה עם ממלכת תכסילא על ידי כמה מחברים.

מרכז למידה

לדברי כמה היסטוריונים נחשבה תכסילא לאחת האוניברסיטאות המוקדמות (או המוקדמת ביותר) בעולם. אחרים אינם רואים בה אוניברסיטה במובן המודרני, בכך שלמורים המתגוררים בה אולי לא הייתה חברות רשמית במכללות מסוימות, ונראה שלא היו קיימים אולמות הרצאות ורובעי מגורים ייעודיים בתכסילא, בניגוד לאוניברסיטת נלנדה המאוחרת במזרח הודו.

תכסילא הפכה למרכז ידוע של למידה (כולל תורת הבודהיזם) לפחות כמה מאות לפני הספירה, והמשיכה למשוך תלמידים מרחבי העולם הישן עד חורבן העיר במאה ה-5. נטען כי בשיאה, הפעילה תכסילא מעין "סוזרניות אינטלקטואלית" על מרכזי למידה אחרים בהודו וההתמקדות העיקרית שלה לא הייתה בהשכלה יסודית, אלא בהשכלה גבוהה. בדרך כלל, סטודנט נכנס לתכסילא בגיל שש עשרה. כתבי הקודש העתיקים והנערצים ביותר, ושמונה-עשר הסילפות או האומנויות, שכללו מיומנויות כמו חץ וקשת, ציד וטיפול בפילים, נלמדו, בנוסף לבית הספר למשפטים, בית הספר לרפואה ובית הספר למדעי הצבא. תלמידים הגיעו לתכסילא ממקומות רחוקים כמו קאשי, קוסאלה (אנ') ומגאדה, למרות המסע הארוך והמפרך שנאלצו לעבור, בשל הצטיינותם של המורים המלומדים שם, כולם מוכרים כברי-סמכא בנושאים שלימדו.^[14]

אף רשויות חיצוניות כמו מלכים או מנהיגים מקומיים לא הכפיפו את הפעילות הלימודית בתכסילא לשליטתם. כל מורה הקים את המוסד שלו, נהנה מאוטונומיה מלאה בעבודה, לימד את כמות התלמידים שרצה ולימד מקצועות שהוא אהב מבלי להתאים לשום סילבוס מרוכז. הלימודים הסתיימו כאשר המורה היה מרוצה מרמת ההישגים של התלמיד. ככלל, התמחות בנושא נמשכה כשמונה שנים, אם כי ניתן להאריך או לקצר זאת בהתאם ליכולות האינטלקטואליות והמסירות של התלמיד הנדון. ברוב המקרים "בתי הספר" היו ממוקמים בתוך הבתים הפרטיים של המורים, ולעיתים הומלץ לתלמידים להפסיק את לימודיהם אם לא הצליחו להשתלב באווירה החברתית, האינטלקטואלית והמוסרית במקום.

ידע נחשב קדוש מכדי שניתן יהיה להמיר אותו בכסף, ומכאן שכל קביעה שיש לשלם שכר טרחה נדחתה בתוקף. תמיכה כספית הגיעה מהחברה בכללותה, כמו גם מסוחרים עשירים והורים עשירים. אף על פי שמספר התלמידים הלומדים תחת גורו בודד הסתכם לפעמים במאות, המורים לא שללו חינוך גם אם התלמיד היה עני; לינה ניתנה בחינם, והסטודנטים נאלצו לעשות עבודת כפיים במשק הבית. תלמידים משלמים, כמו נסיכים, למדו במהלך היום, בעוד שלא משלמים למדו בלילה. גורודאקשינה (תשלום למורה) הייתה צפויה בדרך כלל בסיום לימודיו של סטודנט, אבל זה היה בעצם רק אות של כבוד והכרת תודה - פעמים רבות הייתה לא יותר מטורבן, זוג סנדלים או מטריה. במקרים שבהם סטודנטים עניים להיות יכולים להרשות לעצמם אפילו את זה, הם יכלו לגשת למלך, שאחר כך יתערב ויספק משהו. אי מתן אמצעים לתלמיד עני לספק את הדקשינה (תרומה) של הגורו שלו נחשבה הפגיעה הגדולה ביותר במוניטין של מלך.

בחינות נחשבו כמיותרות, ולא נחשבו כחלק מהדרישות להשלמת הלימודים. תהליך ההוראה היה קריטי ויסודי - רק אם התלמיד השתלט על יחידת לימוד אחת לחלוטין, הוא הורשה להמשיך ליחידה אחרת. לא נערכו כינוסים עם השלמת הלימודים, ולא הוענקו "תארים" כתובים, שכן הם האמינו שידע הוא גמול משלו. שימוש בידע לצורך פרנסה או לכל מטרה אנוכית נחשב לחילול קודש.

תלמידים שהגיעו לתכסילא השלימו בדרך כלל את השכלתם היסודית בביתם (עד גיל שמונה), ואת השכלתם התיכונית באשראמים (בין גיל שמונה לשתים עשרה), ולכן הגיעו לתכסילא בעיקר כדי להשלים לחלוטין את הידע בדיסציפלינות ספציפיות.

תלמידים ומורים בולטים

לתכסילא הייתה השפעה רבה על התרבות ההינדית ועל שפת הסנסקריט. זה אולי ידוע בעיקר בזכות הקשר שלו עם צ'אנקיה, האסטרטג שהנחה את צ'נדרגופטה מאוריה וסייע בהקמת האימפריה המאורית. אומרים שהחיבור ארתאשסטרה של צ'אנקיה (הידע של כלכלה) נכתב בתכסילא. המרפא האיור ודי צ'ארקה (אנ') למד גם הוא בתכסילא. הוא גם התחיל ללמד בתכסילא בתקופה מאוחרת יותר. גם פאניני (אנ'), הבלשן שקבע את הכללים שיגדירו את שפת הסנסקריט הקלאסית, היה חלק מהקהילה בתכסילא.

המוסד משמעותי במסורת הבודהיסטית שכן מאמינים שענף המהאיאנה של הבודהיזם התגבש שם. ג'יווקה (אנ'), רופא החצר של קיסר מגאדה בימביסארה (אנ') שפעם ריפא את הבודהה, והשליט התומך בבודהיזם של קוסאלה, פראסנאג'יט, הם כמה אישים חשובים המוזכרים בטקסטים בפאלי כמי שלמדו בתכסילא.

חורבות

אתרים של מספר ערים חשובות שאוזכרו בטקסטים הודיים עתיקים זוהו על ידי חוקרים בתחילת המאה ה-19. העיר האבודה תכסילא, לעומת זאת, לא זוהתה עד מאוחר יותר, בשנים 64–1863. הקושי בזיהויה היה בחלקו עקב שגיאות במרחקים כפי שרשם פליניוס הזקן בתולדות הטבע שלו שהצביע על מיקום אי שם על הנהר הארו (אנ'), יומיים צעדה מהאינדוס. אלכסנדר קנינגהם (אנ'), המייסד והמנהל הכללי הראשון של הסקר הארכאולוגי של הודו, שם לב שמיקום זו אינו מתיישב עם התיאורים המופיעים במסלולי הטיולים של הצליינים הסינים, ובפרט זה של שׂוֵאנְדְזָאנְג (אנ'), הנזיר הבודהיסטי בן המאה ה-7. בניגוד לפליניוס, מקורות אלו ציינו כי המסע לתכסילא מהאינדוס ארך שלושה ימים ולא יומיים. חיפושיו הבאים של קנינגהם בשנים 1863–64 באתר בשאה-דהרי שכנעו אותו שהשערתו נכונה.

האתרים הארכאולוגיים של טכסילא נמצאים ליד תכסילא המודרנית (אנ'), כ-35 קילומטרים מצפון-מערב לעיר רוואלפינדי. האתרים נחפרו לראשונה על ידי ג'ון מרשל (אנ'), שעבד בטכסילא במשך תקופה של עשרים שנה מ-1913.

האתר הארכאולוגי העצום כולל שרידים נאוליתיים המתוארכים לשנת 3360 לפנה"ס, ושרידי תרבות עמק האינדוס הקדומים המתוארכים לשנים 2900–2600 לפנה"ס בסראי חולה. תכסילא, לעומת זאת, מפורסמת בעיקר בהריסות של מספר יישובים, המוקדם ביותר מתוארך לסביבות 1000 לפני הספירה. היא ידועה גם באוסף המונומנטים הדתיים הבודהיסטיים שלה, כולל הסטופה דהרמרג'יקה, מנזר ג'אוליאן (אנ') ומנזר מוהרה מוראדו (אנ').

החורבות העיקריות של תכסילא כוללות ארבע ערים מרכזיות, כל אחת משתייכת לתקופת זמן נפרדת, בשלושה אתרים שונים. היישוב הקדום ביותר בתכסילא נמצא בתל האתיאל, שהניב רסיסי חרס המתוארכים כבר משלהי האלף ה-2 לפנה"ס ועד המאה ה-6 לפנה"ס. חורבות תל בהיר באתר מתוארכות למאה ה-6 לפני הספירה, וצמודות להאתיאל. חורבות סירקאפ מתוארכות למאה ה-2 לפנה"ס, ונבנו על ידי מלכי יוון-בקטריה של האזור ששלטו באזור בעקבות פלישת אלכסנדר הגדול לאזור ב-326 לפנה"ס. היישוב השלישי והאחרון הוא זה של סירסוח, שנבנה על ידי שליטי אימפריית קושאן, ששלטו מפרושאפורה הסמוכה (פשאוור המודרנית).

אתר מורשת עולמית

תכסילא הוגדרה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1980, במיוחד בשל חורבותיהם של ארבעת אתרי ההתנחלויות אשר חושפים את דפוס ההתפתחות העירונית בתת-היבשת ההודית במשך יותר מחמש מאות שנים. האתר הסדרתי כולל מספר מונומנטים ומקומות היסטוריים נוספים בולטים באזור מלבד ארבעת היישובים בבהיר, סראי חולה, סירקאפ וסירסוח.^[1] הם כוללים 18 אתרים:^[15]

מערת ח'נפור
סארי חולה, תל פרהיסטורי
תל בהיר
סירקאפ (עיר מבוצרת)
סירסוח (עיר מבוצרת הרוסה)
סטופה ומנזר דהרמרג'יקה
חאדר מורה (אחורי)
קבוצת המבנים של קלוואן
מתחם המונומטים גירי
סטופה ומנזר קונאלה
מתחם ג'נדיאל
סטופה בודהיסטית לאלצ'ק ובדלפור
סטופה ומנזר מוהרה מוראדו
סטופה ומנזר פיפאלה
סטופה ומנזר ג'אוליאן
תלי לאלצ'ק
שרידים בודהיסטים סביב סטופה בהאלאר
מסגד גירי וקברים

בדו"ח משנת 2010 זיהה קרן המורשת הגלובלית (אנ'), מוסד ללא כוונת רווח אמריקאי שמטרתו "לשנות קהילות מקומיות על ידי השקעה במורשת גלובלית", את תכסילא כאחד מ-12 אתרים ברחבי העולם הנמצאים בקרבה הגדולה ביותר להיות "על סף" של אובדן ונזקים בלתי הפיכים, תוך ציון ניהול לא מספק, לחץ פיתוח אורבני, ביזה, מלחמה ועימותים כאיומים עיקריים.^[4] בשנת 2017, הוכרז שתאילנד תסייע במאמצי השימור בתכסילא, כמו גם באתרים בודהיסטים בעמק סווט (אנ').^[16]

גלריה

מטבע מהמאה ה-2 לפני הספירה, תכסילא
המלך ההודו-יווני (אנ') אנטיאלסידס (אנ') שלט בתכסילא בסביבות 100 לפני הספירה, על פי הכתובת בעמוד הליודורוס (אנ').
מנזר ג'אוליאן בטכסילא
כלי של שרידי קדושים בודהיסטיים מכסף ג'אוליאן, עם תוכן. המוזיאון הבריטי.
כלי של שרידי קדושים בצורת אווז קריסטל המתוארך למאה ה-1 לספירה במוזיאון הבריטי.
מקדש ג'ייניזם בסירקאפ
בסיס סטופה בסירקאפ, מעוטר בחזיתות מקדשים הינדיים, בודהיסטים ויוונים.
מטבע תכסילא, 200–100 לפני הספירה. המוזיאון הבריטי.
סטופה בטכסילא